המבקשת עותרת לביטול החלטה שניתנה על ידי ביום 2.6.10 לחייב אותה בערובה בהיעדר תגובה מצידה לבקשה שהוגשה ולחילופין לעיון מחדש באותה החלטה. עיקר העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים . הצדדים הגישו תביעה ותביעה שכנגד. תחילה הגישה המבקשת תביעה על סך 118,463 ₪ בטענה כי המשיבה הפרה את ההסכם עימה לאספקת שירותי תקשורת, וגרמה לה נזקים. המשיבה טוענת כי לא היא זו שהפרה את ההסכם אלא המבקשת אשר ביטלה הוראת קבע שנתנה לתשלום התחייבויותיה על פי ההסכם, ולא שילמה עבור שירותים שקיבלה בפועל. המשיבה שלחה למבקשת מכתבי התראה וסמוך לאחר מכן הגישה המבקשת את תביעתה. בגין החיובים שלא שולמו על ידי המבקשת לטענת המשיבה, הגישה המשיבה תביעה שכנגד על סך 70,000 ₪. כל אחד מהצדדים טוען כי תביעת משנהו הינה תביעת סרק. ביום 5.5.10 הגישה המשיבה בקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, בסך של 20,000 ₪. ביום 06.05.10 ניתנה החלטתי לפיה היה על המבקשת להגיש תגובה לבקשה תוך 20 יום. ביום 10/5/10 מסר ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת עותק ההחלטה לפיה עליה להגיש תגובה תוך 20 יום וביום 11.5.10 קיבלה מבית המשפט עותק הבקשה וההחלטה. לטענת המבקשת, היא ציינה לעצמה בטעות את המועד להגשת תגובתה לעוד 30 יום במקום 20 יום, ולכן לא הגישה התגובה במועד. ביום 31.5.10 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה. ב"כ המשיבה מסר לב"כ המבקשת עותק הבקשה ביום 1.6.10 אלא שעל פי טענת המבקש, הונחה הבקשה במגירתו של עו"ד זליגמן ששהה בחו"ל בימים 29.5.10 ועד ליום 4.6.10 כך שהבקשה לא הובאה לעיונה של עו"ד מאיה לביא, המטפלת בתובענה, ונודע לה עליה רק ביום 6.6.10 בשיחה עם ב"כ המשיבה. בינתיים, ביום 2.6.10 ניתנה החלטתי בדבר חיוב המבקשת בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ בהיעדר תגובה מצידה (להלן: "ההחלטה"). בעקבות זאת הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה ולחילופין לעיון מחדש בה. לבקשה הוגשו תגובת המשיבה ותשובת המבקשת. דיון והכרעה. א. אי הגשת תגובות. לטענת המבקשת, הסיבה בעטיה לא הוגשה תגובתה לבקשה לחיובה בערובה הינה עקב טעות משרדית של באת-כוחה אשר החלה לעבוד במשרד ב"כ המבקשת בתחילת מאי 2010 וסמוך לאחר שהגיעה, קיבלה את התובענה לטיפולה. אין חולק כי ב"כ המבקשת קיבלה את ההחלטה כי עליה להגיש תוגבה, ביום 10.5.10 וביום 11.5.10 קיבלה הן את הבקשה והן את ההחלטה. הן את הבקשה. לטענתה רשמה בטעות תזכורת פנימית ל- 30 יום מיום 10.05.10 לשם הכנת התגובה, במקום 20 יום. טעות משרדית נוספת ארעה לטענת ב"כ המבקשת שעה שמשרדה קיבל ביום 1.6.10 עותק הבקשה שהוגשה ביום 31.5.10 למתן החלטה בהיעדר תגובה אך הבקשה הונחה במגרה של עו"ד זליגמן שהיה בחו"ל וממילא לא טופלה על ידה. המועד שהיה על ב"כ המבקשת להגיש את התגובה היה רשום הן בהחלטה והן בדף הפקס הנלווה ששלח לה ב"כ המשיבה. למרות זאת נעשתה על ידי ב"כ המבקשת טעות ברישום המועד להגשת התגובה ומאחר והיא לא הקדימה להשיב לבקשה, אחרה את המועד. טעות כזו יכולה לקרות. עם זאת לא ניתן לקבל כי טענה כי בקשה "שוכבת במגירה" של עו"ד ואינה מטופלת על ידי עורכי הדין העובדים במשרדו, אשר מונו לטפל בתיק מסויים, עד לשובו. דרך עבודה זו וודאי שאינה יכולה להוות טעם לאיחורים בהגשה לבית המשפט, ולא יסוד לבקשה לביטול החלטה. ב. החיוב בערובה. לטענת המשיבה, התביעה העקרית מופרכת וסיכויי הצלחתה דלים. כן טוענת המשיבה כי קיים חשש שאם תידחה התביעה העקרית, המבקשת לא תשלם הוצאות ככל שתחויב בהן. יסוד לטענתה השניה מוצאת המשיבה בהתנהגות המבקשת אשר חויבה על ידי ביום 23/11/09 בתשלום הוצאות בסך 4,500 ₪ אך לא שילמה אותן גם לאחר שהמשיבה פתחה בגין כך, ביום 16.2.10, תיק הוצל"פ. רק ביום 20.5.10 הואילה המבקשת לשלם את החוב. גם עיכוב זה מסבירה המבקשת בתקלה משרדית. כמו כן טוענת המשיבה כי גם למגשר לא שילמה המבקשת את שכר הטרחה המגיע לו אלא לאחר ש"איים" לפנות לבית המשפט. המבקשת טוענת כי היסוד לבקשה לחיובה בערובה נשמט מששילמה את שני החובות האמורים: למגשר ולמשיבה. נדמה כי הסיבה של "תקלה משרדית" הפך