סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח

על פי סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח, המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לחוק לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם המבוטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה. בפני עתירה לסעד הצהרתי באשר לזכותו של התובע להיפרע מהנתבעת בגין תגמולי ביטוח המגיעים לו על פי הפוליסות שהונפקו לו על ידי הנתבעת ובוטלו על ידה, לטענתו, שלא כדין. לטענת הנתבעת הוכח כי הפוליסות נשוא התביעה בוטלו כדין עקב העלמת מידע מהותי וכי התובע אינו זכאי לתגמולי ביטוח כלשהם וזאת הן לאור הוראת סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, הן לאור העלמת המידע בה נקט התובע והן לאור העובדה שמצבו של התובע אינו מהווה מקרה ביטוח על פי הפוליסה. העובדות ביום 25.11.99 חתם התובע על הצעה לביטוח והצהרת בריאות בבקשה להתקבל לביטוח אצל הנתבעת (נספח ו' לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף). ביום 1.12.99 הנפיקה הנתבעת לתובע פוליסת ביטוח חיים שמספרה 70082/1, אשר כוללת בין היתר מרכיב פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. לאור הצהרת הבריאות של התובע קיבלה אותו הנתבעת לביטוח בתנאי של החרגת פסוריאזיס ובפרמיה גבוהה יותר עקב היותו חולה בסוכרת ומעשן. ביום 7.5.02 חתם התובע על הצהרת בריאות מקוצרת לשם הוספת כיסוי מסוג "דרור 5" וסכום ביטוח. בהצהרת בריאות זו הצהיר התובע כי לא חל שינוי במצבו הבריאותי, הוא לא עבר טיפולים חריגים, לא אושפז ולא עבר בדיקות, למעט בדיקות שגרתיות (נספח ה' לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף). ביום 1.5.01 הנפיקה הנתבעת לתובע פוליסת ביטוח חיים שמספרה 88420/0 על סכום של 31,133 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה). ביום 29.4.02 חתם התובע על הצעה לביטוח והצהרת בריאות בבקשה להתקבל לביטוח (נספח ח' לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף). בהצהרת הבריאות הצהיר התובע, בין היתר, כי לא אושפז ב- 5 השנים האחרונות, כי אינו נמצא במעקב או בירור רפואי כלשהו וכי הוא בריא ובכושר עבודה מלא. ביום 1.9.02 הנפיקה הנתבעת לתובע פוליסת ביטוח חיים נוספת שמספרה 98554/9. ביום 26.9.02 לקה התובע באירוע מוחי בעטיו הופיעו קשיים בדיבור וחולשה בפלג גופו השמאלי. ביום 9.2.03 נמסר לנתבעת טופס תביעה ובו טען התובע לאובדן כושר עבודה עקב האירוע המוחי. התובע, יליד 1951, ירקן במקצועו. עד האירוע נשוא התביעה שימש כקניין בחנות הירקות המשפחתית (סעיף 3 לתצהיר התובע). התובע אינו יודע קרוא וכתוב. העלמת המידע לטענת הנתבעת, מהתיעוד עולה כי התובע טופל על ידי רופאים, הגיע מספר פעמים לחדר מיון, סבל מסחרחורות, עבר בדיקות דם שהעלו בעיה בתפקודי כבד חודש בלבד טרם חתימתו על הבקשה להתקבל לביטוח, כל זאת מעבר לאבחנה המופיעה מספר פעמים בתיקיו הרפואיים של התובע לפיהם הוא חולה באתיליזם, או אלכוהוליזם כרוני. עוד לטענת הנתבעת, התובע הסתיר מידע זה ממנה ולא גילה אותו בהצהרת הבריאות שנתן. התובע הצהיר: "כיון שאינני יודע קרוא וכתוב הצהרת הבריאות מולאה ע"י מר דורון שבתאי מפקח מטעמה של חברת הביטוח בנוכחות סוכן הביטוח מר שלמה נדלן. הפגישה עמם נערכה בבית קפה בבית עיני ברח' אגריפס בירושלים, תוך שמר דורון שבתאי שואל אותי שאלות וממלא את הצהרת הבריאות. חתמתי על הטפסים מבלי שהוקראו לי התשובות שנרשמו בטופס, ומבלי שהוסברו לי ההשלכות של אי גילוי תשובה נכונה או מלאה" (סעיף 8 לתצהיר). התובע הוסיף כי: "לא נשאלתי אף שאלה בנוגע להרגלי השתיה שלי, השבתי על כל השאלות בתום לב ובכנות, כולל דווח על מחלת הסכרת והפסוריאזיס כמו כן גיליתי שאני מעשן ואף נדרשתי לשלם תוספת סיכון בגובה 50% מעלות הריסק" (סעיף 9 לתצהיר). בעניין השתייה עצמה הצהיר התובע: "לפי מיטב ידיעתי אינני סובל מאלכוהוליזם או בעיה בתפקודי הכבד, בכל מקרה לא ידעתי על כך בעת ההצטרפות לביטוח." (סעיף 19 לתצהיר). הצהרת הבריאות הצהרת הבריאות אשר מילא התובע צורפה לבקשת הנתבעת למחיקת התביעה על הסף כנספח ו'. לשאלה 3 "האם נבדקת בשנתיים האחרונות ע"י רופא כלשהו? פרט סיבה, תוצאות וטיפולים" השיב התובע "כן". לשאלה 12 "האם את/ה חולה כעת במחלה כלשהי או שידוע לך שיש לך הפרעה בריאותית כלשהי והאם קיבלת טיפול או תרופות?" השיב התובע "כן". לשאלה 15 "האם אתה מעשן" השיב התובע "כן" ובתשובה לשאלה אם כן, סוג: השיב "קופסא ליום". לשאלה 21 השיב התובע כי הוא סובל מסכרת. לשאלה 22 השיב כי הוא סובל ממחלת עור מסוג פסוריאזיס. טענת הנתבעת לאי גילוי מתייחסת לשתיית אלכוהול ובעיה בתפקודי הכבד. לתפקודי הכבד לא התייחס התובע בתשובה לשאלות 3 ו- 12 המתייחסות למצבו הכללי. שאלה 11 היא זו שהתייחסה לשתיית אלכוהול. בשאלות הללו נשאל התובע והשיב כך: כן לא שאלות כלליות 3. האם נבדקת בשנתיים האחרונות ע"י רופא כלשהו? פרט סיבה, תוצאות וטיפולים 10. .... 