חיפוש באתר שלום אהרון, עו"ד (דוגמא לפסיקה)

שלום אהרון, עו"ד

נרשמ/ה כמייצג/ת בהכרעה המשפטית להלן



בית משפט השלום בכפר סבא      
     07 באפריל 2010      
תא"ח 40-09 יעל שמיר נ' שמואל תירם ואח'      

בפני כב' השופט דוד גדול      
התובעת       יעל שמירע"י ב"כ עו"ד משה שלמוני      
נגד      
הנתבעים      1. שמואל תירם2. חנה תירםע"י ב"כ עו"ד שמעון מלכה ועו"ד שלום אהרון      


     


א. עובדות
1. התובעת רשומה כחוכרת, מול הבעלים הרשומים קק"ל, של המקרקעין הידועים כחלקה 115/2 בגוש 6410. על המקרקעין בנויה דירה בת 3 חדרים והרשומה בפנקס הבתים המשותפים המתנהל בלשכת רישום המקרקעין בפ"ת (להלן: "הדירה").
הדירה מצויה ברח' הירדן 6 א' בהוד השרון.
2. הדירה מהווה אחת מתוך שתי דירות בבית משותף ושטח רצפתה הרשום 26.95 מ"ר. אין חולק כי הדירה הורחבה (לא ברור מתי וע"י מי) ושטחה כיום כ-80 מ"ר לפחות. לדירה צמודה קרקע המסומנת בתסריט הבית המשותף באות ב' בשטח 425.05 מ"ר.
3. על זכויות התובעת בדירה רשומה משכנתא ללא הגבלה בסכום לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ.
4. בין הצדדים נחתם, ביום 27.12.07, חוזה שכירות בלתי מוגנת לפיו התובעת משכירה את הדירה לנתבעים, והנתבעים שוכרים את הדירה מאת התובעת לתקופה של 36 חודשים המתחילה ביום 1.1.08 ומסתיימת ביום 1.11.11 (להלן: "חוזה השכירות").
5. עפ"י הוראות סעיף 4 לחוזה השכירות, דמי השכירות החודשיים נקבעו לסך 4,000 ₪ לכל חודש.
6. התובעת מודה כי בקשה מהנתבע לבצע שפוצים נרחבים בדירה, שהייתה ערב חתימת חוזה השכירות, במצב פיזי גרוע. כנגד אותו שיפוץ הוסכם, אף כי לא נאמר על כך בחוזה השכירות במפורש, כי למעשה דמי השכירות שולמו מראש לכל התקופה.
7. עפ"י הוראות סעיף 11 (א) לחוזה השכירות, על הנתבעים לשלם בגין אחזקה שוטפת של הדירה. משמע, תשלומים לעירית הוד השרון בתחומה נמצא הנכס, וכן תשלומים בגין מים וחשמל.
מחומר הראיות המונחת על שולחנו של ביהמ"ש, מודים הנתבעים כי מאז כניסתם לדירה לפני יותר משנתיים לא שלמו אגורה שחוקה בתשלומי הארנונה, מים וביוב לעיריה או לתאגיד המים. כן הודה הנתבע שהדירה מנותקת מזרם החשמל בשל חחוב לחברת החשמל, וכי הוא התחבר לדירת שכן (ששמו לא צוין) והנתבעים משלמים לו בגין צריכת החשמל.
8. בכתב התביעה עותרת התובעת להורות על פינוים של הנתבעים מהדירה עקב הפרת חוזה השכירות ע"י הנתבעים וזאת עפ"י הפרוצדורה הקבועה בפרק טז 2 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

ב. הדיון
1. התובעת טוענת כי:
א. הנתבעים מודים שלא שלמו את תשלומי החובה לעירית הוד השרון מאז כניסתם לדירה. כתוצאה מכך וע"מ שהיא לא תסתבך בפעולות גביה אגרסיביות מול העיריה היא שילמה את החובות לעיריה במקומם.
ב. בשעתו סוכם כי הנתבעת תדאג להעביר את שם המחזיק בדירה משמה של התובעת לשמם של הנתבעים, אך הם לא עשו כן. היום ברור לה מדוע.
ג. הנתבעים מודים כי לא שלמו חשמל וכי כיום הדירה מנותקת עקב אי תשלום כאמור.
ד. נוכח מחדלי הנתבעים קמה לה הזכות לתבוע את פינוים מן הדירה מכח הוראות סעיף 11 א' לחוזה.
ה. עפ"י סעיף ג' לתנאים הנוספים לחוזה היא רשאית להפסיק את הקשר החוזי עם הנתבעים במתן הודעה מראש של 90 יום באמצעות מכתב רשום. חרף דרישה חוקית לפינוי, הנתבעים מסרבים לעשות כן.

