חיפוש באתר רונן גרין, עו"ד

רונן גרין, עו"ד

נרשמ/ה כמייצג/ת בהכרעה המשפטית להלן





בית משפט השלום ברמלה     
     17 מרץ 2011     
תא"מ 1294/09 בן עמי נ' פליגלטאוב ואח' תל"א 1377/09 קורן יורם באמצאות אפוטרופוס שני אייל נ' בן עמי תא"מ 1731/09 בן עמי צפורה נ' קורן יורם     

בפני      כב' השופט ד"ר עמי קובו      
תובעים     1. צפורה בן עמי ע"י ב"כ עו"ד יוסף רבייב ו/או רונן גרין     
נגד      
נתבעים     1. חיים פליגלטאוב ע"י ב"כ עו"ד דניאל ורשבסקי 2. יורם קורן באמצעות אפוטרופסיו ע"י ב"כ עו"ד אילן יניר     


פסק דין      


רקע
לפניי תביעה לביצוע שטר בסך 32,000 ₪. על-פי החלטותיו של כב' הרשם סעדון, בתל"א 3911/08 (רמ') ניתנה לנתבע 1 רשות להתגונן, ובתל"א 1377/09 (רמ') ניתנה אף לנתבע 2 רשות להתגונן.
עסקינן בשיק על סך 32,000 ₪, המשוך מחשבון 684192 בבנק איגוד, שמספרו 5432668 ותאריך פרעונו הוא 4.5.08 (להלן: "השיק"). נתבע 2, יורם קורן (להלן: "קורן") הינו מושך השיק ונתבע 1 חיים פליגלטאוב (להלן: "פליגלטאוב") חתום על השיק בגבו. השיק נמסר לבעלה של התובעת, מר חיים אוזן (להלן: "אוזן"), על ידי אלי ניסימוב (להלן: "ניסימוב"). פליגלטאוב טוען כי חתימתו על השיק זויפה. קורן הינו חסוי אשר ממונים לו שני אפוטרופוסים לעניין נכסיו.
יצוין כי ניסימוב לא התנגד לביצוע השיק וההליכים כנגדו המשיכו בלשכת ההוצאה לפועל.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, סבורני כי דין התביעה להידחות, כפי שיובהר להלן.
טיעוני הצדדים
התובעת, ציפורה בן עמי (להלן: "בן עמי") טוענת כי אינה מעורה בענייניו הכלכליים של בעלה והוא בעל הרשאה לפעול בחשבונה בשמה. אוזן טוען כי כאשר קיבל את השיק מסר תמורתו סכום כסף מזומן. באותו מעמד נכחו פליגלטאוב וניסימוב. עוד טוען אוזן כי היה עד לחתימתו של פליגלטאוב על השיק.
לטענת פליגלטאוב חתימתו על גבי השיק זויפה, וניסימוב הוציא את השיק במרמה מקורן, כאשר הוא מודע למגבלותיו בניהול נכסיו.
אפוטרופוסו של קורן, מר אייל שני (להלן: "שני") טוען כי מונה ולא בכדי לנהל את נכסיו של קורן, משום ליקוי ביכולתו לכלכל את צעדיו הכלכליים ועל כן אינו כשר משפטית לחוב את השיק. עוד טוען שני כי השיק הוצא מידיו של קורן במרמה.
העדויות
גב' בן עמי הגישה תצהיר לבית המשפט בו טענה כי עובדות התיק אינן ידועות לה אלא לבעלה, ולו הרשאה מלאה לפעול בשמה כראות עיניו.
בעדותה בבית-המשפט מסרה כי אינה יודעת על שום מה מתנהל ההליך המשפטי דנן או מה חלקו של בעלה בו. לדבריה, הוא פועל בחשבונה ומשתמש בשמה מתוקף הסכם ביניהם (עמ' 11, ש' 25, 31; עמ' 13, ש' 16). לדבריה, בעלה מנהל את כל ענייני הכספים בבית ויש להם חשבון בנק משותף, אשר את מצבו היא אינה יודעת ומעולם לא ידעה (עמ' 13). כמו-כן אינה יודעת אם לבעלה יש חשבונות בנק נוספים. עוד העידה כי בעלה גמלאי, אך היא אינה יודעת האם הוא מקבל קצבה כלשהי מהמוסד לביטוח לאומי. היא אינה יודעת במה בעלה עוסק והאם הוא עובד כעת. עוד אינה יודעת אם מתנהלים נגדו תיקי הוצאה לפועל. לדבריה הם נשואים 13 שנה.
מטעם בן עמי הוגש תצהירו של בעלה, מר חיים אוזן. לדבריו, במרץ 2008, בעודו שוהה ברכב ביחד עם ניסימוב ופליגלטאוב, נמסר לידיו השיק, על ידי פליגלטאוב. לדבריו, הן ניסימוב והן פליגלטאוב חתמו בפניו על גבי השיק, ובתמורה מסר להם כספים. פליגלטאוב מסר לו כי השיק שייך לגיסו ואין כל בעיה עם פירעונו. באותו מעמד מסר פליגלטאוב צילום של רישיון הנהיגה שלו.
אוזן העיד בבית-המשפט. לדבריו, מלבד חשבון הבנק המשותף לו ולבן עמי הוא מחזיק בחשבון נוסף שכמעט ואין בו פעילות. לדבריו, הוא מקבל קצבה מצה"ל, כיוון שהוא גמלאי של צה"ל (עמ' 14, ש' 27) ופנסיה זו מועברת לחשבונם המשותף. עוד העיד כי הוא עוסק בניכיון שיקים מזה זמן רב, אך אינו מנהל פנקסי קבלות או מדווח על רווחיו מריבית הואיל ומדובר בסכומים קטנים. לדבריו, הוא מקבל את הכספים מקרן צדקה, את הריבית הוא גובה כתרומה לקרן ממנה משך את הכסף עבור ניסימוב (עמ' 17, ש' 23). בהמשך העיד כי הוא גובה ריבית גם עבורו (עמ' 18, ש' 21). לדבריו, הפעילות נעשית דרך החשבון המשותף משום שהיה חייב מוגבל באמצעים עד לאחרונה (עמ' 15, ש' 19). את הכסף שנתן לניסימוב משך מהקרן ומסכום שנתן לו אחיו (עמ' 17, ש' 4-5). את הסכום שמסר לניסימוב לא קיבל חזרה ולא השיבו לקרן.
