מבוא לפני תביעה כספית על סך 200,000 ₪ אשר הוגשה בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תש"ה- 1965. תמצית טענות הצדדים התובע מס' 1 (להלן: "הלפרין") מכהן כיו"ר הנהלת הוועד המקומי במושב מירון. התובע מס' 2 (להלן: "זילברשטיין") והנתבעים מכהנים אף הם כחברי הנהלת הוועד המקומי במושב מירון. התובעים טוענים, כי ביום 12.7.09 הוגשה הצעת תקציב מטעם הוועד המקומי לאישור מליאת המועצה האזורית מרום הגליל. ההצעה עברה ליועץ המשפטי של המועצה ולאחר בחינתה הועברו הערותיו ליו"ר הוועד. בהתאם להערות האמורות, קיימה הנהלת הוועד המקומי ישיבת עבודה ביום 6.8.09, במטרה לגבש הצעת תקציב מתוקנת. הצעת התקציב השנייה הוגשה לאישור המליאה ואז ראש המועצה הודיע ליו"ר הוועד המקומי שהיועץ המשפטי התחלף ויש להעביר את הצעת התקציב לבחינת היועץ החדש. התובעים טוענים, כי מאחר והחלטות הוועד אשר התקבלו בישיבת העבודה האמורה נתקבלו ללא חוות דעת משפטית ולאור הצורך בחוות דעת כאמור, הרי שבפרוטוקול צוין, כי החלטות הוועד המקומי יועברו לבחינת וחוות דעתו של היועץ המשפטי של הוועד המקומי. כן נקבע, כי ככל שהחלטות הוועד יידרשו ניסוח שונה לאור חוות דעת היועץ, הרי שהן ינוסחו ברוח הערותיו מבלי לפגום ברוח ובבסיס ההחלטות. התובעים טוענים, כי הפרוטוקול נחתם על ידי שלושה מחברי הוועד. לטענתם, ביום 30.8.09 פרסמו הנתבעים מנשר לציבור תושבי מירון ובו האשמות חסרות שחר כלפי התובעים, כחברי וועד אשר תמכו בהחלטות הוועד ואשר חתמו על הפרוטוקול המפורט לעיל. התובעים טוענים, כי בין היתר טענו הנתבעים שהפרוטוקולים של הוועד המקומי נכתבים במשרד עו"ד בתל אביב, שהקשר בין הנכתב ובין מה שמוחלט בוועד הוא מקרי אם בכלל וכי עסקינן במזימה. התובעים טוענים, כי הטענות האמורות אינן נכונות והן פרי דמיון הנתבעים. התובעים טוענים, כי האמור במנשר מהווה לשון הרע כמשמעותו בחוק. לטענתם, פרסום הדברים גרם להם לבושה ופגע בהם בצורה חמורה. עוד טוענים, כי הדברים נועדו בכדי להטיל דופי באופיים, להשפילם בעיני הבריות, לפגוע בכבודם, במעמדם, ביושרם ובמשרתם הציבורית. התובעים טוענים, כי הנתבעים פרסמו את המנשר בכדי לגרום להם סבל ונזק גדול. לטענתם סביר, כי החברה תחוש שנאה, בוז ולעג כלפי אדם, ובעיקר איש ציבור, אשר נאמרים עליו דברים מהסוג שנכתבו במנשר האמור. התובעים מוסיפים וטוענים, כי מקום בו נפגע בעל מעמד ציבורי מיוחד הנובע מעיסוקו או מהמוניטין שצבר, הרי שהוא רשאי להסתמך על אותו מעמד בתביעתו לקבלת פיצוי מוגדל. לטענתם, פרסום הדברים פגע בתדמיתם, במעמדם הציבורי ובאמון הציבור כלפיהם וכן גרם להם לעוגמת נפש והוא עלול לפגוע בהם בעתיד, עת יבקשו את אמון הציבור. לטענתם, מקום בו פרסום לשון הרע נעשה מתוך כוונה לפגוע בתובעים, הרי שבית המשפט מוסמך לפצות כל אחד מהתובעים עד לסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק. לטענת התובעים, מעבר לפיצוי האמור על הנתבעים לפרסם התנצלות פומבית המתקנת את העוולה שגרמו בשל פרסום המנשר. הנתבע מס' 1 (להלן: "פאר") טוען, כי דין התביעה להדחות. לטענתו, התובעים מנהלים את ענייני הישוב בשרירותיות, חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים. לטענתו, הלפרין מחזיק בתפקידים רבים וצבר כוח רב והוא מנצל זאת בכדי להלחם במתנגדיו ועל כן אין להתפלא, כך לטענת הנתבע, כי באופן מפתיע, בחר הנתבע מס' 2 אלק שלא לשרת עוד את ציבור תושבי מירון והתפטר מתפקידו בוועד המקומי. לטענת פאר, אין קשר בין הפרסום לבין תדמיתו של הלפרין, הנובעת מהתנהלותו. פאר טוען, כי בכתב התביעה מופיעים פרטים לא מדויקים ואף מסולפים. כן טוען, כי לכתב התביעה צורפו מסמכים מפוברקים, וביניהם פרוטוקול הישיבה מיום 6.8.09 אשר נערך על ידי התובעים בכדי להתאים לטענותיהם. לטענתו, עסקינן בניסיון להלך עליו אימים ולהרחיקו מהדרך הפוליטית, כך שיהיה בידי התובעים לפעול ללא הפרעה. לטענתו, הפרסום נשוא התובענה מתייחס להתנהלות הוועד המקומי, בו הוא בעצמו חבר. פאר טוען, כי היות והוועד המקומי הינו אישיות משפטית עצמאית הרי שבעל הדין הנכון להגיש את התובענה, ככל שיש בה ממש, הוא הוועד עצמו ולא החברים בו. לטענתו, הנוסח בגינו הוגשה התביעה מתייחס להנהלת הוועד המקומי ולא לאדם מסוים ובוודאי שלא לזילברשטיין. פאר