המסגרת הנורמטיבית החלה בעניין הסדרת מעמד מכוח "חיים משותפים" היא חוק הכניסה לישראל, כפי שפורש בפסיקה, וההסדרים שמכוחו, כאשר לענייננו רלבנטי "נוהל הסדר מעמד לבני זוג". נוהל זה קבע את השיטה לטיפול בבקשות לשינוי מעמד של בני זוג זרים של אזרחים ישראליים המקיימים חיים משותפים ללא נישואין. ההחלטה בעניין זה מתקבלת לאחר בדיקה מקיפה, לרבות שימוע אישי (סעיף ג.12). המרכיב הראשון הנבדק הוא כנות הקשר הזוגי בין בני הזוג. בסעיף ג.15 נאמר: "השתכנע מרכז אשרות שאכן מדובר בחיים משותפים ובקשר זוגי כן, יאשר מעמד מסוג ב/1 כללי לשנה". מעמד זה יוארך לשנה נוספת, ובסך הכל לשלוש שנים במצטבר, אך זאת בכפוף לבדיקת תנאים מסוימים ובהם כנות הקשר. לאחר מכן ניתן לשדרג את מעמדו של הזר לתושב ארעי מסוג א/5. הפסיקה הכירה בתופעה של ריבוי השוהים בישראל שלא כדין, תוך ניסיון להסדיר את המשך שהייתם בארץ בתואנות שווא, וביניהן בטענות לקשר זוגי אמיתי. נטל ההוכחה המוטל על מבקש בקשה כזו הוא נטל ממשי, שאף הוגדר כ"כבד", והמומחיות בבדיקת הטענות היא של גורמי משרד הפנים. בין השאר נערכות שיחות אישיות לצורך התרשמות. בית המשפט לעניינים מינהליים אינו נכנס לנעליה של הרשות המנהלית אלא נשאר במעטפת החיצונית ובוחן את סבירותה של ההחלטה בהתאם לחומר הראיות המנהליות. ##להלן פסק דין בנושא חיים משותפים משרד הפנים:## כללי 1. לפניי עתירה מינהלית כנגד החלטת המשיב שלא לראות בעותרת 1, דולורס גופז (להלן: "העותרת") כבת זוגו של העותר 2, יוסף עמרמי (להלן: "העותר"), וכן ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין מתאריך 31/7/2011. העתירה הוגשה על ידי עו"ד שי חיימוב בשם שני העותרים, ואולם בפתח הישיבה הודיע עו"ד חיימוב כי העותר, שלדבריו יש לו רשיון עו"ד בארצות הברית, ייצג את עצמו. העובדות 2. להלן העובדות העיקריות הרלבנטיות למקרה זה: א. העותר הוא אזרח ישראלי, גרוש, יליד 1942. בעבר הוא ירד לארצות הברית, אך מאז שנת 2000 חזר ארצה כתושב חוזר. העותרת היא נתינת הפיליפינים, אלמנה, ילידת 1963. פער הגילים בין השניים הוא 21 שנים. ב. לפני כ-10 שנים נכנסה העותרת לישראל (4.11.01), וקיבלה אשרת שהייה ב/1 כעובדת סיעודית. היא הועסקה בסיעוד, והאשרה שלה הוארכה בהתאם. החל מתחילת 2007 דווח עליה כי הפסיקה לעבוד מיוזמתה באפריל 2006, מתוך כוונה לחזור לארצה. ג. ביום 18.8.10 פנה העותר ללשכת המשיב בבני ברק וביקש לקבל מידע על אודות הסדרת מעמדה של מטפלת זרה אשר חיה חיים משותפים עם אזרח ישראלי ללא נישואין: "כוונתי ל- Friendship Visa, בפרט שהאזרח הישראלי לא יוכל להתקיים לבדו מפאת חולי ללא מטפלת". ד. כחודש לאחר מכן (19.9.10) הגישו העותרים בקשה לקבלת אשרת שהייה עבור העותרת כבת זוג של העותר. במכתב שצורף לבקשה מסר העותר על בעיותיו הרפואיות הקשות. לדבריו, המוסד לביטוח לאומי אינו מאשר לו גמלת סיעוד, אך גם אם יאושר הדבר, לא תימצא מטפלת ישראלית אשר תסכים לעבוד שעות ספורות ביום עבור משכורת מינימלית, מה עוד שהוא זקוק להשגחה כל היום. העותר ציין כי הכיר את העותרת בשנת 