עוד העיד כי לפני המקרה דנן לא הכיר את ניסימוב, והלה הגיע אליו דרך חבר משותף אשר מסר כי ניסימוב זקוק לכסף באופן בהול (עמ' 16, ש' 10; עמ' 9). לדבריו, ניסימוב ביקש ממנו הלוואה וכששאל מיהו הערב, נענה כי פליגלטאוב הינו הערב, והוא שמסר לידיו את השיק (עמ' 19, ש' 28). עם פליגלטאוב נפגש שלוש פעמים עובר למועד מסירת מלוא סכום ההלוואה, ובקשר לכך. את קורן כלל אינו מכיר.
מטעם בן עמי הוגשה חוות דעתו של המומחה מר יצחק חג'ג' בעניין בדיקת והשוואת חתימתו של פליגלטאוב. על-פי האמור בחוות דעתו, בדק את השיק במפלג ההונאה של משטרת תל-אביב בתאריך 22.4.10. על גבי השיק ישנן שתי חתימות של פליגלטאוב, אותן השווה לחתימותיו על גבי תצהירו ועל גבי אישור מסירה מקורי משנת 2008. מר חג'ג' ציין כי לא השווה את חתימתו של פליגלטאוב לדוגמאות החתימה שהוצגו לו על-ידי בנק דיסקונט מחשבונו של פליגלטאוב משום שמדובר בחתימות משנת 1974 ולדבריו לא ניתן לבסס באמצעותן חוות דעת הנוגעת לחתימות שנעשו בשנת 2008. מסקנתו הינה שישנה התאמה חזקה בין שתי החתימות על גבי השיק לבין דוגמאות החתימות של פליגלטאוב.
מר חג'ג' העיד בבית-המשפט כי הוא משתמש בשלוש דרגות זיהוי, ומשמעות קביעתו - התאמה חזקה - היא סבירות בין הדרגה השנייה לשלישית, קרי בין 75%-85% (עמ' 9) שהחתימה הינה של פליגלטאוב. לדבריו, נזהר בקביעת דרגת ההתאמה כיוון שלא הייתה בידיו האפשרות לקבל מפליגלטאוב דוגמאות של חתימות. עוד העיד כי את חוות דעתו ביסס על האותיות ח' ו-י' שהופיעו בחתימות.
קורן העיד בבית המשפט. לדבריו מסר ארבעה שיקים והגיש תלונה או שתיים במשטרה בגינם. עבור שני שיקים קיבל מניסימוב 300 ₪. לדבריו, ניסימוב ביקש את השיקים לערבון ואף ביקש ממנו תעודות זהות של אנשים אחרים, אך הוא סרב. עוד העיד כי רק חתם על השיק ולא מילא בו פרטים נוספים, וכי מסר את השיק לניסימוב כיוון שהלה ביקש ממנו את השיק כערבון לרכישת מונית. עוד העיד כי לא מסר לניסימוב את רישיון הנהיגה של פליגלטאוב. כמו-כן לא ראה את פליגלטאוב חותם על השיק (עמ' 27).
פליגלטאוב הגיש תצהיר מטעמו, אשר ממנו עולה כי עבד כרכז בתנועת מרכז הליכוד והכיר את ניסימוב במסגרת התנדבותו במקום. עוד ציין כי הינו זכיין של דוכן מפעל הפיס, וקורן וניסימוב הכירו במקום זה. לדבריו, ניסימוב ניצל את מצבו הנפשי של קורן, שהינו חוסה, כדי להחתימו על המחאות בעודו מודע לכך שקורן אינו כשיר לעשות זאת (ס' 4). עוד מסר כי ניסימוב הוסיף על גבי השיק את שמו ואת חתימתו ללא ידיעתו והוא אינו יודע כיצד השיק הגיע לידיו של ניסימוב. לדבריו חתימתו זויפה ומעולם לא קיבל תמורה עבור השיק.
בבית-המשפט העיד כי לא מסר את רישיון הנהיגה שלו, או צילום של רישיונו, לקורן. עוד העיד כי ניסימוב לא שילם לו באמצעות השיק עבור חוב שחב לו. לטענתו אין כל היגיון בכך שיחתום על שיק כאשר הוא יודע ששיק זה לא יפרע והוא יאלץ לשלם את הסכום הנקוב בו (עמ' 32, ש' 16). עוד העיד כי ניהל שתי שיחות טלפון עם אוזן, אשר פנה אליו בעניין השיקים, והוא הציע בשתי שיחות אלו לגשת למשטרה ולהגיש תלונה בגין זיוף חתימתו, אולם אוזן דחה הצעה זו באמתלה שינסה להשיג את הכסף ואין למהר לגשת למשטרה (עמ' 34, ש' 9). לדבריו, ניסימוב הכיר בינו לבין אוזן שנתיים לפני כן, כדי שיהיה ערב להלוואה שרצה מאוזן. לדבריו סרב אז וסרב גם בפעם זו. עוד העיד כי ניסימוב חייב לו כסף, ועדיין חייב. לדבריו הוא מנהל רישום חובותיו של ניסימוב, אשר גם עבורם נתן שיק של אדם אחר (עמ' 34, ש' 1). עוד העיד כי הגיש תלונה בנוגע לזיוף שיק של קורן (נ/1), אולם על שיק זה לא יכול היה להגיש תלונה משום שהשיק אינו מוסב אליו.
