1. בתחילת שנת 2003 נתגלו מספר אירועים, שבהם היו מקרים של גניבת כלי-נשק מהימחי"ם ובעקבותיהם, הורו אלוף-הפיקוד וראש אט"ל (אגף טכנולוגי לוגיסטי), להוציא את כלי-הנשק ממקומם. המדובר בכ - 400 כלי-נשק (מרגמות ומקלעים) המותקנים בכ - 170 רק"ם (רכב קרבי משוריין), שכללו טנקים ונגמשי"ם אשר חנו בימחי"ם באח"י (באחסנה יבשה), ושאותם הוחלט לפרוק ולהעבירם מהימחי"ם לנשקיה. המשימה הוטלה על קצין-החימוש החטיבתי, רס"ן אורן קליימן, והיה עליו להשלימה תוך 5 ימים, בתאריכים שבין ה - 05.01.03 וה - 09.01.03. בתאריך 06.01.03, הוחל בביצועה של המשימה האמורה, כאשר המערער, המשמש כמנהל עבודה רק"ם בחטיבה, עוסק ביחד עם 8 חיילים נוספים. העבודה שביצעו הנ"ל היתה כרוכה במאמצים פיזיים, מאומצת ואינטנסיבית, שכן היה על העובדים להסיר את הכיסויים מהרק"ם, טיפוס על הטנקים והנגמשי"ם, פירוקם של כלי-הנשק, העמסתם ולאחר ניודם, בעזרת מלגזה, לחזור ולפרקם לאחסון בנשקיה, תוך ספירה ורישום. יום חמישי ה - 09.01.03, היה יום קשה במיוחד, היה זה היום האחרון שהוקצה להשלמת המשימה והחיילים נאלצו לעבוד ביום זה מהשעה 08:30 ועד לשעה 19:15. יתר על כן, משנסתיים תהליך איחסון כלי-הנשק, התעורר חשש, כי חסר אחד מהנשקים. הדבר הצריך ספירה מחודשת, בדיקה נוספת, ולשוב ולמנות את הנשקים. רק בסיומן של כל הבדיקות הנוספות, הוברר ששום כלי-נשק לא הלך לאיבוד. המאמצים שהושקעו באותם ימי העבודה, החרדה והמתח, שבהם נתקף המערער מחמת החשש שכלי-הנשק לא ימצא - הלחיץ מאוד את המערער, והוא הרגיש שלא בטוב, עייף ותשוש. למחרת, יום שישי ה - 10.01.03, נשאר המערער לנוח בביתו וחרף הרגשת הלחץ, שלא ייחס לה חשיבות, הלך לישון. בבוקרו של שבת ה - 11.01.03, בדרכו לבית הכנסת, חש לחצים עזים בחזה, זיעה-קרה והוא התמוטט. חבריו פינו אותו לבית-החולים ע"ש "ברזילי", באשקלון, והוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ. בתאריך 12.01.03, בוצע צינתור בליבו, שבמהלכו אובחן אוטם קידמי חריף, והוצע לבצע ניתוח מעקפים. בהמכלך האישפוז עבר התקף נוסף וצינתורים נוספים ובתאריך 26.03.03 בוצע צינתור והשתלת "סטנט". 2. ביום 09.06.03, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 [נוסח משולב], בגין פגימה הקשורה באוטם בשריר הלב (Myocardial Infarction). 3. ביום 07.12.03, דחה קצין-התגמולים את תביעתו של המערער ובהסתמך על חוות-דעתו הרפואית מיום 02.12.03 של פרופ' יצחק שפירא, מומחה למחלות לב (מוצג מש/2), קבע, כי המדובר באוטם בשריר הלב על רקע טרשת עורקים כלילית, וזאת ללא קשר לתנאי שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 4. בתאריך 08.01.04, הוגש ערעור זה על החלטת קצין-התגמולים מיום 07.12.03. 5. ביום 19.05.04, ניתנה החלטה על -ידינו, שבה הורינו למערער להגיש חוות-דעת רפואית מתאימה שיהא בה כדי לתמוך בערעורו, וכן נימוקים מפורטים לכתב-הערעור. 