נפרעו שיקים עבור דמי השכירות בפני בקשת המבקש למחוק את כותרת התביעה ו/או ליתן לו רשות להתגונן בפני תביעה כספית אשר הוגשה נגדו על ידי המשיבים, וזאת בגין שכר דירה אשר על פי הנטען מגיע למשיבים מהמבקש בהתאם להסכם שכירות אשר נחתם ביניהם (נספח א' לכתב התביעה). רקע עובדתי המשיבים הינם הבעלים של חנות ברחוב הרצל 39 בחיפה, אשר הושכרה למבקש, מר אזולאי חיים, על פי חוזה מיום 9.2.2005 (להלן: "החוזה"). החל משנת 2006 החל המבקש לפגר בתשלום מלוא דמי השכירות אשר הגיעו למשיבה בגין המושכר. בגין איחורים אלה, הגישו המשיבים ביום 14/3/07 תביעה בסדר דין מקוצר בתיק שבכותרת, במסגרתה תבעו פינוי המושכר ואת תשלום דמי השכירות בגין חודשים ינואר, פברואר ומרץ 2007. נ בתאריך 8/8/07 ניתן על ידי תוקף של פסק דין, להסכמת הצדדים לפיה יפנה המבקש את הנכס נשוא התביעה ביום 1/9/07. בדיון שהתקיים בפניי ביום 11/11/07 הוסכם כי שיקים עתידיים שמסר המבקש עבור דמי שכירות נפרעו, כך שסכום התביעה נפרע, אך נוצר חוב בגין החזקת המבקש במושכר עד ליום 1/9/07. הוגש כתב תביעה מתוקן על אותו סכום - 18,400 ₪, והוגשה בקשת רשות להתגונן מתוקנת, שנדונה בפניי ביום 30/4/07, היא הבקשה שבכותרת. טענות המבקש המבקש טוען כי סכום התביעה אינו קצוב ולפיכך אין היא ראויה להידון בסדר דין מקוצר. בנוסף, טוען המבקש כי הועבר לנציג המשיבים מר ארנון יצחק, שכר דירה עבור חודש יולי 2006. כן מוכחש פיגור בתשלום שכר הדירה, המבקש טוען כי אופן תשלום שכר הדירה כפי ששולם היה נהוג בין הצדדים שנים רבות, ובהסכמת התובעים ובין בהסכמה במילים, ובין בדרך התנהגותם בפועל. כמו כן מודה המבקש באי תשלום חודשים יולי-אוגוסט 2007, אך בפיו טענת קיזוז הנוגעת להוצאות שהוציא בגין השתתפות בשיפוץ והחזקת הנכס מלפני כ-5 שנים, הוצאות שכללו: סגירת הגג שמעל המרפסת הצמודה לחנות, וכן תיקון בעיות החשמל בחנות. כן טוען המבקש כי נגרמו לו נזקים, בשל אי קבלת קבלה, דבר שמנע ממנו הגשת הקבלה כהוצאה מוכרת לניכוי מס הכנסה. 1. כשירות התובענה להידון בסדר דין מקוצר המבקש טוען בבקשתו כי התביעה כלל אינה ראויה להידון בהליך של סדר דין מקוצר. בעניין זה, הרי שקובעת ההלכה הפסוקה כי בית המשפט מוסמך וחייב לבדוק אם התביעה ממלאת על פניה אחרי הדרישות של תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (להלן: "התקנות") גם אם הנתבע לא ביקש רשות להתגונן. לעניין זה ראה ע"א 7/78 קמחי נ' איצקוביץ, פ"ד לג(1) 421, בעמ' 421-422, שם נקבע: " הרשם אינו מנוע - ואוסיף ואומר שהוא חייב - לבדוק אם התביעה ממלאת על פניה אחרי הדרישות של תקנות 269 ו-270, גם אם הנתבע לא ביקש רשות להתגונן. תביעה הלקויה מבחינה זו אינה עוברת אף את המפתן לקראת מתן פסק-הדין בסדר דין מקוצר. אין זה ענין בין התובע והנתבע אלא בין התובע ובית המשפט או הרשם, החייב לשמור על הדרישות שהתקנות קובעות לשם מתן פסק-דין בסדר דין מקוצר." תקנה 202 לתקנות