1. בפני תובענה על סך של 266,169 ₪ בגין טענה לרשלנות מקצועית של עורך דין אשר ייצג את הצדדים בעסקת מכר משק חקלאי. רקע עובדתי 2. התובעים הינם בני זוג, עולים חדשים מארצות הברית, אשר ביקשו לרכוש משק חקלאי בישראל. ( להלן: "הקונים"). 3. הזוג גו'לייט ויוסף כרייף, צידי ג' מס' 1 ו-2, הינם בעלי הזכויות במשק מס' 20 במושב מאור. ( להלן: "המוכרים" ; "המשק"). 4. הנתבע מס' 1 הינו עורך דין במקצועו. ( להלן: "הנתבע"). 5. הנתבעת מס' 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבע בתקופה הרלוונטית לתביעה, בין השנים 1995 עד 1998. 6. הצדדים הופנו אל הנתבע על ידי מתווך המקרקעין מר יוסף צעירי לצורך עריכת חוזה וייצוג בעסקת המכר, והנתבע נטל על עצמו לייצג את שני הצדדים בעסקת המכר - הקונים והמוכרים. 7. לטענת התובעים, הנתבע התרשל ברשלנות מקצועית כעורך דין כלפיהם, בכך שנתן להם להבין שיכולים הם לסמוך עליו שהוא מייצגם באופן מקצועי בכל הקשור לעסקת מכר המשק ועריכת החוזה, לרבות בכל הנוגע לעריכת הבדיקות המקדמיות, אשר היה עליו לבצע עובר לחתימת החוזה. 8. כתוצאה מכך, אולצו התובעים, לדבריהם, להתקשר בעסקה אשר מראש לא ניתן היה לבצעה, ושאם היה ידוע להם מראש כי על הנכס רובצים עיקולים- לא היו נקשרים בעסקה כלל. 9. לדידם, רשלנותו הן בניסוח ההסכם, הן בטיפולו בביצועו - היא שהביאה לביטולה של העסקה. 10. הנתבע טוען כי פעל במקצועיות ובאופן ראוי ותקין, בהתבסס על נסיונו וידיעותיו בתחום הנדל"ן, ותוך בדיקה מדוקדקת וראויה של כל הנדרש ממנו. כן טוען הוא כי נשכר לשם עריכת טיוטת הסכם המכר וכי הצדדים ידעו כי לא ניתן בעת ההיא לבצע את הבדיקות המקדמיות. 11. הנתבע שלח הודעות צד שלישי למוכרים, צד ג'1 ו-2, בה גרס כי באם נגרם נזק לרוכשים, על המוכרים לפצותם ולא עליו. כן שלח הודעת צד ג' לעו"ד עדי קריגל, צד ג' 3, אשר ייצג את המוכרים. 12. כן שלח הנתבע הודעת צד ג' לעו"ד שלמה קרמר, צד ג'4, אשר ייצג את התובעים בעניין ההסכם מיום 19.5.96, ולטענתו, בכל הנזקים שלטענת התובעים נגרמו להם החל ממועד זה, על עו"ד קרמר לשאת. 13. בדיון מיום 27.9.06 מחקו הצדדים בהסכמה את ההודעה כנגד עו"ד עדי קריגל. כמו כן, עקב פטירתו המצערת ביום 4.12.06 של עו"ד שלמה קרמר ז"ל, צד ג' 4, נמחקה ההודעה נגדו. דיון 14. בשם התובעים העיד התובע מס' 1 בתצהירו ת/1 כי בחודש אוגוסט 1995 ביקש לרכוש את הזכויות במשק מאת המוכרים. 15. לטענתו, ביום 29.10.95 נערכה פגישה משותפת בין הקונים למוכרים במשרדו של הנתבע בה הסביר להם הנתבע אודות עסקה לרכישת הזכויות במשק. 16. עובר לחתימה על חוזה המכר, ביום 16.11.95, חתמו המוכרים והקונים על זכרון דברים, בנוכחות המתווך מר יוסף צעירי, בו התחייבו התובעים לשלם למוכרים בתמורה לזכויות במשק סך של 245,000$. 