תצהירו של אייל שני, אפוטרופסו של קורן, הוגש במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר. לדבריו, קורן הינו חסוי חסר כשרות משפטית מחמת פיגור שכלי מולד, ואינו מסוגל לכלכל את צעדיו או לנהל את כספיו ונכסיו. לדבריו, הוא וגב' עדה עוזיאל מונו על ידי בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב להיות אפוטרופוסים של קורן. עוד מסר כי השיק הוצא מפנקס ישן של חשבון בנק שנסגר בשנת 2004 ואשר שימש את אמו המנוחה של קורן. לטענתו קורן כלל אינו מבין זאת והשיק הוצא ממנו בתחבולה ורמאות. לדבריו, יחד עם שיק זה הוצאו מידי קורן שני שיקים נוספים הנוקבים בסכום זהה, ונאמר לו כי השיקים יוחזקו לביטחון בלבד. עבור השיקים הללו לא ניתנה תמורה. עוד מסר כי קורן מתקיים מקצבת נכות.
שני העיד בבית-המשפט. לדבריו, כאשר נודע לו על השיק הוא שוחח עם פליגלטאוב. בשיחתם, פליגלטאוב מסר לו כי הוא חתם על השיק והשיק נועד לביטחון עבור אדם הרוצה לקנות מונית (עמ' 24, ש' 32-33). לדבריו, קורן לא קיבל תמורה עבור השיק. עוד העיד כי פליגלטאוב יודע שקורן הינו חסוי ואינו יכול לכלכל את צעדיו בענייניו הכספיים. לדבריו, קורן הינו "קרבן לכל הקומבינה הזו" (עמ' 25, ש' 3-4). עוד העיד כי כאשר מונה להיות אפוטרופוס לקורן לא ידע כי הוא מחזיק בפנקס שיקים.
מטעם פליגלטאוב הוגשה חוות דעתה של הגרפולוגית גב' אורה כבירי. חוות דעתה נשענת על מכתב מקורי הנושא את חתימתו של פליגלטאוב, צילומם של עשרה שיקים עליהם חתום פליגלטאוב, חתימה מצילום תצהירו וכן חתימות שמסר בנוכחותה. גב' כבירי הגיעה למסקנה בסבירות גבוהה ביותר, מדרגה 1, שהחתימות על גבי השיק אינן חתימותיו של פליגלטאוב. לדבריה היא חולקת על ממצאיו של מר חג'ג' בנוגע לאותיות עליהן ביסס את חוות דעתו. עוד עולה מחוות דעתה כי חתימתו של פליגלטאוב הינה שמו המלא ללא שרבוטים וללא חיבורים בין האותיות, בניגוד לכתב היד הרשלני, לדבריה, המופיע על גבי השיק.
בעדותה בבית המשפט מסרה כי את השיק המקורי לא ראתה. לדבריה, עדיף לערוך השוואה גרפולוגית אל מול המסמך המקורי, אך במקרה זה "מי שגם לא גרפולוג רואה שיש הבדל תהומי בין החתימות במחלוקת, לבין החתימה של פליגלטאוב. (עמ' 37, ש' 13-14). עוד העידה כי פליגלטאוב כותב לאט מאוד וברור, לדבריה "הוא פדנט" (עמ' 42, ש' 27) בעוד החתימה על גבי השיק הינה פסיבית (עמ' 39; 42). לדבריה, החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אותה השווה מר חג'ג' לחתימה על גבי השיק אינה חתימתו של פליגלטאוב, אלא חתימה של אדם חסר מיומנויות כתיבה (עמ' 39) ולא ניתן להשוותה לחתימה אותה פליגלטאוב מכחיש. עוד העידה כי ייתכן שהאדם אשר חתם על אישור המסירה והאדם שחתם על השיק אחד הם, אך בוודאות אינו פליגלטאוב (עמ' 40, ש' 18-19). גב' כבירי שללה את האפשרות כי לפליגלטאוב חתימות שונות מאלו שחתם בפניה (עמ' 42, ש' 7).
הסוגיות הדורשות הכרעה
להלן הסוגיות הטעונות הכרעה בתיק זה:
א.     חבותו של קורן.
בכדי לבחון שאלה זו יש לבחון מספר שאלות משנה.
(1)     האם קורן חתם על השטר כתוצאה ממרמה או עושק?
(2)     האם בן עמי ואוזן אוחזים כשורה?
(3)     מהימנות עדי התביעה- בן עמי ואוזן.
ב.     חבותו של פליגלטאוב
בכדי להכריע בשאלה יש לבחון מספר שאלות משנה.
(1)     האם פליגלטאוב חתם על השיק - מהימנות הגרסאות.
(2)     חוות דעת המומחים בעניין החתימה.
(3)     בהנחה שפליגלטאוב חתם על השיק, האם יש לחייבו?
א. חבותו של קורן
(1) האם קורן חתם על השטר כתוצאה ממרמה או עושק?
מר אייל שני, האפוטרופוס של קורן, הגיש תצהיר והעיד בבית-המשפט. בתצהירו מסר מר שני, כי קורן הינו חסוי, מחמת היותו סובל מפיגור שכלי מולד. הוא אינו מסוגל לכלכל את צעדיו, וכמובן שאינו מסוגל לנהל את כספיו ואת נכסיו. עוד מסר שני, כי השיק הוצא מפנקס ישן של חשבון בנק שנסגר כבר בשנת 2004 ואשר שימש את אמו המנוחה של קורן, אשר נפטרה לפי שנים. כלומר, השיק נמשך מחשבון שנסגר שנים לפני תאריך משיכתו, וקורן כלל אינו מודע לדברים ואינו מבין את משמעותם ואת משמעות מעשיו. עוד העיד מר שני כי קורן כלל אינו מסוגל ליזום או להבין ביצוע פעולה של משיכת שיק. לדברי מר שני, השיק הוצא מקורן בתחבולה וברמאות. כמובן שלא התקבלה שום תמורה בעד השיק.
