תביעה לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה בשל אירועי לב

תביעה לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. רקע ועובדות שאינן במחלוקת: 1. התובע, יליד 1952, בוגר 9 שנות לימוד, עסק מאז גיל 15 במסגרות אלומיניום והחל משנת 1984, היה בעל מסגריה עצמאי. בשנת 1986 רכש התובע מהנתבעת מספר כיסויים ביטוחיים במסגרת פוליסת ביטוח חיים למנהלים "יותר" [להלן - "הפוליסה"]. 2. לענייננו, כוללת הפוליסה שתי הרחבות: האחת, "שלוה" לאובדן מוחלט של כושר עבודה, שאז ישולמו תגמולים חודשיים והמבוטח ישוחרר מתשלום פרמיות. השנייה, "הרחבה לביטוח הנוסף "שלוה"" במקרה של אובדן כושר עבודה חלקי שאז ישולמו תגמולים חודשיים מופחתים והשחרור מפרמיות יהיה אף הוא חלקי. 3. החל משנת 1994, החלו מתרחשים על התובע אירועי לב, כולם בדופן התחתונה של שריר הלב: 3.1. ב - 1994 - אוטם תחתון חד [להלן - "האוטם הראשון"]. בעקבות צנתור, נותח התובע להשתלת מספר מעקפים, מהם שניים עורקיים ואחד ורידי [להלן - "מעקף ורידי"]. 3.2. ב - 1997, אוטם תחתון חוזר, בעקבותיו צונתר וטופל שמרנית. 3.3. ב - 1998 שוב, אוטם תחתון. צנתור מאותו מועד העלה כי אמנם המעקפים תקינים אלא באחד מהם קיימת זרימה איטית. טופל שמרנית. 3.4. בפברואר 1999, הועלה חשד לאוטם תחתון קטן לא איסכמיה סביבו. 3.5. בנובמבר 2000 - אושפז עקב תעוקת חזה לא יציבה. צנתור מאותו מועד העלה חסימה של המעקף הורידי עם היצרות קשה בעורק הביניים. עורק זה הורחב על ידי תומכן [stent]. 3.6. התובע אושפז עוד 3 פעמים לאחר מכן. באוקטובר 2003 נמצאה איסכמיה סביב אזור האוטם התחתון ואיסכמיה בחומרה קלה באזור עורק קדמי יורד. יחד עם זאת, נמצא תפקודו הכולל של חדר שמאל תקין עם מקטע פליטה 51%. 3.7. באשפוז וצנתור אחרון משנת 2005 - הודגמה שנית החסימה במעקף הורידי. יתר כלי הדם, לרבות שני מעקפים עורקיים ועורק טבעי בו הותקן תומכן - תקינים ופתוחים. 4. לאחר האוטם הראשון, קבע ד"ר טרייבר, מנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית בקופת החולים, לימים המומחה מטעם התובע, כי התובע אינו יכול לשוב לעבודה כמסגר והמליץ על עבודות משרדיות בלבד למשך 3 חודשים. על אף זאת שב התובע לעבודה חלקית של שעתיים ביום במסגרייה שלו. בשנת 1997 חדל ולא שב עוד לעבודה כלשהי. 5. המוסד לביטוח לאומי - אגף נכות כללית, הכיר החל ממאי 1994 בדרגות אי כושר זמנית ולאחר מכן יציבה בשיעור 75%, שילם ומשלם לו קצבה בהתאם. 6. אף הנתבעת סברה בזמנו כי התובע איבד את מלוא כושר עבודתו כמוגדר בפוליסה ושילמה לו משך 10 שנים, החל ב - 1994 וכלה ב - 2004, תגמולים חודשיים של 2,600 ₪ ובנוסף שחררה אותו מתשלום פרמיות של 500 ₪. לאורך תקופה זו הסתפקה הנתבעת בחומר שהמציא לה התובע ולא העמידה אותו לבדיקת מומחים מטעמה. 7. והנה ביולי 2004, עמד התובע לבדיקות בפני מומחי הנתבעת. הללו קבעו כי התובע איבד אך ורק 50% מכושר עבודתו, אף זאת החל מ - 1.8.04 וכלה ב - 30.11.05. לתקופה זו שילמה הנתבעת לתובע תגמולים חודשיים חלקיים בסך של 800 ₪, מהם ניכתה פרמיות בסך 300 ₪. 