החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטתי הקודמת, בה לאחר ציון תמציתי של טיב הפרשה קבעתי כי לא יהיה קל לשחרר המשיב אלא לחלופת מעצר בעלת מאפיינים טובים מאד, אם בכלל. הצדדים נחלקו עתה בשאלה, אם ניתן בכלל לשחרר את המשיב ואומר מיד שעקרונית, איני רואה אפשרות לפסול אפשרות השחרור. בפני פרוטוקול והחלטה בתיק בית המשפט המחוזי בתל אביב, מ"ת 20691-03-10, בה נדונו עניינם של שלושה אחרים המעורבים בפרשה. לנוכח טיעוני הצדדים, ובמיוחד טיעוני התביעה שהתקבלו, קבעה כב' השופטת כוחן, בהחלטה מיום 16.03.10, כי שלושת המשיבים שבפניה, הנאשמים האחרים בפרשה, פעלו להפצת מאות אלפי כדורים מזויפים לאורך כ-4 שנים, בהיקפי ממון עצומים, לאחר הקמת רשת שליחים הפרושים בכל הארץ, ולמעשה – "הקימו המשיבים מיני מפעל להפצת הטבליות המזויפות". נוסף על כך, מואשמים אותם משיבים גם בהעלמת ההכנסות האסורות מפעילות זו ובהלבנת הון. בהחלטתה המקיפה, מאזנת השופטת הנכבדה בין הערכים המתנגשים וסוף דבר קובעת כי ניתן לשחרר כל אחד מן המשיבים בערובות מכבידות, אף ללא קבלת תסקיר. המשיב הנתפס על ידי התביעה כראש בפרשה הזדרז והגיש ערר לבית המשפט העליון ושם הוסכם בין שני הצדדים על הקלות מסוימות בתנאי שחרורו, כאשר עיקרם חלוקת סך המזומן ל-2 תשלומים, אך כנגד זאת – תוספת תנאי של איסור שימוש בתקשורת וניתוק קוי טלפון. התובעת המלומדת ניסתה לשכנעני שענינו של המשיב שבפני אמור להיות שונה מענינם של אותם משיבים, שכן הוא שעסק בפועל באריזת הכדורים המזויפים, באמצעות מכונה, שקל לטלטלה ולהפעילה ולהמשיך לייצר באמצעותה כדורים באלפיהם. אלא, שדומני שציור הפרשה בפני בתי המשפט לערכאותיהם על ידי התביעה עצמה מלמד, בין במפורש ובין במשתמע, כי חלקם של אלו הנדונים עתה במחוזי, אינו קל בשום פנים ואופן מחלקו של המשיב שבפני. אחד המייצר, אחד המפיץ – כל אחד מאלו היה חלק בלתי נפרד ובלתי חליף במזימה הפושעת והחמורה המתגוללת בכתבי האישום שהוגשו. בנסיבות אלה, קשה להלום מצב שבו אדם או אנשים שחומרת מעשיהם לא פחותה משל המשיב ושעניינם נדון במחוזי, יוכלו להשתחרר עקרונית, ואילו אדם דוגמת המשיב שבפני, הנדון בבית משפט השלום ועניינו המהותי אינו שונה מענין האחרים, לא יוכל להשתחרר. שירות המבחן בתסקיר מפורט ביותר אינו מתעלם מבעיות קשות המוצבות על ידי אופיו ודרך פעולתו של המשיב בחייו. כך, המשיב מציג פסדה מסוימת ותופס עצמו בדרך מסוימת אשר בינן לבין המציאות יש פער מטריד. המשיב בוחר לפעול בדרך קונקרטית ולא פעם בעייתית בתגובה לבעיות בהן נתקל, ודרך פעולה זו הוכיחה עצמה כהרסנית. שירות המבחן מעריך אפוא כי קיימת רמת סיכון להשנות בעיות בעתיד, ואוסיף ואומר שבוודאי כך הדבר כאשר המניע של המשיב, עליו הצהיר בחקירתו ובפני שירות המבחן, הוא הרצון לרווח כלכלי קל ומהיר. אין בכך כדי לשלול לחלוטין אפשרות שחרור של המשיב. סיכון קיים תמיד בשחרורו של עבריין וכל מהותו של פרק שלם בחוק המעצרים עוסק בענין זה. אלמלא היה קיים סיכון, חזקה על התביעה ההגונה והמקצועית שלא היתה מגישה כלל בקשת מעצר, ואף אם כן – היה המשיב משוחרר ללא תנאים מגבילים. השאלה היא האם ניתן להטיל רסן על מידת הסיכון במקרה זה. לטעמי, ובודאי לנוכח החלטת בית המשפט המחוזי והחלטה בהסכמה בבית המשפט העליון בעקבותיו, התשובה העקרונית חייבת להיות חיובית, כאמור לעיל: אם קל לייצר כדורים מזויפים ולארזם במסגרת מעצר בית, ודאי שקל לא פחות להמשיך ולשלוט במערך ההפצה, ענין שעמד על הפרק בעניינם של המשיבים בבית המשפט המחוזי, ולא מנע ענין זה שחרורם. עם זאת, לאחר שקובע אני עקרונית אפשרות שחרור של המשיב לחלופה טובה מאד, חייב אני לפסול החלופה המוצגת בפני עתה: אמנם, השירות התרשם מהורי המשיב כי הם מבקרים את התנהגותו של המשיב והינם אנשים אחראים ורצינים. המשבר המשפחתי, אפשר שגם הוא יוביל ליתר בקרה של ההורים על מעשי בנם, ענין שקודם לא היה מקום לצפות לו, שכן מדובר בבגיר בן 30. עם זאת, התרשמתי באופן חמור מתגובתה המיידית של האם להגעת שוטרים למקום, טרם שידעה במה חשוד בנה, ותגובתה להגעת השוטר היתה שקר בוטה, נסיון להדיפת השוטר מן הבית החוצה והתעלמות מצו חיפוש. כאשר זו תגובתה של האם, קשה מאד לתת בה אמון כי תציית להוראת בית המשפט ותזמין מרצונה את המשטרה היה ויפר המשיב תנאי מתנאי השחרור. ובאשר לאב – אף אם לא נקט פעולה אקטיבית להפרעה לשוטרים – הרי התנערותו המופגנת מבנו או מהענין לשמו הגיעו השוטרים למקום, תוך אפס גילוי ענין במתרחש ושאיפה למהר החוצה, אף היא מעוררת חשש כבד באשר למידת מחויבותו לענין ויכולתו להתייחס לענין ברצינות, כאשר התנהגות זו והתנהגות האם מהוות בעיני סימן משמעותי יותר מכל מלל אותו נדבו לקצינת המבחן. לפיכך, אדחה הדיון כדי לאפשר למשיב באמצעות סנגורו המלומד לנסות ולאתר חלופה אחרת, ואם לא תעמוד גם זו בתנאים הנדרשים לחלופה ברמה הגבוהה ביותר, הרי אראה עצמי חייב להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים תוך שמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר כשתאותר חלופה שתאפשר בעיני שחרור, שהוא ללא ספק האמצעי העדיף בתיק זה. לפיכך, ישאר המשיב במעצר עד להחלטה אחרת ויובא למועד הדיון, אשר נקבע ליום 19.04.10 בשעה 09:00. יש לאפשר למשיב 3 שיחות טלפון על חשבון המדינה. עותק ההחלטה יועבר לשירות המבחן על ידי הסנגור המלומד ועל ידי המזכירות, והשירות יגיש תסקירו למועד היה ויציע הסנגור המלומד חלופה נוספת. שחרור ממעצרזיוףמעצר