הסכם רציפות זכויות לפנסיה לעובדי הרשויות המקומיות

פסק דין זה עניינו תביעה לשמירה על רציפות זכויות פנסיה. רקע עובדתי 1. הנתבעת הינה רשות מקומית המאוגדת על פי דין (להלן - "המועצה"). 2. התובע, יליד שנת 1966, הועסק אצל המועצה במחלקת התכנון והבניה וכן במחלקת התברואה החל מיום 1.3.96 ועד לפיטוריו ביום 19.12.05. בתקופה שמיום 1.10.04 ועד ליום 31.10.04 שהה התובע בחל"ת. עם סיום עבודתו במועצה שולמו לתובע פיצויי פיטורים בסך של 47,582.15 ₪. 3. ביום 26.11.06 הגיש התובע תביעה לביטול פיטוריו (ע"ב 3118/06; להלן - "התביעה הראשונה"). תביעה זו נדחתה ברובה בפסק דין מיום 8.8.07 (להלן - "פסק הדין"). 4. ביום 24.9.07 הודיעה עיריית אשדוד (להלן - "העירייה") לתובע, כי בחרה בו לתפקיד מפקח בנייה בעירייה (נספח ד' לתצהיר התובע). התובע החל לעבוד בעירייה מספר ימים לאחר מכן והוא עובד שם כיום. 5. ביום 22.11.07 נמחק בהמלצת בית הדין הארצי ובהסכמת הצדדים, ערעור שהגיש התובע על פסק הדין, ותשומת לבו של התובע הופנתה לכך ש"בידו לברר את האפשרות של צירוף תקופת עבודתו במועצה האזורית באר טוביה ובעיריית אשדוד...". (להלן - "פסק הדין בערעור"). 6. ביום 26.11.07, בסמוך לאחר מתן פסק הדין בערעור, פנה התובע לראשונה למועצה בבקשה לצרף את תקופת עבודתו במועצה לתקופת עבודתו בעירייה, על מנת שיישמר לו רצף זכויותיו לפנסיה. בקשתו נדחתה בתשובת ב"כ המועצה מיום 11.12.07 (נספח ח' לתצהיר הגב' אסתר עמוס, מנהלת מדור שכר וכוח אדם במועצה (להלן - "גב' עמוס")). 7. בעקבות דחיית בקשתו על ידי המועצה, ביקש התובע לבטל את פסק הדין בערעור. בית הדין הארצי דחה בקשתו זו בהחלטה מיום 14.1.08, תוך שהוא מציין כי עם מתן פסק הדין בערעור, סיים בית הדין את מלאכתו, וכי אין כל עילה לבטל את פסק הדין (ע"ע 486/07; להלן - "החלטת בית הדין הארצי מחודש 1/08"). בד בבד הגיש התובע עתירה לבג"ץ שבמסגרתה ביקש צו המורה על השבתו לעבודה במועצה. עתירה זו נמחקה. 8. ביום 23.11.09 הגיש התובע את תביעתו דנן, שבה הוא עותר לצירוף תקופת עבודתו במועצה לעבודתו בעירייה. המועצה הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף בטענה לקיומו של מעשה בי-דין ובשל אי הגשת בקשה לפיצול סעדים. בקשת המועצה נדחתה בהחלטתו מיום 10.3.10 של נשיא בית הדין דאז, כב' השופט שפיצר, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי על החלטה זו, נדחתה אף היא בהחלטה מיום 14.4.10 של כב' הנשיא (בדימוס) אדלר (בר"ע 224/10). 9. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העידה גב' עמוס. גדר המחלוקת 10. על הצדדים חלות הוראות "חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות" (להלן - "חוקת העבודה") והוראות "הסכם רציפות זכויות פנסיה" מיום 22.7.76 שנחתם בין מרכז השלטון המקומי לבין ממשלת ישראל ובין הרשויות המקומיות לבין עצמן (להלן - "הסכם הרציפות" או "ההסכם"). המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה אם על פי הסכם הרציפות זכאי התובע לצירוף זכויות פנסיוניות שצבר בתקופת עבודתו במועצה לזכויות פנסיוניות שהוא צובר בעירייה. 