מר שני הוסיף והעיד כי כלל לא ידע שלקורן יש פנקס שיקים מהחשבון שנסגר (עמ' 25, ש' 23-24).
לאחר שעיינתי בתצהיר ושמעתי את עדותו של מר שני, אני מקבל את דבריו לעניין זה אשר לא נסתרו.
קורן העיד כי קיבל בתמורה לשיק האמור ולשיק נוסף סך של 300 ₪ (עמ' 26, ש' 32). התרשמתי אף בעצמי מעדותו של קורן, ומהתנהלותו בבית המשפט וניכר כי קורן כלל אינו מבין את המשמעות המשפטית של הדברים. התרשמותי הינה שהשיק האמור הוצא מקורן במרמה, מבלי שהוא מבין כלל את המשמעות של מתן השיק. קבלת שיק בסך של למעלה מ- 30,000 ₪ מאדם הלוקה בשכלו בתמורה ל- 300 ₪ היא ללא ספק בגדר מרמה וניצול לרעה של מוגבלותו.
כאמור לעיל העיד קורן כי כלל לא ידע מה הסכום שנרשם על גבי השיק (עמ' 28). אף בכך יש לחזק את המסקנה כי השיק הוצא ממנו במרמה. המחשה להלך נפשו של קורן ניתן למצוא בדברים הבאים שעלו בעדותו:
"ש. נתת לו שיק שהוא יכול לכתוב עליו כל סכום, נכון?
ת. כן.
ש. ואז מה היית עושה אם היית מול תביעה של חצי מיליון ₪?
ת. לא יודע. הייתי מוצא בסוף את הפתרון. בינתיים אני מוכר בקבוקים כדי להרוויח כמה לירות.
ש. בפחי אשפה?
ת. לא. תמצא ברחוב עכשיו 10-15 בקבוקים על הרצפה. אני אראה לך מכל מקום.
ש. כמה כסף ביום אתה עושה מבקבוקים?
ת. 30 ₪".
דברים אלה נתמכים אף בעדותו של פליגלטאוב אשר ממנה עולה שהשיק הוצא מקורן במרמה.
מכל האמור לעיל עולה, כי חתימתו של קורן על גבי השיק הוצאה ממנו במרמה ועל-פי דיני החוזים השיק ניתן על-ידו עקב הטעיה ועושק. קורן הינו חסוי ובעל מוגבלות שכלית של ממש. קורן כלל לא הבין על מה הוא חותם ומה המשמעות של השיק, ולפיכך יש לראות את התנגדותו לביצוע השטר כביטול על-פי דיני החוזים.
מובן הדבר, כי הואיל וקורן לא הוכרז כפסול דין, הרי שהוא כשיר לזכויות ולחובות לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (ר' רע"א 6397/04 אלעבסי נ' עמותת א.ל.ע.ד אל עיר דוד (2009)), ובשל כך נדחתה בקשתו של קורן למחיקה על הסף. יחד עם זאת, מצבו הקוגניטיבי של קורן צריך לקבל ביטוי במסגרת בחינת עילות הביטול החוזיות. כך למשל נקבע על-ידי כב' השופט א' רובינשטיין בבע"מ 946/08 פלוני נ' פלוני (2008):
"פתרונות למקרים של עסקאות שנעשו "טרם יוכרז אדם פסול דין" יימצאו אפוא במסגרת דיני החוזים (ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (כרך ב' תשנ"ג) 1015). ספקטרום הפתרונות שמציעים דיני החוזים רחב: החל מטענה כי אף שהמצב ההכרתי אינו כה חמור כשלעצמו - הוא נוצל על ידי הצד שכנגד; ועד למקרים בהם המצב ההכרתי כה חמור, עד שתתקבל טענת "לא נעשה דבר" (לסיכום מקיף של הסוגיה, לרבות טענה "לא נעשה דבר", ראו לאחרונה ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית השופטת ארבל; ראו גם פרשת מנצור)".
בנסיבות תיק זה מסקנתי היא כי חתימתו של קורן על-גבי השיק יסודה בעושק, במרמה ובהטעיה או טעות. מצבו של קורן נוצל, כפי הנראה על-ידי ניסימוב, וניכר כי קורן הוטעה וכלל לא הבין את משמעות מעשיו. לפיכך, הביטול של השיק, לפי דיני החוזים, הינו כדין.
(2) האם בן עמי או אוזן אוחזים כשורה?
משנקבע כי השיק הוצא מקורן במרמה, יש לבדוק את חלקם של בן עמי ואוזן בנוגע לשיק ואת השאלה האם בן עמי הינה אוחזת כשורה של השיק. בן עמי תוכל להתגבר על טענת המרמה של קורן אשר התקבלה, ככל שתוכיח שהיא אוחזת כשורה, וזאת בהתאם לסעיפים 29(ב) ו- 37 (2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") אשר קובעים כדלקמן:
29. (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.
37.     אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר:
(2)     היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר".
וראו לעניין זה אף דורון תמיר ויצחק יערי, דיני שטרות בפסיקת בתי-המשפט, עמ' 6-13, (מה' שנייה, 2001), וכן ע"פ 356/74 ש' מנוף נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 824 (1975).