6. ביום 06.07.04, הגיש ב"כ המערער את נימוקי הערעור, וכמו כן, הוגשו על-ידו: א. חוות-דעתו הרפואית, מיום 14.03.04 של דר' עודד אייזנברג, מומחה למחלות-לב (מוצג מע/3). ב. תצהיר, שעשה המערער מיום 29.05.03 (מוצג מע/1). ג. תצהירו של סרן אורן קליימן מיום 29.05.03 (מוצג מע/2). כתב תשובה מטעם ב"כ המשיב, הוגש לנו ב - 03.08.04, וכן הגיש לנו ב"כ המשיב:- א. את תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/1). ב. חוות-דעת רפואית, נוספת, מיום 02.08.04, של פרופ' יצחק שפירא (מוצג מש/3). 7. בסיומם של ההליכים המיקדמיים, נקבע דיון, לשם שמיעת ההוכחות, ליום 11.03.08: ראשון העדים, היה המומחה-הרפואי מטעם המערער, דר' עודד אייזנברג, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 14.03.04; לא נערכה חקירה-חוזרת; חברי-הועדה לא הציגו שאלות לעד. אחריו, העיד המומחה-הרפואי מטעם המשיב, פרופ' יצחק שפירא, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המערער על האמור בשתי חוות-הדעת הרפואיות מטעמו: מיום 02.12.03 ומיום 02.08.04; לא נערכה חקירה חוזרת; העד ענה לשאלות חבר-הועדה, פרופ' אברהם מרש. לאחר מכן, העיד רס"ן אורן קליימן, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 29.05.03; לא נערכה חקירה-חוזרת; חברי-הועדה לא הציגו שאלות לעד. אחרון העדים, היה המערער, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירו מיום 29.05.03, לא נערכה חקירה-חוזרת; חברי-הועדה לא הציגו שאלות כלשהן לעד. בתום חקירת העדים הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי טיעוניהם, בכתב. ניתנה החלטה כמבוקש ע"י ב"כ הצדדים, ונקבע, כי פסק-הדין יישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו. 8. הרקע האישי והעובדתי: א. המערער נולד ביום 05.05.57. ב. התגייס לשירות-חובה, ביום 20.07.75. ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97. ד. שירת כחמ"ש צריח, בדרגת: - סמ"ר. ה. ביום 20.07.78, המשיך בשירות הקבע, בתפקיד: מנהל עבודה בחטיבת מילואים, בתפקיד של קצין-בטיחות חטיבתי ומנהל עבודה בבסיס בית-דרס, בדרגת: - רנ"ג. ו. בחודש נובמבר 2004, נקבע לו פרופיל-רפואי: - 21. ז. בחודש דצמבר 2004, שוחרר מצה"ל. 9. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתיק ערעור זה הינה: - "האם תנאי שירותו-הצבאי של המערער וביחוד האירוע מיום 09.01.03, הם שגרמו לאוטם שריר הלב ולהחמרת מצבו (לניתוח המעקפים שעבר)" ? 10. הרופאים-המומחים של שני הצדדים מסכימים, כי למערער טרשת עורקים כלילית שאינה קשורה לתנאי-השירות, והשאלה שלה אנו נדרשים היא: - האם העבודה הפיזית המאומצת ו/או אירוע נפשי כלשהוא הוא זה שגרם להתרחשות האוטם ? חלוקים המומחים-הרפואיים בדיעותיהם, האם אכן העבודה המאומצת והלא שגרתית בין הימים 06.01.03 עד 09.01.03, הם שגרמו לפרוץ אוטם שריר הלב ו/או החמירו את מצבו? 11. על-מנת לקבוע "קשר-סיבתי" בין השירות לבין אירוע האוטם, על המאמץ הגופני או המתח להיות: חריג במיוחד. ב. סמוך לקרות האוטם. רק כאשר שני התנאים הללו קיימים- ניתן לקשרם לתנאי השירות. 