17. התובע העיד כי לאחר החתימה על זכרון הדברים נפגש שוב עם הנתבע במשרדו וסיפר לו על זכרון הדברים ומסר לידיו העתק ממנו. 18. לגרסתו, סירב הנתבע ליתן הסברים אודות סעיפי ההסכם ועל כן החליטו בני הזוג להתייעץ עם עו"ד עדי קריגל אשר קרא את טיוטת ההסכם והעיר הערותיו. 19. ביום 23.1.96 נחתם הסכם המכר במשרדו של הנתבע לפיו המוכרים יעבירו לרשות הקונים את הזכויות במשק תמורת סכום של 200,000 $. בפועל, סיכמו הצדדים ביניהם כי ישולם סך של 245,000 $ בהתאם לאמור בזכרון הדברים דלעיל. (להלן: "ההסכם"). 20. התובע העיד כי שילם למוכרים את הסכומים הבאים: " ביום 23.1.96, הוא יום חתימת הסכם המכר, שילמנו לכרייף ע"ח סך של 1,000 $ (3,122 ₪) משוכה על בל"ל בע"מ, בהמחאה שמספרה 5655554, וסך של 50,000$ (156,400 ₪) שילמנו לכרייף במזומן. ביום 3.5.96 שילמנו לכרייף סך של 33,000$ (105,996 ₪) בשתי המחאות: האחת שמספרה 5655509 על סך של 102,000 ₪, והשניה שמספרה 019978 ע"ס של 3,996 ₪. עם חתימת הסכם המכר שילמנו למתווך סך של 385 ₪, ולנתבע סך של 3,652 ₪. " ( ראה: סעיף 24 לת/1). 21. לדבריו, סמך על הנתבע כי ביצע בטרם החתימה על ההסכם את כל הבדיקות המקדמיות. בדיעבד, התברר להם כי רובצים על הנכס עיקולים ושעבודים אשר מונעים מהם לקבל הלוואה מהבנק למשכנתאות בע"מ לרכישת המשק. 22. התובע גורס כי שאל מפורשות את הנתבע האם ערך את כל הבדיקות הנדרשות והנתבע השיב כי כבא כוח המושב מכיר הוא היטב את מצבו. 23. ביום 5.3.96 נשלח לתובעים מסמך אישור מצב הזכויות במשק מאת מנהל מקרקעי ישראל, בו גילו לתדהמתם כי על הנכס רובצים עיקולים. לדבריו, לא היה חותם על הסכם המכר באם ידע כי על הנכס רובצים עיקולים. 24. לגרסתו, מאחר ששילם למוכרים סכומים על חשבון העסקה, החליט להמשיך בעסקת המכר ולפעול להשלמתה. 25. לטענתו, היה על הנתבע לפעול בכדי שהעסקה תצא לפועל וכאשר ביקשו כי יטפל בהמצאת האישורים הדרושים להם על ידי משפחת כרייף, סירב לעשות כן. 26. התובע פנה אל הנתבע בדרישה כי עליו לאלץ את משפחת כרייף לדאוג לביטול העיקולים וכי יפעל לקבל ממנהל מקרקעי ישראל מכתב המאשר כי בוטלו העיקולים. 27. כאשר נוכח התובע כי הנתבע לא עשה מאומה בעניין זה וכי אינו ממלא את תפקידו כבא כוחם, פנה הוא לנתבע באמצעות עו"ד שלמה קרמר בדרישה כי יפעל לאלתר לתיקון מחדליו ולהשלמת העסקה. 28. ביום 26.6.96 נערכה פגישה במשרדו של הנתבע והאחרון המשיך בסירובו להבהיר למשפחת כרייף את התחייבויותיהם וחובותיהם, וזאת בניגוד לתפקידו כבא כוח הצדדים לעסקה. משכך, החליטו התובעים לפטר אותו ולשכור את עו"ד שלמה קרמר על מנת שייצגם בעסקה. 29. לדידו, הנתבע ידע כי מדובר בעסקה בעייתית אך חפץ היה בעסקה שכן היתה היא בבחינת "טסט קייס" שנועדה לבחון האם ניתן לבצע עסקה של העברת זכויות במושב זה חרף חובות המושב. 