בנוגע לנטל ההוכחה, הרי שהנטל להוכיח אחיזה כשורה מוטל על בן-עמי. יפים לעניין זה דברי ד"ר זוסמן בספרו דיני שטרות, בעמ' 261-262 (מה' שישית, 1983):
"ראובן כתב שטר לשמעון ושמעון הסבו ללוי. לוי תובע את ראובן וראובן מתגונן בטענה ששמעון הוציא ממנו את השטר בתרמית. מי נושא בנטל השכנוע? לתובע עומדת עכשיו החזקה שנקבעה בסעיף 29(ב) לפקודה, על פיה הוא זכאי לאכוף את השטר אלא אם כן יצליח הנתבע לערער את מעמדו כאוחז כשורה. משמע, הנתבע חייב להוכיח את מעשה התרמית עליו הוא מסתמך להגנתו... נניח עכשיו שראובן הנתבע הצליח לשכנע את השופט ששמעון רימה אותו. אילו נתבע על-ידי שמעון, תביעתו של זה היתה נדחית, מפאת הרמאות. אבל התובע הוא אדם אחר, אשר בהיותו אוחז כשורה זכאי להיפרע מהחייב אף אם שמעון רימה אותו. אמנם כן הוא, אלא שעכשיו נכנסת הוראת הסעיף 29(ב) סיפא לתקפה, והתובע חייב להוכיח כי "לאחר אותה רמאות... ניתן בתום לב ערך בעד השטר". הוכיח - זוכה; לא הוכיח - אין זכותו טובה מזכותו של שמעון ודין התביעה להידחות".
כך נקבע אף על-ידי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345, 355 (1998).
"לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז".
וראו גם 576/61 בראון נ' רוגוז'ינסקי, פ"ד טז2) 1460, 1463 (1962); וכן שלום לרנר, דיני שטרות, עמ' 224 (מה' 2, 2007).
לפיכך, משהוכיח קורן כי משך את השיק עקב מרמה ועושק, על בן עמי להוכיח כי קיבלה את השיק בתום לב ובתמורה, ובפרט ללא ידיעה אודות המרמה כלפי קורן. לשם כך יש לבחון את מהימנות גרסתם של בן עמי ואוזן.
(3) מהימנות עדי התביעה - בן עמי ואוזן
בנוגע לעדותה של גב' בן-עמי אציין כי אין ביכולתי לקבל את העדות כמהימנה. כאשר נשאלה גב' בן-עמי במה בעלה, מר אוזן, עוסק השיבה: "אין לי מושג" (עמ' 11, ש' 15-16). כאשר נשאלה האם אוזן הינו מלווה בריבית השיבה "אין לי מושג" (עמ' 11, ש' 20-21). כאשר נשאלה על מה הדיון השיבה כי כלל אינה יודעת על מה הדיון (עמ' 11, ש' 29). העדה אישרה כי בעלה משתמש בשמה. כאשר נשאלה מדוע היא ובעלה סיכמו שבעלה ישתמש בחשבון הבנק שלה, לא השיבה העדה לשאלה (עמ' 12, ש' 9-10). בן עמי אף טענה כי אינה יודע האם לבעלה יש תיקי הוצאה לפועל (עמ' 12, ש' 11-12). גב' בן עמי, חזרה וטענה שאינה יודעת מדוע היא נמצאת בבית-המשפט (עמ' 12, ש' 30). כל זאת, כאשר לדבריה היא נשואה לבעלה מזה כ- 13 שנים (עמ' 12, ש' 24). בכל הכבוד, לנוכח תשובותיה של גב' בן-עמי לשאלות בחקירתה הנגדית, סבורני כי לא ניתן לייחס שום משקל לעדותה ולא ניתן לייחס שום מהימנות לדבריה. סיבותיה של העדה להשיב כפי שהשיבה בבית-המשפט שמורות עמה, ואולם דומני כי אין בינן לבין האמת ולא כלום.
הוא הדין לגבי עדותו של מר חיים אוזן. בחקירתו טען תחילה כי הוא חי מקצבה מצה"ל בהיותו גמלאי של הצבא (עמ' 14, ש' 27). רק לאחר מכן נאלץ לאשר כי הוא עוסק בניכיון שיקים (עמ' 15, ש' 5-6). העד אישר כי אינו מנהל פנקס קבלות, וכי אינו מדווח על רווחיו (עמ' 15, ש' 7-12). העד מסר כי הוא חייב מוגבל באמצעים, ובמקביל מעניק הלוואות (עמ' 15, ש' 20-21). העד אישר כי לא מסר בפני ראש ההוצאה לפועל שהוא עוסק בהלוואות בריבית (עמ' 15, ש' 22-26). העד מסר כי הפקיד את השיק לחשבונה של התובעת משום שיש בעיה בחשבון שלו (עמ' 15, ש' 32).
בחלק אחד של חקירתו מסר אוזן כי בניכיון השיקים הוא לוקח לעצמו רווח של בין 1% ל- 3% (עמ' 15, ש' 10). בהמשך העיד כי בנוגע לשיק נשוא תיק זה, מדובר בניכיון שיקים כלפי אדם בשם ניסימוב (עמ' 16, ש' 13), ואולם הוסיף כי אף על-פי שכלל אינו מכיר את אותו ניסימוב, הרי שלא לקח שום "עמלה" בגין השיק, ומסר לניסמוב את מלוא הסכום הרשום בשיק ללא שום רווח (עמ' 16, ש' 28). בהמשך טען כי לאחר מכן היה אמור אותו ניסימוב לשלם לו עמלה (עמ' 16, ש' 31), ואישר כי "עשה טובה" לאותו ניסימוב שכלל לא הכיר (עמ' 16, ש' 32-33). בכל הכבוד, סבורני כי אף בנוגע לעדות זו של מר אוזן, אין ביכולתי לייחס מהימנות כלשהי לדברים. אין זה סביר בעיני שאוזן מסר לניסימוב, אדם שאותו לטענתו ראה באותו יום בפעם הראשונה, את מלוא הסכום בגין ניכיון שיקים. לא התרשמתי כי עיסוקו המרכזי של מר אוזן הינו פילנתרופיה.