12. כמו ברוב רובם של המקרים מעין אלה, שאלות המפתח הינן בסוגיות: - א. האם היה קיים מתח חריג? האם היתה סמיכות זמנים? האם הוכיח המערער, במידת ההוכחה הנדרשת בערעורים אלה, את אשר חובה עליו להוכיח? המומחה מטעם המערער, דר' עודד אייזנברג, טוען, כי המאמץ הפיזי והסטרס הנפשי בהם היה נתון בעת ביצוע משימת העברת הנשקים, ובפרט ביום 09.01.03, הם שהביאו לאירוע האוטם, ולחשיפתה של מחלת טרשת העורקים. כלומר, לטענתו, האירועים, שכללו מאמץ פיזי וסטרס נפשי - היוו זרז להופעת אירוע אוטם שריר הלב. בחוות דעתו מציין דר' ע. אייזנברג: "כיממה לאחר המאמץ החריג הופיעו הכאבים בעוצמה גדולה והביאו לאישפוזו בתמונה של אוטם קידמי חריף. תופעה של אוטם חריף כתוצאה ממאמץ פיזי או נפשי חריג מוכרת היטב בספרות הרפואית. המאמץ גורם להופעת סדק ברובד הטרשתי בעורק הכלילי וזה מביא להופעת קריש-דם הגורם לחסימה חלקית או מלאה של העורק ולהתפתחות של תסמונת תעוקתית בלי יציבה ו/או לאוטם חריף בשריר הלב... אין זה הכרח שהתופעה תהיה מיידית ובהחלט סביר שהיא תופיע גם כיממה ויותר לאחר החשיפה למאמץ ו/או לסטרס הנפשי. בספרות הרפואית מצויינת העובדה שבין החולים שאושפזו עם אוטם חריף שקדמה לו תסמונת תעוקתית, בכשני שליש מהם, התלונות התעוקתיות נמשכו פחות משבוע וזוהי בדיוק התמונה הקלינית של מר מזלטרין". "אין ויכוח שלמר מזלטרין היו גורמי סיכון למחלה כלילית, אולם אלמלא החשיפה למאמץ החריג ולסטרס הנפשי, האוטם בשריר הלב לא היה מתרחש במועד שהופיע ולפיכך יש להכיר באירוע כנגרם עקב תנאי-השירות הצבאי וכקשור למשימות שביצע בשבוע שקדם לאוטם וכמובן גם לסיבוכים שהתרחשו בעקבותיו כולל ניתוח מעקפים". גם בעת שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, אמר דר' ע. אייזנברג, כי אף אם לאדם יש מחלת טרשת עורקים, היא לא חייבת לבוא לידי ביטוי, וישנם גורמים מזרזים המביאים את האדם ללקות באוטם. בעדותו, בתשובה לשאלת ב"כ המשיב: - "ש. תאשר לי שלאדם שיש לו את כל גורמי הסיכון הוא יכול ללקות באוטם גם ללא מאמץ חריג ? ת. כל השאלה היא מתי. תיאורטית, בוודאי שזה יכול לקרות. אבל מהרגע שאתה נחשף לסטרס בין אם הוא נפשי ובין אם הוא פיזי וכאן היה שילוב של שניהם, אז יכולה להקדים הופעת אוטם. יכול להיות שהאיש היה חי עם גורמי סיכון עד גיל 70 ללא אירוע. יכול לחיות עם טרשת עורקים". (עמ' 12 שורות 13-16 לפרוטוקול מיום 11.03.08). לעומתו, המומחה מטעם המשיב, פרופ' יצחק שפירא, טוען, כי למערער היו גורמי סיכון כמו: עישון סיגריות, סוכרת ופרופ' שפירא שולל קשר בין תנאי-השירות והאירועים מ - 09.01.03, לבין אוטם שריר הלב. בעדותו, ענה פרופ' י. שפירא בתשובה לשאלת חבר-הועדה, פרופ' א. מרש: - "מה שקיים בספרות כיום מדבר על פרק זמן מוגדר, קצר וברור בין אירוע שהוא מוגדר חריג לבין תחילת אוטם שריר הלב, רק על זה קיימת ספרות. פרק-הזמן הוא בין שעות בודדות, עד 4 שעות. מה שדיבר המומחה של המערער אם מתחילה תסמונת בלתי יציבה ואני הולך איתה עד שמגיע האוטם, אני מוכן לקבל שיש היגיון רפואי בהכרה של קשר בין אירוע חריג לבין האוטם. הנקודה ההכרחית בקשר הזה שאני יכול להגדיר תסמונת תעוקתית בלתי יציבה שזה אירוע דרמתי, ואני יכול ללכת איתו ברצף עד שאני מגיע לאוטם". (עמ' 21 שורות 2 - 8 לפרוטוקול). 