30. עוד גורס הוא כי המוכרים אף הם שכרו עורך דין מטעמם, עו"ד יגאל שני, והאחרון שלח מכתב לבא כוחם עו"ד קרמר וטען כי ההסכם כלל לא נכנס לתוקף שכן בסעיף 20 להסכם המכר נכתב כדלקמן: " הצדדים מצהירים כי ידוע להם כי במועד חתימת חוזה זה לא ניתן היה לקבל את האישורים בגין הזכויות בנכס ובהתאם לזאת הצדדים מוותרים על כל טענה העשויה לנבוע בקשר לזאת כפוף לנכונות הצהרות המוכר במבוא לחוזה זה. ... למרות האמור בחוזה זה, הצדדים מצהירים בזה כי תנאי יסודי לתוקפו של חוזה זה הינו כי אישורי הזכויות בגין הנכס משקפים נאמנה הצהרות המוכר, שאם לא כן, חוזה זה יבוטל." ( ראה: נספח ת/5 לת/1). 31. התובע מוסיף כי הנתבע לא הזהיר אותם כי מדובר ב"חוזה על תנאי" וכי סברו כי רוכשים הם את המשק ממשפחת כרייף ללא תנאי, ואם היו יודעים כי מדובר בעסקה המכילה תנאי מתלה לא היו מתקשרים מלכתחילה בעסקה שכזו. 32. כן גורסים הם כי הנתבע התרשל בכך שלא החתים את המוכרים במועד החתימה על ההסכם על בקשה להעביר את זכויותיהם לידי התובעים במנהל מקרקעי ישראל, כפי שהיה עליו לפעול כבא כוחם. 33. התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד משפחת כרייף המרצת פתיחה שמספרה 1219/97 בה ביקשו ליתן צו הצהרתי כי על המוכרים לבצע את התחייבויותיהם על פי ההסכם. ביום 21.12.98 הגיעו להסדר עם משפחת כרייף לפיו בוטל הסכם המכר והוחזרו הכספים אותם שילמו התובעים בסך של 83,000$. 34. לגרסתו, נגרמו לתובעים נזקים רבים עקב מחדליו של הנתבע בסך כולל של 266,169 ₪, לפי הפירוט כדלהלן: על מנת לשלם למוכרים נאלצו הרוכשים לממש סך של 58,482 $ אשר מקורו בפיקדונות שונים בארה"ב. לטענתו, באם לא היו מממשים סכום זה היה ממשיך הוא לשאת פירות. לצורך רכישת המשק ושיפוצו הרוכשים מימשו ניירות ערך בסך של 18,375 $ אשר הוחזקו על ידם ב – Dean Witter IRA. באם לא היו מממשים סכום זה, היה מגיע שוויים של ניירות הערך, לחישובם, לסך של 30,860$. מכאן, כי ההפסד הכספי הנגרם לרוכשים הינו 12,485$, קרי, 70,533 ₪. לצורך רכישת המשק ושיפוצו הרוכשים מימשו ניירות ערך בסך של 11,917 $ אשר הוחזקו על ידם ב – Morgan Stanley. באם לא היו מממשים סכום זה, היה מגיע שוויים של ניירות הערך, לחישובם, לסך של 12,592$. מכאן, כי ההפסד הכספי הנגרם לרוכשים הינו 675$, קרי, 3,781 ₪. לצורך רכישת המשק ושיפוצו הרוכשים מימשו ניירות ערך בסך של 13,766 $ אשר הוחזקו על ידם ב – Fidelity Investments. באם לא היו מממשים סכום זה, היה מגיע שוויים של ניירות הערך, לחישובם, לסך של 21,317$. מכאן, כי ההפסד הכספי הנגרם לרוכשים הינו 7,551$, קרי, 43,265₪. הפרש של סך של 3,000$ בין הסכום אותו שילמו למוכרים, 84,000$, לבין הסכום אותו קיבלו בחוזר במסגרת הסכם פשרה