2004, כאשר מאז מאי 2006 מנהלים השניים חיים משותפים ללא נישואין: "כאשר אהובתי עברה לגור איתי, דאגה לי ולבית במסירות נפש, ואין תחליף לה". מכתב נוסף צורף לבקשה מאת אחותו של העותר. לדבריה, לא אושר לעותר סיוע של מטפלת על ידי משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי והעירייה. בזכותה של העותרת שרד העותר (אחיה) עד כה. עוד צורף מכתב מאת חברו של העותר, הכותב בין השאר כי העותרת: "מסורה אליו וחיונית לעצם קיומו, באשר הוא חולה ונמצא בסכנת חיים ללא מטפלת, ללא אמצעים כספיים וללא סיוע משום מקור". ה. מחלקת האשרות בבני ברק ביקשה לערוך לעותרים ראיון, ואולם לא זכתה לשיתוף פעולה מצידו של העותר (על כך - בהמשך). ו. ביום 10.10.10 נשלח לעותר מכתב מהלשכה למינהל האוכלוסין בבני ברק, שבו נכתב כי בקשת העותר נדחתה: "לא נמצאו הוכחות לקשר ולא השתכנענו מכנות הקשר". ביום 18.4.11 פנה העותר ללשכת שר הפנים בתלונה נגד הסירוב לקבל את בקשתו. העותר התבקש להפנות את פנייתו ללשכת משרד הפנים בבני ברק. ז. ביום 2.5.11 התבקשה מנהלת לשכת רשות האוכלוסין בבני ברק להתייחס לתלונתו של העותר במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, כנגד הסירוב לקבל את בקשתו. ביום 30.5.11 ניתנה תשובת המנהלת למשרד מבקר המדינה. בתשובה צוין כי העותרת היא שוהה בלתי חוקית בארץ משנת 2006, וכי הבקשה להסדרת המעמד טופלה לפי הנוהל הקיים. התרשמות הוועדה שדנה בעניין הייתה: "כי מדובר בקשר של מעסיק ומטפלת". התיק עבר לאחר מכן למטה רשות האוכלוסין, ולא נמצא מקום לשנות את החלטת הוועדה. ח. משרד מבקר המדינה ביקש מלשכת רשות האוכלוסין לדעת מדוע התרשמה הוועדה כי הקשר בין העותר לבין העותרת הוא קשר של מעסיק ומטפלת. כן התבקשה הלשכה להעביר מסמכים רלבנטיים בעניין זה. בתשובת הלשכה מיום 15.6.11 צוין כי העותר הגיע מספר פעמים ללשכה, אלא שאין ניתן היה לערוך לו שימוע ממשי מאחר שהוא לא השיב לעניין, ורוב הזמן סטה מן הנושא. בנוסף צוין כי כל אימת שהעותר הגיע לרשות האוכלוסין: "התיישב בלשכה, הביע מחאה ודיבר כנגד רשויות המדינה, פנה לקהל הממתין באולם ועודד אותם להגיש תלונה כנגד התנהלות המשרד, כמו כן בעת פנייתו לפקידות ולנשים שונות היושבות באולם ההמתנה דיבר בזלזול, תוך התבטאות סקסיסטית, מעליבה ומביישת". באשר לעותרת, צוין כי נערכה עימה שיחה ביחידות, וכי ההתרשמות הייתה שהיא משמשת כמטפלת של העותר. פרוטוקול השיחה לא נמצא בתיק. לסיכום נכתב בתשובה כי אין הוכחות לקשר זוגי בין השניים מלבד תמונות בודדות: "ולא התרשמנו מכנות הקשר בין בני הזוג". ההתרשמות הייתה כי העותר אינו מצליח לקבל היתר העסקה חוקי בישראל, ועל כן פנה בבקשה להכרה במערכת חיים משותפים בינו לבין העותרת. משרד מבקר המדינה החליט שלא להתערב בהליכים אלה (16.6.11). ט. ביום 28.7.11 נעצרה העותרת כשוהה בלתי חוקית ונערך לה שימוע בשפה האנגלית, המובנת לה, אצל גורמי המשיב בחולון. ברישום דברי העותרת צוין שהיא לא יצאה מן הארץ לאחר שהמעסיקה הקודמת שלה נפטרה, משום שהיא זקוקה לכסף. לדבריה, הציע לה העותר כי