13. לטענת ב"כ המשיב, לא הוכח שהמדובר ב"אירוע חריג". יתר על כן, לדברי המערער, האוטם אירע ביום שבת 11.01.03 בעת שהיה בדרכו מביתו לבית-הכנסת ואי לכך אינה קיימת סמיכות זמנים, בין העבודה המאומצת שנסתיימה ביום 09.01.03, לבין אירוע האוטם. הגם שב"כ המשיב מסכים, ש"דחק חריג" בעוצמתו, ויהא זה: דחק פיזי או נפשי, עלול לגרום להופעת סיבוכיה של מחלת טרשת העורקים, טען הוא, כי לא כל אירוע שאינו רגיל גורם להופעת האוטם. 14. אין מחלוקת, כי אצל המערער קיימים מספר גורמי סיכון ללקות באוטם ובכללם: סוכרת, עישון כבד, יתר לחץ דם וטרשת עורקים כלילית. חרף הנ"ל, טוען ב"כ המערער, שמאחר והמערער לא עבר קודם לכן אירוע לבבי כל שהוא וכי אין במשפחתו רקע לכך, הרי שניתן להסיק כי רק עקב האירועים בשבוע שקדם לאוטם, הלחץ הנפשי שבו היה נתון ובעקבות האובדן הזמני של הנשק - הם הם שהיוו את ה"אירוע החריג", שבגינו נגרם האוטם. 15. כאמור, מסכים דר' עודד אייזנברג, שהמדובר באדם עם רקע של גורמי סיכון מרובים, ברם, קובע הוא, שאין כל קשר בין האירועים בשירות הצבאי לבין מחלתו היסודית, דהיינו, טרשת העורקים, של המערער. עוד גורס דר' עודד אייזנברג, שהמהלך, עד להופעה של האוטם, אינו חייב להיות, בהכרח פתאומי, אלא יכול הוא להימשך מספר שעות ואף מספר ימים. אליבא דר' עודד אייזנברג, אפילו אם תמצי לומר, שהמאמץ הפיזי, שבו היה המערער נתון בשבוע של העבודה לפני האירוע, לא היה יוצא דופן בשירות, אין ספק, שלמאמץ פיזי זה נתווספה העובדה של אובדן זמני של הנשק, שגרמה לו לחרדה יתירה, ויש לשלב את תוצאות שרשרת האירועים הנ"ל ולראות בהם את הזרז לפרוץ האוטם. 16. ביום האירוע, היה המערער בן 46 שנים. מאז היותו בן 18 שנים הוא מעשן, ומן המפורסמות הוא, כי עישון מהווה גורם סיכון עיקרי להופעת האוטם. פשיטא, שאצל אדם שקיימים אצלו גורמי סיכון, כאלו שקיימים היו אצל המערער, יכול ויארע לו אוטם אף מבלי שיהיה חשוף לדחק פיזי או נפשי, עובר לאירוע. 17. אוטם שריר הלב - כללי: אוטם שריר הלב, כמותו תעוקת החזה, נובעת, למעשה אך ורק מטרשת עורקים מתקדמת הפוגעת בעורקים הכליליים. תופעות מחלות אלה, שלא על רקע טרשת העורקים נדירה בצורה קיצונית ביותר. אפשר לומר, כי למעלה מ - 98% של המקרים נגרמים ע"י טרשת העורקים (Atherosclerosis), ורק במקרים נדירים קושרים במחלה אחרת של העורקים הכליליים או אינם קשורים בכל פגיעה בעורקים אלה. קיימים מספר גורמים התורמים להתפתחות תהליך טרשת העורקים ואלה העיקריים: - א. כלכלה עשירה בשומנים הגורמים לכולסטרול. ב. רמת שומנים גבוהה בדם ושינויים בהרכבם התקין (הקשורים הדוקות בסעיף א' דלעיל). ג. אופי אורח חיים (עישון, חוסר פעילות גופנית). במספר סקרים רב, הודגם קשר בין גורמים תורשתיים, סוג העבודה (ואפילו קיום או אי-קיום אמונה דתית) לבין שכיחות מחלות לב טרשתיות. כל גורמי הסיכון הללו פועלים במשך שנים ארוכות. טרשת העורקים, שהיא מחלה נרכשת, הולכת ומצירה את כלי-הדם של הלב ואז עלול להתרחש אוטם בשריר הלב. 18. סמיכות זמנים: לטענת ב"כ המשיב, הגם שמתח נפשי חד ואקוטי