8. ביום 14.11.05 הגיש התובע את תביעתו שלפני. 9. ביום 30.11.05 חדלה הנתבעת מלשלם לתובע אף תגמולים חלקיים. המחלוקות המרכזיות 10. האם מכסה הפוליסה כהגדרת הצדדים "אובדן כושר עבודה מקצועי" או, על ידי המפקח על הביטוח "אבדן כושר עבודה עם הגדרת עיסוק ספציפי" או "פוליסה מקצועית" כהגדרת הפסיקה. התובע טוען כי הפוליסה היא אכן פוליסה מקצועית. הנתבעת חולקת על כך ולטענתה כיסוי זה לא נכלל בפוליסה מעבר לכך, היא אינה נותנת כיסוי זה אלא לבעלי מקצועות "צווארון לבן". יצוין כי איש מהצדדים לא הגיש לבית המשפט דוגמא של "פוליסה מקצועית". לפיכך לא ניתן לבחון האם ב"פוליסה מקצועית" חל התנאי המכביד והמצטבר של היעדר יכולת לעסוק בעיסוק סביר אחר. הדיון יעסוק בתנאי הפוליסה והרשימה אשר אינם כשלעצמם במחלוקת. 11. האם קיימת השלכה להתנהלות הנתבעת - תשלומי תגמולים לתובע משך 10 שנים. התובע טוען כי קם נגד הנתבעת השתק ולחילופין, מועבר אליה נטל השכנוע בשלילת זכאות התובע. הנתבעת טוענת כי מדובר בטעות גרידא, טעות שתוקנה ואין לה השלכות מרגע תיקונה ואילך. לחילופין, כי מדובר בעילה מתחדשת והנטל להוכחת זכאות מוטל בכל חודש וחודש מחדש על התובע. 12. בהינתן תשובות שליליות לשתי טענות התובע לעיל, האם הוכיח הוא כי איבד את כושר עבודתו כדי 75% ומעלה ולחלופין באופן חלקי ועמד ביתר דרישות הפוליסה. הראיות 13. מטעם התובע העידו הוא עצמו והמומחה התעסוקתי מטעמו, ד"ר טרייבר. התובע הגיש סיכומי טיפולים ואשפוזים רפואיים שאינם שנויים במחלוקת. 14. מטעם הנתבעת העידו מומחה בתחום הקרדיולוגיה, ד"ר רסין, מומחה בתחום התעסוקתי, ד"ר כהן וכן ראש מחלקת חיתום נורית ברניצקי. דיון הכיסוי - אובדן כושר עבודה כללי או לעיסוק ספציפי 15. על תוכנו והיקפו של הכיסוי הביטוחי לפי חוזה הביטוח, ניתן ללמוד מכלל המסמכים החוזיים ובמקרה שלפניי, מהתנאים הכלליים, מה"רשימה" ומהצעת הביטוח. כמו כן וככל שהובאו ראיות, ניתן ללמוד על כך מהתנהלות הצדדים, מהנסיבות האופפות את כריתת חוזה הביטוח ומניסוח חוזה הביטוח. כל אלה מושכלות יסוד ואין מקום להרחיב בהם. 16. איש מהצדדים לא העיד על נסיבות כריתת חוזה הביטוח, על תוכן ההצעה [הבלתי קריאה], על ציפיות המבוטח או על כשלי ניסוח כגון אי הבלטת סייגים וכדומה. סעיפים 19 - 20 לתצהיר התובע התקבלו בסייג, שהתובע יעיד כי כך חשב והאמין כשהתקשר בחוזה הביטוח [החלטה מיום 21.11.07]. אך הוא לא העיד על כך. מכאן, כי על מנת לבחון את היקף הכיסוי, יש להסתפק בעיון בתנאים הכלליים וב"רשימה". 17. וכך קובעת הרשימה: עיסוק : מסגר אלומיניום. ביטוח בסיסי - "יותר" . "שלוה עם הרחבה 3 חודשי המתנה". 18. סעיף 4 לכיסוי שלוה קובע כדלקמן: "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו". 