11. יובהר, כי במועד פיטוריו השלים התובע 8 שנים ו-9 חודשי עבודה במועצה, וגילו עמד על 39 שנה. בשלב זה לא קמה לתובע זכות לפנסיה הן בשל תקופת העבודה במועצה, אשר פחתה מ-10 שנים, הן בשל גילו במועד סיום עבודתו במועצה, אשר היה נמוך מ-40. טענות הצדדים 12. לטענת התובע, על פי הוראות הסכם הרציפות, זכאי הוא כי תקופת עבודתו במועצה תצורף לתקופת עבודתו בעירייה לצורך זכאות לפנסיה. לדבריו, נהגה המועצה בחוסר תום לב עת הזדרזה לשלם לו את פיצויי הפיטורים בפעולה חד צדדית וללא הרשאתו וכל זאת על מנת לפגוע בזכויות שנצברו לו לקבלת פנסיה תקציבית. עוד טוען התובע, כי ממועד סיום עבודתו במועצה ועד לקבלתו לעבודה בעירייה לא חלפו שלוש שנים ומשכך, ניתן להחיל עליו את ההסכם. 13. לטענת המועצה, שעה שעניינו של התובע בגין המגיע לו מתקופת עבודתו אצלה ובגין הנובע מהפסקת עבודתו, כבר נקבע, נדון והוכרע במסגרת התביעה הראשונה ופסק הדין - יש לדחות על הסף את התביעה דנן בשל מעשה בי-דין (השתק עילה) ובשל עקרון סופיות הדיון. לגופו של עניין טוענת המועצה, כי התביעה דנן הוגשה כשנתיים ימים לאחר שניתן פסק הדין בערעור. לדבריה, מששולמו לתובע פיצויי פיטורים בגין הפסקת עבודתו, אין מקום לצרף את התקופה שבה עבד אצלה לתקופה שבה עובד התובע אצל מעסיק אחר. עוד טוענת המועצה, כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים מלאים בסוף שנת 2005 או בסמוך לכך, ולאחר מכן ביקש הוא עצמו לשחרר לידיו כספים שהצטברו בקופת "מבטחים", לרבות פיצויי פיטורים. ועוד טענה בפי המועצה והיא, כי התובע מעולם לא קבל או מחה כנגד תשלום פיצויי הפיטורים, הוא אף עתר להגדלתם, לא החזיר ולא ביקש להחזיר את הכספים הללו למועצה, והוא מנוע מלעשות כן לאחר שנים כה רבות. ה כ ר ע ה א. מניעות ומעשה בי-דין 14. ראשית, יש לדון בטענות המועצה כי דין התביעה להידחות על הסף הן מחמת מעשה בית דין, הן מחמת אי קבלת היתר לפיצול הסעדים. כעולה מהמסכת העובדתית, התובע החל לעבוד בעירייה רק בחודש 9/07. מכאן, שבמועד סיום עבודתו במועצה (19.12.05) או במועד הגשת תביעתו הראשונה לבית הדין (בחודש 11/06), טרם נולדה או התגבשה עילה לתביעה לצירוף תקופות העבודה. על כן, בשלב זה כלל לא היה מקום להגשת בקשה לפיצול הסעדים. 