11. האם את/ה צורך/צרכת סמים? לא/כן 12. האם את/ה חולה כעת במחלה כלשהי או שידוע לך שיש לך הפרעה בריאותית כלשהי והאם קיבלת טיפול או תרופות? בפרק "פירוט ממצאים חיוביים בשאלות הצהרת הבריאות" נכתב: "תשובה לסעיף" 12: "סובל מסכרת קלה, מקבל ½ כדור ביום גלרטיק מלפני כשלושה חודשים. פסוריאזיס" האם התובע סובל מאתיליזם והפרעה בתפקודי הכבד ד"ר איסקוב, מומחה ברפואה פנימית ובחיתום רפואי, אשר משמש יועץ של הנתבעת, נתן תצהיר מטעמה. בתצהירו של ד"ר איסקוב נכתב: "בהתאם למסמכים הרפואיים של התובע קבעתי כי ידוע על אלכוהוליזם כרוני לכל המאוחר מחודש 8/99, הפרעה בתפקודי הכבד לכל המאוחר בחודש 10/99. זאת מעבר לבעיות עליהן הצהיר התובע - סוכרת ופסוריאזיס" (סעיף 4 לתצהיר). התובע הצהיר כי איננו סובל מאלכוהוליזם או בעיה בתפקודי הכבד ובכל מקרה הוא לא ידע על כך בעת ההצטרפות לביטוח (סעיף 19 לתצהיר). לפרופ' קורצ'ין, אשר נתן חוות דעת מטעם התובע, אמר התובע כי: "מפעם לפעם שתה כהל, אך זאת רק בשמחות, ולא מדי יום ורק בכמויות קטנות (עד חצי כוסית)." בחוות דעתו של פרופ' בורנשטיין, אשר ניתנה מטעם הנתבעת, נכתב: "לדבריו היה שותה יין מדי פעם ועראק". בחקירה הנגדית נשאל התובע האם הוא שותה אלכוהול והשיב: "אני שותה כוסית אחת שתיים הכי הרבה זה שתיים והולך הבית." (עמוד 45 לפרוטוקול). בתשובה לשאלה היכן הוא שותה השיב התובע: "אנחנו שותים בחברה סגורה של שישה שבעה אנשים" (עמוד 45 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית המשפט השיב התובע כי היום הוא איננו שותה (שם). מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולים הממצאים הבאים: בגיליון מהלך מחלה מיום 4.2.89 (נ/15) נרשם: "לאיש הפרעה בתפקודי כבד מדוע? הטיפה המרה? נשא כרוני של הפטיטיס B נא לבצע סמני כבד אצל פרופ' שובל וכן u/s כבד. בהתאם לתוצאות אפשר יהיה להתקדם." בסיכום המחלה מיום 14.5.91 (נ/1) נרשם תחת הכותרת "אבחנות": “ALCOHOL ABUSE” בהמשך, תחת הכותרת מ.נ. נרשם: "חולה מזה 9 שנים.... ... הרגלים - מעשן חפיסה ליום. שותה 2 כוסיות ליום. ...." בפרק "בבדיקה" נרשמה הפרעה בתפקודי כבד. בגיליון סיכום מחלה מיום 26.11.92 (נ/13) נרשם תחת הכותרת "אבחנות": ETHYLISM S.P. ALCOHOL HEPATITIS בגליון שחרור מיום 19.8.99 (נ/6) נרשם במסגרת האנמנזה: "...ברקע עישון קופסא וחצי שנים רבות, אתיליזם, ללא הפרעה ביציבה" גיליון שחרור זה נערך כשלושה חודשים לפני שנחתמה הצהרת הבריאות. בסיכום המחלה מיום 30.11.02 נרשם במסגרת "מחלות אחרות" כי לתובע סוכרת ואתיליזם. בתיק קופת חולים של התובע, ברשימת המחלות מהן סובל התובע נזכר אתיליזם בין המחלות. "אתיליזם" ו- Alcohol Abuse משמעם התמכרות לאלכוהול (פרופ' קורצ'ין בעמוד 5 לפרוטוקול). ד"ר עמיחי מאירוביץ', אשר חתום על גיליון השחרור מיום 19.8.99 (נ/6 ו- נ/19), הוזמן על פי בקשת ב"כ התובע לצורך הגשת גיליון השחרור. ד"ר מאירוביץ היה במועדים הרלבנטים מתמחה ברפואה פנימית, לקראת סוף ההתמחות (עמוד 30 לפרוטוקול). הוא התבקש להסביר את כל מה שנוגע למונח אתיליזם שמופיע בגליון השחרור, איך הוא נכתב ועל בסיס מה והוא העיד כמפורט להלן: "אני עשיתי עבודה בבית חולים וחיפשתי בארכיון פרטים על החולה. מכיון שלא זכרתי בדיוק במה מדובר בשנת 99'. בגליון השחרור המונח אתיליזם מצויין במקום שמיועד לאנמנזה, הכוונה להיסטוריה רפואית כפי שנלמדת מהחולה עצמו, סביר להניח שהחולה נידב את האינפורמציה הזו בשאלון הרפואי שהוא נשאל. ברקורד הרפואי של החולה בבית החולים החל משנת 89' למיטב ידיעתי מצויין סיפור של שתיית אלכוהול ובהזדמנויות שונות ובאשפוזים שונים ובחלק מהמקרים אף מצויינת הכמות של השתייה כמקובל כשלוקחים סיפור רפואי, ושם מצויין עד שתי כוסות ליום של אלכוהול. לגבי האבחנה הרפואית, של אתיליזם מקובל לעשות אותה על סמך סיפור של החולה, סיפור