19. הסעיף כשלעצמו אינו מגדר עצמו ל"עיסוק ספציפי". הסעיף מכיל שני תנאים מצטברים ל"אי כושר עבודה מוחלט", ואינו שונה מפוליסות אחרות שנסקרו בפסיקה [ע"א 300/97, חסון נ' שמשון חב' לביטוח בע"מ ואח', פד"י נב [5] 746, להלן - "הלכת חסון", ע"א 572/87, עדני נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, פד"י מז [2] 179, ע"א 31/03, אריה חב' לביטוח בע"מ נ' אבני, רע"א 1619/08, פאר נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ, רע"א 2840/10, סלוצקר נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח', להלן - "עניין פאר" ו - "עניין סלוצקר", פורסמו באתר נבו]. ואולם, לא ניתן להתעלם מהגדרת עיסוקו של התובע בראש ה"רשימה" והוא - "מסגר אלומיניום". כעת יש לטעמי להציב את התיבה "מסגר אלומיניום" בסעיף 4 לכיסוי שלוה וזו התוצאה: על התובע להוכיח ראשית, אובדן מלא ומוחלט של 75% מכושרו של להמשיך בעיסוקו כמסגר אלומיניום. שנית, נבצרות לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, השכלתו והכשרתו. 20. סעיף 9, בהמשך, קובע: "המקצוע ו/או העיסוק של המבוטח כפי שהצהיר עליהם בשעת עריכת הביטוח משמשים יסוד לביטוח נוסף זה ונחשבים מהותיים לעניינו. המבוטח יודיע לחברה מיד על כל שינוי במקצועו, או בעיסוקו, וכן על כל תחביב שהחל לעסוק בו ואשר יש בו משום סיכון לחייו או לבריאותו". (המשך הסעיף עוסק בסנקציות בהן רשאית הנתבעת לנקוט מקום בו לא הודיע התובע על שינוי כאמור בסעיף). 21. התובע מוצא בסעיף זה אינדיקציה ל"פוליסה מקצועית" אשר ככל הנראה [לא פורט ולא הוכח] מייתרת פנייה לתנאי מצטבר נוסף של נבצרות לעסוק בעיסוק סביר אחר. הנתבעת מוצאת בסעיף הפנייה גרידא לכימות סיכונים ולחובת המבוטח להעמידה על הגדלת הסיכונים מצידה. איני רואה מקום להרחיב שכן לא הונחה בפני תשתית מספקת לגבי המוצר הביטוחי המגולם בפוליסה הנוכחית. 22. בניגוד לב"כ התובע, אני סבורה כי סעיף 9 אינו מגדיר כיסוי לעיסוק ספציפי, אלא אכן כטענת ב"כ הנתבעת, מבקש לכמת את הסיכונים אותם מוכנה הנתבעת ליטול על עצמה ביחס לפרמיה, כל אחד בהתאם לעיסוק של המבוטח. זאת ועוד, לו היה סעיף 9 בא לגדר את הכיסוי לפגיעה בעיסוק ספציפי, לכאורה לא היה מקום לתנאי של עיסוק סביר אחר המופיע בסעיף 4. החתמת של הנתבעת הצהירה כי הנתבעת אינה מכסה עיסוק ספציפי אלא אצל העוסקים בעבודות צווארון לבן. היא לא נחקרה על כך. 23. מאידך, הנתבעת אינה יכולה "להשתחרר" מהגדרת עיסוקו המבוטח של התובע ברשימה והוא "מסגר אלומיניום". לכך יש השלכה הן על קביעת אי כושר ועל מידתו, ככל שקיימים והן על התאמתו של "עיסוק סביר אחר". יוצא עד כה כי על התובע להראות כי איבד את כושרו לעבוד כמסגר אלומיניום והוא עומד בתנאי הכיסוי ה"רגיל" לאובדן כושר. 24. התובע הפנה להוראת המפקח על הביטוח, מר ידין ענתבי, מיום 29.6.08 [ת/10] ולפיהן אין לדרוש מהמבוטח בפוליסות לביטוח אבדן כושר עבודה עם הגדרת עיסוק ספציפי, לעבור הליך של שיקום מקצועי ואין להתנות המשך תשלום תגמולי ביטוח בהליך כזה, אף אם המבוטח בחר לעבור אותו. לאור קביעתי לעיל, אין להוראה תחולה בענייננו. מעבר לכך, הנתבעת אינה דורשת או