יינשאו. הם מכירים מזה חמש שנים ומתגוררים באותה דירה. העותר נותן לה 1,000 ₪ בשבוע. לדבריה, רצה העותר לקחת מטפלת, אך הוא לא קיבל היתר עבודה, ולכן עובדת העותרת אצלו כמטפלת. הוסבר לעותרת כי שהייתה בישראל היא שלא כחוק, ובקשתה להכרה בחיים משותפים עם בן זוג, סורבה. הוצאו כנגדה צו משמורת וצו הרחקה. י. ביום 31.7.11 נערך דיון בעניינה של העותרת בבית הדין לביקורת משמורת. בין השאר ציינה העותרת בדבריה כי היא לא יצאה מישראל משום שהייתה צריכה להעיד במשפט (על כך בהמשך). עוד אישרה כי העותר משלם לה 1000 ₪ כל שבוע, וכי היא זקוקה לכסף משום שהיא מפרנסת את משפחתה בפיליפינים. הדיינת בבית הדין ציינה בהחלטתה כי לא מצאה פגם בצו המשמורת. חזקה על העותרת כי ידעה שאשרתה פגה, וכי היא שוהה בישראל שלא כדין. העותרת המשיכה לעבוד בישראל שלא כחוק משיקוליה. אין בנסיבות המקרה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה של העותרת בערבות. לפיכך אושר צו המשמורת. יוער כי בפרוטוקול בית הדין צוין שהדיון התקיים בשפה האנגלית, וכי העותרת אישרה שהבינה את דברי בית הדין. עיקרי טענות הצדדים 3. יצוין כי בעתירתו שבכתב ציין ב"כ העותרת שבמקביל מתבקש בית משפט השלום בתל אביב להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד העותרת, מאחר שהיא אמורה לשמש כעדת הגנה מטעמו של העותר בתיק פלילי התלוי ועומד נגדו. לעתירה מצורף עמוד מפרוטוקול בית המשפט ובו קביעת השופט כי ביום 5.10.11 תישמע עדותה של העותרת. בפתח הדיון בעל פה הודיע עו"ד חיימוב כי ביום 8.8.11 הוחלט שהשופט הדן בתיק הפלילי - הוא שיחליט בנושא הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ. כפי שהטמעתי בדיון בעל פה, איני רואה קשר בין שני הנושאים. ההחלטה בדבר מעמדה של העותרת לחוד, וההחלטה בעניין הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ לצורך מתן עדות, לחוד. 4. ב"כ העותרת סבור כי היה מקום להכיר בכנות הקשר הזוגי שבין העותר לבין העותרת. החל משנת 2006 חיים העותרים חיי משפחה משותפים בבית העותר. כבר בשנת 2008 פנו העותרים למשרד הפנים בבקשה לקבל מעמד של בת זוג לעותרת. לשם כך פנו גם לרשויות בפיליפינים כדי לקבל את המסמכים הנדרשים, וכן פנו לחברים בארץ כדי לקבל הצהרות על כך שהעותר והעותרת מנהלים חיים משותפים. התשובה של גורמי משרד הפנים כי לא השתכנעו מכנות הקשר - אינה מנומקת דיה. 5. עוד נטען בעתירה כנגד החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת. לפי הנטען היה על בית הדין לנהל את הדיון באמצעות מתורגמן לשפה הפיליפינית. ניהול הדיון בשפה האנגלית פגע בזכויותיה של העותרת. כמו כן נרשם בפרוטוקול, שעורך הדין של העותרת אמור להגיע ביום הדיון (בית הדין נמצא במתחם בית הכלא), ועל כן היה מקום לכך שבית הדין ימתין עד להגיעו של עורך הדין. 6. בדיון בעל פה חזר ב"כ העותרת על האמור בעתירתו. 