קליני, ואיזשהי הפרעה או תפקודית או פיזיולוגית. אין דרך למדוד את זה ברמות אלכוהול בדם או שאלון של חולה. לחולה הספציפי הזה הייתה הפרעה בתפקודי כבד שבין השאר יכולה להיות מוסברת גם על ידי סיפור של שתייה" (עמוד 29 לפרוטוקול). ד"ר מאירוביץ העיד עוד כי: "הטיפול שניתן, כדורי טרבמין, מטפל בבעייה של חוסר ויטמינים הנגרם לאנשים צעירים תחת גיל 60 בגלל בעיות כאלה של שתייה. הוא לא בא בגלל הפרעה בתפקודי כבד אלא בגלל סחרחורת שנמשכות 10 ימים" (עמוד 29 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. האם אתה זוכר גם כשהוא מסר לך את האנמנזה הוא השתמש במילה אתיליזם ת. סביר להניח שלא. בג'רגון הרפואי כשחולה מספר על בעיית שתייה אנו נוהגים לרשום אתיליזם על מנת שהחולה לא יובך בפני מישהו שאינו במקצוע ש. אז מה שאלת ת. האם יש סיפור של שתייה. התשובה סביר להניח הייתה כן ואז אני שואל כמה, בדרך כלל. כדי להגיע לאבחנה של אתיליזם אנו נדרשים ליותר מכוס אחת ביום, אנו נדרשים לשתייה יום יומית" (עמוד 31 לפרוטוקול). ד"ר מאירוביץ הוסיף: "הלכתי לבדוק אחר כך בהיסטוריה של החולה כדי לראות אולי שאלנו שאלות שלא נרשמו וכדי לבדוק אם יש בסיס לאבחנה של אתיליזם. הייתי חוזר בי ואומר שאולי טעיתי בחדר המיון אם לא הייתי מוצא רישומים קודמים שמבססים את האבחנה." (עמוד 32 לפרוטוקול). ד"ר מאירוביץ נשאל ביחס למקור המידע והשיב: "אני לא יכול לשלול שמי שכתב את המסמך לא נעזר במסמך קודם אבל סביר להניח שהדברים הגיעו גם מהחולה כי זאת צורת הכתיבה בחדר מיון" (עמוד 33 לפרוטוקול). מעדותו של ד"ר מאירוביץ עולה כי התובע סבל מבעיה בתפקוד הכבד שהייתה ידועה (עמוד 31 לפרוטוקול). יש לציין כי התובע אושפז פעמים נוספות בבית החולים הדסה מבלי שנושא האתיליזם נזכר במסגרת מחלות אחרות או אבחנות. כך למשל סיכום אשפוז יום מתאריך 2.3.03 (נ/3) המתאר 48 ימי אשפוז ונושא השתייה לא נזכר בו. פרופ' קורצ'ין ניסה למתן את המשמעות שיש לייחס לאזכור בעיית השתיה. כך למשל ביחס לסיכום המחלה מיום 30.11.02 הוא השיב: "בסיכום המחלה כתובה המילה אתיליזם, אין פירוט למה הכוונה וממי נמסר המידע. זו איננה אחת מהאבחנות שרשומות בראש הסיכום ויתר על כן אם היה מדובר בהתמכרות לאלכוהול ניתן היה לצפות שבמהלך האשפוז אם האדם לא שתה הייתה מופיעה תסמונת גמילה לאלכוהול" (עמוד 5 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית המשפט האם אין לדעתו משמעות לעובדה שאתיליזם נזכר במסמכים הרפואיים השיב פרופ' קורצ'ין: "אני בהחלט חושב שיש לכך משמעות שצריך לקבל עליה מידע יותר טוב כדי להתייחס אליה, כי אם מדובר בשתייה של 4-5 כוסות ביום, שזה נחשב לפי רבים לאלכוהוליזם, הנתונים המדעיים מוכיחים שהכמות הזו היא עדיין כמות אשר מגינה מפני הופעת אוטם מוחי ולכן השאלה העובדתית של מידת הצריכה היא השאלה החשובה. אני קיבלתי את המידע מפי התובע, ראיתי את הניסוח המעורפל של אתיליזם שנכתב על ידי רופאי עור. אינני יודע מי כתב את המסמך כך שאיני יודע מה המשמעות של ההתייחסות הזו בודאי שהתרומה של אלכוהוליזם, גם אם הוא קיים היא קטנה לעומת גורמי הסיכון האחרים הידועים אצל התובע" (עמוד 12 לפרוטוקול). פרופ' קורצ'ין הסכים כי לגבי הכמויות שהתובע אמר לו שהוא שותה, איש לא היה מגדיר אותן כאתיליזם. בתשובה לשאלת ביהמ"ש איזה כמות הוא היה מגדיר כאתיליזם השיב פרופ' קורצ'ין: "המונח הרפואי אתיליזם מגדיר מצב של שימוש קבוע וכפייתי באלכוהול משום שבהעדר או בהפסקת השתייה יופיעו סימני גמילה, בשום מקום לא ראיתי אזכור של תופעות מהסוג הזה ולכן אם מדובר בצריכה של 5 כוסיות עראק או ויסקי ליום, רבים יקראו למצב הזה אתיליזם מבלי להיכנס לשאלה האם השימוש הזה הוא שימוש כפייתי או לא... ..כך שהשימוש במונח אתיליזם באופן בלתי מפורט איננו נותן לי מידע האם מדובר במצב שבו יש הגברת הסיכון או הקטנת הסיכון להופעה של אוטמים במוח" (עמוד 12 לפרוטוקול). פרופ' קורצ'ין הסכים כי לא היו קובעים אבחנה של "אלכוהול הפטיטיס" לאדם שאיננו צורך אלכוהול (עמוד 14 לפרוטוקול). מהחומר הרפואי שהוגש, אשר בו חוזרת האבחנה של אתיליזם ומעדותו של ד"ר מאירוביץ' עולה כי התובע צרך משקאות אלכוהוליים קודם לקבלתו לביטוח. ד"ר מאירוביץ' התמחה במועדים הרלבנטיים בתחום הפנימי ועדותו עומדת בסתירה לטענת התובע לפיה המחלות הועתקו מרשומה לרשומה על ידי רופאי עור ומין אשר אינם בעלי המומחיות המתאימה. עדותו של התובע בעניין