1. מונחת לפני בקשה לחיוב המשיבים בערובה להבטחת הוצאות ההליך, אם תדחה התביעה שהוגשה על ידם. 2. התביעה נשוא הבקשה נסובה על הליך שניהל המבקש, שהינו עורך דין במקצועו, על סך 3 מיליון ₪, בשם ה"ה שינקוביץ (להלן: "שינקוביץ") כנגד המשיבים. בתביעתם טוענים המשיבים בין היתר כי המבקש התרשל כלפיהם, חרף היותו בא כוח הצד שכנגד באותו הליך, בין היתר בכך שהציג לפניהם מצגי שווא ונהג בחוסר תום לב. עיקר הטענות הן באשר להליך ביניים שנקט המבקש בשם שינקוביץ, לכינוס נכסים על רכוש של החברה, המשיבה 2, במעמד צד אחד, הגשת התביעה תוך פרסום שהסב נזק ניכר שלא לצורך, הפרת חובות שונות עת ניהל עימם מו"מ לפשרה במסגרתו התחייב שלא תוגש על ידו בקשה לפסק דין וכזו הוגשה, נקיטת הליכים בקשר עם סחורה של המשיבים שעשה שידע שהסחורה מובטחת בשיעבוד לבנק ועוד. המבקש טוען כופר בחבותו מכל וכל באשר לטענתו התביעה קנטרנית ומחוסרת כל יסוד. המבקש שהפסיק לייצג את ה"ה שינקוביץ אף הגיש תביעה שכנגד. 3. המבקש טוען כי יש לחייב את המשיבים בערובה להוצאות נוכח סיכויי התביעה האפסיים לטענתו וכן עקב המצאות המשיבים בקשיים כלכליים ניכריים. בבקשה נטען כי המשיבות מצויות בחלקן בהליכי כינוס נכסים ולא ניתן יהיה לגבות את ההוצאות באם התביעה תדחה. בהקשר זה מפנה ב"כ המבקש בין היתר להחלטות שונות שיצאו מבתי המשפט כנגד מי מהמשיבים, אשר במסגרתן נדחו בקשות של המשיבים או התקבלו תביעות נגדם והושתו עליהם הוצאות. עוד מופנה בית המשפט להליך כינוס נכסים על רכוש המשיבים, ובמסגרתו מונה עו"ד נימצוביץ' ככונס נכסים לצורך אכיפת אגרת חוב, כמו גם חיוב המשיבים בהפקדה כספית כתנאי לרשות להגן בתביעה שהגיש נגדם בנק מרכנתיל דיסוקנט בע"מ (להלן: "הבנק"), סכום אשר לא הופקד ובהמשך אף ניתן בגדרו פסק דין. אציין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר מטעם המבקש. 4. ב"כ המשיבים טוען כי דין הבקשה להמחק על הסף מחמת אי תמיכתה בתצהיר כנדרש. לגופו נטען כי יש למשיבים יכולת לשלם הוצאות אם ישותו עליהם, תוך שמפנה להלכות הפסוקות לפיהן בית המשפט אינו נענה כדבר שבשגרה לבקשות מסוג כאמור על מנת לא לחסום תובע הנמצא בקשיים כלכליים מלנקוט בהליכים משפטיים. התגובה נתמכה בתצהירו של המשיב 1, מר ספקטור, שאף נחקר על תצהירו. בחקירתו העיד ספקטור כי ההוצאות שהושתו על המשיבים בהליכים השונים שולמו, חרף טענות המבקש וכי המשיבים הגיעו להסכם עקרוני הבנק לפיו כפוף לביצועו ישוחררו נכסי מקרקעין לבעלות המשיבים או מי מהם תוך פטור מההוצאות שהושתו עליהם בהליך עם הבנק. העד אף התחייב להמציא העתק מתשלומי ההוצאות וכן להמציא טיוטת הסכם הפשרה עם הבנק תוך שביקש שטיוטת ההסכם תמסר לעיני בית המשפט בלבד. אכן, המשיבים המציאו לבית המשפט צילום של שיקים מאת בא כוחם דאז לעו"ד נימצוביץ', בא כוח הנושה לזכותו נפסקו הוצאות, בסך של 35,000 ₪. עוד הומצאה מעטפה חתומה המכילה טיוטת הסכם שנטען כי הינה טיוטת הסכם פשרה עם הבנק. אמנם בא כוח המבקש חולק על אמיתות הקבלות כמו גם היות הצילום בלתי קריא, אי המצאת אסמכתאות לפיהן שולמו כל ההוצאות שהושתו על המשיבים, והעדר יכולתו לבחון את האמור בטיוטת הפשרה עקב היותה חתומה במעטפה סגורה ועוד. ניסיונותי להביא את הצדדים לידי הסדר לא הועילו הגיע העת ליתן את ההחלטה בבקשה. 