מתנה כאן את התשלום בשיקום מקצועי אלא לטענתה, לא איבד התובע את כושר עבודתו כמוגדר בפוליסה ולחלופין יש לו יכולת לעסק בעיסוק סביר אחר. הדברים ייבחנו בהמשך לגופם. השתק והיפוך נטל 25. התובע טוען כי הנתבעת מושתקת כלפיו ולחלופין, עבר אליה הנטל להראות כי אינו עומד בתנאים, לאור התשלומים המתמשכים לאורך 10 שנים של תגמולי הביטוח בגין אובדן כושר מלא. 26. אין בידי לקבל טענה זו. הן בעניין פאר והן בעניין האחרון של סלוצקר, שנבחנו בפסיקה, לא עמדה למבטחות לרועץ העובדה כי שילמו תגמולי ביטוח תקופות ארוכות עד שסירבו בטענה כי המבוטח לא מצוי עוד באובדן כושר מלא לפי הפוליסה. זאת ועוד, מדובר בעילה מתחדשת ועל כן, מקום בו סבורה הנתבעת כי התובע אינו עומד עוד במצב של אובדן כושר עבודה, על התובע להוכיח את עילתו. לא הופניתי לפסיקה אחרת. הטענה נדחית. אובדן כושר עבודה לפי הפוליסה אובדן מלא 27. הפוליסה אינה קובעת מדדים אובייקטיביים לאובדן כושר עבודה. מדובר בביטוי די "עמום" ועל פי הפסיקה, יש לבחון כל מקרה לגופו. דומני, מבלי לקבוע מסמרות, כי רצוי לשקול קביעת מדדים אובייקטיביים או רגולציה בעניין זה, שכן עלול להיות פער מובנה בין ציפייתו והבנתו הלא מקצועית של המבוטח, בעת עריכת חוזה הביטוח, את המושג "אי כושר" ואת המוצר הביטוחי אותו הוא רוכש לבין הבנתה וידיעותיה המקצועיות של המבטחת. 28. מכל מקום, בבוא בית המשפט לבחון את הפגיעה במבוטח, אין לבדוק את הפגיעה בפועל בהשתכרות, אלא את הפגיעה בכושר ההשתכרות [סלוצקר נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח', ע"א [מח - תל אביב] 1683/08, חוות דעתו של כב' השופט שנלר]. ועל פגיעה זו יש ללמוד לפי כלל נסיבות העניין. ולענייננו: העובדה שהתובע אינו עובד מאז 1997 כבודה במקומה מונח, אך יש לבחון האם על רקע כלל נסיבות העניין, מלמדת היא על פגיעה ממשית בכושר ההשתכרות. 29. נבחן את המצב התעסוקתי בפועל: התובע העיד והנתבעת לא סתרה ולא הפריכה את עדותו, כי כבעלים ומנהל של מסגריית אלומיניום, עליו לקחת מידות, לקנות חומר, בעיקר לייצר מסגרות, חלונות, ויטרינות מאלומיניום, מה שדורש כושר פיסי חזק מאוד. לדבריו עולים ויורדים עם משקלים של 40 - 50 ק"ג. אשר לעבודה בעסק עצמו, העיד כי חותכים את האלומיניום בבית המלאכה, עם מסורים, ליד שולחנות עבודה, אם כי לעיתים תחילת העבודה מתבצעת בבניינים עצמם, לא תמיד בעלי מדרגות [עמ' 16]. ועוד העיד כי אם יש לו עוזר, הרי העוזר פורק את האלומיניום. לדבריו כאשר ניהל את המסגרייה, היה הוא עצמו העובד המרכזי ולעיתים, במידת הצורך, העסיק 1 - 3 עובדים זמניים לרוב מהשטחים [סעיף 24 לתצהירו] והיה מפקח על העובדים [עמ' 17]. דברים אלה לא נסתרו. המשמעות היא כי תפקודו של התובע במסגרייה כלל גם עבודות פיסיות כפועל המרכזי וגם ניהול בקנה מידה קטן של כוח עזר לפי הצורך. 