מוסיף וטוען, כי לפי חוק איסור לשון הרע הרי שלשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור שאינו תאגיד אינו עילה לתובענה אזרחית. לטענתו, סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע נוקט באיזון ראוי בין הזכות לשם טוב מחד וחופש הביטוי מאידך. לאור האיזון האמור, הרי שלאדם תהיה עילת תביעה רק כאשר יש בפרסום בכדי להשפיל, לבזות ולפגוע בו באופן ספציפי. פאר טוען, כי אין בפרסום הנטען בכדי לפגוע באופן ספציפי בתובעים ובוודאי שלא בזילברשטיין. לטענת פאר, בבחירות אשר נערכו ביום 20.1.09 נבחרו לוועד המקומי התובעים ואדם נוסף מטעם רשימה אחת והנתבעים מטעם רשימה אחרת. לטענתו, הנתבעים ביקשו לייצג את תושבי מירון במסירות, בעיקר לאור טענות חמורות אשר הועלו כנגד אגודת מירון בה חברים התובעים. לטענתו, באסיפת חברי הוועד המקומי ביישוב מירון שהתקיימה ביום 21.6.09, חילק הלפרין הצעת תקציב, שונה משמעותית מזו שצורפה לכתב התביעה. כן טוען, כי הנתבעים הפצירו בפני הלפרין, כי ירשם פרוטוקול אולם הוא סירב ולא נרשם פרוטוקול. פאר טוען, כי ביום 6.8.09 התקיימה אסיפה נוספת בכדי לגבש הצעת תקציב. לטענתו, במסגרת הישיבה האמורה, הלפרין הקריא סעיפים של הוצאות והכנסות בלבד ועדכן, כי תחשיב הארנונה לפי ההצעה יהיה לפי מ"ר ולא לפי מספר מיטות שמחזיק כל תושב, כפי שהיה בהצעה הקודמת. לטענתו, הצעת התקציב לא עברה לנוכחים בישיבה. פאר טוען, כי התנהלות זו של הסתרת מידע וזלזול בחברי הוועד אופיינית להלפרין אשר נוהג להעלים או להסתיר מסמכים מהותיים מחברי הוועד המקומי או לצטט מתוכם רק חלקים המשרתים את מטרותיו. עוד טען, כי בתום האסיפה החליט הלפרין לאשר את הצעת התקציב מבלי שנערכה הצבעה וכנגד דעתם החולקת של הנתבעים. לטענתו, הוא דרש, כי תוכן הישיבה יעלה על הכתב אולם הלפרין סירב, כפי שסירב גם בפעמים קודמות. לטענתו, הלפרין אמר לו שהיועץ המשפטי נמצא בחו"ל וכי כאשר הוא ישוב הוא יכתוב פרוטוקול. כן טוען, כי הוא דרש כי לכל הפחות הפרוטוקול יוצג לאישורו והלפרין השיב לו, כי אין לו זמן לישיבות נוספות וקם על מנת לעזוב את המקום. פאר מוסיף וטוען, כי מאחר והצעת התקציב הייתה גבוהה בהרבה מהמקובל הרי שהייתה חשיבות מיוחדת להעלאת הדברים על כתב. לטענתו, בישיבה מיום 24.8.09 הובאה הצעת התקציב לאישור המועצה, מבלי שנרשם פרוטוקול או הוצג לחברי הוועד. כמו כן, בישיבה זו התברר לו שהלפרין צירף רשימת נושאים אשר לא נדונו בפני הוועד ולא יכולה הייתה להתקבל לגביהם החלטה כדין. לטענתו, בנסיבות האמורות ומתוקף חובתו החוקית והמוסרית כאיש ציבור, היה עליו ליידע את תושבי מירון באשר להתנהלותו של הלפרין והאופן בו מתקבלות החלטות בוועד המקומי. פאר טוען, כי פעל בתום לב, בהתאם לחובתו המוסרית והחוקית ובהתאם למעמדו ותפקידו כאיש ציבור. לטענתו, התובעים ניפחו תביעתם באופן מופרז ומופרך ולא הרימו אף לא מקצת מהנטל בכדי להוכיח שהם זכאים לפיצוי הנטען. פאר טוען, כי נראה שהתובעים סבורים, כי יהיה בכך בכדי להפעיל עליו לחץ וכי יעלה בידם להתעשר שלא כדין על חשבונו. לטענת הנתבע מס' 2 (להלן: "אלק"), דין התביעה להדחות. לטענתו, אין ולא הייתה לו כוונה לפגוע בתובעים. לטענתו, הוא רואה עצמו כשליח של כלל הציבור במירון והוא סבור, כי נטל המיסים המוצע על ידי התובעים כבד למדי ובעיקר בהשוואה לישובים אחרים. אלק טוען, כי בנסיבות אלו, הוא ראה לנכון להציג עמדה שונה מעמדת התובעים בעניין זה. לטענתו, הוא הביע את עמדתו במכתב נשוא התביעה. לטענת אלק, מטרתו לא הייתה פגיעה בתובעים, כי אם הבעת עמדתו בנושא המיסים מתוקף תפקידו ושליחותו הציבורית. ביום 16.6.11 ולאור הודעתם של התובעים ואלק נמחקה התביעה נגד אלק ללא צו להוצאות. הראיות הלפרין, זילברשטיין ופאר הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף העידו, אלק ומר סופר עמית (להלן: "סופר")- ראש המועצה. כמו כן, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות האם המכתב נשוא התובענה מהווה פרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע, לגבי התובעים או מי מהם, אם לאו, זו השאלה העומדת לפתחי. לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפניי אני קובעת, כי דין התובענה להדחות, כפי שיפורט להלן. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול:"להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו". סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי מקום בו לשון הרע הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע או אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע, רואים בכך פרסום לשון הרע. במסגרת סעיף זה, ערך המחוקק הבחנה בין פרסום בכתב לבין פרסום שאינו בכתב. מקום בו הפרסום אינו בכתב נדרש, כי הפרסום היה מיועד לאדם אחד או יותר מלבד הנפגע. כן נדרש, כי הוא הגיע בפועל לאדם נוסף מלבד הנפגע, אף אם לא האדם אליו היה מיועד הפרסום. מקום בו עסקינן בפרסום בכתב, די בכך שלפי הנסיבות הוא עשוי היה להגיע לאדם אחד מלבד הנפגע, אף אם לא יועד לאיש. בענייננו, עסקינן במכתב אשר הפיץ פאר לתושבי מירון. פאר אינו מכחיש, כי כתב את המכתב וכי הפיץ אותו. מכאן, ככל שיקבע, כי האמור במכתב מהווה לשון הרע, הרי שפרסומו מהווה פרסום לשון הרע בהתאם לחוק. ככל שייקבע, כי עסקינן בפרסום לשון הרע יהיה מקום לבחון, האם עומדות לפאר ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. במסגרת המכתב נשוא התובענה טען פאר באשר לניסיונו של הלפרין לאשר תקציב גבוה במיוחד. כן נטען, כי הפרוטוקולים של הוועד המקומי נכתבים במשרד עורכי דין בתל אביב וכי הקשר ביניהם לבין מה שמוחלט בוועד הוא מקרי בהחלט ועל כן פאר ואלק ראו לנכון להתנגד ל"מזימה" האמורה. לשם הכרעה בשאלה, האם פרסום מהווה לשון הרע אם לאו, משתמש בית המשפט במבחן האובייקטיבי. המבחן האמור נגזר ממטרתו של החוק- מניעת פגיעה בשמו הטוב של אדם, כפי שהוא נתפס בעיני הבריות. על כן, הפרשנות הניתנת לפרסום הינה בהתאם למובן אשר האדם הסביר היה מייחס לאמור בפרסום (ע"א 740/86 - יגאל תומרקין נ' אליקים העצני פ"ד מג(2), 333). בחינת תוכנו של הפרסום נעשית על דרך בחינת הפרסום בכללותו, בחינה אובייקטיבית שאינה נדרשת לתחושותיו של הנפגע מהפרסום, אלא בוחנת כיצד היה הפרסום מובן בעיני כל (אורי שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) 118). מהמכתב עולה, כי קיימת לכאורה מזימה להעברת תקציב גבוה באופן ניכר וכי כחלק מהמזימה האמורה הפרוטוקולים נכתבים במשרד עורך הדין בתל אביב והם אינם משקפים את ההחלטות שמתקבלות בוועד. הכוונה להעברת התקציב הגבוה באופן האמור מיוחסת להלפרין. סבורני, כי המכתב מייחס להלפרין מעשים והתנהגות אשר יש בהם בכדי להוות לשון הרע כהגדרתו בחוק. באשר לזילברשטיין, אין מחלוקת, כי שמו כלל לא מוזכר במכתב (נספח ה' לכתב התביעה) והאמור במכתב אינו מיוחס לו. זילברשטיין אף העיד, כי שמו אינו מופיע במכתב נשוא המחלוקת (עמ' 18 ש' 6-8). אין בעובדה שזילברשטיין הינו חבר וועד בכדי לקבוע, כי קיימת לו עילת תביעה באופן אישי בעילה של פרסום לשון הרע. בעניין זה יש לציין, כי אף כותבי המכתב הינם חברי וועד. בעדותו נטען בפני פאר, כי במנשר הוא טען שנעשית מזימה בוועד המקומי. פאר נשאל למי הוא ואלק ייחסו את המזימה והשיב, כי הם כתבו הועד המקומי. לטענתו, הנטל הוא על הוועד ואף הוא עצמו חלק מהוועד ורואה עצמו שותף לכל דבר שנעשה והוא חלק מזה (עמ' 42 ש' 14-18). סבורני, כי אין בטענות אשר נטענו כלפי התנהלות הוועד בכדי לתמוך בטענת זילברשטיין באשר לפרסום לשון הרע לגביו. לא שוכנעתי, כי יש באמור במכתב בכדי לפגוע בשמו הטוב של זילברשטיין ולבזותו. לפיכך, כבר בשלב זה יש לקבע, כי דין תביעתו של זילברשטיין להידחות מטעם זה. כאמור, מצאתי כי המכתב נשוא התובענה מהווה פרסום לשון הרע בנוגע להלפרין. כעת עולה השאלה, האם עומדות לפאר ההגנות המפורטות בחוק באשר לפרסום הדברים. סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". מהסעיף עולה, כי בכדי שתתקיים ההגנה האמורה נדרש, כי הדבר שפורסם היה אמת. בעניין זה נקבע זה מכבר, כי "נקודת המבט הרלוונטית היא נקודת המבט שבה מתקבלת ההחלטה על הפרסום נושא התביעה בגין הוצאת לשון הרע". קרי, השאלה היא מה היו העובדות אשר היו ידועות במועד הפרסום והאם על סמך עובדות אלו סבר המפרסם, כי הפרסום משקף את האמת. עסקינן בפרוש סביר והגיוני. פירוש לפיו אמיתות הפרסום תבחן אף על פי עובדות אשר התגלו לאחר הפרסום יש בה בכדי להטיל נטל בלתי סביר על המפרסם. בפסיקה נקבע עוד, כי הפרשנות לפיה המידע