2. הנתבעים טוענים כי:
א. החוזה עליו בונה התובעת את כל תביעתה אינו אלא חוזה למראית עין ופיקטיבי, שהורתו בחטא. אין הוא משקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.
ב. החוזה נועד אך לאפשר לתובעת להוציא כספים מהבנק. אין לאפשר לה מצב שבו תצא התובעת כצודקת, שכן אין ליתן שכר לחוטא.
ג. השפוץ שעשו בדירה הביאה ממצב של דירה שאינה ראויה למגורי אדם למצב של דירה טובה.
ד. טיעונם בדבר היקפו הכספי הנרחב של השפוץ (בסך 250,000 ₪) לא נסתר. כנגד השפוץ פטרה אותם התובעת מתשלום דמי שכירות חודשיים לכל תקופת השכירות שהיא 5 שנים ולא 3 שנים כטענת התובעת.
ה. הם נשאו בעלות פינוי זבל מהדירה ומהחצר בסכום של 15,000 ₪. לפיכך, היה סיכום בע"פ, בין התובעת לבינם, כי התובעת תשא בתשלומי חובה לעירית הוד השרון עד גובה סכום זה.
ו. יש לדחות את התביעה, שכן התובעת עושה שמוש לרעה בהליכי בימ"ש משום שהעלימה מביהמ"ש את העובדה כי הם נפטרו מחובת תשלום של דמ"ש למשך כל תקופת השכירות כנגד השיפוץ.
ז. גם אם נקבל טענת התובעת כנכונה, אזי עדיין אין מחדל אי התשלום לעיריה עולה כדי הפרה יסודית של החוזה.
ח. לחילופי חילופין, הם זכאים ל-130,000 ₪ יתרת סכום השפוץ, סכום העולה עשרת מונים על החוב ששלמה התובעת בעבורם.

3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 15.3.10 שבה העידו התובעת מחד, והנתבע מאידך.
הנתבעים טרחו וזימנו את השמאי מטעמם להעיד על חוו"ד ככל שתחפוץ בכך התובעת. ב"כ האחרונה משיקוליו בחר לשחררו ללא חקירה. לפיכך, טוען ב"כ הנתבעים שיש לקבל את חוו"ד ובעיקר נתוניה הכספיים כמוכחים.
לטעמי, יש לומר כבר בנקודת זמן זו כי נכון ויפה עשה ב"כ התובעת בכך שלא חקר את השמאי מטעם הנתבעים.
חקירה שכזו לא הייתה מביאה לאיזו תוצאה שהיא שכן ההליך דנן, מעצם טיבו וטבעו, לא אמור לטפל במחלוקות כספיות שבין הצדדים וזאת עפ"י הוראות תקנה 215 ו' (ב) הקובעת מפורשות כי אין צורך להגיש בקשה לפיצול סעדים משום שאין בתוצאותיו של ההליך, תהיינה אשר תהיינה, כדי לשמש מחסום בפני תביעות הדדיות במישור הכספי.

4. שאלת השאלות המחייבת ליבון והכרעה, האם החוזה כפי שזה צורף לכתב התביעה יש בו ממש וניתן להסתמך עליו (כטענת התובעת), או שמא החוזה ערכו המשפטי כקליפת השום, הוא נעשה אך למראית עין ע"מ לאפשר לתובעת לקבל את כספי ההלוואה מהבנק, כספים שלא הגיעו לה ולא הייתה מקבלת אותם בדרך אחרת, כטענת הנתבעים.

5. במחלוקת זו דעתי כדעתו של ב"כ התובעת. לזכותה של האחרונה עומדת הוראת הדין הקבועה בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני הקובעת כי אין לקבל טענות בע"פ הסותרות מסמך בכתב.
די היה בטיעון משפטי זה כדי להעדיף ולבכר את עמדת התובעת בשאלת תוקפו המשפטי המחייב של החוזה.