וכן עבודה פיזית חריגה - יכולים להיחשב כגורם לאוטם בשריר הלב, הרי זה רק אם אירוע האוטם מתרחש תוך דקות או שעות מעטות לאחר האירוע החריג. בשאלה: מהו מרווח הזמן בין המתח והאירוע ? נוקב המומחה-הרפואי מטעם המשיב זמן של בין שעה עד שעתיים. לעומתו, סבור המומחה מטעם המערער, כי סמיכות זמנים, בין אירוע לבין התרחשות אוטם, אינה משמעותית. אמת, שבנתונים שהיו קיימים אצל המערער, דהיינו, מחלת טרשת עורקים כלילית, שהיא קונסטיטוציונלית ועל רקע גורמי הסיכון שהוזכרו, בהחלט יכול להתפתח אוטם בשריר הלב, כתוצאה מגורם חיצוני. אלא, במה דברים אמורים ? כאשר קיימת סמיכות בזמנים. לדעת פרופ' יצחק שפירא: אוטם, שאירע שעות לאחר שהסתיים ה"אירוע" - אינו קשור לאירוע. לדעת דר' עודד אייזנברג: ניתן לשייך את האוטם לא רק שעות, אלא אפילו ימים לאחר שהסתיים ה"אירוע". 19. המומחים-הרפואיים מסתמכים על האמור במאמרים בספרות הרפואית, ובעיקר תומכים הם יתדותיהם במובא בספרו של Braynwald Eugene בנושא: Heart Disease. אולם, בעוד שפרופ' יצחק שפירא מביא את האמור בהוצאה משנת 2001 ומסתמך עליה, מצטט דר' עודד אייזנברג את ההוצאה משנת 1997. הנה כי כן, הספרות הרפואית שהוצגה בפנינו אכן מדברת על סמיכות זמנים של כ - 8 שעות. ולעניין זה מבכרים אנו את עמדתו של פרופ' יצחק שפירא. 20. נכון הוא, שאדם בעל רקע של מחלת טרשת עורקים כלילית וכן סיכונים נוספים אחרים, יכול וילקה באוטם בשריר הלב גם במהלך חיים שגרתיים, שאינם כרוכים במאמץ או בדחק נפשי או פיזי. בקביעתנו זו, אין אנו מתעלמים מן ההלכה הפסוקה, לפיה: - "העובדה שהמחלה יכלה להתפרץ, או להתלקח גם שלא עקב השירות, איננה שוללת את ה"קשר הסיבתי". האפשרות התיאורטית האמורה איננה יכולה לשלול את ה"קשר הסיבתי" מקום בו היה אירוע בשירות שהאיץ את פריצתה של המחלה. מה שיוצר את הקשר בין השירות למחלה - דבר שתוצאתו היה הכרה בנכות - הוא שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, עקב השירות והוא אף אם קיימת מן הבחינה הרפואית האפשרות התיאורטית שהמחלה היתה פוקדת אותו גם מחוץ לשירות... מקום שבו פרצה המחלה הקונסטיטוציונלית לראשונה בעת השירות, המערער הראה "קשר סיבתי" לשירות, קמה חזקה לטובת המערער, כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידיו. נטל ההוכחה בשאלת קיומו של "הקשר הסיבתי" רובץ תמיד על המערער, ואולם נטל הבאת הראיות יכול שיעבור מצד אחד למשנהו במהלך ההליך. משהוכיח המערער קיומן של נסיבות מסויימות במהלך השירות, על קצין-התגמולים הנטל לסתור קיומו של "קשר סיבתי" כזה. כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, העברתו של נטל זה מוצדקת, מקום בו מצביע המערער על אירוע, או על שרשרת של אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה" (ראה:ע.א 472/89, קצין התגמולים נ. רוט, פ"ד מ"ה (5), עמ' 203, בעמ' 214, גם ראה אותו עניין רע"א 2027/94, קליג נ. קצין-התגמולים פ"ד נ' (1) עמ' 529). 