עם המוכרים, סך של 81,000$. דמי תיווך ששילמו למתווך מר יוסף צעירי בסך של 1,091 ₪. השבת הסכום אותו שילמו לנתבע בסך של 6,808 ₪. סך של 180 ₪ עבור תשלום לתנועת המושבים בישראל. החזר שכר טרחה אותו שילם למשרד עו"ד סרויא, מור – כהן אשר ייצג אותו בהגשת המרצת הפתיחה, ושכ"ט לעו"ד שלמה קרמר ז"ל, ובסך כולל של 14,504 ₪. השבת דמי שכירות אותו שילם מהיום בו אמור היה לקבל את החזקה המלאה בנכס לרשותו, ה – 30.8.96, עד ליום 31.12.98, היום בו נחתם הסכם הפשרה בין הצדדים, ובסך הכול סך של 14,060 ₪. עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪. 35. מנגד, העיד בשם הנתבעים הנתבע מס' 1 בתצהירו נ/1 כי הסכם המכר נחתם רק לאחר שהמוכרים התייעצו עם עו"ד עדי קריגל, בא כוחם, אודות טיוטת ההסכם. תפקיד הנתבע הסתכם בהכנת טיוטת ההסכם ובהחתמת הצדדים על ההסכם המוגמר. 36. לגרסתו, הסתירו ממנו התובעים את דבר החתימה על זיכרון הדברים עובר לחתימה על ההסכם. למעשה, ניהלו הקונים שתי מערכות חוזיות- האחת, גלויה, והיא כפי שנכתב בהסכם, והשניה- כפי שנהגו בפועל. 37. לדידו, התובעים היו מודעים לכך כי בעת החתימה על ההסכם לא ניתן היה לבצע את הבדיקות המקדמיות וכן לא ניתן היה להעביר את הזכויות על שמם, ולשם כך הוסף סעיף 20 לחוזה דלעיל. 38. הנתבע הודה כי לא ערך את הבדיקות המקדמיות במועד החתימה על ההסכם, וכי הוא נאלץ לערוך את ההסכם מבלי שהיה בידיו "אישור זכויות ממנהל מקרקעי ישראל" וזאת עקב לחץ הצדדים, הן הקונים והן המוכרים, לבצע את העסקה על אתר. 39. לגרסתו, שילמו התובעים למשפחת כרייף כספים במועדים השונים מאלו שנזכרו בהסכם, על דעתם, ומבלי שעדכנו אותו בנידון. באם היו התובעים משלמים על פי התשלומים בהתאם להסכם, לא היה נגרם להם כל נזק שכן היו משלמים רק לאחר העברת הזכויות במשק על שמם. במועד החתימה על ההסכם היו צריכים להעביר למוכרים סכום של 1,000$ בלבד, ואילו בפועל שילמו סך של 50,000 $. 40. עוד מוסיף וגורס הוא כי לא ידע כי על הנכס רובצים שעבודים ועיקולים במועד החתימה על ההסכם. 41. לבסוף, גורס הנתבע כי משבחרו התובעים לתבוע את המוכרים בתביעה נפרדת ומשקיבלו את הכספים אותם שילמו בחזרה, בכך מיצו את כל סעדיהם. התובעים קיבלו, לדידו, את הכספים שלכאורה מגיעים להם עבור הנזקים שנגרמו להם בעקבות העסקה. 42. הנתבע מכחיש כי העסקה היתה בבחינת "טסט קייס" וגורס כי הדבר הינו פרי דמיונם של התובעים ולא היה ולא נברא דבר מעין זה. 43. לדידו, התובעים לא ביקשו לרכוש את כל הקרקע של המושב אלא משק אחד בו ועל כן אין זה מעניינם מהם החובות הכספיים של המשק. 44. הנתבע מוסיף כי לא הטעה את התובעים באשר למצב המשפטי והעובדתי של המשק אלא טיפל באופן מקצועי, אישי ובמסירות בעניינם של הצדדים. 