זאת ועוד, מר אוזן לא ידע להסביר כיצד בהיותו באותו מועד מוגבל באמצעים הוא מחזיק בכיסו סך של 32,000 ₪ (עמ' 17, ש' 1-5). העד טען כי לקח כספים מקרן חסדים שהוקמה על שם אחיו שנהרג, וכי הריבית אמורה לחזור לגורמים שמהם לקח את הכסף (עמ' 17, ש' 4-20). העד חזר וסתר את עצמו בשאלה האם הוא מעביר את הריבית בניכיון השיקים לקרן הצדקה אם לאו (עמ' 18). תשובותיו של העד בנושא זה אינן מניחות את הדעת בלשון המעטה, ואין ביכולתי ליתן בדברי העד אמון כלשהו.
מר אוזן טען כי מעולם לא פגש את קורן (עמ' 19, ש' 7). עוד טען מר אוזן שאין לו שום ידיעה אודות מעורבותו של קורן בעניין אם בכלל (עמ' 19, ש' 27-28). לאור מסקנתי בנוגע למהימנותם של אוזן ובן-עמי, הרי שאין ביכולתי ליתן אמון אף בטענה זו.
לאור כל האמור לעיל מסקנתי היא כי קורן מסר את השיק עקב תרמית לניסימוב ובן עמי ואוזן לא הוכיחו כי קיבלו את השיק בתום לב ובעד ערך, ולפיכך אינם בגדר "אוחז כשורה". לא שוכנעתי כי אוזן לא היה מודע למעשי המרמה כלפי קורן וכי לא ידע שהשיק הוצא במרמה תוך ניצול לרעה של מצבו הקוגניטיבי של קורן. כמו-כן, לא שוכנעתי כי אוזן מסר תמורה לניסימוב, וזאת בפרט לאור עדותו של אוזן לפיה שילם לניסימוב את מלוא הסכום הנקוב בשיק, כאשר עדות זו אינה סבירה בעיני לנוכח עיסוקו של אוזן בניכיון שיקים. הוא הדין אף לגבי בן עמי אשר התקשיתי ליתן אמון בעדותה. בנושא זה, אי-הבאתו של ניסימוב לעדות על-ידי בן עמי נזקפת לחובת בן-עמי ואוזן.
לפיכך, מסקנתי היא שבן עמי אינה אוחזת כשורה, ומכאן שהתביעה כנגד קורן נדחית.
(ב) התביעה כנגד פליגלטאוב
(1) האם פליגלטאוב חתם על השיק? - מהימנות הגרסאות
המחלוקת המרכזית בין בן עמי לבין פליגלטאוב נוגעת לשאלה האם פליגלטאוב חתום על השיק, או שמא החתימה המופיעה על גבו של השיק אינה חתימתו. כאמור לעיל, אוזן טען שפליגלטאוב חתם בפניו על השיק מאחור. פליגלטאוב הכחיש את הדברים.
לאור כל האמור לעיל בנוגע למהימנותם של בן עמי ואוזן, הרי שאין ביכולתי לייחס מהימנות לטענתו של מר אוזן לפיה פליגלטאוב חתם בפניו על השיק, וכי פליגלטאוב הסכים לשמש כערב לשיק.
לעומת זאת, אני מעדיף את עדותו של פליגלטאוב על-פני עדותו של אוזן. אמנם, מר אייל שני, העיד כי פליגלטאוב אמר לו שהוא חתם על השיק (עמ' 24, ש' 32). ואולם, בסיכומו של דבר, אין ביכולתי לקבוע כי אני מעדיף את עדותו של שני על-פני עדות של פליגלטאוב. פליגלטאוב העיד כי ידע שקורן הינו חסוי וכי לא יוכל לשלם את השיק, ומשכך נראה שאין כל הגיון בכך שיסכים לשמש כערב לשיק שהוא יודע בוודאות שיחולל. התרשמתי שפליגלטאוב במהלך תקופה ארוכה ביקש לסייע לקורן, וממילא לא ביקש לפגוע בו. משכך הדבר, קשה לקבל את הטענה שפליגלטאוב עשה יד אחת עם ניסימוב כדי לקבל מקורן שיק כאשר ברור שהשיק לא יכובד, והדבר יוביל לטענות כלפי קורן. כמו-כן, כפי שהעיד פליגלטאוב, אין כל הגיון בכך שיחתום על שיק שהוא יודע שלא יכובד, ובכך יצטרך לשלם בעצמו את הכסף (עמ' 32, ש' 16). זאת בפרט כאשר אין מחלוקת שפליגלטאוב לא קיבל דבר וחצי דבר מאוזן. אכן, אין בידי פליגלטאוב הסבר כיצד הגיע צילום רישיון הנהיגה שלו לידי אוזן, ואולם איני סבור שיש בכך כדי להשליך על מהימנותו.
לכאורה, אם ניסימוב היה מקבל את הכסף מאוזן ומשלם באמצעותו חוב שהוא חייב לפליגלטאוב, היה בכך כדי להוות מניע לפליגלטאוב לחתום על השיק כערב. ברם, פליגלטאוב מסר כי ניסימוב בשום שלב לא החזיר לו את החוב שהוא חייב לו (עמ' 31), ועדותו זו לא נסתרה. מכאן, שספק אם קיים מניע כלשהו לפליגלטאוב לחתום על השיק כערב לניסימוב.
עוד אציין, כי איני סבור שיש להעניק משקל ממשי לסתירות לכאורה בעדותו של פליגלאטוב בנוגע למועד תחילת היכרותו עם ניסימוב.
בסיכומו של דבר, אני מעדיף את עדותו של פליגלטאוב, אשר הכחיש כי חתם על השיק, על-פני עדות של אוזן אשר טען כי פליגלטאוב חתם בפניו על השיק ועל פני עדותו של שני.
(2) חוות דעת המומחים בעניין החתימה
בשאלה האם פליגלטאוב חתם על השיק אם לאו, הוגשו שתי חוות דעת של מומחים. מטעם בן עמי הוגשה חוות דעתו של מר יצחק חג'ג', ומטעם פליגלטאוב הוגשה חוות דעתה של גב' אורה כבירי.
