בקשה להצגת יפויי כוח בר תוקף של עורך דין

בפני שלוש בקשות הדורשות הכרעה. האחת, בקשת הנתבעים להצגת יפויי כוח בר תוקף מטעם התובעות המסמיך את עורך הדין עדי הדר לייצגן בתביעה דנן. השנייה, עתירת התובעות לפיצול סעדים. השלישית, בקשת התובעות לביקור חוקר ומודד מטעמן בשטח המוחזק על ידי הנתבעים. רקע עובדתי 1. התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה הבעלים הרשום של מגרשים א' וחלק ממגרש 7ג' אשר נוצרו בעקבות ביצוע פרצלציה לא רצונית על פי תב"ע 1790 (להלן גם: "תוכנית איחוד וחלוקה מחדש"), המהווים שטח מקרקעין הידועים כגוש 7423 חלקות 5 ו-7 (בהתאמה) בכפר שלם, תל-אביב (להלן: "המקרקעין"). התובעת 2 (להלן: "חלמיש") הינה נציגתה של התובעת 1 לצורך הטיפול במקרקעין מכוח יפויי כוח שניתן לה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). 2. בתביעה שבכאן, המתוקנת יש לומר, עתרו התובעות להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, להריסת המבנים שבנו הנתבעים בהם ולחייב, מי מהם, בתשלום חלקם בעלות עריכת הפרצלציה, בה נשאה התובעת לבדה. לטענת התובעות, הנתבעים פלשו למקרקעין ומחזיקים בהם שלא כדין וללא זכות חוקית המוכרת על פי הדין והינם מסיגי גבול בהם. 3. הנתבעים 1+2, 3 ו-6 הגישו כתבי הגנה וטענו, בין היתר, לרכש שטחי המקרקעין המוחזקים על ידם והתנגדותם לתוכנית איחוד וחלוקה מחדש. נתבע 1 הבהיר כי נתבעים 4-5 שכרו ממנו בעבר מבנה, ברם אלה אינם מחזיקים עוד במקרקעין. דיון והכרעה יפויי כוח 4. בכתב ההגנה מטעם הנתבע 6 טען האחרון כי לכתב התביעה לא צורפה אסמכתא או הרשאה שלטונית המייפה את כוחה של חלמיש או את ב"כ לנהל התביעה דנן בשם המדינה. בבקשה מיום 3/4/06 שכותרתה "תוספת לכתב הגנה" עתר הנתבע 6 (להלן, בנוסף: "כהן") לחיוב ב"כ התובעות להציג בפתח הדיון הקרוב הרשאה שלטונית. בהחלטתי מיום 3/7/06 (פרוטוקול, עמ' 2) הוריתי לב"כ התובעות להמציא יפויי כוח מתאים על פיו הוסמכו חלמיש ו/או ב"כ חלמיש עו"ד הדר, לייצג את המדינה בהליך זה. ביום 14/11/06 הגישו התובעות לבית המשפט הודעה אליה צורפו יפויי כוח והרשאה נוטריוניים מיום 11/5/06, מאת המינהל לחלמיש, המסמיך האחרונה לעשות בשם המינהל פעולות בקשר לנכסים שבניהול המינהל בשכונת כפר שלם בתל-אביב, הקרויה בפי המינהל "מתחם חלמיש", ובכלל זה לפעול לסילוק פולשים מהמתחם. עוד הציגו התובעות, בהודעה זו, יפויי כוח מטעם חלמיש לעו"ד הדר בעניין הגשת התביעה דנן, וכן יפויי כוח לעו"ד הדר מטעם המדינה (היועמ"ש לממשלה). כהן טען לליקויים במסכמים. לטענתו, יפויי הכוח שניתן מאת היוהמ"ש, הוצא בחודש 4/06 בעוד שכתב התביעה המקורי הוגש כשנה לפני כן ועד להנפקת האישור התקיימו שתי ישיבות בבית המשפט. יוצא אפוא, כך למר כהן, שאישור היוהמ"ש ניתן בדיעבד. עוד טען האחרון כי לא צוינו ביפויי הכוח מטעם היוהמ"ש פרטיו האישיים של עו"ד הדר. המשיך וטען מר כהן, כי לדעתו מדובר בהנפקה ייחודית לעו"ד הדר כל עוד משמש הוא כיועץ משפטי של חלמיש, ואילו עו"ד הדר הינו עו"ד חיצוני אשר הכללים לגביו שונים. המסמך ובו יפויי הכוח מטעם היוהמ"ש אינו חתום בחותמת משרד הימנו הופק. כהן טען