45. לעניין הנזק המבוקש, גורס הנתבע כמפורט להלן: פידיון ניירות הערך – נזק זה לא הוכח. התובע לא הציג מטעמו חוות דעת מומחה בתחום שוק ההון.לגרסתו, מדובר בנזק רחוק אשר לא ניתן היה לצפותו. כמו כן, נזק זה לא נתבקש במסגרת ההליך של המרצת הפתיחה. הפרש של 3,000$ - אין כל ראיה כי שולם סכום של 84,000$ למוכרים ואף האחרונים בעצמם העידו כי קיבלו רק 79,000$. עוד טוען לעניין זה כי הרוכשים הסכימו לסכום פשרה זה ולכן אין להם אלא להלין כלפי עצמם. דמי התיווך ששולמו למתווך– העסקה אינה קשורה לנתבע, ואם לא יצאה לפועל זו אינה אשמתו. לכל היותר, עליהם לפנות בעניין זה למתווך, מר צעירי. שכר הטרחה ששולם לנתבע – הנתבע סיפק לתובע שירות וערך עבורו חוזה כפי שנתבקש. העברת הזכויות לא הושלמה באשמת הצדדים ולא באשמתו. דמי שכירות – נזק זה לא הוכח. כמו כן, הנכס שנמכר הינו שלד בלבד והרוכשים ידעו כי עליהם לשלם בעבור הוצאות השיפוץ והבנייה שלו. זאת ועוד, לגרסתו, הרוכשים היו מודעים לסיכון הקיים בקניית בית ובקבלת כל האישורים הנחוצים, ולקחו בחשבון כי בתקופה זו יתגורר בשכירות. כמו כן, דמי השכירות המבוקשים הינם מוגזמים. עוגמת נפש – הסכום חסר בסיס. 46. המוכרים הם אלו שהפרו את התחייבויותיהם כלפי הרוכשים, לטענתו, ועל האחרונים לפצות אותם ולא עליו, ומשכך שלח להם הנתבע הודעת צד ג'. 47. מנגד, בתצהירו גרס עו"ד שלמה קרמר ז"ל, צד ג' מס' 4, כי הנתבע הוא זה אשר ערך את הסכם המכר, ורק לאחר כמחצית השנה לאחר שהעסקה נחתמה פנו התובעים אליו בכדי שייצגם בעסקה. 48. לגרסתו, לו היה טורח הנתבע לבדוק ולברר את מצב הזכויות של המשק במנהל מקרקעי ישראל ומודיע על כך לצדדים להסכם המכר, ספק אם העסקה היתה יוצאת לפועל. 49. לטענתו, החל במתן שירותיו לתובעים רק החל מחודש ספטמבר 1996. כל נזק שנגרם לתובעים נובע, איפוא, ממחדליו של הנתבע והוא עשה ככל שביכולתו כדי למזער את נזקיהם. מר קרמר לא נחקר, כמובן, על תצהירו, אולם עיקריו הובאו להשלמת התמונה לעניין סדר הזמנים. 50. כן העיד מר כרייף יוסף, צד ג' מס' 2, בתצהירו ג/4 כי בטרם החתימה על ההסכם העלה את חשדו בפני הצדדים כי ייתכן שרובצים על המשק עיקולים ושעבודים, אך הנתבע הרגיע אותו ואמר שבדיוק בשל כך נתווסף סעיף 20 להסכם המכר, אשר צוטט דלעיל. 51. לגרסתו, לו היה מיידע אותו הנתבע מלכתחילה כי לא ניתן לקבל אישור זכויות מאת מנהל מקרקעי ישראל, לא היה מתקשר בעסקה זו ולא היה נוטל כספים מאת התובעים על חשבון העסקה. 52. עוד סבור הוא כי אינו הכתובת המתאימה לפנות בדרישה לקבלת מסמכים, שכן לשם כך שכר את שירותיו של הנתבע על מנת שיטפל בעניינים אלו. 53. עוד גורס הוא כי קיימת ערבות הדדית בין חברי האגודה לעניין משקו, ולו עצמו אין כל חובות כלפי האגודה או המשקם אשר מונה. לטענתו, הוטל עיקול מס הכנסה על משקו וברגע שגילה זאת דאג מיד לבטלו. 