7. כאמור ביקש העותר לייצג את עצמו. בפתח דבריו הודיע כי משרד הפנים אינו מעודכן בפרטיו האישיים, וכך למשל לא נרשם שהוא עצמו נישא בארצות הברית ושנולד לו בן. לדבריו, הוא מכיר את הפרטים טוב יותר מב"כ העותרת. בשלב זה ביקש מהעותרת להוציא מכתב המצוי ברשותה. יצוין כי העותרת הוציאה אומנם מכתב, וזה התקבל על ידי בית המשפט לאחר שנמסר קודם לכן לעיון ב"כ העותרת. העותר ציין כי הוא מאוהב בעותרת, וכי הם ישנים באותה מיטה. הוא אינו מוכן להחליף את העותרת באף אישה ישראלית. העותר הלין על הטיפול של המוסד לביטוח לאומי בעניינו כאשר לא נענה לבקשתו למטפלת. 8. עד כה תומצתו דברי העותר ככל שהם נוגעים לעתירה. לא פורטו דברי בלע שהשמיע כנגד רשויות המדינה השונות, ובהן משרד הפנים, המוסד לביטוח לאומי, הפרקליטות ובית המשפט עצמו. 9. באשר למכתב העותרת, נאמר בו כי היא והעותר התאהבו בשנת 2006, והיא עברה לגור אצל העותר. הם ביקשו לשנות את מעמדה של העותרת, כך שתקבל מעמד של בת זוג, ואולם בקשה זו לא הוכרה. העותרת פירטה את בעיותיו הרפואיות הקשות של העותר. היא ביקשה לשנות את החלטת משרד הפנים והודיעה גם על בקשתה להתגייר ולהינשא לעותר. 10. בתשובתה של ב"כ המשיבים (שהם כולם גורמי משרד הפנים) פורטה המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לעתירה זו. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") נועד בין השאר להסדיר את סוגיית הרחקתם של זרים השוהים בישראל שלא כדין, כאשר תופעה זו של שהייה בלתי חוקית בארץ גדלה לאחרונה באופן משמעותי. במסגרת זאת נקבעה מדיניות המאפשרת לזרים שהוכיחו כי הם ידועים בציבור של אזרחים ישראליים, להסדיר את מעמדם בישראל מכוח יחסים אלה. מדיניות זו עוגנה במסגרת "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים..." (להלן: "נוהל הסדר מעמד לבני זוג"). כדי לקבל את המעמד המבוקש, על המבקש לעמוד במספר תנאים, וביניהם הוכחת הקשר הזוגי בין בני הזוג. הכוונה היא בין השאר למנוע מצב שבו אזרחים זרים ינצלו לרעה את הנוהל כדי לקבל מעמד חוקי בישראל בתואנה של זוגיות, כאשר בפועל לא מתקיים קשר זוגי כן ואמיתי בין האזרח הישראלי לבין בן הזוג הנטען. על כן מוטל על משרד הפנים לקבל החלטה, האם עונים השניים להגדרה של ידועים בציבור. על מי שמבקש להיות מוכר כידוע בציבור מוטל נטל הוכחה מוגבר, ובעניין זה הופניתי לעע"מ 4332/06 ספרו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 21.9.06) סעיף ח.(2) לפסק הדין; עת"מ (ת"א) 1129/07 פלורדיוויניה נ' קציר (לא פורסם, 20.3.07) סעיף 14 לפסק הדין. בפסק הדין האחרון צוין כי ההחלטה בעניין זה צריכה להתקבל על סמך מכלול הנסיבות והראיות שהתקבלו במסגרת השימועים, ועל סמך ההתרשמות הישירה של פקידי משרד הפנים המתמחים בנושא. 11. עמדת גורמי הפנים היא כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה, ובוודאי לא בנטל ההוכחה הכבד, המוטל עליהם. העותרת שוהה בישראל כחמש שנים שלא כדין. משסורבה בקשתה, לא הגישו העותרים עתירה מנהלית, אלא פנו למשרד מבקר המדינה. מבקר המדינה לא מצא מקום להתערב בהחלטה. זאת ועוד, התמונה המצטיירת ממכלול הראיות המנהליות במקרה זה היא של יחסי מטופל ומטפלת, ולא של קשר זוגי כן ואמיתי. החלטת המשיב לסרב לבקשה