עניינה בתביעות שניתן להגיש בסדר דין מקוצר והיא קובעת כדלקמן: "202. תביעות לפי סדר דין מקוצר ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר: (1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות - (א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;" המבקש מלין על כך שכתב התביעה נוקב בסכום דולרי, בזמן שסוכם בין הצדדים כי למרות הסכום בדולרים המצוין בחוזה, ולאור המצב הכלכלי בשכונת הדר, שכר הדירה ישולם בשקלים, ויישאר בסך של 8,000 ₪ לחודש עד לתום תקופת השכירות. משכך טוען המבקש כי אין מדובר בסכום קצוב. המבחן להיותו של סכום קצוב הינו כי "הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בשומה או בהערכה". ראה: ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לה(1), 613, 617. כמו כן, ראה ספרו של ד"ר י. זוסמן, "סדר הדין האזרחי", (מהדורה שביעית), עמוד 657. בענייננו, סכום התביעה מורכב מדמי השכירות בערכי קרן דולריים בגין החודשים הרלוונטים, בצירוף ריבית הפיגורים אשר קבועה בחוזה. סכום זה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט. אין בעובדה שמעורב אלמנט של מטבע זר כדי לפגום בהיות הסכום קצוב. בהתאם להלכה, תביעה לתשלום סכום קצוב במטבע זר כשירה להתברר בסדר דין מקוצר. לעניין זה ראה: ספרו של ד"ר י. זוסמן,שם, בעמ' 658. אשר לעניין הריבית, אני מפנה לתקנה 202(1)(א) לתקנות, אשר בה נאמר כי לצורך תביעה בסדר דין מקוצר דרוש סכום קצוב "בריבית או בלי ריבית" ולכן אין בכוחה לפגום בהיות הסכום קצוב.כמו כן, ראה ספרו של ד"ר י. זוסמן, שם, בעמוד 653: " תביעה לתשלום ריבית אינה פוסלת את התביעה מלהתברר בסדר דין מקוצר. והוא הדין בתביעה להפרשי הצמדה". אין בעובדה שהמבקש חולק על גובה הסכום אשר מגיע למשיבה כדי לפגום בדרישת הסכום הקצוב ולגרום לשלילת האפשרות לדון בסדר דין מקוצר. גם לעניין זה ראה ספרו של ד"ר י. זוסמן, שם, בעמוד 658 כדלקמן: " "סכום קצוב" אין פירושו דווקא "סכום מוסכם"... מחלוקת לגבי הסכום יכול שתצדיק מתן רשות להתגונן, אבל אין היא שוללת את האפשרות לדון בסדר דין מקוצר." סיכומו של דבר, עולה כי דין בקשת המבקש למחיקת כותרת להדחות, ואני קובעת כי התביעה ראויה להידון בהליך של סדר דין מקוצר. בקשת הרשות להתגונן 2. אי תשלום מלוא שכר הדירה בגין חודש יולי 2006 ופריסת התשלומים ראשית, כופר המבקש באי תשלום עבור חודש יולי 2006 אומנם הוא מודה כי לא העביר את התשלום במועדו, אך זאת בשל המצב הכלכלי שאליו נקלע בשל המלחמה, ולטענתו שילם את החוב במלואו בהמשך ואף צירף תצלום שיק המעיד כי שילם 4,000 ₪ עבור חודש זה, נספח א' לבקשת רשות להתגונן, עם זאת מעיון בנספח ב' לבקשת רשות להתגונן, אין אסמכתא נוספת כי שילם 4,000 ₪ נוספים עבור חודש יולי מעבר לשיק שז.