54. בשקלי ראיות הצדדים, תצהיריהם ועדויותיהם בחקירתם הנגדית בפני, סבורה אנוכי כי דין התביעה להדחות. 55. במה דברים אמורים? מחלוקת הצדדים הינה לעניין השאלה האם הפר הנתבע את חובת הזהירות המקצועית המחייבת אותו לערוך בדיקות מקדמיות לגבי נכס מקרקעין בטרם החתימה על ההסכם והאם הבהיר לצדדים להסכם את הסיכונים העומדים בפניהם טרם החתימה על ההסכם? 56. מהראיות אשר בפני, עולה כי אין חולק כי הנתבע לא ערך את הבדיקות המקדמיות הנדרשות לשם חתימה על עסקה במקרקעין. 57. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, קובע כדלקמן: "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות". 58. חובת עורך הדין לנהוג ביושר, בחריצות, בשקידה ובנאמנות תוך דאגה לאינטרס של לקוחו, חלה גם כאשר פועל עורך הדין מטעם שני צדדים. 59. הלכה פסוקה היא כי "עורך הדין חייב לפעול בנאמנות ובמיומנות, שעה שהוא מקבל לטיפולו עניין מסוים, לרבות עסקת מקרקעין, רואים אותו כמי שמציג לפני לקוחו מצג לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו וכי הוא עתיד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות". ראה: ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד (4) 446, 463 (1990). 60. כן נקבע בע"א 751/89 מוסהפור נ' שוחט, פ"ד מו (4) 529, 537 (1992), הדברים האלה: "על עורך דין להעמיד את הלקוח בפני הבעיות האפשריות אשר יכול ותתעוררנה במסגרת העסקה בה מדובר. עורך הדין נדרש לקבל מלקוחו את כל המידע והוא חייב לחקור ולדרוש בטיב הזכות בנכס המקרקעין נשוא העסקה, ולדרוש להציג לו את המסמכים המוכיחים את הזכות." 61. למרות שדעתו של הנתבע לא היתה נוחה מהעדרו של אישור הזכויות הוא לא "עצר" את העסקה ואיפשר לצדדים לחתום עליה, ועל מנת לצאת ידו חובה הוסיף, כפי הנראה, את סעיף 20 דלעיל לחוזה. 62. הבדיקה הנדרשת היא בדיקה מקדמית באופייה, שכן המועד לעריכתה הוא לפני יצירת הקשר החוזי, ולא לאחריה. הבדיקה צריכה לספק מענה לשאלה אם ההתקשרות החוזית בה חפץ הלקוח היא אפשרית וברת מימוש. 63. הבדיקה המקדמית אשר היה מקום לערכה בנסיבות התובענה דנן נוגעת למצב הזכויות במשק באמצעותה ניתן היה לגלות באם רובצים שעבודים ועיקולים על המשק. 64. החובה המוטלת על הנתבע, כעורך הדין, בטרם עריכת חוזה מכר של נכס מקרקעין, היא לבדוק את רישום זכויות הבעלות בנכס ורישומן על שם המוכר; בדיקת מגבלות חוקיות להעברת המכר על שם הקונה; בדיקה אפשרית לקיומם של צווי הריסה, אישומים תלויים ועומדים המלמדים על חריגה או סטייה מן המותר בבנייה; עיקולים; שעבודים; משכנתאות; זכויות של צדדים שלישיים וכן הצבת בטוחות הולמות להבטחת ביצוע העברת זכויות הבעלות בנכס משם המוכר לשם הקונה. כל זאת - כאשר עורך הדין מייצג את