אף לליקוים ביפויי הכוח מטעם המינהל. גם כאן ניתן האישור בדיעבד שכן הוא הונפק ביום 11/5/06, כאשר המסמך מציין הגבלה של שטחי קרקע אשר לגביהם ניתנה הרשאה לפעול במסגרת יפויי הכוח, על פי מפה אשר לא הוצגה על ידי התובעות. מכאן - כך לנתבע 6 - אין לידע האם המקרקעין נשוא התביעה נכללים בהרשאה שהמינהל הנפיק. במעמד הדיון טענו הנתבעים (פרוטוקול מיום 14/11/06 עמ' 6) כי תוקפו של יפויי הכוח מטעם היוהמ"ש לממשלה יפוג ב-31/12/06 ולמעשה עו"ד הדר לא יוכל להמשיך ולייצג לאחר המועד האמור. מנגד טען עו"ד הדר כי הואיל והוא מונה לשמש יועץ משפטי של חלמיש הרי יש לו יפויי כוח מטעם היוע"מ המתחדש בכל עת, ובשום שלב לא היה מצב בו הוגש כתב התביעה מטעם המדינה ללא יפויי כוח תקף. עוד טען עו"ד הדר כי הדברים הללו ידועים לנתבע 6, אשר חקר ודרש מול היוהמ"ש לממשלה ווידא את העובדות הנטענות לאשורן. 5. יאמר מייד, אין אני מקבל את טענות הנתבעים - נתבע 6 ואחרים - כי ב"כ התובעות לא היה מוסמך לנהל ההליך בתביעה דנן, בהעדר יפויי כוח מטעם התובעות לייצגן. המסגרת הנורמטיבית המסדירה את נושא הליך ייצוג בעל דין על ידי עורך דין היא תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה אין עו"ד רשאי לייצג בעל-דין, אלא אם "הגיש לבית המשפט יפויי כוח מטעם בעל הדין או העתק של יפויי כוח כללי מטעמו שאושר כדין". בהליכים שהמדינה צד להם נקבע כי המדינה תיוצג על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו [ראו: סעיף 4 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) תשי"ח-1958]. נמצא, אפוא, כי על מנת שעוה"ד הדר יהא רשאי לייצג התובעות בהליך דנן עליו להמציא יפויי כוח מאת היוהמ"ש המסמיכו לייצג המדינה, כמו גם הרשאה מטעם חלמיש, המייפה כוחו לייצגה בהליכים המשפטיים בתובענה דנן. סבורני כי ב"כ התובעות עמד בנטל האמור והציג יפויי כוח כנדרש, הן מטעם המדינה והן מטעם חלמיש. עו"ד הדר הציג יפויי כוח מטעם היוהמ"ש מיום 4/4/06 (נספח להודעת התובעות מיום 13/7/06) לפיו מודיע היוהמ"ש בזו הלשון: "הנני ממנה בזה את עורך הדין עדי הדר להיות בא כוחי ולייצגני בפני בית משפט השלום בתל-אביב ... בקשר עם עניינים הנוגעים למקרקעי המדינה או למקרקעי רשות הפיתוח, במידה שנמסרו ... לטיפולה של "חלמיש" חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בתל-אביב-יפו בע"מ". אומנם, כטענת הנתבעים, הוסיף היוהמ"ש וסייג יפויי הכוח אשר לא ייעשה בו שימוש באם מיופה הכוח יחדל לשמש יועמ"ש של "חלמיש". ברם, במכתבה של הגב' רבקה פרייס, מרכזת חברות בכירה ברשות החברות הממשלתיות, מיום 23/7/03 (נספח לתגובת ב"כ התובעות מיום 1/12/06), אושר מינויו של עו"ד הדר כיועץ משפטי לחלמיש, בזו הלשון - "בהתאם לסמכותנו על פי סעיף 47(א) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975, אנו מאשרים את מינויים של עוה"ד הדר-לרר-קינד ושות', כיועצים משפטיים של החברה. אישור המינוי הוא עד ל-3 שנים מיום מכתבנו זה". במסמך הנושא כותרת "תגובת המשיבות" מיום 27/2/07 צירף ב"כ התובעות הארכת המינוי האמור עד ליום 23/7/09. הנה כי כן, במועד הגשת כתב התביעה המקורי, 3/8/05, כיהן