30. לאחר האוטם הראשון בשנת 1994, וכעבור 3 - 4 חודשים, שב והמשיך התובע להפעיל את המסגרייה אף עבד כשעתיים - שלוש ביום, ניסה להפעיל את המסגרייה "בשלט רחוק", הטיל את רוב העבודה על הפועל והיה מגיע לעבודות מנהליות בלבד [עמ' 17]. הוא פירט כי מדובר בהכנת סקיצות, הצעות מחיר, קניית אלומיניום [שם]. 31. התובע סגר את המסגרייה בשנת 1997. אזי ביקש וקיבל מהמל"ל הכשרה מקצועית בצורפות. במסגרת שלב א' של הקורס למד דברים קלים כגון כיפוף והלחמה ואף קיבל תעודה. לדבריו לא המשיך בהכשרה או בעיסוק זה מכמה סיבות: מצבו הלבבי הורע והוא קיבל אוטם חמור במהלך הקורס, הייתה לו בעיה עם האבק וכן "אין מה לעשות עם זה" [עמ' 18]. 32. התובע אינו עובד אם כך מאז שנת 1997. לדבריו הוא עוסק בקריאה, בבישול, בשיחות עם חברים, בשחייה שיקומית ובצפייה בטלוויזיה. נזכיר כי האוטם האחרון שעבר התובע, אירע בשנת 1998. בשנת 2000 הושתל תומכן באחד מהעורקים ומאז, על אף תחושות התובע, מצבו יציב. 33. וכעת אל הערכת כושר ההשתכרות עצמו: מטבע הדברים, נשענות מסקנות המומחים התעסוקתיים במקרה זה על קביעות והערכות המומחים הקרדיולוגיים. הללו נעזרים במבחני משנה כגון דרגות מאמץ ותפקוד החולה, רמת תפקוד של הלב עצמו, מידת האיסכמיה, רמת פעילותה וסיבוכים לאחר אוטמים. לכך מסכים אף ד"ר טרייבר, המומחה התעסוקתי מטעם התובע [עמ' 24]. 34. ד"ר טרייבר הניח תחילה, על סמך קביעות קרדיולוגים שלא הגישו חוות דעת למשפט, כי לתובע דרגת תפקוד ירודה - 3. לדעתו, התובע אינו כשיר לכל עבודה הדורשת מאמץ פיסי ומתח נפשי והעיד תחילה כי התובע מסוגל לעבודה בישיבה בלבד [עמ' 25]. 35. אך בהמשך חזר בו למעשה מחלק מקביעותיו: הוצגה לו בדיקה ספציפית שנערכה לתובע ועל פיה קיים לו מקטע פליטה של 51% והוא כשיר לעבודה במאמץ של 5 יחידות מטבוליות [להלן - "מץ"]. ד"ר טרייבר לא הסתייג כלל מהערכת המאמץ והסכים בהגינותו כי מקטע הפליטה הזה אינו רחוק מהמקטע אצל אדם בריא [55%] וכי מקטע פליטה בין 45% ל - 55% מעיד על פגיעה קלה בתפקוד הלב [עמ' 28]. 36. ד"ר טרייבר העיד בהגינותו כי לו ידע שקרדיולוג מצא אצל התובע דרגת תפקוד של 1 או 2, לא היה כותב את חוות דעתו [עמ' 31, ש' 17]. והנה בהמשך הסכים כי אדם המסוגל למאמץ של 5 - 6 מץ נמצא בדרגת תפקוד 2 ולא 3 [עמ' 34]. נתונים רפואיים אלה, בסיסם במספרים, בטבלאות ובהמלצות מינהל רפואה במשרד הבריאות לקביעת כושר עבודתם של חולי לב המקובלים על ד"ר טרייבר [נ/3 ו - נ/4]. אך משמעותם המהותית - בהערכת התפקוד ואי הכושר: וכדברי ד"ר טרייבר עצמו: " התובע כשיר לא רק לעבודה משרדית אלא גם למלאכת כפיים, כמו ריתוך ומסגרות בתוך אולם הייצור" [נ/1 - נ/4, ובעמ' 28 - 30, בפרט שורה 14 ועמ' 31, ש' 11 - 12]. נכון שהתובע לדברי ד"ר טרייבר אינו מסוגל לבצע עבודות נוספות הנדרשות לשיטתו כגון סחיבת והעמסת מסגרות לקומות גבוהות בבניינים. אך די במה שכן מסוגל התובע על מנת לשלול כבר עתה את המסקנה בדבר אובדן כושר מלא. 37. מעבר לנדרש, ולטענת התובע כי מצבו הלבבי הוחמר עם השנים: טענה זו לא הוכחה כלל. אף ד"ר טרייבר אישר כי בבדיקה משנת 2003, לא הודגמה איסכמיה פעילה ולא היו שינויים בא.ק.