6. טענה נוספת בפי הנתבע מדוע אין להעניק לחוזה כל משמעות כי החוזה למעשה הורתו בחטא. הנתבע טוען כי התובעת נדרשה להציג בבנק מסמך המראה כי הנכס מניב ולכן כתנאי בל יעבור של הבנק למתן הלוואה דרשה ממנו התובעת לחתום על החוזה בנוסחו כפי שנחתם.
התובעת מכחישה טיעון זה של הנתבע נמרצות.
במחלוקת זו דעתי כדעתו של ב"כ התובעת.
לטעמי, קיים כשל לוגי בטיעון זה. הנתבע בפתיח לכתב הגנתו מבקש להאיר עינינו ומציין בהבלטה כי לא יתכן מצב שבו חוטא יצא נשכר.
והנה, בטיעונו דכאן הוא מספר, למעשה, כי חבר לתובעת בבצוע עוולה כלפי הבנק המלווה ובעצם חתימתו על החוזה הפיקטיבי, כלשונו, גרם להוצאת כספים בתואנות שווא.
טיעונו של הנתבע אף לוקה בבסיסו, שכן הוא לא המציא ולו בדל ראיה מטעמו של הבנק כיצד האחרון העריך את הדירה כבטוחה, האם הבנק דרש (כטענת הנתבע) הצגת חוזה שכירות, או שמא די היה לו לבנק כי המקרקעין עליהם בנויה הדירה ישועבדו לטובת הבנק ללא הגבלה בסכום, כפי שאכן נעשה בפועל.
התיאוריה הבאה מפי הנתבע מעניינת, ככל שתהא, לא גובתה בעדות של מי מעובדי הבנק, ולמצער אישור בכתב של מאן דהוא המופנה לנתבע או לחילופין לכולי עלמא.
משכך, יש לדחות את הטענה לגופה, וכך אני מורה.

7. א. לא אעשה מלאכתי קלה, אלא אדרש לעיצומה של הטענה הבאה מפי הנתבעים וב"כ.
התובעת מצידה מודה כי המצב הפיזי של הדירה היה בכי רע, וכי היא זו שבקשה מהנתבע לשפצה. כך גם מודה התובעת, ולצורך כך היא מפנה לסעיף 5 א' לחוזה, כי דמי השכירות עבור שנת השכירות הראשונה (שנת 2008) שולמו לה במזומן באמצעות השפוץ.

ב. בחקירתה בביהמ"ש (בעמ' 6 שורות 7-8) מוסיפה התובעת ואומרת כי למעשה דמי שכירות של 36 חודשי שכירות גלומים בשיפוץ. משמע, התובעת מודה בערכו של שפוץ העולה כדי הסך של 144,000 ש"ח = 36 X 4,000 ₪.
ג. לכאורה האמור בס"ק (ב) מול האמור בחוזה בסעיף 5 א' לחוזה אינו מתיישב זה עם זה ומכאן שמא צודק הנתבע בטיעונו כי אין בחוזה ממש.
אם נעיין בכתב התביעה שהגישה התובעת, אין בו מילה וחצי מילה על נושא דמי השכירות מטוב ועד רע. כך גם תצהיר עדותה הראשית החייב להיות מוגש (עפ"י התקנות) בד בבד עם כתב התביעה הוא עוקב אחרי האחרון ואינו מזכיר במלה את נושא דמי השכירות.
צפיתי כי ב"כ הנתבעים יתעמת חזיתית עם התובעת לאחר שמסרה את תשובתה בשורה 8 לעמ' 6 ויבקש ממנה הסברים לפשר שתיקתה בנושא דמי השכירות: הן אלו של השנה הראשונה והן אלו של השנתיים הנוספות (כטענת התובעת) או אלו של 4 שנים נוספות (כטענת הנתבעים). אך שאלה מעין זו לא נשאלה וב"כ הנתבעים המשיך בחקירתו הנגדית בכוון אחר.