היקף השתייה לא הייתה עקבית. התובע אף לא הזמין עדים שיכולים לשפוך אור על הנושא, כמו מישהו מבני ביתו או אחד החברים שעמם נהג לשתות (עמוד 45 לפרוטוקול). כפי שנפסק, מעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 762-763; ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקר, פ"ד מד (4) 595, 602). פרופ' בורנשטיין נשאל בחקירה הנגדית והשיב: "ש. על מנת שהתובע ידע שיש לו אתיליזם צריך לומר לו ולהסביר לו את זה ת. אדם יודע אם הוא שותה או לא. לא צריך להסביר לו שהוא שתיין" (עמוד 36 לפרוטוקול). כמו כן הוא השיב: "כתוב אלכוהוליזם ולא כותבים את זה על אדם ששותה אי אלו כוסות פה ושם" (עמוד 37 לפרוטוקול). מבלי לקבוע על מי מהצדדים לעמוד בנטל ההוכחה בעניין השתייה, אני קובעת כי התובע נהג לשתות משקאות אלכוהוליים באופן קבוע במועד בו נתן את הצהרת הבריאות. אני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבעת לא הוכיחה את התנאי הבסיסי ביותר לקיומה של המחלה והוא מספר הכוסיות ששתה. השאלה שנשאל התובע בהצהרת הבריאות לא התייחסה להתמכרות כרונית, אלא לעצם השתייה והיקף השתייה, ולשאלה זו, אשר התשובה לה הנה בידיעת התובע, השיב התובע בשלילה, ושלא בהתאם למצב בפועל. התובע אף לא נתן הסבר לכך שלא גילה בהצהרת הבריאות שהוא סובל מהפרעה בתפקודי הכבד, הפרעה אשר על קיומה העיד ד"ר מאירוביץ' והסכים לה גם פרופ' קורצ'ין (עמוד 11 לפרוטוקול). האם נשאל התובע שאלות בעניין צריכת משקאות חריפים התובע העיד, כאמור, שהוא לא נשאל בנוגע להרגלי השתייה שלו. שלמה כהן, סוכן הביטוח של התובע ומשפחתו, אשר נתן תצהיר מטעם התובע, העיד אף הוא כי התובע לא נשאל שאלות בנוגע להרגלי השתייה. אקדים ואציין כי נוכח המידע שמסר התובע לפרופ' קורצ'ין ולפרופ' בורנשטיין לפיו הוא לא נהג לשתות אלכוהול באופן קבוע, ספק אם יש משמעות לטענה שהוא לא נשאל על כך, שהרי אם היה נשאל, יש להניח כי היה משיב בשלילה, כפי שהשיב למומחים. יחד עם זאת, אתייחס גם לטענה עובדתית זו. שלמה כהן הצהיר כי: "הנני מצהיר כי התובע לא נשאל שום שאלה בנושא אלכוהוליזם או תפקודי כבד וממילא נושא זה לא היה ידוע מעברו ולא נדון בשיחות ביננו. יתר על כן דורון שבתאי, המפקח מטעם המבטחת לא שאל את התובע שום שאלה בנושא זה" (סעיף 5 לתצהיר). שלמה כהן הוסיף: "במעמד החתימה על הצהרת הבריאות השיב מר חיים יוסף על כל השאלות שנשאל בהרחבה, ציין את מחלת הסכרת והפסוריאזיס מהן סובל. ולכן לא היה חשד לאי גילוי ולא היה מקום להסברים בדבר ההשלכות של אי הגילוי" (סעיף 11 לתצהיר). בחקירה הנגדית נשאל שלמה כהן והשיב: "ת. אני אף פעם לא שיקרתי, אני לא שאלתי את כל השאלות ש.כ.ה. אתה יכול לומר שדווקא את השאלה הזו לא שאלת ת. לא ש.כ.ה. אז למה אמרת לפני רגע שאת השאלה הזו לא שאלת ת. אני הייתי שואל שאלות כלליות האם אושפזת פעם בבית חולים, האם אתה צורך תרופות באופן קבוע, האם עברת ניתוחים כלשהם והאם אתה סובל ממחלה כלשהי" (עמוד 22 לפרוטוקול). ביחס לשאלה בעניין האלכוהול השיב שלמה כהן: "יש שאלה אם הוא צורך סמים ואני לא שמתי לב שיש לה המשך ואז סימנתי לא בחיים לא שאלנו בן אדם אם הוא שותה וכמה הוא שותה ש. כיון שיש תשובה בטופס אז אם לא שאלת וסימנת אז זו תשובה שלך ת. יש שם שתי שאלות באותה שאלה" (עמוד 22 לפרוטוקול). מהחקירה הנגדית של שלמה כהן מתברר כי זה ששאל את השאלות היה דורון שבתאי. עוד מתברר כי הוא לא זוכר את השאלות ששאל דורון, אלא הוא מעיד על סמך מה שקורה בדרך כלל (עמוד 24 לפרוטוקול). שלמה כהן נשאל ביחס לשאלות ספציפיות ולא זכר האם התובע נשאל שאלות אלה. יחד עם זאת הוא הוסיף: "לגבי אלכוהול 100%, לגבי תפקודי כבד אני לא זוכר, אני אמרתי שלא אני ולא דורון לא ידענו על השאלה בשאלון הרפואי לגבי שתייה. כאשר העניין התפוצץ אז אני שאלתי אותו והוא עמד כמוני עם פה פעור" (עמוד 25 לפרוטוקול). ובהמשך: "..