הרלוונטי הוא זה אשר היה ידוע בעת הפרסום עולה בקנה אחד עם לשון החוק ולפיה "דבר הפרסום היה אמת". כלומר, בעת הפרסום הוא היה אמת (לעניין זה ראה: ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין- אורבך). בעדותו נטען בפני פאר, כי במכתב נשוא התובענה הוא כתב שהפרוטוקולים נכתבים במשרד עו"ד בתל אביב. פאר נשאל לאיזה עו"ד הוא מתכוון והשיב, כי זה נאמר מפורשות. פאר טען, כי הוא ביקש מהלפרין שייכתב פרוטוקול והלפרין השיב שעו"ד בן צבי נמצא בחו"ל וכשיחזור יכתוב פרוטוקול. פאר טען, כי הוא ביקש שהפרוטוקול האמור יוצג בפניו והלפרין השיב, כי אין לו זמן לישיבות נוספות וכי הם לא פונקציה בשבילו (עמ' 35 ש' 27-32). לטענתו, לאחר שהישיבות היו מסתיימות הוא היה מבקש שירשם פרוטוקול והלפרין לא כתב (עמ' 38 ש' 29-30). פאר נשאל, האם ייתכן שהלפרין כתב פרוטוקול לאחר סיום הישיבה והשיב, כי אינו יודע. בהמשך טען, כי אם הלפרין היה כותב פרוטוקול בסוף הישיבה אז היה עליו להראות אותו בישיבה הבאה והוא לא עשה כן וזה מלמד שהוא לא כתב פרוטוקול בתום הישיבה (עמ' 38 ש' 33, עמ' 39 ש' 1-8). פאר העיד, כי עד למועד הגשת התביעה הוא לא ראה פרוטוקולים (עמ' 38 ש' 11-12). פאר אישר, כי במועד כתיבת המנשר הוא לא ראה פרוטוקולים (עמ' 38 ש' 19-20). פאר נשאל על סמך מה כתב, כי האמור בפרוטוקולים אינו משקף את שהוחלט והשיב, כי הייתה ישיבת מועצה והוגשה הצעת תקציב למועצה ואז הוא ראה שהנתונים אינם אמיתיים. פאר נשאל איזה פרוטוקול הוא ראה בישיבת המועצה והשיב, כי ראה רק טבלאות. פאר הוסיף, כי בשבילו זה פרוטוקול לכל דבר. לטענתו, אם מוגשת הצעת תקציב לאישור בשבילו זה פרוטוקול ותמך טענתו בשאלה כיצד מאשרים את ההצעה (עמ' 38 ש' 13-18). אלק העיד, כי נכח בישיבה מיום 5.4.09. לטענתו, הוא לא ראה שהפרוטוקול נכתב במהלך או בסוף הישיבה ורק לאחר שהוגשה התביעה ראה את הפרוטוקול (עמ' 28 ש' 27, עמ' 29 ש' 1-5). כן העיד, כי נכח בישיבה מיום 21.6.09. לא ראה שהפרוטוקול נכתב ולא ראה אותו עד שהוגשה התביעה (עמ' 29 ש' 12-17). בהמשך העיד, כי נכח בישיבה מיום 6.8.09. הוצגו לאלק שני פרוטוקולים, נספח ז' לתצהיר של הלפרין ונספח שצורף לכתב התביעה והוא נשאל, האם ראה את מי מהם נכתב במהלך או בסוף הישיבה והשיב בשלילה. לטענתו, לא ראה את הפרוטוקולים לפני שהוגשה התביעה (עמ' 29 ש' 29-33, עמ' 30 ש' 1-3). אלק העיד, כי ב- 6.8.09 הוצגה להם הצעת תקציב אשר הוקראה להם ולא נמסרה להם. לטענתו, על אף בקשותיהם לא נרשמו פרוטוקולים. אלק נשאל, האם ביקש לראות את הצעת התקציב והשיב, כי השיבו לו שהפרוטוקולים נרשמים מול עורך דין שיושב בתל אביב ונמצא בחו"ל. אלק הוסיף, כי בהיותו חבר וועד הוא רצה לחתום על הפרוטוקולים ולאמת את מה שנכתב בהם אולם הם לא הוצגו בפניו (עמ' 30 ש' 4-10). עוד העיד, כי הצעת תקציב 2009 (נספח ד' לתצהירו של הלפרין) הוקראה להם והוא לא ראה אותה (עמ' 30 ש' 11-13). כאמור לעיל, התביעה אשר הוגשה נגד אלק נמחקה בהתאם להסכמה אשר התגבשה בינו לבין התובעים. אלק העיד, כי הלפרין פנה אליו עם הצעה למחוק אותו מהתובענה. לטענתו, הם נפגשו באקראי והלפרין קרא לו לעשות שלום וביקש שיכתוב מכתב ויביע בו את התנצלותו. אלק הוסיף, כי ההתנצלות שלו היא על הטון והסגנון שכן לא הייתה לו כוונה לפגוע בהלפרין או בוועד אולם על העובדות, כגון עניין הפרוטוקולים, הוא עמד ולא התנצל (עמ' 31 ש' 17-24). אלק טען, כי אם הפרוטוקולים נכתבים בתל אביב אז גם הוא צריך לכתוב על זה. לטענתו, הוא לא בדק האם הפרוטוקולים נכתבו בתל אביב ואם כתוצאה מהדברים האלה הייתה איזו פגיעה אז הוא הביע התנצלות (עמ' 32 ש' 1-4). אלק נשאל, האם הסתמך על זה שהלפרין אמר שהפרוטוקולים יירשמו בתל אביב והשיב, כי זה מה שהלפרין אמר (עמ' 32 ש' 5-7). נטען בפניו, כי הלפרין אמר שניסוח הפרוטוקול, ולא כתיבתו, ייעשה על ידי עורך הדין. אלק השיב, כי למיטב זכרונו מדובר היה בכתיבת הפרוטוקול (עמ' 33 ש' 10-19). פאר העיד, כי הכיר את עו"ד בן צבי ושוחח עמו. פאר נשאל האם שאל אותו לגבי הפרוטוקול והשיב בחיוב. לטענתו, עורך הדין הפנה אותו להלפרין. פאר טען, כי הוא פנה לעו"ד בן צבי בשנת 2009 וכי הפנייה הייתה בעל פה (עמ' 36 ש' 2-13). לטענתו, הוא לא היה עד לכתיבת הפרוטוקולים בתל אביב (עמ' 