ג. שמעידים על מחלה אקוטית [עמ' 29, ש' 8]. ועוד אישר כי התובע עבר אוטמים ללא סיבוכים וכי הוא מאושפז עקב תלונות סובייקטיביות שלו [עמ' 30, ש' 16]. 38. אם כך בסופו של יום, על מה מבסס ד"ר טרייבר את מסקנתו על אובדן כושר מוחלט? לדבריו הוא אינו יכול להתעלם מהקליניקה ומתלונות התובע: "אני לא יכול להחליט את גורל אדם, בגלל שבנייר כתוב שכרגע הוא בריא ואין לו כלום." (עמ' 32 ש' 22 - 25). בכך טועה ד"ר טרייבר לטעמי. אם כלל הנתונים והבדיקות מצביעים על מצב תפקודי - לבבי טוב יחסית, אם עולה מהם כי אין אצל התובע סיבוכים ואיסכמיה פעילה, אם התלונות של התובע סובייקטיביות ואינן בהלימה לבדיקות ואשפוזיו אינם מגלים תמונה שונה, כי אז על המומחה לקבוע, לזמן נתון זה, הוא זמן בירור התביעה, כי התובע לא איבד 75% מכושר עבודתו. היה והמצב יוחמר בעתיד, שמורה לתובע הזכות להפעיל את הפוליסה. די בקביעותיי עד כה כדי להביא לדחיית התביעה בגין אובדן כושר מלא, זאת עוד בטרם אפנה למסקנות המומחים מטעם הנתבעת. 39. מעבר לדרוש אביא מהקביעות הקרדיולוגיות. התובע לא הגיש חוות דעת קרדיולוגית, על אף שטופל ונעקב לאורך זמן על ידי הקרדיולוג ד"ר סילבר. הנתבעת לעומתו הגישה חוות דעת קרדיולוגית מאת ד"ר רסין. ד"ר רסין העריך את מצבו של התובע לעת בדיקתו אצלו בשנת 2006. לדעתו התובע אינו סובל מאי ספיקת לב משמעותית או מאיימת ותלונותיו על כאבי חזה במאמץ קל אינם בהלימה עם ממצאי הבדיקות, בפרט לא מ - 2003 ו - 2005. : הוא אינו יודע מי בדק את התובע מטעם הנתבעת בשנת 2004 אך בדיקותיו מראות על דרגת תפקוד 2, מקטע פליטה של 51%, על תפקוד תקין של רוב כלי הדם, לרבות העורק שהורחב באמצעות תומכן ועל כן לא איבד התובע את כושר עבודתו, לא בשלמות ולא חלקית. 40. ד"ר כהן, המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת העיד כי על אף מצבו הלבבי ומצבו הכללי [סכרת וכו'] מצבו התעסוקתי בעת הבדיקה, לפני כ - 3 שנים, היה טוב ואף השתפר ביחס לשנת 1994. דעתו לא נסתרה, אם נביא בחשבון גם את הרגיעה באוטמים והרחבת העורק באמצעות תומכן משנת 2000. 41. נסכם עד כה - התובע לא הוכיח כי באוגוסט 2004 ואף לא לאחר מכן, היה נתון באובדן מלא של כושר עבודה. אובדן חלקי לפי הרחבה לביטוח הנוסף "שלווה" 42. לטענת הנתבעת מנוע התובע לטעון לאובדן כושר מלא ובנוסף לאובדן כושר חלקי, בהיותן טענות עובדתיות חלופיות. איני מקבלת טענה זו, שכן התובע טוען לכיסויים חלופיים ולא לעובדות חלופיות. 43. וכעת אל גופם של דברים: אין בידי לקבל את מסקנות מומחי הנתבעת לפיהן לא איבד התובע ולו חלקית את כושר עבודתו. אני סבורה כי מומחי הנתבעת הציגו תמונה מלאכותית ולא מציאותית של כושר העבודה אצל התובע. ראשית מן הפן הקרדיולוגי: כעולה מנ/4, טבלה שהגישה הנתבעת עצמה, לוקה רמת תפקודו של התובע, המסוגל ל - 5 יחידות מץ בלבד ולא למעלה מכך. הדרגה עצמה הוגדרה כ - 2 ולא כ - 1, המציינת אנשים בריאים דרך כלל. התובע נדרש לעבודה פיסית אף אם בנוסף הוא מעסיק כוח עזר של