15. כך גם אין מקום לטענת המועצה שלפיה קיים בעניינו של התובע מעשה בי-דין. עילת התביעה הנוכחית כלל לא קמה במועדים הרלוונטיים לתביעה הראשונה - ועל כן היא ממילא לא נדונה בפני בית הדין האזורי. ואילו החלטת בית הדין הארצי מחודש 1/08 לא חסמה את דרכו של התובע מהגשת התביעה דנן, אלא נגעה אך לבקשתו לביטול פסק הדין בערעור. אין בהחלטת בית הדין הארצי מחודש 1/08, כמו גם בפסק הדין בערעור, כדי הבעת עמדה כלשהיא של בית הדין הארצי, ביחס לזכויותיו של התובע לצירוף תקופות העבודה. יתר על כן, כעולה מפרוטוקול הדיון בבית הדין הארצי, במסגרת הליך הערעור, הפנה הוא את הצדדים לבחינת האפשרות לצירוף התקופות וכלשונו - "בנסיבות המקרה, לאחר שהמערער עבד אצל המשיבה במשך תקופה של למעלה משמונה שנים, ובכל התקופה הזאת סבר כי יש להחזירו לעבודתו ולבטל פיטוריו. ולאחר שנודע לו כי הוא התחיל לעבוד בעיריית אשדוד, בנסיבות אלה מוצע לצדדים כי הערעור יימחק ללא צו להוצאות. שימת לב המערער מופנית לכך, שבידו לברר את האפשרות של צירוף תקופת עבודתו במועצה האזורית באר טוביה ובעיריית אשדוד, על מנת שלא תאבד לו הזכות הפנסיונית בגין תקופת עבודתו במועצה האזורית באר טוביה. ככל שהמערער יגיש בקשה לצירוף זכויות כאמור, אנו ממליצים כי בקשתו תיבחן לגופה בהתחשב בכלל נסיבות המקרה." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 16. טענת המועצה כי יצאה ידי חובתה בכך שהתובע פנה אליה והיא בחנה את דרישתו ודחתה אותה, וכי בכך יש לראות מעשה בי-דין - אין לה כל בסיס. החלטת בית הדין הארצי מחודש 1/08 - שדחתה את בקשת התובע לביטול פסק הדין בערעור, תוך שנכתב בה כי בית הדין סיים את מלאכתו וכי אין כל עילה לביטול פסק הדין בערעור - אין לראותה כמעשה בי-דין. וגם העובדה שבמסגרת החלטתו מחודש 1/08 העיר בית הדין הארצי כי המועצה פעלה ברוח המלצתו מפסק הדין בערעור, אין לראותה כסותמת את הגולל על תביעתו של התובע לצירוף זכויותיו הפנסיוניות, וזאת משום שזו טרם נבחנה לגופה. משכך, דין טענות המועצה לדחיית התביעה על הסף - להידחות. ב. הסכם הרציפות 17. לדברי התובע, היה מודע להסכם הרציפות עוד בטרם פוטר מעבודתו במועצה ולאורך כל הדרך לא ויתר על הזכויות הפנסיוניות שאותן צבר. לדבריו, כבר בתביעה הראשונה טען כי פיטוריו נעשו על מנת לפגוע בזכויותיו אלה, והוא עתר במסגרתה לפיצוי בגין כך. כאמור, אין בסיס לטענת המועצה שלפיה יש בתביעה הראשונה כדי למצות את זכויותיו הפנסיוניות של התובע, משבמועדים הרלוונטיים לתביעה הראשונה טרם נתגבשה העילה הנתבעת בתביעה דנן. מנגד, אין בסיס לטענת התובע, כי פיצויי הפיטורים שולמו לו שלא על דעתו ובניגוד לרצונו. 18. ראשית, מהראיות עולה כי התובע פנה למנהלת מדור השכר של המועצה בבקשה לפדות את הכספים המופקדים בקופת "מבטחים" (מכתבו מיום 20.11.06) ועל כך שפנייתו נענתה במכתב המועצה לקופת "מבטחים" שבו שוחררו לידיו כל הכספים הצבורים בקופה, לרבות הפיצויים (מכתב מיום 21.11.06) (שני המכתבים צורפו בנספחי יב' לתצהיר גב' עמוס). אין חולק, כי התובע משך את הכספים שהיו בקופה וכי לא פנה לאיש בבקשה או בהודעה שהוא אינו מעוניין בכספי