פ. היה 9/7/06 ומכאן ששילם רק מחצית משכר הדירה עובר לחודש יולי. מסקנה זו עולה גם מעיון בנספח ג' לכתב התביעה, שם צויין שהועבר הסך של 4,000 ₪ עבור חודש יולי 2006, שנית, ניתן ללמוד מעיון בנספח ה' לכתב התביעה, שם כותב הנתבע בחודש פברואר 2007: "ודרישתך לסכום בסך 4,000 ₪ נוספים-שהמצב במשק ומצבי ישתפר ואשלם לך". מכל האמור לעיל עולה, כי המבקש לא הציג ולו ראשית כי שילם את המחצית השנייה של חודש יולי, ומשכך דין טענה זו להידחות, ואין בפי המבקש טענת הגנה בפני החובה לשלם הסך 4,000 ₪ בגין יתרת חוב דמי שכירות לחודש יולי 2006. לעניין מסירת שיקים דחויים לפרעון דמי השכירות, אין חולק כי בעת הגשת התביעה לראשונה, היו בישי המשיבים שיקים דחויים, שכיסו את תקופת השכירות עד יוני 2007 כולל, למעט חוב עבור מחצית חודש יולי 2006. המבקש טוען כי אופן זה של פריסת שתלומים, שלא לפי החוזה היה נהוג גם לפני כן, ותמיכה לכך ניתן למצוא ב-מש/1, שיקים שמסר המבקש עבור שנת 2005, שגם הם אינם לפי מילות החוזה. מתקבלת טענתו של המבקש כי אופן פריסת התשלומים היה נהוג גם לפני כן בהסכמה. 3. טענת קיזוז ביחס לחוב שכר הדירה בחודשים יולי-אוגוסט 2007 טענה נוספת ממנה מבקש המבקש להיבנות נוגעת להוצאות שהוציא בגין השתתפות בשיפוץ והחזקת הנכס, עובר לתקופה שלפני כ-5 שנים, הוצאות שכללו: סגירת הגג שמעל למרפסת החנות, וכן תיקון בעיות החשמל בחנות, כמו גם נזקים בגין אי קבלת חשבוניות מס, דבר שמנע ממנו הגשת הקבלה כהוצאה מוכרת לניכוי מס הכנסה. נזקים אלה עולים לטענתו, על סכום התביעה כולה והוא מבקש לקזז אותם מסכום התביעה. טענת הקיזוז - פן מהותי טענת הקיזוז, ככל טענת הגנה אחרת, צריכה להיות מוכרת בדין המהותי. ראה: ע"א 285/88 העמותה מוסדות קליוולנד נ' ש.י.ל.ן אחים נחום חברה לבנין, פ"ד מד(4) 413, 420 וכן ראה ספרו של כבוד השופט א. גורן, " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמ' 318. בעניין זה יש לבדוק את זכות הקיזוז על-פי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 אשר קובע כדלקמן: "53. קיזוז (א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים. ב) אין לקזז חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול. (ג) הוראות סעיפים 49 ו-50 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סילוק דרך קיזוז." בענייננו, המדובר ב"עסקה אחת", עסקת השכירות, ולכן אין רלוונטיות לשאלה האם החיובים קצובים. לעניין הודעת הקיזוז, הרי שהמבקש כלל בתצהיר המלווה את בקשת הרשות להתגונן את טענת הקיזוז, ובכך התמלאה דרישת ההודעה אשר קבועה בסעיף 53 לעיל. לעניין זה ראה ספרו של כבוד השופט א. גורן , שם, בעמ' 322 שם נאמר כדלקמן: " הודעת קיזוז, כמשמעותה בחוק המהותי, יכולה להיעשות באמצעות הגשת הבקשה לרשות להתגונן ובה טענת הקיזוז...". טענת הקיזוז - פן דיוני עד כה נדונה הזכות המהותית המבססת את טענת הקיזוז. אולם, גם אם עמד הנתבע במבחנים המהותיים, קיים מחסום נוסף והוא דרך העלאתה של טענת הקיזוז בבקשת רשות להתגונן. בנושא זה קובעת ההלכה הפסוקה