היא סבירה ומתבקשת. בוודאי שאין לומר עליה כי היא חורגת ממתחם שיקול הדעת הרחב המוקנה למשיב בהחלטה בבקשות מסוג הבקשה דנן. לפיכך יש מקום לדחות את העתירה. דיון והכרעה 12. לאחר עיון בכל החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. בחינה כזו מלמדת, לדעתי, שאין לומר כי ההחלטה בעניינה של העותרת לא הייתה סבירה או מידתית. העותרת נכנסה לארץ לפני כ-10 שנים, ולמעשה מזה כ-5 שנים היא שוהה בארץ שלא כדין. אכן, בשלב מסוים פעל העותר רבות כדי שיוכר מעמדה של העותרת כבת זוגו, ואולם חומר הראיות המנהליות מלמד כי היה יסוד סביר למסקנתם של גורמי המשיב שאין מדובר כאן בקשר זוגי כן ואמיתי. יתר על כן, מתברר כי נתונים שונים מלמדים מדוע הגיעו גורמי משרד הפנים למסקנה כי הקשר האמיתי בין השניים הוא קשר של מטפל ומטופלת. מצבו הרפואי של העותר הוא מסובך, והעותר אף ביקש להדגים זאת בבית המשפט. פער הגילים בין העותר והעותרת הוא 21 שנים. מהתבטאויות שונות של העותר במסמכים שכתב ופורטו לעיל, עולה כי זקוק הוא לעותרת כמטפלת (במיוחד כאשר נדחו בקשותיו לקבלת מטפלת). אעיר כי אף מהתבטאויותיו של העותר בבית המשפט ניתן להבין זאת. אכן, כאשר נעצרה העותרת ונערך לה שימוע, קיבלו הדברים משנה תוקף. נמצא כי העותר משלם לעותרת 1,000 ₪ בשבוע. העותרת עצמה מתבטאת כי היא עובדת אצל העותר כמטפלת. היא לא יצאה מהארץ בשעתו משום שהיא זקוקה לכסף. יוער כי גם קודם לכן הייתה ההתרשמות של אנשי משרד הפנים בשיחה עם העותרת שהיא משמשת כמטפלת של העותר. זאת ועוד, חרף ניסיונות גורמי משרד הפנים לערוך שימוע של ממש לעותר, לא ניתן היה לקיים שימוע כזה כהלכתו, לנוכח התנהגות פרועה ובעייתית מאוד של העותר. אף אני עצמי נוכחתי בהתנהגותו שלוחת הרסן של העותר, וכך יכולתי להבין את טרוניית משרד הפנים בהעלותם נושא זה בפני מבקר המדינה, כמפורט לעיל. 15. כללו של דבר, איני סבור כי יש יסוד למסקנה שנפלה חוסר סבירות בהחלטתם של גורמי הפנים שלא לקבל את הבקשה להכיר בעותרת כבת זוגו של העותר. לפיכך יש מקום לדחות את העתירה. 16. ב"כ העותרת העלה גם טענות הנוגעות להחלטתו של בית הדין למשמורת. אינני סבור שיש להתערב גם בעניין זה. בכל הנוגע לשפת הדיון, צוין בפרוטוקול מיום 31.7.11 כי הדיון מתקיים בשפה האנגלית, וכי העותרת אישרה שהיא מבינה את הדברים שנאמרו. כמו כן נרשמו דברים מפורטים של העותרת בפרוטוקול בית הדין. צוין אומנם על ידי העותרת כי עורך דינה "יבוא היום". מרישום זה כשלעצמו אין ניתן להסיק מתי אמור היה להגיע עורך הדין, והאם יש צדק בטענה כי על בית הדין היה להמתין עד לבואו של עורך הדין. מכל מקום, העותרת יוצגה בבית משפט זה על ידי עורך דין מטעמה, וכל טענותיה נשמעו. מטבע הדברים, חוקיות צו ההרחקה וצו המשמורת כרוכים בבקשתה של העותרת להכרת מעמדה כבת זוגו של העותר. 17. לנוכח כל זאת, נדחית העתירה. 18. אעיר כי ניתן היה גם לדחות את העתירה כנגד החלטת משרד הפנים לנוכח השיהוי המשמעותי בהגשת העתירה. ואולם, מצאתי לנכון לראות את מרכז הכובד בדיון בעתירה זו לגופה. משרד הפניםחיים משותפים