5. הואיל והתביעה נשוא הבקשה הוגשה על ידי תאגידים ובעל זכויות בהם, יש לבחון את הבקשה הן ביחס לחיוב פרט בערובה להוצאות והן ביחס לחיוב תאגיד. המשיב 1 לפי תקנה 519 לתקנות סדן הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") והמשיבים האחרים שהינם תאגידים לפי סעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט -1999 (להלן: "החוק"). על הטלת ערובה להוצאות להבטחת תביעה שהגישה חברה, חל כאמור סעיף 353א לחוק, שהוסף בתיקון 3 לחוק החברות, אשר השיב על כנו את סמכות בית המשפט לחייב חברה בערובה להוצאות לפי סעיף 232 לפקודת החברות, אשר בוטלה עם חקיקת החוק במתכונת המקורית. לשון הסעיף מורה: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." עצם התיקון מלמד כי המחוקק מצא לנכון להסמיך את בית המשפט לחייב חברה במעמדה כתובעת בערובה להוצאות זאת מתוך ראייה כי קיימים מצבים בהם יתקשה נתבע לגבות הוצאותיו. הפסיקה פרשה את התיקון לחוק כמעמיד נטל על החברה התובעת להוכיח את מסוגלתה לשלם הוצאות משפט באם התביעה תדחה. בהקשר זה ראה בש"א (חי') 6191/04 זגלוגא מורסקא פולסקא ואחר' נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד לישראל בע"מ ואחר', מפי כב' הנשיאה גילאור, בסעיף 12 להחלטה נאמר: "הוראת סעיף 353א לחוק החברות קובע כנקודת מוצא שיקול דעת רחב להורות לחברה לתת ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת"". עוד אפנה להחלטת כב' השופטת דותן, בר"ע 1885/06, גרנדפוס ואחר' נ' טורבו חברה להנדסה ושווק בע"מ ואחר', לפיה: "עינינו הרואות כי גם על פי הוראת סעיף 353א נטל הראיה על החברה התובעת להוכיח כי ביכולתה לשלם ההוצאות אם תוטלנה וכי עצם היות אחריות בעלי המניות מוגבלת מהווה נימוק להטלת ערובה להוצאות." תקנה 519 לתקנות המתייחסת להחלת ערובה בהוצאה על תובע פרטי, מורה כי ככל אין לחייב בערובה מחמת מצבו הכלכלי הקשה של תובע תוך הכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות יסוד, והחשיבות שלא לשים מכשול בפני תובע דל אמצעים המבקש לממש את זכותו החוקתית לגישה לערכאות. (ראה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 547 ע"א 6477/97 רלה וינשטיין נ' עו"ד ליברמן (לא פורסם). בהמשך לאמור קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 2808/00 שופר סל נ' ניב, פ"ד נד (2) 845 כדלקמן: "יתר על כן, בהטלת ערובת הוצאות יש כדי לפגוע בזכות הקנין של התובע המוכרת כזכות יסוד מכח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם מבחינה זו, ומשמדובר בזכות חוקתית, הטלתה של ערובה העשויה לכרוך עמה פגיעה כזו, מן הדין שתיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד" 6. לאחר שיישמתי את ההלכה על נסיבות המקרה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להדחות. 