כדלקמן: "... מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." ראה: ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765, 767. כן ראה ספרו של כבוד השופט א. גורן, שם, בעמ' 321 כדלהלן: " הנתבע, המבקש רשות להתגונן, צריך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב-תביעה. הרבה טענות קיזוז נדחו - ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן - מטעם זה בלבד. על כן יש להקפיד בהבאת הטיעון באופן דווקני ביותר." ראה גם ת"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 1641/91 ד.ש.ל. השקעות ויעוץ נ' בנק לאומי, תקדין-מחוזי 92(2) 818, שם נקבע כדלקמן: " טענת קיזוז יש לטעון באופן מפורט ולתומכה בתחשיב חשבונאי". בענייננו, פירט המבקש בתצהירו את ההוצאות שהוציא בגין השתתפות בשיפוץ והחזקת הנכס, וכיצד הוציא 3 שיקים דחויים לתשלום הוצאות אילו מבלי שקיבל חשבונית על אף שביקש: "לפני כ-5 שנים נסגר הגג שמעל למרפסת הצמודה לחנות. עלות הסגירה הייתה 12,000 ₪. מחצית מהסכום דהיינו 6,000 שילם המבקש/הנתבע לבנאי/הקבלן בשם רוזנצוייג (למיטב זכרונו של המבקש) וזאת ב-3 שיקים דחויים-לפקודת הקבלן/הבנאי...", ובהמשך "...יטען המבקש/הנתבע כי לפני כ-5 שנים היו בעיות חשמל בחנות. לצורך התיקון הבעיה הובא מהנדס חשמל, עלות התיקון הייתה 5,000 ₪. הנתבע/המבקש שילם מחצית מהסכום דהיינו 2,500 ₪ ואף בגין תשלום זה לא קיבל קבלה וחשבונית מס..., כמו כן יוסיף המבקש/הנתבע ויטען כי לא קיבל קבלה מהבעלים/התובעים על תשלום שכה"ד לחודשים 1/07-6/07-למרות דרישותיו..." (סעיף 34 לתצהיר המבקש). המבקש מעריך נזקיו בגין הוצאות אילו, לצורך שיפוץ החזקת הנכס, על דרך הזיכרון, "...למיטב זכרונו..." כפי שפירט בסעיף 34 לתצהיר בבקשת הרשות להתגונן. קרי המבקש לא הציג כל אסמכתא ולו ראשית ראיה המעידה על תשלומיו אלו, ובכלל זה לא צילום של שיק או כל הצגה של מועד מדויק שבו בוצע השיפוץ או תיקון החשמל, או כל התכתבות עם הבעלים בדבר אי קבלת חשבונית בגין השיפוץ ו/או החזקת הנכס. "הלכה היא כי המבקש להעלות טענת קיזוז, צריך להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ולפרטם כשם שמפרטים חוב בהגשת תובענה כספית. יש לפרט את הסכומים לגופם ולהציג במדויק את מערכת הנתונים עליהם היא מבוססת. אין די בהעלאת טענת קיזוז סתמית וכללית ולטעון במעורפל אודות חובות או נזקים כספיים, ובתי המשפט נוטים לדחות טענה זו אם אינה מפורטת דיה". ראה ע"א 544/81 קיהל נ' סוכנויות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 וכן בספרו של א. גורן, שם, בעמ' 322, ד.