בחיים דורון לא שאל בפגישה איתי כמה בן אדם שותה. לא בפגישה הזו ולא באף פגישה" (עמוד 25 לפרוטוקול). התובע כלל לא זכר את דורון שבתאי (עמוד 44 לפרוטוקול). מעדותו עולה כי הוא כלל לא זוכר מה היה בפגישה (שם). בהמשך הוא השיב כי הוא זוכר פגישה עם הסוכן "והשני" (עמוד 47 לפרוטוקול). הוא לא זכר אלו שאלות נשאל (שם). דורון שבתאי נתן תצהיר מטעם הנתבעת. בתצהירו הוא כותב כי: "לבקשת סוכן הביטוח לוויתי אותו בעת פגישתו עם התובע, חיים יוסף, בשנת 1999. זו הפעם היחידה שנפגשתי עם התובע ובפעמים הנוספות בהן חתם התובע על הצהרות בריאות בפני הסוכן, לא נכחתי" (סעיף 3 לתצהיר). "אני לא זוכר את פרטי הפגישה, שכן מאז אותה פגישה קיימתי לכל הפחות מאות פגישות מסוג זה" (סעיף 4 לתצהיר). "אני יכול להצהיר כי נוהל העבודה הקבוע שלי, בפגישות בהן אני מחתים את המבוטחים על הצהרות הבריאות, הינו להקריא להם את כל השאלות ולמלא במדויק את תשובותיהם. אני אף פעם לא סוטה מנוהל זה שכן אני יודע את חשיבות מסירת המידע הרפואי המלא לחברת הביטוח. אין לי ספק כי גם במקרה זה לא נהגתי אחרת ושאלתי את התובע את כל השאלות המצויות בטופס הצהרת הבריאות. לראיה העובדה ששאלתי את התובע לגבי מחלות עור, סכרת, עישון, לכן אין לי ספק כי שאלתי אותו גם לגבי צריכת משקאות חריפים ומחלות כבד" (סעיף 5 לתצהיר). "ברצוני לציין כי אני זה שכתבתי את תשובות התובע בהצהרת הבריאות ולא הסוכן, כיוון שכתב ידו של הסוכן אינו קריא" (סעיף 6 לתצהיר). בחקירה הנגדית נשאל דורון שבתאי והשיב כי הוא אינו מסביר למבוטחים את המשמעות של אי מתן פרטים מהותיים שכן הוא יוצא מנקודת הנחה שהם עונים תשובות אמיתיות (עמוד 58 לפרוטוקול). עוד הוא נשאל והשיב כי הוא שאל את התובע את כל השאלות המופיעות בהצהרת הבריאות (עמוד 59 לפרוטוקול). דורון שבתאי נשאל האם ייתכן ששאל לגבי צריכת סמים ולא לגבי צריכת משקאות והשיב: "סביר להניח שלא. אני לא שואל חצי שאלה" (עמוד 59 לפרוטוקול). מהעדויות עולה כי התובע, שלמה כהן, ודורון שבתאי אינם זוכרים בפרוטרוט את הפגישה. העדויות של שלמה כהן ודורון שבתאי היו מבוססות על הדרך בה הם נוהגים בדרך כלל. העובדה שנרשמה תשובה בצד השאלה העוסקת בשתיית משקאות תומכת בעדותו של דורון שבתאי לפיה התובע נשאל את השאלה ותשובתו הייתה שלילית. אני מעדיפה את עדותו של דורון שבתאי ודוחה את טענת התובע לפיה הוא לא נשאל האם הוא נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים. אינני מקבלת גם את טענת התובע לפיה העדר חתימה של הסוכן או דורון שבתאי על הצהרת הבריאות מפעיל את הכלל הפרשני הפועל לרעת המנסח, היא הנתבעת, והעדר החתימה מהווה פגם מהותי המונע מהנתבעת מלהסתמך על ההצהרה. התובע לא הכחיש את מעמד מילוי הצהרת הבריאות ואת העובדה שדורון שבתאי הוא שמילא בכתב ידו את התשובות והעדר החתימה של הסוכן אינו מהווה פגם מהותי המונע מלהסתמך על המסמך. אינני מקבלת גם את טענת התובע לפיה בניסוח הצהרת הבריאות הכוללנית ובכך שלא הנחתה את שלוחיה לשאול בקפדנות את השאלות בצורה מקיפה ופרטנית גרמה הנתבעת לכך שהתשובה לא הייתה מלאה. השאלה ברורה, הניסוח איננו כוללני, ולא נראה כי יש קושי בהבנתה. יתרה מכך, הרישום של אתיליזם ו- Alcohol Abuse בסיכומי המחלה מצביע על המשמעות שיש למידע זה בהקשר לבריאות התובע ועל המודעות של התובע לעניין. הרישום האחרון בנוגע לבעיית שתייה נעשה כשלושה חודשים לפני החתימה על הצהרת הבריאות. נתונים אלה מקהים את טענות התובע בכל הנוגע להבנתו את משמעות המידע והבנת השאלה. תוצאות אי הגילוי חובת הגילוי של מבוטח כלפי מבטח מוסדרת בסעיפים 6 ו-7 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. סעיף 6 קובע את היקף החובה וסעיף 7 קובע את תוצאות הפרתה. בסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 נקבע: "הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה." כפי שנפסק ביחס לחובת הגילוי: "הגילוי הנאות הוא מיסודותיהם המרכזיים של דיני החוזים, הואיל וללא גילוי מלא ונאות לא ייכון מפגש רצונות אמיתי. ובאשר לדיני הביטוח, מהווה קיומה של מערכת אמון הדדי מוגברת בין המבטח למבוטח אחד מיסודותיו של חוזה הביטוח. על הטעם ההיסטורי העומד מאחורי חובת הגילוי המוגברת בחוזי ביטוח, עמדה פרופ' ג' שלו במאמרה "חובת הגילוי בחוזי ביטוח" (הפרקליט מ' עמ' 20, 21): "הטעם ההיסטורי שניתן לחובת הגילוי היה, כי אמצעי הידיעה המטריאלית לגבי הסיכון נמצאים ברשותו ובידיעתו הבלעדית של המבוטח. לשם איזון חוסר שוויון זה בין המבטח לבין המבוטח הוטלה על האחרון חובת גילוי. ברבות השנים הוגבר התיחכום של חברות הביטוח, וגדלה יכולתן להשיג פרטים רלבנטיים בכוחות עצמן ולהעריך את הסיכון ללא עזרת המבוטחים. אולם הטעם הכלכלי של חובת הגילוי נותר בעינו, ולצדו גם הטעם החברתי מוסרי. מבחינה כלכלית, הטלתה של חובת הגילוי על המבוטח קלה וזולה יותר מאי-הטלתה. מבחינה מוסרית, קיימות עובדות רלבנטיות שרק המבוטח יכול לדעתן, כגון נתונים