36 ש' 14-15). הנה כי כן, אין מחלוקת כי אין בידי פאר להוכיח, כי הפרוטוקולים נכתבו בתל אביב במשרד עורך הדין, כפי שטען במכתב נשוא התובענה. גם מעדות אלק עולה, כי הוא לא היה עד למעשה האמור ואין בידו להעיד, כי זה מה שאירע בפועל. עם זאת, כאמור לעיל, לא מוטלת על פאר חובה להוכיח, כי זו האמת, בכדי שתחול הגנת "אמת בפרסום". לשם כך כל שעליו להוכיח זה שבעת פרסום הדברים הוא סבר, כי זו האמת וכי היה בסיס איתן לסברה זו. בעניין זה השתכנעתי לאור המפורט לעיל, כי בעת פרסום המכתב נשוא התובענה פאר סבר כי עסקינן באמת. עדויות פאר ואלק לפיה לא ראו את הפרוטוקולים ולפיה הבינו מהלפרין, כי עורך הדין יכתוב את הפרוטוקול אמינות בעיניי. אף אם כוונת הלפרין הייתה שניסוח הפרוטוקול, להבדיל מכתיבתו, ייעשה על ידי עורך הדין הרי שמה שרלוונטי זה שפאר סבר, כי האמור במכתבו משקף את האמת, כפי שזו הייתה ידועה לו בעת כתיבת המכתב. הלפרין העיד, כי הפרוטוקולים כתובים בכתב ידו וכי היועץ המשפטי של הוועד לא מנסח עבורו פרוטוקולים (עמ' 18 ש' 32, עמ' 19 ש' 1-3). זילברשטיין העיד, כי היו"ר כותב פרוטוקול וכי שניים או שלושה חברי וועד, והוא ביניהם, חותמים (עמ' 17 ש' 22-25). הלפרין העיד, כי על הפרוטוקול חתמו הוא, זילברשטיין וצבי קרקוביץ והעיד, כי הם מהווים רוב כסיעה בתוך הוועד המונה חמישה חברים (עמ' 19 ש' 18-21). זילברשטיין העיד, כי הלפרין כתב את הפרוטוקולים וכי ראה אותו עושה כן שכן ישב מולו (עמ' 13 ש' 23-24). לטענתו, הוא חתום על הפרוטוקולים מיום 5.4.09, 21.6.09 ו- 6.8.09 (עמ' 12 ש' 27-32). זילברשטיין העיד, כי חתם על הפרוטוקול של הישיבה מיום 5.4.09 בסיום הישיבה. זילברשטיין נשאל מתי חתם על הפרוטוקול מיום 21.6.09 והשיב, כי אם הוא חותם על פרוטוקולים הרי שהוא חותם בסיום הישיבה באותו יום (עמ' 13 ש' 1-8). זילברשטיין נשאל, האם לפני שהוא חותם הוא מוודא שהפרוטוקול משקף את שנאמר בישיבה והשיב בחיוב. בהמשך טען, כי אין לו ספק שהפרוטוקול נכתב בהתאם לנאמר בישיבה אולם הוא עובר עליו לפני שהוא חותם (עמ' 13 ש' 9-11). נטען בפניו, כי הוא חתם על שני פרוטוקולים שונים, באשר לשכרו של איש האחזקה, ועל שניהם מופיע התאריך 6.8.09. זילברשטיין השיב, כי עסקינן בטעות דפוס (עמ' 13 ש' 17-22). נטען בפניו, כי הוא העיד שהוא חותם על הפרוטוקולים לאחר שהוא בודק שהם משקפים נאמנה את שהיה בדיון. בתגובה טען זילברשטיין, כי יכול להיות שהוא טעה. זילברשטיין נשאל מדוע חתם על שני פרוטוקולים והשיב, כי ניתן לראות את ההבדל ביניהם. כן טען, כי אינו זוכר שנכתבו שני פרוטוקולים באותו יום אולם אישר, כי חתימתו מופיעה על שניהם (עמ' 13 ש' 25-31). הנה כי כן, זילברשטיין העיד, כי הוא בודק את הפרוטוקולים לפני חתימתו עליהם ומאידך לא עלה על טעות בפרוטוקול מיום 6.8.09. כמו כן, אין מחלוקת, כי חתם על שני פרוטוקולים מיום 6.8.09 למרות שלא זכר שנכתבו שני פרוטוקולים מאותו יום. עדותו של זילברשטיין לא הותירה עליי רושם אמין. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענתו לפיה ראה את הלפרין כותב את הפרוטוקולים בעת הישיבה וכי הוא חתם עליהם בסיום הישיבה. כמו כן, אף אם תתקבל עדותו של זילברשטיין הרי שאין בעדות זו בכדי לסתור את עדותם של פאר ואלק לפיה, למיטב ידיעתם לא נרשמו פרוטוקולים וכי מדבריו של הלפרין הם הבינו שעורך הדין יכתוב את הפרוטוקולים. העובדה שפאר ואלק לא היו בין חברי הוועד אשר חתמו על הפרוטוקולים עולה בקנה אחד עם עדותם לפיה למיטב ידיעתם לא נרשמו פרוטוקולים ועדותם לפיה סברו, כי אלו נרשמו במשרדו של עורך הדין, כפי שציינו במכתב נשוא התובענה. כאמור, הלפרין טען, כי הפרוטוקולים כתובים בכתב ידו וכי היועץ המשפטי של הוועד לא מנסח עבורו פרוטוקולים (עמ' 18 ש' 32, עמ' 19 ש' 1-3). הלפרין נשאל, מדוע ציין בפרוטוקול מה- 6.8.09 כי התקציב וצו המיסים יעברו לניסוח משפטי ואישור היועץ המשפטי והשיב שהיות והיה ויכוח משפטי עם היועצים המשפטיים של המועצה האזורית, הרי שהם נאלצו שוב ושוב לערוך תיקונים והם העבירו את התיקונים לחוות דעת משפטית של היועץ המשפטי של הוועד המקומי (עמ' 19 ש' 4-9). נטען בפניו, כי הוא כתב שהפרוטוקול יעבור לניסוח משפטי והוא השיב, כי הפרוטוקול מנוסח בעת הדיון בהתאם למה שמוחלט בדיון