להיות שגור בפי המבקשת, וקשה לקבל כי בשל תקלה משרדית לא שילמה המבקשת הוצאות שהושתו עליה משך חודשים, גם לאחר שנפתח נגדה תיק הוצל"פ. יתר על כן, מועד התשלום על ידה מעלה חשש שהתשלום נעשה כדי ליצור משקל נגד לבקשה לחייבה בערובה. בתמיכה לבקשה הגישה המבקשת אך ורק תצהיר של באת כוחה אשר מסרה את התשתית העובדתית הנדרשת לסיבת המחדל בהגשת תגובות המבקשת, אך לא התייחס למצבה הכלכלי של המבקשת ויכולתה לעמוד בהוצאות אם יוטלו עליה. בתשובה לתגובה צירפה המבקשת תצהיר של מנכ"ל המבקשת, מר יצחק טוויל, ולפיו המבקשת היא חברה פעילה המעסיקה 40 עובדים, ועומדת בהתחייבויותיה כלפי כל נותני השירותים העובדים איתה ובמיוחד כלפי חברת אורנג', המספקת לה שירותי סלולר בסכום של כ- 7,000 ₪ מידי חודש. תצהירו של מנכ"ל המבקשת כללי ביותר, לא ניתנו בו נתונים פיננסיים כלשהם ולא צורפו לו אסמכתאות שיהיה בהם כדי לשאת בנטל המוטל על המבקשת להניח תשתית עובדתית ליכולתה הכלכלית, ובמיוחד לנוכח נסיבות תשלום ההוצאות על ידה בתובענה זו. לגבי תובעת שהיא חברה בע"מ חל סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". סעיף זה לחוק החברות הוסף בתיקון מספר 3 בשנת 2005 כדי להבהיר כי לא היתה בחוק החדש כוונה לשנות מההלכה שנפסקה לעניין סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, בכל הקושר לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה להוצאות הנתבע. ראה: רע"א 8274/08 מדינת ישראל נ' חברת מסרי גבון בע"מ (6.4.09). רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1) 647 (1990). על-פי הוראה זו קיימת חזקה לפיה על תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל להפקיד, על פי בקשת נתבע, ערובה להוצאות, והנטל לסתור את החזקה מוטל על החברה - התובעת. חזקה זו ניתנת לסתירה אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה. ראה: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08). כאמור, המבקשת לא צרפה לבקשתה המקורית תצהיר התומך בטענותיה בדבר יכולתה הכלכלית לשלם הוצאות ככל שתחוייב בהם. תצהיר כאמור צורף רק לתשובה שהגישה, וגם נקט התצהיר לשון כללית בלבד, ללא פרטים וללא אסמכתאות המצויות תחת ידיה של המבקשת. מכאן שהמבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה על-פי סעיף 353א לחוק החברות להוכיח כי תוכל לשאת בהוצאות משפט ככל שיוטלו עליה. ראה: ת"א (מחוזי ב"ש) 3062/09 אליקים בן ארי בע"מ נ' א.ס. רכינות השפלה בע"מ (15.6.10). במיוחד כך, בהתחשב בהתנהלותה של המבקשת בתשלום הוצאות בסכום קטן יחסית, בתובענה זו, כאמור לעיל. על-פי חלופה שנייה ניתנת החזקה כי על תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל להפקיד ערובה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה. חלופה זו מעניקה לבית המשפט אפשרות לשקול שיקולים שונים במתן החלטה בבקשה להפקדת ערובה, ובין היתר השאלה אם התובענה הוגשה בתום לב ומה סיכויה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה ועוד. ראה: רע"א 10905/07 שלעיל. סיכויי התביעה בשלב זה אינם ברורים ברמה המחייבת את המסקנה כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את החזקה. במידה ובית המשפט מגיע למסקנה כי תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל לא סתרה את החזקה כי עליה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, יש לשקול מהו גובה הערובה הראוי בשים לב לצורך לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של נתבע שלא "להיגרר" להליך סרק מבלי שהוצאותיו תובטחנה. לעניין זה יש לקחת בחשבון בעניינינו כי הדיון מתנהל, לא רק בתביעתה של המבקשת אלא גם בתביעה שכנגד שהגישה המשיבה, שלגביה יש לצאת מההנחה כי זו לא הוגשה אך ורק כ"משקל נגד" לתביעה העקרית" וכי היא היתה מוגשת בכל מקרה. בהתחשב בכך, ראיתי לנכון להפחית את גובה הערובה שנקבע על ידי לסך של 10,000 ₪. על המבקשת להפקיד את הסכום האמור תוך 21 יום במזומן או בערבות בנקאית. בנסיבות העניין כאמור לעיל, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות. בקשה למתן החלטההחלטה בהעדרהעדר תגובהערובה להבטחת הוצאותערובה