חג'ג' ביצע השוואה בין החתימה על שיק לבין חתימות על תצהירו של מר פליגלטאוב ועל אישור מסירה, שתיהן משנת 2008. המומחה מצא כי לגבי האות "ח" באישור המסירה קיימת התאמה חזקה במבנה שלה לאור "ח" במילה "חיים" בחתימת ההסבה הראשונה שבשיק. כמו-כן, מצא המומחה התאמה בקווי החיבור במילה "חיים" וכן דמיון במבנה האות "פ". לאור הממצאים האמורים, מצא המומחה התאמה חזקה בין שתי החתימות שבמחלוקת בהסבת השיק לדוגמאות החתימות של פליגלטאוב.
חג'ג' העיד בבית-המשפט כי אין ביכולתו להעריך את מידת הסבירות שמדובר באותו כתב יד כמקובל אצל מומחים מטעם המז"פ של משטרת ישראל, וזאת הואיל ולא קיבל דוגמאות חתימה בכמות ובאיכות גבוהים. לדבריו, אילו היו לו דוגמאות רבות יותר, היה יכול לדרג את הממצא (עמ' 9, ש' 1-8). לדבריו, התאמה חזקה היא בין הדרגה השניה (סבירות גבוהה) לבין הדרגה השלישית (סבירות) (עמ' 9, ש' 8-9). לדבריו, הוא לא פנה לפליגלטאוב לקבל דוגמאות חתימה (עמ' 9, ש' 11).
חג'ג', העיד כי בנוגע לאותיות אחרות כגון האות "פ" אין דמיון בין השיק לבין התצהיר, הואיל ולדבריו על התצהיר נכתב השם ולא מדובר בחתימה (עמ' 9, ש' 31-32). כך גם אין התאמה בנוגע לחיבור בין האות "פ" לאות "ל" (עמ' 10, ש' 1-2). המומחה אישר כי בכל האותיות האחרות לא נמצאה התאמה (עמ' 10, ש' 12-14).
מטעם פליגלטאוב הוגשה חוות דעת של המומחית, גב' אורה כבירי (נ/2). על-פי חוות דעת המומחית, גב' כבירי, היא השוותה את צילום החתימה על השיק עם צילום של מספר מסמכים, לרבות מכתב מקורי שנשלח בשנת 2009, צילום של 10 שיקים חתומים על-ידי פליגלטאוב, צילום התצהיר וחתימות שפליגלטאוב חתם בפנייה. המומחית קבעה בחוות דעתה כי חתימתו של פליגלטאוב היא שמו המלא, ללא שום שרבוטים או קיצורים, וכי כתב ידו גדול, פתוח ואין לו שום חיבורים בין האותיות. כתב ידו ברור ומעוצב היטב. האות "ח" כתובה במלואה ופתוחה, והאות "פ" מגולגלת פנימה בצורה ברורה. לעומת זאת, קובעת המומחית, החתימות שבמחלוקת שונות לחלוטין, הן כתובות בכתב לא ברור ורשלני, אותיותיהן מחוברות, ויש בחתימות שבמחלוקת שרבוטים שאינם מופיעים בחתימות של פליגלטאוב. החתימות שבמחלוקת גם אינן מלאות ורואים בהן רק חלק מהאותיות. ה- "פ" בחתימות אינן מתקפלות פנימה, וה-"ח" שונה לחלוטין. כך גם האות "ם" שונה בתכלית. המומחית מצאה גם הבדל מהותי בתנועת הכתיבה. לאור זאת, הגיעה המומחית למסקנה בסבירות גבוהה ביותר (דרגה 1) כי החתימות שבמחלוקת אינן חתימותיו של פליגלטאוב ולא נחתמו על-ידו. המומחית חלקה על חוות דעתו של המומחה, מר חג'ג', וקבעה כי אין התאמה באותיות "ח" ו-"פ".
המומחית אף העידה בבית-המשפט. המומחית הסבירה כי אמנם לא ראתה את השיק המקורי, אך בחנה את הצילום מול מספר מסמכים שונים ומול חתימות שחתם בפניה פליגלטאוב (עמ' 36-37). המומחית אף הסבירה כי פליגלטאוב אינו משרבט את חתימתו, אלא כותב אותה באופן איטי. המומחית אף העידה שאישור המסירה שאליו הפנה המומחה מר חג'ג', אינו חתום על-ידי פליגלטאוב (עמ' 39).
אציין, כי הן מר חג'ג' והן גב' כבירי הינם מומחים בתחום, ואין עוררין על מומחיותם. ברם, בנסיבות העניין, אני מעדיף את חוות דעתה של גב' כבירי על-פני חוות דעתו של מר חג'ג'. ראשית, ואף על-פי שגב' כבירי לא עיינה בשיק המקורי, הרי שהיא השוותה את החתימה המקורית למסמכים רבים יותר, כאשר פליגלטאוב חתם אף בפניה. שנית, חוות דעתו של מר חג'ג' נסמכה על מספר קווי דמיון בודדים, כאשר לגבי נתונים מסוימים ברור כי לא קיימת התאמה בין כתבי היד, ולא היה בחוות הדעת משום הסבר להעדר ההתאמה בנקודות האחרות. כך למשל ניכר וברור כי האות "ם" בחתימה שבמחלוקת שונה בתכלית מן החתימות האחרות. בנסיבות אלה, אני מעדיף את חוות הדעת מטעם פליגלטאוב על-פני חוות הדעת מטעם בן-עמי.
כידוע, נטל ההוכחה להראות כי החתימה על-גבי השיק היא חתימתו של הנתבע מוטל על שכמו של התובע. כפי שעולה מספרו של ד"ר יואל זוסמן ז"ל, דיני שטרות, עמ' 258 (מה' שישית, 1983):
"...אין חזקה על אדם שחתימה על שטר חתימתו היא. חתימה "פלוני" המצויה בשטר, אין חזקה על הנתבע שהוא חתם אותה, אפילו זה הוא שמו, ואחת היא אם התובע אוחז כשורה או אוחז סתם. כפר הנתבע בחתימתו, הראיה על התובע".