בר-אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה 6 בעמוד 155. טענה שכזו הנטענת בעלמא, וללא ראיה פוזיטיבית אינה מהווה תשתית ראייתית מספקת שעליה ניתן לבסס טענת קיזוז המצדיקה רשות להתגונן. לא רק זאת, אלא שהמבקש שילם תשלומים עבור דמי השכירות זמן רב לאחר שהוצאו ההוצאות הנטענות, ולא העלה טענת קיזוז באף שנה. בכך מעיד הוא על עצמו שזנח את הטענה. המבקש עצמו טוען כי עבודות החשמל בוצעו במימון משותף של הצדדים. אף שטענות בעל פה נגד מסמך בכתב אפשריות בשלב זה של הדיון, המבקש לא טוען כי הוסכם על קיזוז בניגוד לחוזה, אלא טוען את הקיזוז לראשונה באיחור של חמש שנים. בחוזה נקבע במפורש כי התקנות שיבצע השוכר יבוצעו על חשבונו וישארו במושכר. אין מדובר בדחיית הטענה מטעמים שבדרכי הוכחה, אלא על מניעות והשתק מכח התנהגות המבקש עצמו, העולה מתוך הבקשה. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לאחר שקבעתי כי אין בפי המבקש הגנה בפני כתב התביעה המתוקן, ולצורך פסיקת הוצאות המשפט, יש לבחון את נחיצות הגשת התביעה מלכתחילה. אין חולק כי בעת הגשת התביעה היו בידי המשיבים שיקים מעותדים לכיסוי תקופת השכירות עד יוני 2007 כולל, למעט מחצית יולי 2006. העובדה היחידה שהמבקש לא ניסה להתמודד איתה בתצהירו, הינה מקור זכותו להחזיק במושכר לאחר 1/3/07. המבקש לא התייחס למכתב ב"כ התובעים מיום 26/1/07 שכותרתו "התראה לפני פינוי", לא טען כי לא קיבל אותו, אלא להיפך, השיב לו במכתב מחודש פברואר 2007, בו הודה בחוב ליולי 2006, ומסר שיקים דחויים עבור ינואר עד יוני 2007. טענת המבקש כי בעובדה שהמשיבים פרעו את השיקים על מנת להקטין את נזקיהם יש משום הסכמה להארכת חוזה, היא מסקנה של המבקש, אך הגשת התביעה בחודש מרץ 2007 העמידה אותו על טעותו, והבהירה כי המשיבים אינם מקבלים את הארכת החוזה על ידי כפיית קבלת תשלומים באיחור. העובדה שלא נדונה עילת הפינוי נובעת רק מלוח הזמנים של בית המשפט שלא איפשר דיון בבקשה לפני 1/9/07, וכך פונה הנכס בהסכמת המבקש. אין בכך לקבוע כי היתה לו עילת הגנה בעניין זה. עם זאת ועל מנת להקל על המבקש, אני קובעת כי לאור מתן פסק הדין בעניין הפינוי בהסכמה, תוחזר לתובעים האגרה עד לסך של 600 ₪. גם הטענה כי בעת הגשת התביעה המקורית סולק מלוא החוב היא טענה סתמית וכללית, אשר עיון בספחי השיקים מלמד כי אינה נכונה. ביום 14/3/07 היה המבקש חייב דמי שכירות עבור מחצית יולי 2006 ושלושה חודשים: ינואר עד מרץ 2007, סה"כ 28,000 ₪. עד למועד זה נפרעו 5 שיקים בסך כולל של 2,400 ₪ כל אחד, סה"כ 12,000 ₪, כלומר שנותרה יתרת חוב של 16,000 ₪. (ההפרש נובע למיטב הבנתי מכך שבכתב התביעה לא זוכה השיק ע"ס 2,400 ₪, שנפרע ביום 9/3/07). על כן בקשת הרשות להתגונן הראשונה היתה שגוייה, והטענה כי ביום הגשת התביעה שולמו מלוא דמי השכירות לא היתה אמיתית. מכל האמור לעיל עולה כי לא היתה למבקש הגנה בפני התביעה המקורית, ואין לו הגנה בפני התביעה המתוקנת, ועצם הגשת הבקשות חלף פינוי הנכס ותשלום החובות שנצברו עד אז, היתה מיותרת וגרמה הוצאות רבות ונוספות, שעל המבקש לשאת בהן. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין הבקשה, בנוסף להוצאות ושכ"ט בגדר פסק הדין. פסק דין נחתם בנפרד. שכירותשיקיםדמי שכירות