21. אירוע חריג: - כדי שניתן יהיה להכיר באוטם בשריר הלב כפגימה הקשורה לשירות - יש להוכיח, שעורק-כלילי, המוביל דם אל שריר הלב, נסתם ע"י קריש דם, אשר הופעתו היא תולדה של מאמץ מיוחד, נפשי או גופני, מוגדר בזמן או במקום שמקורו בשירות הצבאי. כאשר דרישה זו אינה מתקיימת - לא ניתן לומר, כי השירות הוא ש"גרם", ואי לכך לא ניתן יהיה להכיר באוטם זה כגורם לנזק. הפסיקה מדברת על "אירוע חריג" ביחס לנהוג ולרגיל באותו סוג עבודה שבו עסק תובע-הנכות, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא במועד אחר. אוטם שריר הלב מסווג, מעצם טבעו, כפגימה שעשויות להיות לה סיבות שונות, שביניהן אף הגורם של ה"אירוע החריג". ברם לא די בכך: על תובע הנכות לעמוד גם בדרישה סיבתית נוספת, שעניינה מידת התרומה של ה"אירוע החריג" לתוצאה. תרומתו הסיבתית של האירוע החריג להופעת האוטם - יכול להתבטא הן בעצם קרות האוטם והן במועדו. כלומר, אפשר שללא האירוע החריג לא היה אוטם מתרחש כלל ואפשר שהיה מתרחש רק מאוחר יותר. מכל מקום, וזאת חייבים אנו להדגיש, ברוב המכריע של המקרים, ברור, כי מחלת טרשת העורקים - מהווה את הגורם העיקרי והמכריע להיווצרות האוטם. 22. פירושו של דבר הוא, שהבעיה שלה אנו נדרשים, היא - עובדתית בעיקרה, דהיינו, האם מתיאור העובדות הנאמנות עלינו אכן מדובר במצב של "דחק אקוטי חריג", כפי שהוא מוגדר בפסק-הדין בע.א מ.ס 279/89 קצין התגמולים נ. רוט (פ"ד מ"ה (5) ע' 205, בע' 211). אנו סבורים, שנסיבות שירותו של המערער, לא היו חריגות במיוחד ואין לומר, כי הוא עסק בעבודה החורגת משגרת היומיום של השירות בצה"ל, חרף המאמץ הפיזי שהיה כרוך בעבודתו בשבוע העבודה המיוחד וחרף העובדה שכלי-נשק נעלם לזמן מה. אין די ב"קשר סיבתי" סובייקטיבי. חייבים לקשור את ה"טריגר" עם קיומו של מצב אובייקטיבי ביחס לאירוע (או האירועים), שהמערער נותן להם פירוש יותר טראומתי מאשר יכול להיראות לאדם מן הצד (ראה בנדון את ההלכה שנקבעה בפסק-דין מס' רע"א 6270/98 פוטשניק נ. קצין-התגמולים (פ"ד נ"ז (3), ע' 721). 23. מכל הטעמים והסיבות שפירטנו בפסק-דין זה, מסקנתו היא, שאין להכיר במערער כ"נכה" לפי חוק הנכים, בגין הפגימה הנטענת, דהיינו, פגימה הקשורה באוטם בשריר הלב, ודין ערעור זה להידחות. 24. החלטת קצין-התגמולים מיום 07.12.03 - נשארת על כנה. 25. אנו מחייבים את המערער לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ (אלפיים ₪). סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה, כדין, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 26. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 27. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים עותק מפסק-דין זה לאחר שבדיון מיום 11.03.08 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לקצין-התגמולים, ישירות עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב - את תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/1). ניתן היום ד' באב, תשס"ח (5 באוגוסט 2008) בהעדר ב"כ הצדדים. ( - ) ( - ) ( _ ) יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' א. מרש גב' יואלה שרון אב בית-הדין חבר חברהצבאחרדההתקף חרדהשירות צבאי