הפיצויים. ועוד. בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי הוא עצמו ביקש את כספי הפיצויים שנצברו בקופת "מבטחים" (עמ' 9 שורות 1-3 לפרוטוקול; נספחי יב' לתצהיר הגב' עמוס), ומשך את הכספים שהופקדו בחשבונו בבנק ומהקופות השונות. כן עולה מהראיות כי התובע הוא שהלך להחתים את פקיד השומה על טופס 161, המהווה תנאי לתשלום פיצויי הפיטורים (עמ' 9 שורה 8 לפרוטוקול). התובע, הטוען כי מעולם לא הביע את הסכמתו הישירה או העקיפה לקבלת פיצויים (עמ' 9 שורות 17-18 לפרוטוקול), מודה מיד בהמשך לטענתו זו, כי פנה למועצה בבקשה לשחרור הקופות, ואין לקבל את טענתו כי פנייתו היתה בבקשה שלא להפקיד בחשבונו את פיצויי הפיטורים (שורות 21-22 לפרוטוקול). מכתב שכזה, או כל ראייה אחרת המצביעה על כך, לא הוצגו בפנינו, וגרסתו של התובע בעניין זה אינה מהימנה עלינו. 19. שנית, זה המקום לדחות גם את הטרוניה שמעלה התובע כלפי המועצה שלפיה, עם סיום עבודתו אצלה לא הודע לו כי עומדות לרשותו שלוש שנים למציאת עבודה לצורך צירוף זכויותיו הפנסיוניות. התובע עצמו העיד בפנינו כי היה מודע לזכויותיו אלה עוד בטרם פוטר (עמ' 5 שורות 15 עד 19 לפרוטוקול), ונוסף על כך, במועד שבו פוטר, לא ציין התובע בפני גב' עמוס כי בכוונתו לעבוד ברשות מקומית אחרת, ואין להלין על גב' עמוס על שלא העלתה את הנושא לדיון. 20. שלישית, התובע טוען, שהמועצה נהגה בתחכום רב ומיהרה לשלם לו את פיצויי הפיטורים על מנת לפגוע בזכויותיו, אך גם את טענתו זו אין לקבל. במועד שבו סיים את עבודתו במועצה, ואף תקופה ממושכת שלאחר מכן, כלל לא קמה לתובע כל זכאות לצירוף זכויות. יתרה מכך, אילו היתה המועצה מעכבת את תשלום פיצויי הפיטורים של התובע, עשוי היה התובע לטעון כי המועצה מתנכלת לו ולתבוע הן תשלום פיצויי פיטורים, הן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. טענת התובע היום, כי פעולת המועצה על פי דין במועד פיטוריו נעשתה על מנת לפגוע בזכויות שלא קמו לו אז - אין בה כל היגיון ויש לדחותה. 21. לראשונה פנה התובע בבקשה לצירוף זכויות בחודש 11/07, כחודשיים לאחר תחילת עבודתו בעירייה. פנייתו זו נדחתה במכתב ב"כ המועצה מיום 11.12.07 (נספח ח' לתצהיר הגב' עמוס). התובע פנה בשנית באותו עניין ביום 4.9.08, כשנה לאחר שהחל את עבודתו בעירייה (נספחי ט' לתצהיר גב' עמוס), וגם פנייתו זו נדחתה (מכתב ב"כ המועצה מיום 16.9.08; נספחי ט' לתצהיר הגב' עמוס). פנייה נוספת היתה ביום 22.3.09 (נספח ה' לתצהיר התובע) ולאחריה הגיש התובע תביעה זו. 22. הסכם הרציפות נולד במטרה לשמור על זכויות פנסיה שאותן צברו עובדים העוברים ממקום עבודה אחד בשירות המדינה או ברשויות המקומיות למקום עבודה אחר בשירות המדינה או ברשויות המקומיות, וזאת בין היתר על מנת לאפשר גמישות תעסוקתית. פרשנות מצומצמת של הסכם הרציפות תביא לאובדן זכויות שנצברו (ע"ע (ארצי) 1309/01 עיריית תל אביב - ד"ר הנריק רוסלר, ניתן ביום 3.12.03, בסעיף 9 לפסק הדין). על רקע תכלית זו יש לבחון את הוראות ההסכם. 