לגבי בריאותו או דברים שהתרחשו בעברו, ולכן עליו לגלותם למבטח" (ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822). עוד נפסק כי: "מבטח המבקש לכרות חוזה ביטוח עם מבוטח, הגם שהוא בעל יתרונות משמעותיים על המבוטח, עודנו תלוי במידה רבה במבוטח ובתום לבו. בידיעתו של המבוטח מצוי בדרך כלל מידע החיוני למבטח לצורך הערכת הסיכון הטמון בביטוח. מבלי שמידע זה יובא על ידי המבוטח בפני המבטח, יקשה על זה האחרון להשיגו (יצוין, כי פערי המידע בין הצדדים נותרים בעינם גם בשלבים מאוחרים יותר של ההתקשרות, לרבות לאחר קרות מקרה הביטוח. ראו לעניין זה: ש' ולר "חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח" עלי משפט א' (תשס"א) 277). תלות זו העומדת ברקע היחסים החוזיים יוצרת, לפחות על פניה, ציפיה שהיחסים האמורים יהיו מושתתים על אמון, שכן המבטח נכון ליטול עליו את החובות מכוח חוזה הביטוח מתוך הנחה שהמידע שהונח בפניו על ידי המבוטח נכון ואמיתי הוא (ראו בהקשר זה עמדתם של פרידמן וכהן, בעמ' 835 - 836)." (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח', תק-על 2006(1) 1806, 1811). החובה להשיב תשובות מלאות וכנות אינה דורשת אלמנט נפשי של כוונת מרמה. כפי שנפסק בפרשת מנורה נגד יובלים הנ"ל: "החובה להשיב תשובות מלאות וכנות, הקבועה בסעיף 6(א), אינה דורשת אלמנט נפשי של כוונת מרמה (ע"א 855/86 מוריה נ' איסחרוב, פ"ד מב(2) 201, 210); רע"א 4657/96 טולדנו נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) השוו ש' ולר, חובת גילוי של מבוטחים בחוזי ביטוח (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, ירושלים, תשס"ג-2002) 347). כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה שנשאל המבוטח, אין הכרח כי תתלווה לכך כוונת מרמה מצד המבוטח, על מנת שלמבטח יעמוד הפטור מתשלום תגמולי ביטוח (ע"א 2230/92 צמח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 258, 261). אי מתן תשובה מלאה וכנה הוא מצג שווא, המעניק למבטח זכות לבטל את החוזה, גם כאשר העלמת העובדה או מצג השווא לא נעשו בכוונת מרמה. המטרה הבסיסית של סעיף 6 היא לצמצם את פערי המידע בין המבטח למבוטח, כדי לייעל את המנגנון הביטוחי." גם אם התשובות השגויות לשאלות ניתנו מתוך טעות, עדיין עומד לנתבעת הפטור הקבוע בסעיף 7(ג)(2) לחוק, אשר אליו אתייחס להלן (ע"א 2230/92 שמואל צמח נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 256, 261-262). התובע לא עמד בחובת הגילוי ולא גילה בהצהרת הבריאות כי הוא שותה אלכוהול. אעיר כי פערי המידע בין המבוטח והמבטחת מתחדדים ביותר במקרה הנוכחי, כאשר המידע בדבר היקף שתיית האלכוהול הנו בחזקת התובע ולנתבעת קשה ביותר לקבל מידע ולברר עניין זה עד תום. סעיף 7 לחוק עוסק בתוצאות אי הגילוי. סעיף 7(ג)(2) קובע כי: "קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה : (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה ; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח." האם היה מבטח סביר מתקשר בחוזה הביטוח אילו ידע את המצב לאמיתו ד"ר איסקוב, מומחה ברפואה פנימית ובחיתום, המשמש כרופא חתם של הנתבעת, נתן תצהיר מטעם הנתבעת. ד"ר איסקוב הצהיר: "..אילו התובע היה מגלה את מלוא המידע הוא היה נדחה כליל מקבלה לביטוח ולא היה מתקבל לביטוח אף לא תמורת פרמיה גבוהה יותר" (סעיף 5 לתצהיר). בחקירה הנגדית השיב ד"ר איסקוב: "מקובל שצריכת אלכוהול ברת סיכון מעל 14 דרינקס לשבוע, שזה בערך 2 דרינקס ליום. דרינק זה שווה ערך לפחית בירה או כוס יין. מי שמצהיר שהוא שותה בקביעות זה מדליק לי נורה אדומה תמיד, כי אנשים נוטים להמעיט בכמות שהם שותים ואז אחד כזה הוא גבולי מבחינת ההגדרה, ובתוספת לשאר הדברים לא הייתי מקבל אותו לביטוח, בוודאי עם הפרעה בתפקודי כבד" (עמוד 55 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית המשפט האם היה התובע נדחה בגלל השתייה, לאחר שהתקבל לביטוח למרות מחלותיו האחרות, השיב ד"ר איסקוב: "אם היה רק אלכוהוליזם בלי השאר, הוא היה נדחה לביטוח כי אנו רואים בחומרה רבה אלכוהוליזם במועמד לביטוח בגלל הסיכון הגדול לסיבוכים ומוות" (עמוד 55 לפרוטוקול). רחל פנסקי, החתמת הראשית בביטוח חיים אצל הנתבעת, הצהירה כי אילו היה התובע מגלה את המידע שהסתיר, הוא לא היה מתקבל לביטוח, אף לא תמורת פרמיה גבוהה יותר, לא אצל הנתבעת ולא אצל כל מבטחת סבירה