8. א. מאידך גיסא ב"כ הנתבעים, כבר בראשיתו של כתב ההגנה (בסעיף 2 לו), טוען כי התובעת הכמינה במזיד עובדות מהותיות רבות, והכל ע"מ לקבל את הסעדים המבוקשים על ידה. ב"כ הנתבעים הפליג בטיעונו עד פרק כד' בתהלים מחד, ומאידך עקרון תום הלב וההגינות הטבועים עמוק בשיטת המשפט הישראלית.
בסעיף 10 לכתב ההגנה מעלים הנתבעים את התיזה כי דמי השכירות החודשיים נקבעו בין הצדדים לסך 4,000 ₪ לחודש וכי אלו לא אמורים היו להשתלם אלא לתקופה של 5 שנים שכן תשלומים אלו מגולמים בערכו של השיפוץ המאסיבי שבצעו בדירה.
כך גם חוזר הנתבע על עובדות אלו בתצהיר עדות ראשית שמסר יחד עם כתב ההגנה.
ב. בחקירתו הנגדית בביהמ"ש מספר הנתבע כי ערכו של השיפוץ נקבע בהסכמה בין הצדדים לסך של 250,000 ₪. הוסיף וטען הנתבע כי הביא לתובעת הצעות מחיר מסודרות (עמ' 12 שורה 6 עד 7).
ב"כ התובעת אינו מרפה ושואל את הנתבע איפה הצעות מחיר אלו. משיב הנתבע כי לא צרף אותן (משמע, מבין הקורא שהנתבע מחזיק בהצעות מחיר אלו, אך מסבה שלא פורטה על ידו היא לא צורפה).
מספר שורות אחרי כן שואל שוב ב"כ התובעת איפה הן הצעות המחיר, ואז באה לעולם גרסה חדשה מפיו של הנתבע: "הבאתי את זה לתובעת בזמנו... אין לי הצעת מחיר".
עברתי בקפידה על חקירתה הנגדית של התובעת, וניסיתי למצוא שאלה ישירה או עקיפה בנושא הצעת מחיר בין בכתב ובין בעל פה, שהנתבע מסר לתובעת אך מלה וחצי מילה בנושא לא נשאלה.

9. ביהמ"ש יושב בתוך עמו ודנתי כבר לא אחת בתביעות שמושאן שפוצים בין אם המדובר בתביעות של בעל הנכס כנגד השיפוצניק, וכנגדן תביעות של השיפוצניק כנגד המזמין של אותו שיפוץ בגין אי תשלום (יתרת) שכרו.
בכל התביעות או ברובן המכריע הייתה מונחת על שולחנו של ביהמ"ש הצעת מחיר, בין אם המדובר בהצעת מחיר מתוך קובץ הצעות מחיר מסופרר שמחזיק השיפוצניק או למצער הצעת מחיר כתובה בכתב יד (בין של המציע או למצער של המזמין) ובין בהצעה תמציתית בת שורות מספר ע"ג פסת נייר.
השפוץ דנן עפ"י הערכתו של הנתבע ובעקבותיה של השמאי מטעמו, נעה בין 240,000 ₪ ל-250,000 ₪. כנגדה טוען הנתבע להרשאת מגורים שלו ובני משפחתו לתקופה של 5 שנים.
עפ"י הגיוני לא תתכן עבודה בהיקף כה גדול והבטחת מגורים לתקופה כה ארוכה ללא כל מסמך מסודר, ללא בדל ראיה נוספת.
גם אם הטענה הבאה מפיו של הנתבע נכונה, ולטעמי הוא לא שכנעני בכך, יהא עליו לשלם את המחיר על כך שלא העלה הצעתו בכתב.
אם נכונה גרסתו המאוחרת כי הייתה הצעת מחיר אך זו נמסרה לתובעת, אם הנתבע לא דאג לשמור לעצמו העתק, או למצער להביא בדל ראיה בדמותו של עד למסירה זו - ישלם את המחיר.

10. נוכח כל האמור עד כאן, המסקנה המשפטית, כמו גם המעשית, כי הנתבעים כשלו בהוכחת טיעונם המשפטי שלפנינו מסמך פיקטיבי חסר ערך.
המצב הפוך. לפנינו חוזה בעל נפקות משפטית שמשמש ציר ליחסי הצדדים, הן לזכות והן לחובה.