23. הסכם הרציפות מגדיר - "עובד עובר - עובד העובר מעבודה בשירות המדינה לעבודה ברשות או עובד העובר מעבודה ברשות לעבודה בשירות המדינה, או עובד העובר מעבודה ברשות אחת לעבודה ברשות אחרת; בעלות - המדינה או הרשות; בעלות מעבירה - הבעלות שממנה עובר העובד העובר; בעלות מקבלת - הבעלות שאליה עובר העובד העובר;" הוראות סעיף 3 להסכם קובעות - "(א) תקופות עבודתו של עובד עובר אצל בעלויות שונות ייחשבו לכל דבר כתקופת עבודה רצופה אחת אצל בעלות אחרונה למעט בכל המקרים הבאים: (1) שולמו לעובד העובר פיצויים או גימלאות בגין הפסקת עבודתו אצל בעלות, לא תצורף תקופת העבודה אצל בעלות זו, שעבורה שולמו הפיצויים או הגימלאות; (2) ... (3) חלה הפסקה של שלוש שנים או יותר בין תום תקופת עבודתו אצל הבעלות המעבירה ובין יום תחילת עבודתו אצל הבעלות המקבלת, לא תצורף כל תקופת עבודה אל תקופת העבודה בבעלות המקבלת. לענין זה, 'הפסקה' למעט חופשה ללא תשלום; (4) ... (ב) ... (ג) על אף האמור בסעיף קטן א(3) לעיל, לא קיבל עובד עובר פיצויי פיטורין מבעלות מעבירה למרות שהיה זכאי להם, תצורף תקופת עבודתו בבעלות זו לכל בעלות אחרת שממנה לא פוטר בנסיבות השוללות ממנו זכות גימלה או פיצויים." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 24. סעיף 3 להסכם הרציפות קובע את "כלל הרציפות", שלפיו "תקופות עבודתו של עובד עובר אצל בעלויות שונות ייחשבו לכל דבר כתקופת עבודה רצופה אחת אצל בעלות אחרונה". בנוסף נקבעו בסעיף 3 חריגים לכלל, שבהתקיימם - לא תיחשבנה תקופות העבודה של העובד העובר כתקופה אחת. בענייננו יש לבחון אם יש להחיל על התובע את "כלל הרציפות" או אם חל עליו איזה מהחריגים לכלל הרלוונטיים לענייננו. לשאלה זו נידרש עתה. 25. באשר לסעיף 3א(3) להסכם - אנו סבורים כי תנאי סעיף זה אינם מתקיימים בעניינו של התובע. המועדים הרלוונטיים לבחינת משך תקופת ההפסקה, הם מועד הפסקת העבודה במועצה ומועד תחילת העבודה בעירייה. התובע סיים את עבודתו במועצה ביום 19.12.05 והחל לעבוד בעירייה בחודש 9/07 (נספח ד' לתצהיר התובע). מכאן, שההפסקה בין שתי תקופות העבודה לא עלתה על שנתיים ימים, וממילא לא חלפה התקופה הקבועה בהסכם הרציפות. יצויין בהקשר זה, כי העירייה, בניגוד למועצה, מסכימה להחיל על התובע את ההסכם בכפוף לקבלת קביעות בעירייה ועמידה בתנאי החוק (מכתב מיום 5.2.09; נספח י' לתצהיר התובע). 