והכוונה היא שיקבלו מהיועץ המשפטי אישור לנוסח ובמידת הצורך היועץ יגיד שהניסוח לא טוב וכי יש לקבל את ההחלטות בניסוח אחר, ובמקרה כזה היו צריכים לקיים ישיבה נוספת ולנסח את ההחלטה בהתאם לניסוח המתקן של היועץ. הלפרין הוסיף, כי זה לא קרה בענייננו (עמ' 19 ש' 10-15). כאמור עדויותיהם של פאר ואלק לפיהן למיטב ידיעתם לא נכתבו פרוטוקולים והם סברו, כי עורך הדין אמור היה לנסחם, לאור הדברים שהלפרין אמר להם, אמינה בעיניי. דבריו של הלפרין לפיהם הפרוטוקול יועבר לניסוח של היועץ המשפטי יש בהם כדי לתמוך בטענתו של פאר באשר לדברים בהם האמין בעת פרסום המכתב נשוא התובענה. העובדה שפאר לא חתם על הפרוטוקולים תומכת אף היא בטענתו לפיה סבר, כי הם לא נכתבו בישיבה או בסמוך לאחריה וכי הם עתידים היו להיכתב על ידי עורך הדין, כפי שטען במכתבו. הלפרין העיד, כי מירב היא מזכירה אשר פועלת בהתאם להוראותיו. נטען בפניו, כי לאחר שפאר פנה למירב בכדי לראות פרוטוקולים היא דחתה אותו בכל פעם וטענה, כי הלפרין עסוק ושצריך לקבל את אישורו של עו"ד מעוז אשר היא לא השיגה. הלפרין נשאל מדוע לא ניתן היה להגיד למירב לתת לפאר את הפרוטוקולים ומדוע נדרש אישור של עורך דין והשיב, כי ישנו דיון בבוררות בין פאר וחברי וועד אחרים והבורר קבע חיסיון לפרוטוקולים מסוימים ועל כן מירב ידעה, כי נדרש אישור של עורך הדין באשר לאילו פרוטוקולים ניתן להעביר לפאר (עמ' 25 ש' 5-30). סביר בעיניי, כי תשובות מירב לפניותיו של פאר אשר ביקש לראות את הפרוטוקולים היה בהן כדי לחזק את תחושותיו של פאר, כי נפלו פגמים ברישום הפרוטוקולים ובאשר למעורבות עורך הדין בעניין הפרוטוקולים. נטען בפני פאר שהוא טען שקרקוביץ אישר בפניו, כי לא נכתבו פרוטוקולים. פאר נשאל מדוע לא זימן אותו לעדות והשיב, כי הוא בקואליציה עם הלפרין. פאר נשאל מדוע לא ביקש צו של בית המשפט לפיו יזומן קרקוביץ להעיד והשיב, כי יש קלטת שמוכיחה את אמיתות טענתו לפיה לא נכתבו פרוטוקולים (עמ' 41 ש' 24-28). סבורני, כי אין בעובדה שקרקוביץ לא זומן לעדות בכדי לפעול לרעתו של פאר. כאמור, בכדי לבחון האם חלה ההגנה המפורטת בסעיף 14 יש לבחון האם המפרסם סבר, כי עסקינן באמת בעת הפרסום. לעניין זה אין צורך בעדותו של קרקוביץ ואין בידו להעיד על המידע שהיה בידיו של פאר בעת שליחת המכתב. באשר לאחת מהצעות התקציב (נספח ו') העיד הלפרין, כי היא נדונה בישיבה ב- 21.6 ובישיבה ב- 6.8. לטענתו, הוא הגיש את אותו מסמך בדיוק בשני המועדים האמורים. הלפרין אישר, כי הוא כתב שהצעת התקציב האמורה אושרה בשתי ישיבות וועד. הלפרין נשאל, האם לטענתו זה אותו דבר והשיב, כי ההיקף התקציבי הוא אותו היקף. נטען בפניו, כי בין המסמכים יש הבדל בסכום של הארנונה וכי במסמך השני יש תוספת של חובות קודמים. הלפרין נשאל כיצד בידו לומר שמסמך זה אושר ב- 21.6 כשאין מחלוקת שהצעת התקציב נערכה לאחר המועד האמור ולא באותם סכומים. בתגובה שב וטען, כי הסכום של ההיקף הוא אותו סכום (עמ' 20 ש' 27-32, עמ' 21 ש' 1-16). הלפרין נשאל, כיצד ההצעה יכולה הייתה להיות מאושרת ב- 21.6 אם הוא ערך אותה במועד מאוחר יותר, אחרי שקיבל תיקונים, והשיב, כי מה שאושר זה ההיקף התקציבי. נטען בפניו, כי היקף הכספים דומה אולם הפרמטרים שונים וכי ברור שלא מדובר באותו תקציב וכי לא דנו ואישרו את זה. בתגובה טען הלפרין, כי התקציב אושר בשתי ישיבות. לטענתו, בישיבה מיום 21.6 דיברו על היקף התקציב וזה היסוד לתקציב ובישיבה ב- 6.8 פורטו היקפי ההכנסות הצפויים בהתאם לתיקונים שהיועצת המשפטית של מרום גליל ביקשה להכניס. לטענתו, הוא כתב שהתקציב אושר בשתי הישיבות ומהפרוטוקולים ניתן להבין מה היה (עמ' 21 ש' 17-32, עמ' 22 ש' 1-3). נטען בפניו, כי הפרמטרים של ההצעות שונים וכי זו לא אותה הצעת תקציב. הלפרין השיב, כי זו אותה הצעת תקציב והפרמטרים הם בהתאם למה שהיועץ המשפטי של מרום הגליל ביקש. הלפרין אישר, כי בהצעה המאוחרת אין פרמטר של דוחות, קנסות והיטלים וכי בהצעה המוקדמת יש פרמטר כזה (עמ' 22 ש' 9-15). נטען בפני הלפרין, כי ב- 21.6 לא נעשתה הצבעה על סכום של 420,000 ₪ לפי מ"ר ובמקום להתייחס לטענה האמורה הוא טען, כי בכל הצבעה שלושה חברי הוועד הצביעו בעד ושניים נגד לאחר שנשאל בשנית השיב, כי אינו זוכר (עמ' 22 ש' 4-8). זילברשטיין נשאל, האם