עו"ד הדר כיועצה המשפטי של חלמיש, בהתאם לאישור הנ"ל והוא מוסמך לייצגה גם כיום. 6. אני דוחה את הטענה באשר לליקוי המגולם בהצגת ייפוי כוח מיום 4/4/06 בעוד שכתב התביעה המקורי הוגש כאמור בחודש אוגוסט 2005, קרי: כמעט שנה קודם לכן. סעיף 4 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) הנ"ל, אינו יוצר מערכת עצמאית ונפרדת של דיני נציגות או דיני שליחות. היקף כוחו של נציג המדינה לבצע פעולה משפטית בשמה מוסדר על ידי חוק השליחות (ראו: ע"א 569/80 אלסינט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(4)80). סעיף 6(א) לחוק השליחות קובע כי אם פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלא שהורשה לכך, האישור שנתקבל בדיעבד, תוקפו חל למפרע (ראו: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, שם, עמ' 208, והאזכורים בו). נמצא, שיפויי הכוח מטעם המינהל והיועץ המשפטי, הגם שאלה הונפקו בדיעבד - תקפים המה למפרע, קרי: למועד הגשת התביעה המקורית. טענת ב"כ הנתבעים 1+2 בדבר פסלות ההליכים מראשיתם וכי יש להורות על מחיקת התביעה - אין לה על מה שתסמוך והיא נדחית על הסף. 7. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי יפויי הכוח מיום 4/4/06, שהוצא על ידי היועה"מ לממשלה, פג תוקפו ביום 31/12/06 - סבורני כי אין מקום להמשכת ההליכים בתובענה דנן, כל זמן שלא נתקבל יפויי כוח מתאים לתקופה שלאחר 31/12/06. אין באמור כדי לאיין ו/או לבטל את הבקשות התלויות ועומדות בפני, ואשר הוגשו טרם פג תוקף יפויי הכוח האמור. הבקשה לקבלת היתר לפיצול סעדים 8. ביום 27/11/06 הגישו התובעות בקשה בכתב לפיצול סעדים. בבקשה ובתצהיר עו"ד מימי זיגר, מנהלת המחלקה המשפטית של חלמיש, הנלווה לה, עתרו התובעות להתיר להן לפצל הסעדים. הטעם לכך הוא שחזקתם של הנתבעים במקרקעין נמשכת וטרם התגבשה התביעה הכספית בגין השימושים אשר נעשו על ידי הנתבעים במקרקעין. בתגובה, טענו הנתבעים כי דין בקשת התובעות להידחות כיוון שהאחרונות לא הצביעו על העילה מכוחה התבקשו הסעדים - אלה אשר נתבקשו בתובענה ואלה שטרם נתגבשו. עוד טענו הנתבעים כי למעשה מהווה הבקשה ניסיון לתקן את כתב התביעה פעם נוספת. התובעות, כך לנתבעים, לא נימקו בקשתם על מנת לשכנע כי הפיצול דרוש לשם יעילות הדיון כמו גם שלא ייגרם נזק לנתבעים. לבסוף טענו הנתבעים כי התובעות לא השכילו לנצל את ההזדמנות להגיש בקשה לפיצול סעדים, עובר להיתר שניתן להם לתקן את כתב התביעה, וכי בתצהיר המצורף לבקשה לפיצול סעדים, אין כדי לאמת את העובדות שבה. 9. אחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין בקשת התובעות להתיר להן לפצל הסעדים בתביעה דנן - להתקבל. תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 קובעת כי: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם. אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתובעו". הפכתי והפכתי בטענות הנתבעים, בדבר העדר עילה מכוחה התבקשו הסעדים ופיצולם, ולא מצאתי בהן ממש. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי העילה בגינה עתרו התובעות לסעדים בכתב תביעתן (פינוי וסילוק יד מהמקרקעין כמו גם הריסת המבנים שבנו בהם הנתבעים), נסמכת על הטענה בדבר פלישת האחרונים למקרקעין והסגת גבול בם (ראה סעיף לכתב התביעה המתוקן, והתמודדות הנתבעים עם הטענה - סיפא של כתב ההגנה, נתבע 6,ועמ' 2 לכתב ההגנה נתבעים 2, 1). ברי כי כל עוד לא הוכרעה שאלת זכות התובעים לסילוק ידי הנתבעים מהמקרקעין וכל עוד מחזיקים בהם האחרונים בפועל, הרי שטרם נתגבש הסעד של דמי שימוש בגין התקופה בה הם יושבים במקרקעין. מכאן, וכמצוות תקנה 45 לתקסד"א, לשם קבלת הסעד של דמי שימוש ראויים, לכשיתגבש - אם בכלל - זכותן של התובעות לעתור להיתר לפצל סעדיהן. אשר למועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים - נקבע מקדמת דנא על ידי בית המשפט העליון כי רשות לתבוע בנפרד סעד נוסף בגין עילת תביעה אחת, יכול שתינתן כל עוד התובענה המקורית תלויה ועומדת, שכן "כל עוד לא הסתיים הדיון בתובענה הראשונה, בית המשפט חולש עליה והוא מוסמך להתיר תיקון כתב התביעה לשם הוספת בקשת סעד נוספת" (ראה ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, עמ' 161 והאזכורים שם, וגם ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541). אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו התצהיר התומך בבקשה אינו מאמת עובדותיה. ראשית מדובר באמירה בעלמא, ללא הנחת יסוד כלשהו לטענה. שנית, גם אם יונח כי מדובר אכן בנתונים אשר הובאו בפני המצהיר בהתבסס על חוות דעת המודדים כהנא ופנקס והחוקר אלרון (ראה נספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה), אין בכך כל פסול הואיל ובבקשת ביניים, להבדיל מבקשות אחרות, מצהיר רשאי להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיצוינו הנימוקים לכך (ראה תקנה 521 לתקסד"א). יוצא אפוא כי התובעות זכאיות לקבלת היתר לפיצול הסעדים כמבוקש על ידן - וכך אני אומנם מורה. בקשת התובעים לביצוע מדידות וחקירות בשטחי המקרקעין שבחזקת הנתבעים 10. ביום 14/11/06 הגישו התובעות בקשה להורות על ביצוע מדידות וחקירות בשטחי המקרקעין נשוא התביעה. לבקשה נילווה תצהירה של עורכת הדין קהירי, מחליפתה של מנהלת המחלקה המשפטית בחלמיש. המצהירה נחקרה בדיון מיום 14/11/06, במהלכו הבהיר ב"כ התובעות כי מטרת המדידות והחקירות הינה "הצגת התשתית העובדתית ... לדעת מי מתגורר בשטחו, באיזה היקף משטחו הוא מתגורר ... אנחנו סיפקנו את כל הראיות. מצד שני, הנתבעים, לפחות נתבע 6, התחילו למנות שורה של אנשים שכביכול מתגוררים שם. ברור שאם לא נעמוד על זכותנו העניינית להביא בפני בית המשפט את תמונת המצב המדויקת בחלקות 5 ו-7, נגיע בסופו של דבר למצב שאם יהיה פסק דין לטובתנו לא נוכל לעשות דבר ... לא ניתן לנהל משא ומתן כשאינך יודע מה היקף האחזקה ומי מתגורר שם" (פרוטוקול, עמ' 7). הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי התובעות אינן מגלות תכלית המדידות והחקירות והקשרן לתביעה דנן, ובקשתן מהווה ביטוי להתרשלותן בהגשת התביעה המקורית כמו גם זו המתוקנת. זאת כיוון שלא השכילו לאסוף הנתונים הרלבנטיים לביסוסה של תביעתן. עוד טענו הנתבעים להיותה של הבקשה קנטרנית וכי השיהוי בהגשתה ממועד ביצוע הפרצלציה בשטח נשוא כתב התביעה - משך 20 שנים - מעיד על העדר נחיצותן של המדידות. 11. אחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי הדין הוא עם התובעות וכי יש להיעתר לבקשתן. תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת לאחר הגשת התובענה, ובתנאים שקבע, לצוות על בעל דין להרשות לבעל דין שכנגד, מומחה מטעמו, לבדוק כל נכס או חפץ שנתעוררה לגביהם שאלה בתובענה; לא קיים בעל הדין את הצו, יחולו הוראות תקנה 122, בשינויים המחויבים" (ראו: י. זוסמן, שם, עמ' 470; כב' הנשיא מ' שמגר בר"ע 227/75 חוסן ביח"ר לתעשיית מרצפות בע"מ נ' אמנון לוינסון, פ"ד לט(2) 390, 391ב-ג). תכליתה של תקנה 124 היא לאפשר הליך נאות, תוך שמירת זכותו של כל צד לבדוק כל ראייה או נסיבה הנוגעים לסוגיות השנויות במחלוקת. בתובענה שבפני נתעוררה השאלה לגבי מיהות המחזיקים במקרקעין נשוא התביעה והיקף השטח המוחזק על ידי מי מהנתבעים. זו השאלה המרכזית בבסיס עילת התביעה של התובעות. אם אכן הסיגו הנתבעים ו/או אחרים גבולן של התובעות במקרקעין, כנטען בכתב התביעה, הרי אלו הן העובדות עיקריות המהוות את עילת התביעה של התובעים [על פי הדין תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי; ד"ר י. זוסמן, שם, עמ' 126: ”לא יכיל כתב התביעה אלא: את הרצאת העובדות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, הכל לפי העניין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן"]. משהובאו בכתב התביעה המתוקן העובדות המולידות את זכות התובעות לקבלת הסעדים המבוקשים, בית המשפט לא ימנע מהן את האפשרות להוכחתן. הדרך בה בחרו התובעות לעשות כן היא על ידי הנחת תשתית ראייתית באמצעות מדידות וחקירות של הבנוי והמצוי במקרקעין המוחזקים על ידי הנתבעים. המדובר בראיות לכאורה בלבד. ברי כי כמותן ומשקלן, יתבררו בשלב שמיעת ההוכחות, ברם יש לאפשר לכל בעל דין לנקוט בכל פעולה חוקית שיש בה כדי לבסס - לשיטתו הוא - את טענותיו. זאת ועוד זאת, לא מצאתי טעם ענייני מצד הנתבעים, שלא להיעתר לבקשת התובעות. הטענה בדבר פגיעה בפרטיות הנתבעים, אין בה ממש שכן הפגיעה הנעשית לתכלית ראויה של עשיית משפט צדק ובמידה שאינה עולה על הנדרש, עומדת במבחן הוראת סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנסיבות המקרה דנן, פגיעה - זמנית ומזערית - בפרטיות הנתבעים, איננה עדיפה על פגיעה בזכות התובעות לנסות ולהוכיח תביעתן, במיוחד נוכח זכויות הבעלות כפי שהן נחזות, לכאורה, מנסחי הרישום. סוף דבר 12. אשר על כן ולאור כל האמור, התוצאה הינה כדלקמן: ניתנת בזה לתובעות הרשות לפיצול סעדים כמבוקש על ידן בבש"א 180766/06. התובעות זכאיות, עקרונית, להיכנס למקרקעין ולבצע מדידות וחקירות בדבר היקף השטחים המוחזקים על ידי מי מהנתבעים. עם זאת, ולנוכח העובדה כי יפויי הכוח מטעם היועה"מ איננו תקף עוד, אין אני מורה, בשלב זה, הוראה אופרטיבית לעניין זה. כל זמן שלא הומצא יפויי כוח תקף מטעם היועה"מ המסמיך את עוה"ד הדר לייצג המדינה - לא יימשכו ההליכים בתיק זה. נוכח התוצאה אליה הגעתי אין אני עושה צו להוצאות ואלה ייקבעו, אם בכלל, בסופו של ההליך ובהתאם לתוצאותיו. עורך דין