7. את הבקשה היה על המבקש לתמוך בתצהיר כדין, דא עקא, תצהיר כאמור לא הוגש. אמנם לפי ההחלטה הפסוקה הנטל להוכחת יכולת החברה לעניין בקשה לחיוב תובע בערובה מוטל כלל על התובע ברשותו נמצא המידע הרלוונטי, אך אין בכך לפטור את הנתבע מחובת תמיכת בקשתו בתצהיר תוך ציון העובדות הדרושות לעניין. לטעמי, אף אם הנטל להראות יכולת כלכלית מוטל על תובעים, עדיין חובת הנתבע הראשונית הינה ליתן בסיס עובדתי לבקשתו, על מנת שבית המשפט יוכל להשתכנע שאין המדובר בבקשת סרק וכי יש בה טעם מבחינה עובדתית, אחרת משמע, שכל נתבע יגיש ללא כל בסיס בקשות כדבר שבשגרה לחיוב תובע בערובה בהוצאות ומבלי כל תשתית עובדתית לכך. לענייננו, הבקשה שזורה טענות עובדתיות, גם אם נסמכת על החלטות משפטיות שונות ולפיכך היתה חובה לתמוך אותה בתצהיר. זאת ועוד, שעה שהמבקש טען בסעיף 9 לבקשה כי המשיבות נמצאות בהליך של כנוס נכסים, קל וחומר שהיה עליו לתמוך את טענה זו בתצהיר, ואין להסתפק בצרוף החלטות לעניין כמו גם אין די בטענה בבקשה לפיה: "המשיבות 2-4 כולן או חלקן, נמצאות בהליך כנוס נכסים, ללא יכולת לנהל את התביעה וללא כל יכולת להבטיח כי אם וכאשר תידחה התביעה - על הסף - יהא בידי המשיבים להבטיח את המבקש בגין הוצאות הכבדות בניהול הגנתו." זאת ועוד, שעה שהמשיבים חלקו בתגובתם על נכונות טענתו זו של המבקש, כאמור בסעיף 6 לתגובה, לפיה המשיבות 3-4 לא היו בהליכי כנוס נכסים, היה המבקש מחוייב להגיש לאלתר תצהיר התומך בטענותיו, אך כזאת לא עשה. די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. מעבר לדרוש: 8. לגופו, המשיבים הניחו לפני בית המשפט ראיות מהם עולה כי שילמו הוצאות שחויבו בהליכים קודמים. גם אם הצילום של השיקים ששולמו אינו קריא ביותר, עדיין ניתן לראות ממנו על נקלה שהינו העתק תשלומים בקשר עם הוצאות שהושתו על המבקשים. כזכור, המשיב 1 נחקר על ביצוע התשלומים, עדותו זו לא נסתרה, לא כל שכן נתמכת בהעתק צילומי שיקים ששולמו בעניין ובכך הורם הנטל. זאת ועוד, גם מטיוטת הסכם הפשרה שהוגשה לבית המשפט ניתן ללמוד כי ייתכן ובעתיד, כפוף לחתימת הפשרה וביצועה, יהיו המשיבים פטורים למעשה מתשלום הוצאות שהושתו עליהם בהליכים נגד אותו נושה, וכן יוותרו בבעלותם נכסים שיהיה בהם די לשלם הוצאות ככל שיושתו עליהם בתובענה, אם כי המשקל שנתתי לעניין ראיה זו לצורך החלטתי, הוא מועט. לכל אלה אוסיף את הסכמת המשיבים לכך שבית המשפט יפנה שאלה לעו"ד נימצוביץ' באשר למהות התשלומים ששולמו לו על מנת לאושש את טענות המשיבים בעניין זה. לפיכך, הוכח להנחת דעתי כי ביכולת המשיבות 2-4 לשלם את ההוצאות שיושתו עליהם בהליך, אם יושתו, וכי לא קמו הנסיבות החריגות לחייב את המשיב 1 בערובה להוצאות, כנדרש על פי ההלכה הפסוקה. 9. בחנתי גם את סיכויי הצלחת התביעה ולטעמי ובזהירות הראויה, לאור השלב בו אנו מצויים, גם אם סיכוייה אינם גבוהים, לא ניתן, בעת זו של ההליך, לקבוע שהינה תביעת סרק המצדיקה הטלת חיוב בערובה להוצאות. ( רע"א 7543/04, ליסטר נ' ליסטר). לאור כל הטעמים האמורים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ₪ בצירוף מעמ. ניתנה היום כ"ד בסיון, תשס"ז (10 ביוני 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. איתן אורנשטיין, שופט רשם בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו ערובה להבטחת הוצאותערובה