אחרת (סעיף 14 לתצהיר). התובע לא הגיש חוות דעת חיתומית מטעמו. התובע טען כי אין בעדויות מטעם הנתבעת כדי להוכיח שהוא לא היה מתקבל לביטוח על ידי מבטח סביר, שהרי הוא כבר היה מבוטח אצל מבטחת אחרת בביטוח חיים עובר להצטרפותו לביטוח אצל הנתבעת. התובע העיד, אמנם, כי עובר להצטרפותו לביטוח אצל הנתבעת היה מבוטח בחברת מגדל, אולם אין בפני עדות על מועד עריכת הביטוח בחברת מגדל ותנאי הביטוח שם. התובע לא הציג את פוליסת הביטוח בחברת מגדל ואף לא את הצהרת הבריאות שמסר עם הצטרפותו לביטוח באותה חברה. בנסיבות אלה קשה להסיק מסקנות מעצם היותו מבוטח בחברה אחרת. קשה גם להבין מדוע בחר להצטרף לביטוח אצל הנתבעת, עם פרמיה גבוהה והחרגה של מחלת הפסוריאזיס, אם היה לו ביטוח טוב יותר ומקיף יותר במקום אחר. ד"ר איסקוב משמש כרופא חתם במספר חברות ביטוח (עמוד 52 לפרוטוקול) ועדותו אינה מוגבלת לקבלת התובע לביטוח אצל הנתבעת. אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר איסקוב, אשר לא נסתרה, לפיה אם היה התובע מגלה את צריכת האלכוהול שלו, הוא לא היה מתקבל לביטוח. סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח על פי סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח, המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 לחוק לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה, זולת אם המבוטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה. לטענת התובע, הנתבעת הנפיקה את הפוליסה ביום 1.12.99 ואילו הודעת הביטול הנה מיום 21.7.03, דהיינו שלוש שנים ושמונה חודשים לאחר מועד כריתת החוזה. את התקופה של שלוש שנים יש למנות מכריתת החוזה ועד לקרות מקרה הביטוח, ולא עד למשלוח הודעה הביטול, ומאחר ומקרה הביטוח ארע לפני שחלפו שלוש שנים ממועד כריתת החוזה, לא חל סעיף 43 לחוק. סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח זכותו של המבטח לתרופות הקבועות בסעיף 7 בגין הפרת חובת הגילוי מסויגת גם בסעיף 8 לחוק הקובע: "המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה : (1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה; (2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה." תחולת סעיף 8(1) לחוק חוזה הביטוח לטענת התובע, הנתבעת גרמה לכך שהתשובה של התובע לא הייתה מלאה וכנה. לטענתו, סוכן הביטוח ידע בעת החתימה על הצהרת הבריאות כי התובע אינו יודע קרוא וכתוב, והואיל וידיעת הסוכן כמוה כידיעת הנתבעת, הרי על חברת הביטוח קיימת חובה מוגברת, אשר באה לידי ביטוי בכך שעליה להסביר למבוטח את חריגי הפוליסה בעל פה בצורה מפורטת ופשוטה, הנהירה לו, וכן לצפות בבואה לכרות חוזה ביטוח מולו כי עלולים להיות פערי מידע בין הצדדים, ללא כוונת זדון. עוד לטענת התובע בנסיבות אלה היה על הסוכן להסביר לו את השלכות אי הגילוי בעת שחתם על הצהרת הבריאות. שלמה כהן נשאל והשיב: "ש. כשאתה יושב עם מבוטח על הצהרת בריאות אתה יודע את החשיבות של הצהרת הבריאות וקבלת הפרטים הנכונים ת. כן ש. כשאתה עושה את זה אתה גם מסביר למבוטח את החשיבות של תשובות נכונות ת. לא, אני לא מסביר" (עמוד 20 לפרוטוקול). דורון שבתאי נשאל והשיב: "ש. אתה מסביר את המשמעות של אי מתן פרטים מהותיים ת. לא. אני יוצא מנקודת הנחה שהם עונים תשובות אמיתיות ש. למה אתה לא אומר להם ת. נראה לי הכי טריוויאלי שאדם יענה תשובות מלאות. אני מסכים שאולי צריך להדגיש את זה" (עמודים 58 - 59 לפרוטוקול). התובע לא העיד כי לא הבין את משמעות השאלה. הוא גם לא העיד כי לא הבין את המשמעות שיש לאי הגילוי. כל טענתו הייתה כי הוא כלל לא נשאל את אותה שאלה הנוגעת לשתיית משקאות חריפים. גם בשלב זה קשה לקבוע ממצאים בדבר היקף צריכת האלכוהול של התובע, לאור הגרסאות השונות שמסר ועל רקע האמור במסמכים הרפואיים. אני סבורה כי אכן ראוי להסביר למבוטח את המשמעות של אי הגילוי, ולו כדי להגביר את ערנותו ואת מאמציו לזכור את כל הפרטים. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה שבפני, כאשר דורון שבתאי עבר עם התובע על השאלות וכאשר הגילוי ביחס למחלות האחרות ולעישון סיגריות היה מלא, אין בעובדה שלא הוסברה לתובע משמעות אי הגילוי, כשלעצמה, כדי לקבוע שהיא גרמה לכך שהתשובה לא הייתה מלא וכנה. כפי שנפסק בעניין אליהו נגד עזבון רחל שחר הנ"ל: "...