הקונה בלבד. 65. לא זו אף זו, בעסקת מכר מקרקעין בה עורך הדין מייצג את שני הצדדים לעסקה, "המוכר" ו"הקונה", מוטלת על עורך הדין מערכת חובות מקצועיות כפולה, לדאוג לאינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים כאחד. 66. על עורך הדין המייצג את המוכרים לוודא כי זכויותיהם הינן כפי שהן מתוארות על ידם, ורישומן מופיע בלשכת רישום המקרקעין. חובה על עורך הדין המייצג את המוכרים לוודא כי באפשרות המוכרים למלא אחר ההתחייבויות אותן נוטלים הם על עצמם בחוזה המכר ולקבוע מנגנון בחוזה אשר יבטיח את ביצוען. 67. רשלנותו של הנתבע קמה, איפוא, משעה שלא בירר ולא בדק באם רובצים על הנכס עיקולים ושעבודים מכל סוג ומין. 68. הנתבע הודה מפורשות בחקירתו הנגדית כי לא הציג אישור זכויות ממנהל מקרקעי ישראל. לעניין זה העיד כדלקמן: "כתוב בסעיף 20 שלא אפשר היה באותו מועד לקבל את אישור הזכויות, שאם היה אפשר היינו יודעים זאת. איני יודע היום אחרי 10 שנים למה לא ניתן היה לקבל את אישור הזכויות. אולי היתה שביתה או עיצומים במנהל. הכל יכול להיות. עובדה היא שבאותו מועד לא ניתן היה להוציאו ולמרות כל האזהרות הם רצו לחתום." ( ראה: פרטיכל בעמוד 58 שורות 1-6). ובהמשך העיד: " ש. אילו בדיקות ביצעת? ביקשנו אישור זכויות ולא ניתן היה לקבל. ממי ביקשת? איך? עברו מאז 10 שנים, איני זוכר. אולי בטלפון או באמצעות שליח או שאולי ביקשתי ממר כרייף או ממר צעירי ויכול להיות שהתובע 2 אמר שהוא יסע להביא את זה. היום איני זוכר. מה כן עשית? דיווחתי לשלטונות מס ערך מוסף, היינו בקשר עם המושב, עם הצדדים, עם גב' מיכל היפנברג שהיתה אחראית בבנק משכן שהתובע 2 פנה אליה וביקש הלוואה ששם אושרה וכל מה שצריך." ( ראה: פרטיכל בעמוד 61 שורות 5-19). 69. עולה מדבריו אלה כי לא ערך את הבדיקות המקדמיות הנחוצות ולא הציג בפני נימוק סביר למחדלו זה. 70. אמינה עלי גרסת התובעים כי לא היו מתקשרים בעסקה זו כלל באם יודעים היו כי על המשק רובצים עיקולים ושעבודים, שהרי כל אדם סביר היה נוהג כך. 71. תימוכין לגרסה זו מוצאת אנוכי בדבריו של מר יוסף כרייף, צד ג' מס' 1, בחקירתו הנגדית, לאמור: " ש. ... אין ספק שזה לא נבדק לפני חתימת ההסכם? אתה בדקת? ת. לדעתי לא. אני אישית לא בדקתי. אמרתי לעורך הדין, הנתבע 1, שיש חשש שיש עיקולים במושב ושיבדוק את זה ובגלל זה נוסף סעיף 20 להסכם שלנו. למה אתה אישית כבעל הנכס לא הלכת לבדוק במנהל? ת. נתתי את אמוני בעורך דין של המושב שידע את כל הקשור למושב. שילמתי לו בשביל זה. תפקידי היה באותה תקופה לגדל פרחים. ש. הנתבע 1 אומר שהיה לכם מאוד דחוף לחתום על ההסכם ומיד, זה נכון? ת. בשום פנים ואופן לא. בכלל לא מיהרתי אותו ולא זירזתי אותו." ( ראה: פרטיכל בעמוד 86 שורות 12-17). 