     וראו גם ע"א 268/56 נוי נ' עירית חדרה, פ"ד יב 353 (1958); וכן ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ (1993).
עוד אציין, כי ניסימוב עצמו, אשר אין מחלוקת כי חתם על השיק והיה נוכח במועד האירוע לא הוזמן לעדות על-ידי איש מן הצדדים. מובן הדבר שעדותו של ניסימוב הייתה יכולה לשפוך אור נוסף על סוגיית החתימה על השיק. הואיל ונטל השכנוע להוכיח כי פליגלטאוב חתם על השיק מוטל על שכמה של בן-עמי, הרי שאי-הבאתו של ניסימוב נזקף לחובתה.
בנסיבות אלה, לא עלה בידי בן עמי לעמוד בנטל ההוכחה ולהראות כי החתימה על גבי השיק הינה חתימתו של פליגלטאוב.
(3) בהנחה שפליגלטאוב חתם על השיק, האם יש לחייבו?
כאמור לעיל, סבורני כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי החתימה על גבי השיק הינה חתימתו של פליגלטאוב. יחד עם זאת, אף אם אצא מנקודת הנחה הנוחה לתובעת לפיה פליגלטאוב אכן חתם על השיק, סבורני שלא ניתן לחייב את פליגלטאוב לשלם את סכום השיק.
לטענת פליגלטאוב, אף אם תתקבל הטענה שחתם על השטר, הרי שלא חתם כערב לפי פקודת השטרות, הואיל ולא נוספו המילים bon pour aval או בנוסח דומה, ולכל היותר ניתן לראות בו ערב לפי דיני הערבות הכלליים. ולפי דיני הערבות הכלליים הואיל וקיים פגם בשיק בנוגע לקורן, הרי שלא ניתן לחייבו.
ככל שפליגלטאוב חתם על השיק, הרי שחתימתו אינה בתור ערב, אלא בתור מסב או מעין הסב. מסקנה זו נלמדת מעיון בסעיפים 56 ו- 57 לפקודת השטרות אשר קובעים כדלקמן:
56. החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הריהו, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה.
57. (ב) ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב.
חתימתו של פליגלאטוב הינה חתימה לא כמושך או קבל, ועל כן ברירת המחדל מצריכה לראות את החתימה כחתימה של מסב. ערבות לשטר נוצרת על-פי הפקודה בדרך של תוספת ביטוי המעיד על כוונה ליצור ערבות, ותוספת כזו לא הייתה במקרה דנן. אמנם, ניתן להוכיח חתימה כערב אף ללא התוספת האמורה. ברם, במקרה דנן, לא שוכנעתי כי הוכח שפליגלטאוב חתם כערב. כך נקבע, למשל, בע"א 330/60 אטלס שירות נסיבות בע"מ נ' היטרמן, פ"ד טו 793 (1961):
"אין חזקה שאדם חתם כערב, אלא להיפך: חזקה על אדם, שלא חתם כמושך או כקבל, שחתם כמסב. "לשם הטלת התחייבויות של מסב על החותם די בכך שחתימתו מופיעה על השטר ואין יודע בתורת מה חתם... אבל כדי להטיל עליו אחריות של ערב, צריכות להיות הוכחות ברורות שהוא נתכוון לחתום כערב, אם בכתב ואם בעל פה ואם על-פי כל נסיבות המקרה. עול ההוכחה בדבר טיבה ומהותה של החתימה לסתירת החזקה החוקית שבסעיף 56 רובץ על התובע ובמקרה דנן לא הצליחה המערערת במשימה".
וראו גם ע"א 546/63 פ.י.ת. בע"מ, חברה למחסני ערובה וספנות נ' אסטליין, פ"ד יח(3) 39, 41 (1964); 417/62 בנק לסחר חוץ בע"מ נ' גרינבלד, פ"ד יז(3) 1517, 1519-1520 (1963); וראו גם תמיר ויערי, לעיל, בעמ' 286-287.
במקרה דנן, לאור מסקנתי בנוגע למהימנות העדויות, כאמור לעיל, הרי שלא שוכנעתי שפליגלטאוב חתם כערב - ככל שחתם. לא הוצגו ראיות שיהיה בהן כדי ללמד שחתימתו של פליגלטאוב הינה חתימה כערב, למעט עדותו של מר אוזן, אשר כאמור לעיל התקשיתי ליתן בה אמון. לפיכך חתימתו אינה חתימה כערב לפי סעיף 57 לפקודת השטרות, אלא חתימת מסב, לפי סעיף 56 לפקודה.
מכאן, ועל-פי סעיף 56 יש לשוב ולבחון האם אחיזתה של בן עמי בשטר הינה בגדר אוחז כשורה. על-אף ההבחנה בין אוחז כשורה לפי סעיף 29(ב) לבין אוחז כשורה לפי סעיף 56, סבורני כי אף לעניין סעיף 56 המסקנה היא שבן עמי אינה אוחזת כשורה.
לחילופין, אף אם נבחן את החתימה על-פי דיני הערבות הכלליים, הרי שלא ניתן להטיל חיוב על פליגלטאוב לאור ביטול החיוב של החייב העיקרי, קורן.
סוף דבר
אשר על כן, אני דוחה את התביעה כנגד קורן. התובעת תישא בהוצאותיו של קורן ובשכר טרחת עורך-דינו בסך של 3,000 ₪.
כמו-כן, אני דוחה את התביעה כנגד פליגלטאוב. התובעת תישא בהוצאותיו של פליגלטאוב ובשכר טרחת עורך-דינו בסך של 3,000 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק פסק הדין לצדדים.




ניתן היום, י"א אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.








ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

חיפוש עו"ד