עצם הצגת השאלות בפני המבוטח, אף שמטרתה המרכזית קבלת מידע לצורך הערכת הסיכון הכרוך בכריתת חוזה ביטוח, יש בה גם מסר למבוטח בדבר החשיבות שמייחס המבטח למידע והחובה לגלותו על ידי המבוטח. דהיינו, יש בהצגת שאלות או בדרישה לפרטים על ידי המבטח כדי להצביע על מהותיות העניין אליו מתייחסות השאלות ועל חשיבותו מנקודת מבטו של המבטח." אין בסיס לטענת התובע לפיה ראוי היה שחברת הביטוח תערוך בדיקה יסודית ופשוטה עובר לקבלה לביטוח, אשר הנו חוזה לעשרות שנים העולה ממון רב, ובכך הייתה מונעת מצבים כגון דא. אין כל חובה על מבטח לבדוק את עברו הרפואי של מועמד לביטוח ואין מניעה שהוא יבחר להסתמך על הצהרת הבריאות. כפי שנפסק בעניין אליהו נגד עזבון רחל שחר הנ"ל: "התכלית הצרכנית של הגנה על ציבור המבוטחים היא המעצבת את מגמתו הכללית של החוק, מגמה של הרחבת החובות המוטלות על שכמו של המבטח וצמצום החובות המוטלות על המבוטח. יחד עם זאת, המבוטח אינו פטור מכל חובה ביחסיו עם המבטח ובין היתר חב הוא כלפיו בחובת גילויו של מידע הרלוונטי למבטח לצורך ההחלטה האם לכרות את חוזה הביטוח עם המבוטח ובאילו תנאים" (ההדגשה שלי, ע.כ.). הוראת סעיף 43 לחוק, אשר אליה התייחסתי לעיל, לפיה המבטחת אינה זכאית לתרופות האמורות בסעיף 7 לחוק לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה (למעט אם המבוטח פעל בכוונת מרמה) היא המבטיחה את אותו איזון שאליו מתייחס ב"כ התובע, אשר אכן נדרש עקב כך שמדובר בחוזה ארוך טווח. לעניין זה מתייחס י' אליאס בספרו דיני ביטוח, כרך א', התשס"ב - 2002, הוצאת בורסי: "סעיף זה [סעיף 43, ע.כ.] משחרר את המבוטח מתוצאות מצגו הפסול (כמשמעותו בסעיף 6(א) לחוק) בחלוף שלוש שנים ממועד כריתת החוזה. האופי המיוחד של חוזה הביטוח, היינו היותו חוזה לתקופה ממושכת, דורש שכעבור זמן מסוים ישוחרר החוזה מן החשש לביטולו (ר' ידין, חוק חוזה הביטוח, 117 - 118). תחולת הוראת סעיף 43 אינה מותנית בידיעתו של המבטח אודות מצג השווא, והיא חלה אף בהיעדר ידיעה כאמור. מאידך גיסא, אין ההוראה חלה כאשר המבוטח או האדם שחייו בוטחו פעל בכוונת מירמה (כמשמעותה בסעיף 6(ג) לחוק)" (עמודים 177 - 178). תחולת סעיף 8(2) לחוק חוזה הביטוח כפי שנפסק, על מנת שתישלל זכותה של המבטחת, יש להוכיח כי מתקיימים כל תנאי סעיף 8(2) ולא די בכך שמתקיים אחד מהם. משקיבלתי, אפוא, את טענת הנתבעת לפיה אם היה בפניה המידע המלא, לא הייתה מבטחת את התובע, הרי גם אם תתקבל טענת התובע לפיה שתיית האלכוהול, בהיקף שהוא שתה, לא השפיעה על מקרה הביטוח, לא יהיה בכך כדי לשלול את התרופה העומדת לנתבעת על פי סעיף 7 לחוק (ראו לעניין זה את ת"א (שלום ת"א) 53414/99 דורית רינג ואח' נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (נספח ט' לסיכומי הנתבעת) ופסק הדין שניתן בערעור על אותו פסק דין, ע"א (תל-אביב-יפו) 3324/00 דורית רינג ואחרים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2004(1) 7476). מחוות דעתו של פרופ' בורנשטיין עולה כי על מנת לקבוע קשר בין צריכת אלכוהול ובין הסיכון לשבץ מוחי יש לקבוע כי התובע הוא- HEAVY DRINKER, שכן צריכת אלכוהול בצורה מתונה מורידה את הסיכון לשבץ מוחי בעוד שצריכה "כבדה" מעלה את הסיכון לשבץ מוחי, הן איסכמי והן דימומי. על סמך החומר הרפואי שהוצג בפניו, כתב פרופ' בורנשטיין בחוות דעתו כי: "לאור העובדה שמר חיים אובחן כאלכוהוליסט ובתיקו הרפואי נרשם ETILISM טרם הארוע הנדון, הרי שניתן לומר כי הדבר העלה את הסיכון שלו ללקות בשבץ מוחי באופן משמעותי וניכר." גם פרופ' קורצ'ין מסכים כי צריכה מופרזת של אלכוהול מהווה גורם סיכון (עמוד 5 לפרוטוקול) אלא שלדעתו אין מספיק נתונים כדי לקבוע שהתובע היה אלכוהוליסט. על סמך החומר שהוגש קשה לקבוע ממצאים ביחס להיקף השתייה של התובע והאם אכן היה אלכוהוליסט, למרות שהאזכורים במסמכים הרפואיים תומכים בכך וכך גם החשד כי לקה בזמנו ב"אלכוהול הפטיטיס". מאחר וקיבלתי את טענת הנתבעת לפיה אם היה בפניה המידע המלא לא הייתה מקבלת את התובע לביטוח ומאחר ודי בכך כדי לשלול את תחולת סעיף 8(2) לחוק חוזה הביטוח, אין צורך לקבוע ממצא בשאלה אחרונה זו. אוסיף כי מהראיות שהוצגו לא עולה כי אי הגילוי נעשה בכוונת מרמה. התובע גילה בהצהרת הבריאות שהוא מעשן, סובל מפסוריאזיס ואף סוכרת וקשה להבין את אי מתן התשובה הנכונה ביחס לצריכת משקאות חריפים. אני דוחה, אפוא, את התובענה למתן פסק דין הצהרתי. בנסיבות המקרה ומשלא הוכחה כוונת מרמה, ישא כל צד בהוצאותיו. חוזהפוליסהחוזה ביטוח