26. באשר לסעיף 3(א)(1) להסכם - סעיף זה קובע כי כלל הרציפות אינו חל מקום שבו שולמו לעובד העובר פיצויים או גמלאות. בענייננו, המועצה שילמה לתובע פיצויי פיטורים. ואולם, לטעמנו, במיוחד על רקע תכלית ההסכם, אין בעצם תשלום פיצויי הפיטורים כשלעצמו, כדי למנוע את צירוף הזכויות לפנסיה וזאת בכפוף להשבת פיצויי הפיטורים. חיזוק למסקנתנו זו ניתן למצוא בסעיף 3(ג) להסכם הרציפות. מסעיף זה, הדן במקרה שבו לא שולמו לעובד העובר פיצויי פיטורים ועל כן אין בו הגבלה על משך תקופת ההפסקה, ניתן ללמוד כי סעיף 3(א)(3) להסכם הרציפות דן במצב שבו שולמו פיצויי פיטורים לעובד ואז מוגבלת תקופת ההפסקה שבין תקופות ההעסקה ברשויות השונות ל-3 שנים. במהלך תקופה זו, רשאי העובד לבחור להשיב את פיצויי הפיטורים ולצרף את זכויותיו. כל פרשנות אחרת תרוקן מתוכן את הוראות סעיף 3(ג) להסכם. מכאן, שאין בעצם תשלום פיצויי הפיטורים כשלעצמו, כדי למנוע את צירוף הזכויות לפנסיה היה ותקופת ההפסקה לא עלתה על 3 שנים והעובד בוחר להשיב את פיצויי הפיטורים. 27. מעבר לנדרש נציין, כי יש לתמוה על השיקולים שעמדו ביסוד החלטות המועצה בעניינו של התובע. כאמור, ממכתבים שהוצגו בפנינו עולה כי התובע פנה למועצה בסמוך לאחר קבלתו לעבודה בעירייה וביקש את צירוף הזכויות. לא קיבלנו מהמועצה כל הסבר ראוי לדחיית בקשותיו של התובע, למעט הטענה כי שולמו לו פיצויי פיטורים וכי התובע מיצה את זכויותיו בתביעה הראשונה. כאמור, איננו סבורים כי תשלום פיצויי הפיטורים לתובע מאיין את האפשרות העומדת לזכותו להשיב כספים אלה למועצה ולרכוש תחתם את זכויות הפנסיה. ולעניין מיצוי הזכויות כבר הבענו דעתנו לעיל. מעבר לשתי טענות אלה, שאין מקום לקבלן, לא הוצג כל הסבר לפעולת המועצה. 28. איננו מתעלמים מכך שהתובע החזיק בכספים ששולמו לו כפיצויי הפיטורים משך כ-6 שנים. עם זאת, בעניין זה אין המועצה יכולה להלין על התובע בלבד, משהאחרון ביקש להשיב כספים אלה עוד בשנת 2008 (נספחי ט' לתצהיר גב' עמוס), והמועצה סירבה בדווקנות ובעקשנות לקבלם חזרה לידיה. 29. אשר על כן, אנו מורים כדלקמן - א. התובע יהא זכאי לצירוף הזכויות הפנסיוניות שצבר בתקופת עבודתו במועצה על פי הסכם הרציפות ובכפוף לתנאים הבאים: 1. על התובע להמציא למועצה אישור "בעלות מקבלת" מהעירייה כנוסחו בנספח 2 להסכם הרציפות, וזאת עד ליום 30.10.11. 2. התובע ישיב למועצה לא יאוחר מיום 30.10.11, את מלוא פיצויי הפיטורים ששולמו לידיו בגין סיום העסקתו אצלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם ועד למועד השבתם בפועל לידי המועצה. 3. בכפוף לביצוע האמור בסעיפים 1-2 לעיל, המועצה תמסור לידי התובע אישור "בעלות מעבירה" כנוסחו בנספח 1 להסכם הרציפות, וזאת עד ליום 30.11.11. ב. בהביאנו בחשבון את התנהלות המועצה מחד ואת מהימנות גרסת התובע והתנהלותו מאידך, מצאנו כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום. ניתן היום, י"ט בתמוז תשע"א, 21 ביולי 2011, בהעדר הצדדים. נציג עובדים- אביתר כהן יעל אנגלברג שהםשופטת נציג מעבידים- משה עזרא חוזהפנסיהרצף בעבודה / רצף זכויותרציפות זכויות פנסיההסכם רציפות זכויות פנסיהרשויות מקומיות