פועלים מעת לעת. התובע אינו מסוגל להרים משאות, מה שנדרש ממנו כמסגר אף כבעל מסגרייה. התובע אינו מסוגל לעבודה פיסית מחוץ לאולם הייצור. בכך יש כדי לבסס לטעמי פגיעה חלקית בכושר ההשתכרות שלו. 44. שנית מן הפן הביטוחי - צרכני: הנתבעת עמדה על מצבו האמיתי של התובע לשיטתה כבר באוגוסט 2004. אותה עת היו בידיה תוצאות בדיקות המומחים מטעמה, אף אם הללו לא הוגשו לבית המשפט. לאור אלה העמידה הנתבעת את הפגיעה בכושר העבודה של התובע על 50% ואף שילמה לו תגמולים בהתאם. לשיטת הנתבעת בזמן אמת, היינו, לפני הגשת התביעה, חדלה לשלם לתובע תגמולים משום שלא מסר לה מסמכים כפי דרישתה [סעיף 60 לסיכומיה] ולא משום שהבריא או מצבו השתפר מאז 2004. התנהלות זו מחזקת לטעמי את המסקנות בפן הקרדיולוגי. 45. האיזון הנכון מביאני לקביעה כי כושר עבודתו של התובע נפגע כדי 50%. אובדן חלקי - תנאי מצטבר "נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר" 46. הנתבעת כי התובע לא הוכיח תנאי מצטבר והוא כי גם במסגרת אובדן חלקי, נמנע ממנו עיסוק סביר אחר. טענה זו נטענה בחצי פה ולא ירדתי לעומקה. היא אינה מתיישבת עם תשלום תגמולים חלקיים על ידי הנתבעת. 47. לא מצאתי כי התובע מסוגל לעסוק בעיסוק סביר אחר ההולם את ניסיונו, השכלתו והכשרתו: להבדיל מעניינו של פאר, התובע אינו בעלים של מספר כלי רכב, כשהוא מנהל נהגים ואינו נדרש לנהוג בעצמו. להבדיל מעניינה של סלוצקר, הוא לא הסב בהצלחה ותוך שדרוג תנאים ורווחים, את מקצועו ממסגר אלומיניום למקצוע אחר. הוא לא היה שכיר ועל כן העיסוק הסביר עבורו, הוא לנסות להשתלב כשכיר חולה לב בעסקו של אחר, או לנסות ולהפעיל שוב את עסקו, כאשר חלק מהעבודה הפיסית הנדרשת ממנו, יבוצע על ידי אחר. התובע עבר קורס צורפות, אך אין כל אינדיקציה לכך שהתחום והמקצוע ממתינים דווקא לתובע בגילו ובנתוניו. אף לו הייתה זיקה כלשהי בין צורפות לבין מסגרות, אין בה די על מנת להניח קיומו של פתח תקווה תעסוקתי בתחום זה. אין אינדיקציה לשימור אותה רמת השתכרות יחסית, אין אינדיקציה לכך כי אדם סביר היה רואה בכך עיסוק חלופי שווה ערך והשוו התנאים ומבחני המשנה בהלכת חסון. 48. מעבר לנדרש, אני סבורה כי קבלת עמדת הנתבעת בנסיבות, מרוקנת מכל תוכן את הכיסוי הביטוחי לאובדן כושר חלקי. הטענה נדחית. לסיכום 49. בהתחשב בכל האמור לעיל, נמצא כי התובע הוכיח אובדן של 50% מכושר עבודתו החל מ - 30.11.05 . הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים ולפי החישוב כדלקמן: 49.1. כאמור בנוסחה שבסעיף 3 להרחבה לביטוח נוסף "שלווה" - 1.333% לכל אחוז אובדן כושר עבודה בגין ההפרש שבין 25% ועד 74% ובמקרה שלפניי 25 [50% - 25%] = 1.333% X 25 = 32.3%. 49.2. כאמור בנוסחה שבסעיף 9 להרחבה הנ"ל - שחרור חלקי מפרמיות. 50. בנוסף תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד ובהוצאות המשפט של התובע בסכום כולל של 10,000 ₪ + המע"מ החל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אובדן כושר עבודה