11. הנתבע מודה, כי בין אם נאמר שלפנינו מסמך חסר ערך (כטיעונו) ובין אם נאמר שלפנינו חוזה בר תוקף (כטענת התובעת), כי סוכם שהוא זה שישא בתשלומי החובה לעירית הוד השרון.
הנתבע גם מודה כי לא שלם מאומה על חשבון חובו לעיריה, וכאן כדרכו הוא מספק טיעון לפיו אחרי הסיכום הראשוני שהוא ישא בעלות המסים, התובעת נאותה לשלם זאת במקומם, וזאת חלף התשלומים בהם הוא נשא לצורך פינוי הררי זבל, גרוטאות ואשפה מתוך הדירה והחצר הסובבת אותה. הנתבע ספר בעדותו כי חבירו, שהוא בעל משאית, נדרש להגיע למקום ולבצע לא פחות מ-15 פינויים.
כנגד פינוי זה הוא בצע אצל החבר עבודות חשמל בעסקת בארטר, ועל כן פנה הנתבע לתובעת וזו הסכימה לדעתו כי ערך הפינויים עולה לסך 15,000 ₪, ועל התובעת לשלם את המסים השוטפים עד שיקוזז סכום חוב זה.
בכל הכבוד הראוי לנתבע, הוא לא המציא בדל ראיה להוכחת טיעונו זה. הייתי מצפה כי בנסיבות העניין יובא אותו חבר לעדות בפני ביהמ"ש ויאמר את דברו.
לחילופין, צפיתי שהנתבע ימציא אשורו בכתב של החבר.
לחילופי חילופין, ימציא הנתבע שמו של אותו חבר ע"מ שתהא אפשרות לתובעת לבוא בדברים עם אותו חבר ולשכנעו לבוא לביהמ"ש ולהעיד מטעם התובעת כאשר עדות שכזו תהא במעמד של עדות הזמה.

12. נוכח כל האמור בסעיף 11 המסקנה העובדתית אליה אני מגיע כי הנתבע כשל בהצגת התיאוריה הבאה מפיו בדבר הסכמתה של התובעת לשלם בשמו ובמקומו את הארנונה.
משכך, יש להזקק לטיעונו של הנתבע כי גם אם נגיע למסקנה העובדתית שהוא הפר חובתו ולא שלם המגיע ממנו (כמחזיק הדירה) לרשות המקומית, אזי מעיון בחוזה (שלטענתו פיקטיבי) אין הפרה או מחדל שכזה נחשב כהפרה יסודית של הוראות החוזה, ובוודאי לא ככזו המצדיקה את פינוים של הנתבעים מהדירה.
בעניין זה אני מסכים עם הנתבע וב"כ הטוענים שנוסח החוזה מעיד שהצדדים לא ראו נושא זה כהפרה יסודית. התובעת נחקרה על כך בחקירתה הנגדית, והיא מודה כי שגתה חמורות בשעה שרכשה חוזה מוכן בחנות למכשירי כתיבה ולא ערבה פרקליט מטעמה בניסוח החוזה. אוסיף רכיב נוסף, יש לבחון את טענת הנתבע כי בנסיבות העניין לפיו עסקת ההשכרה קשורה ושלובה בשפוץ הנרחב שבוצע על ידו, ואין זה סביר כי בשל סכום נמוך יחסית לשפוץ הוא ידרש לעזוב את הנכס.
על כך יאמר כי על טעויות משלמים, ולכן מקובלת עלי עמדת הנתבע הגורסת כי עצם המחדל לא גורם לבטולו המיידי של החוזה והוצאת צו פינוי.

13. משהגענו עד הלום, ואלמלא קיומו של סעיף ג' לתנאים המיוחדים ניתן היה לסיים דיוננו כאן ולהורות על דחיית התביעה.
ב"כ התובעת מפנה לסעיף ג' האמור וטוען כי לפיו זכאי כל צד להביא לסיום הקשר המשפטי שבין הצדדים תוך 90 יום מיום מתן הודעה של צד למשנהו.
מעיון בנוסח הסעיף עולה כי חרף העובדה שהחוזה נרכש בחנות למכשירי כתיבה, התוספת נוסחה ע"י התובעת שאין לחשוד בה כי היא מודעת לרזי משפט כאלו או אחרים.
השאלה המחייבת פתרון והכרעה האם בנסיבות הכוללות, כפי שבאו לידי ביטוי בתיק, תהא הפעלתו של סעיף זה בלתי צודקת (כטענת הנתבעים) או שמא יש להיעתר לבקשת התובעת ולהפעילו על אתר.

14. במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי כדעתו של ב"כ התובעת.
הנתבע התלונן בכתב ההגנה כי התובעת מעלימה במזיד מידע חשוב מביהמ"ש, ומשכך יש לבוא עמה חשבון ולדחות את תביעתה.
והנה, בחקירתו הנגדית של הנתבע הוא נאלץ להודות, ובלי חדווה, כי הדירה מנותקת זה חודשים מזרם החשמל עקב אי תשלום חוב לחברת החשמל.
הנתבע, במקום לבוא בדברים עם חברת החשמל ולפתור את סוגית החוב, מתחבר חבור פיראטי לרשת החשמל תוך סיוע של שכן למעשה עבירה זה.
הנתבע ציין כי הוא הגיע להסדר כספי עם השכן על חלוקת הוצאות השמוש בחשמל בינו לבין השכן, ואינני מאמין כי הסדר שכזה יוכל להאריך ימים, שכן המדובר בתא משפחתי של הנתבעים המונה 9 בני אדם ואלו מספרם של חברי התא המשפחתי של השכן לא מוצהר כשם שאין כל איזכור של שמו ע"מ שהתובעת תוכל לנסות ולהפריך את הגרסה על דרך ההזמה.

15. ממכלול הראיות המונח על שולחני ונוכח כל האמור לעיל, אני בא למסקנה כי המשך שהותם של הנתבעים בדירה יכול לסבכם כלכלית מעבר למה שהם בעצמם רואים.
הדירה והוצאותיה הינם בבחינת כלוב של זהב לנתבעים, ובעיקר לנתבע שהתנהלותו הפיננסית הלא תקינה (בלשון המעטה) תביאו לסחרור שקשה לאמוד את תוצאותיו.
נוכח קביעתי כי החוזה דנן חוזה בר תוקף, נוכח הודאת התובעת כי דמה"ש ל-3 שנים משולמים על דרך קזוז הוצאות שהוציאו הנתבעים לשיפוץ הדירה, נוכח נסיבותיה של משפחת הנתבעים המונה 7 ילדים, אני בא למסקנה כי נכון יהיה שהנתבעים יפנו את הדירה לא יאוחר מיום 30.8.10 שעה 12.00 כשהדירה נקיה ממחזיק ומחפץ כלשהו.
התאריך ננקב בהתחשב בכך שקיים חוב של הנתבעים כלפי התובעת בערך של 4 חודשי שכירות (קרן + ריבית והצמדה) במישור הארנונה ותשלומי חובה אחרים לרשות העירונית.
התאריך ננקב גם עקב הצורך שילדי הנתבעים יסיימו בשקט את שנה"ל תש"ע ותמצאנה להם מסגרות חינוכיות מתאימות לשנה"ל תשע"א.

16. חרף כל האמור בסעיף 15, תאריך הפינוי הנקוב בו יהא בתוקף אך ורק אם עד יום 30.4.10 יציגו הנתבעים לב"כ התובעת אשור מחב' החשמל כי החוב לחברה זו סולק במלואו, או כי הגיעו לידי הסדר נאות לסלוקו, באופן שזרם החשמל לדירה יחודש כבעבר.
כך גם יהא על הנתבעים להמציא לב"כ התובעת אשור שכל התשלומים המגיעים לרשות המקומית ו/או לתאגיד המים המקומי עד ליום 30.4.10 סולקו. ולחילופין, הצגת הסדר עם הרשות המקומית חתום ע"י שני הצדדים לפיו החוב מסולק לשיעורין להנחת דעתה של הרשות המקומית ו/או תאגיד המים.

17. היה ולא יעמדו הנתבעים במטלות שהוטלו עליהם בסעיף 16, ובמועד הנקוב לכך 30.4.10, יוקדם מועד הפינוי של הנתבעים מן הדירה ויתבצע כבר ביום 31.5.10 שעה 12.00.

ג. לסיכום

1. העולה מן המקובץ כי דין התביעה להתקבל, הכל כאמור באחד מהתאריכים הנקובים לעיל בסעיפים 16 או 17.


2. כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי, אמור הייתי לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
נוכח התנהלותה של התובעת כפי שפורטה לעיל, אני קובע שכל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד.

ניתן היום, כג' ניסן תש"ע, 7 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.



ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

חיפוש עו"ד