72. לפיכך, קובעת אנוכי כי הנתבע לא קיים את החובה הבסיסית החלה עליו כבא כוחם של הצדדים בעסקת מכר מקרקעין, לברר בעצמו, בבדיקה מקצועית מקיפה, את מצב הזכויות בנכס, טרם החתימה על הסכם המכר. 73. עם זאת, איני יכולה להתעלם מן העובדה המכרעת כי במועד החתימה על ההסכם ידעו התובעים אף הם כי לא ניתן היה לקבל את האישורים ביחס לזכויות בנכס. 74. לעניין זה העיד התובע, כדלקמן: " ש. אז למה הסכמת לחתום? כי הוא אמר שיש קשיים ושהבטיח שהדבר יבוצע. זה כתוב בחוזה. ז"א שהנתבע 1 אמר לך שאי אפשר באותו שלב לקבל את אישור הזכויות? כך אמר לי העו"ד שאני חושב שזה תפקידו זה חלק מהעבודה שלו לבדוק את הנכס כשזה הדבר הבסיסי ביותר." ( ראה: פרטיכל בעמוד 7 שורות 11-16). 75. ובהמשך העיד: " ש. חתמת על הסכם וידעת שהזכויות של מר כרייף לא ברורות במנהל? אין אישור זכויות, לא ידעת מה קורה שם? נכון, אבל תפקידו של עורך הדין לבדוק את הזכויות האלה ולהעמיד אותי על כך אם יש או אין זכויות." ( ראה: פרטיכל בעמ' 33 שורות 1-4 ). 76. מעדותו של התובע עולה כי במועד החתימה על ההסכם ידע ברורות ומפורשות כי מדובר בהסכם שהינו על תנאי, שכן לא בוצעו הבדיקות המקדמיות הנדרשות וכן ידע כי קיים חשש שעל המשק רובצים עיקולים ושעבודים. 77. על אף אלו, החליט להתקשר בעסקה ולהמשיך לפעול למימושה, תוך הוספת סעיף 20 בעניין זה ממש להסכם ותוך תקווה שלא יארע אירוע המעכב או מאיין את ביצוע החוזה, תקווה שהתבדתה. 78. כמו כן, התובע פנה בטרם החתימה על הסכם המכר להתייעצות עם עורך דין נוסף באשר להסכם, עו"ד עדי קריגל, אשר העיר הערותיו בדבר מספר נושאים על תוכן ההסכם, לרבות דרישה לצרוף אישור זכויות מהמינהל או מוועד המושב, הערות אותן הראה התובע לנתבע וביקש ממנו לשנות את טיוטת ההסכם בגינן, אך האחרון סירב לשנות את ההסכם על פיהן, וחרף סירובו של הנתבע להוסיף הערות אלו, לא ראה הנתבע מחסום בגינו לא יימנע מלהתקשר בחוזה. 79. עוד יש לציין כי בדיון בת.ה.1219/97 דנן בוטל הסכם המכר והוחזרו הכספים אותם שילמו התובעים בסך של 83,000$ על דרך הסדר פשרה, בהסכמתם. 80. לפיכך, אין לומר שלתובעים נגרם חיסרון כיס באשר כל סכום אשר שילמו למוכרים הוחזר להם על ידי אלה. כמו כן, אף לא אחד מן הסכומים המנויים בכתב התביעה ובתצהיר כ"הפסדי משנה" מגיעים לתובעים בנסיבות אלה, בהן בחרו להתקשר בחוזה שקיומו תלוי היה על בלימה, וביתר שאת אמורים הדברים לגבי הדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש על סך 25,000 ₪. 81. מטעמים מצטברים אלה, מורה אני על דחיית התביעה כלפי הנתבעים. 82. פועל יוצא, התביעות כנגד צידי ג' 1 ו - 2 נדחות. 83. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. רשלנות מקצועיתרשלנותחקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאיעורך דיןעסקת מכר