ראה את הצעת התקציב אשר הונחה על שולחן אסיפת הוועד בחודש אוגוסט והשיב, כי הוא אינו זוכר תאריכים אולם בדרך כלל הוא ראה כל הצעת תקציב שהועלתה (עמ' 13 ש' 32, עמ' 14 ש' 1). זילברשטיין אישר, כי בישיבה מיום 6.8 אושרה הצעת תקציב על סך 2,600,000 ₪. לטענתו, מלבד הצעת התקציב היה פירוט של הוצאות והכנסות אשר הכין מנהל החשבונות של האגודה (עמ' 14 ש' 11-18). לטענתו, הוא ראה את המסמכים במו עיניו ודן בהם. זילברשטיין נשאל, האם עסקינן בנספח ו' לתצהיר התובעים והשיב, כי יכול להיות (עמ' 14 ש' 19-22). זילברשטיין העיד, כי ניהלו דיון מעמיק וענייני לגבי התקציב וכי פאר התנגד לכל דבר. לטענתו, תמיד היה איתו ויכוח סוער (עמ' 14 ש' 23-24). נטען בפניו שפאר טוען שהוא לא ראה את התקציב והוא השיב, כי אם כך אז שירכיב משקפיים. זילברשטיין הוסיף, כי שלושה אנשים ישבו באותו מעמד, ראו את התקציב וחתמו עליו. נטען בפניו שפאר טוען שלא התקיים דיון ענייני וזילברשטיין השיב, כי זה לא נכון (עמ' 14 ש' 29-32, עמ' 15 ש' 1). בהמשך זילברשטיין נשאל, כיצד בהצעת התקציב מחודש יוני ההכנסות בגין מיסי וועד מקומי היו על סך של 300,000 ₪ וחודשיים אח"כ הם אמרו שההכנסות האמורות הן על סך של 500,000 ₪. הוא נשאל כיצד הגיעו למספר השני וממה נובעים הפערים והשיב, כי הוא לא מנהל החשבונות של האגודה ואינו יודע. זילברשטיין נשאל, האם הסתכל ובירר והשיב, כי יש נתונים משתנים ויכול להיות שיש הבדל בין תקציב לתקציב. הוא נשאל האם יכול להיות שוני בהפרש של חודשים והשיב, כי יכול להיות. לטענתו, הוא אינו יודע להסביר את הנתון (עמ' 15 ש' 2-13). נטען בפני זילברשטיין, כי בהצעת התקציב בסעיף הכנסות כתוב מס וועד מקומי על בסיס ארנונה כולל חובות קודמים. הוא נשאל מה הם החובות הקודמים ומדוע לא היו בהצעת התקציב שהייתה חודשיים קודם לכן והשיב, כי הוא אינו יודע (עמ' 15 ש' 14-16, עמ' 16 ש' 3). בהמשך טען, כי לא ערך את החשבונות והוא מקבל נתונים מהנהלת חשבונות וממי שערך את התקציב. זילברשטיין נשאל האם אינו שואל שאלות והשיב, כי הוא חלש בחשבונות ואינו חייב לדעת חשבונות כנציג ציבור ואם זה הגיוני הוא מקבל את הדברים (עמ' 16 ש' 4-10). זילברשטיין נשאל, מדוע אין פירוט לסכום של שדרוג תשתיות ובתגובה טען, כי היה סיכוי סביר לקבל את הסכום ממשרדי הממשלה. לטענתו, הוא מבין מה זה שדרוג תשתיות אולם אינו יכול להסביר. לטענתו, הוא ראה את הטבלאות אולם אינו יודע האם הוא מבין אותן (עמ' 16 ש' 11-24). זילברשטיין טען, כי הוא אינו מבין מה זה מאגר עילתי פתוח. נטען בפניו, כי הוא הצביע ואישר והוא השיב, כי לא כתב את זה וכי זה לא אקטואלי להם שכן אין להם מאגר כאמור ובהמשך טען, כי אינו יודע מה זה (עמ' 16 ש' 27-31, עמ' 17 ש' 1-6). זילברשטיין טען, כי אינו מתעסק בניהול חשבונות וכי מביאים להם הצעת תקציב והם חותמים. זילברשטיין נשאל מי מביא את ההצעה והשיב, כי יו"ר הוועד והנהלת החשבונות ואם ההצעה נראית סבירה אז מאשרים (עמ' 17 ש' 11-13). עדות זילברשטיין לפיה נערך דיון מעמיק וענייני לגבי התקציב אינה אמינה בעיניי. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה הוא אינו מתעסק בניהול חשבונות וכי הוא חותם על הצעת התקציב אשר מביאים לו הלפרין והנהלת החשבונות. כמו כן, מעדותו עולה, כי אין בידו להסביר פרטים המופיעים בהצעת התקציב וכי המידע אינו ידוע לו. מצאתי, כי יש בכך כדי לתמוך בטענתו של פאר לפיה לא נערך דיון כנדרש, המידע הדרוש לא נמסר לו והוא לא קיבל תשובות לשאלותיו. עדות זילברשטיין, ממנה עולה, כי אין בידו להסביר פרטים אשר אמורים היו להעלות במסגרת הדיון, תומכת בטענתו של פאר בעניין זה. הלפרין העיד שהוא לא שלח לפאר את הטבלאות אשר צורפו כנספח ו' לתצהירו ולטענתו זה חולק בישיבת הוועד (עמ' 22 ש' 23-32). הלפרין נשאל, מדוע הטבלאות לא חולקו קודם לכן בכדי שאנשים יבואו מוכנים והשיב, כי מחלקים לפני כשיש אפשרות (עמ' 23 ש' 1-2). נטען בפניו, כי פאר מעולם לא ראה את הטבלאות וגם חברו לרשימה לא מכיר ולא יודע לפרש אותן. הלפרין השיב, כי אלו טבלאות של המועצה האזורית מרום גליל שהם אימצו והוסיף, כי אם פאר היה מתגורר באופן קבוע במירון הוא יכול היה לראות את הטבלה על לוחות המודעות שכן היא פורסמה על ידי המועצה באותם תעריפים וסיווגים (עמ' 23 ש' 4-8). הלפרין נשאל מדוע הוא אינו שולח את התקציב מראש תמיד לחברי הוועד והשיב, כי אינו חייב לעשות כן לפי החוק (עמ' 25 ש' 3-4). הלפרין אישר, כי הוא קובע את סדר היום של הוועדה וכי הוא מכין את הצעות התקציב יחד עם מנהל החשבונות ובהתבסס על נתוני המערכת וכי הוא מניח בפני חבריי הוועד את הצעת התקציב (עמ' 23 ש' 9-21). הלפרין נשאל, מדוע הצעת התקציב אינה מפורטת, כמו לדוגמא ממה מורכב הסכום המופיע תחת סעיף הכנסות וטען, כי הצעת התקציב מפורטת במידה הנכונה. נטען בפניו, כי מתמלול הישיבה שצירף פאר עולה, כי הגב' אדלר אמרה שהוא הביא הצעת תקציב שהיא לא ראתה קודם לכן ואין לה פירוט. הלפרין השיב, כי הגב' אדלר קיבלה תשובה. הלפרין נשאל מה התייחסותו לדבריה של הגב' אדלר והשיב, כי באופן עקרוני אצלו כל מי ששואל שאלה מקבל תשובה והוא אינו מתחמק (עמ' 23 ש' 25-29, עמ' 24 ש' 2). נטען בפני הלפרין, כי כאשר פאר אמר שלא ראה את התקציב בפעם הקודמת ובתגובה הוא השיב לו, כי בפעם הקודמת הוא התנגד וכי הוא יכול להיכנס למחרת בבוקר ולראות את התקציב. הלפרין נשאל מדוע השיב באופן האמור והשיב, כי יש גבול כאשר יושבים בישיבה ואדם שואל את אותן שאלות אז צריך לשים לזה סוף ולכן השיב כפי שהשיב (עמ' 24 ש' 16-26). נטען בפניו, כי פאר ואדלר אמרו שהם לא מבינים את ההחלטות שמתקבלות בוועדות והוא השיב, כי השניים מתנגדים באופן שיטתי ועקרוני לכל החלטה שמנסים להעביר בוועד. לטענתו, יום לפני הדיון דנו בתקציב אשר נשלח אליהם שלושה ימים קודם לכן ובכל זאת הם הגיעו לישיבה ולא הייתה להם שום שאלה בקשר למהות ולתוכן והם הצביעו נגד משום שכך הם נוהגים תמיד (עמ' 24 ש' 27-31, עמ' 25 ש' 1-2). ברי, כי אין בכך בכדי ללמד, כי לא היה מקום לדון בטענותיו ולהשיב לשאלותיו של פאר. עדות הלפרין בעניין זה וכן עדותו של זילברשטיין לפיה פאר התנגד לכל דבר מלמדות על הלך הרוח אשר ששרר בישיבות הוועד ותומכות בטענותיו של פאר באשר להתעלמות מטענותיו ושאלותיו. התרשמתי, כי הדברים אשר הלפרין אמר לפאר באשר לניסוח הפרוטוקולים וכן התנהלותו, ובין היתר חוסר נכונותו לדון בשאלותיו של פאר והעובדה שפאר נתקל בקשיים עת ביקש לעיין בפרוטוקולים, הם שגרמו לפאר להאמין, כי האמור במכתבו משקף נאמנה את המציאות. בנסיבות אלו, אין לטעון, כי פאר לא פעל די הצורך בכדי לברר האם עסקינן באמת. מצאתי, כי עומדת לפאר ההגנה המעוגנת בסעיף 14 לחוק. סעיף 15 לחוק אסור לשון הרע מפרט רשימה של מקרים בהם תחול הגנת תום הלב. סעיף 15(2) קובע, כי הגנת תום הלב תחול, בין היתר, במקרה בו "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". סעיף 15(3) קובע, כי ההגנה תחול מקום בו "הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר". סעיף 15(4) קובע, כי הגנת תום הלב תחול כאשר "הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות". פאר טוען, כי מתוקף תפקידו בוועד ולאור העובדה שהוא מייצג את ציבור בוחריו הוא חש חובה להביא לידיעתם את הדברים המפורטים במכתב נשוא התובענה. טענתו בעניין זה אמינה ומקובלת עליי. סבורני, כי בענייננו קיימת תחולה לשלושת סעיפי המשנה המפורטים לעיל. שוכנעתי, כי מתוקף תפקידו הציבורי חש פאר, כי מוטלת עליו חובה כלפי ציבור בוחריו ליידע אותם באשר לנעשה בישיבות בוועד בו הוא חבר, כפי שפורט לעיל בהרחבה. התרשמתי, כי פאר פעל בכדי להגן על ענייניו של הציבור אותו הוא מייצג. כמו כן, מכתבו של פאר מהווה הבעת דעה על התנהגותו של הלפרין במסגרת תפקידו הציבורי. פאר נשאל באשר לתפוצה אליה נשלח נספח א' לתצהירו של הלפרין והשיב, כי הפיץ את המכתב לביתם של תומכיו. פאר נשאל מדוע שלח את המכתב רק לתומכיו, בהיותו שליח הציבור, והשיב, כי רצה לידע את האנשים שתמכו בו באשר למתרחש בוועד משום שהוא נשלח על ידם בכדי לייצג אותם (עמ' 35 ש' 15-22). פאר נשאל, האם לא חשב לשתף את כלל הציבור והשיב, כי לגבי אנשים מסוימים זה לא היה עוזר משום שהם הלכו אחרי הלפרין באש ובמים. לטענתו, אנשים לא ידעו מה קורה וחתמו בלאנקו (עמ' 35 ש' 23-26). בהמשך שב וטען, כי הוא שלח את המנשר למי שתמך בו. נטען בפניו, כי הוא שליח של כל הציבור והוא השיב, כי זה נכון אולם חלק תמכו בהלפרין בצורה עיוורת (עמ' 37 ש' 28-32, עמ' 38 ש' 1-2). פאר הוסיף וטען, כי היו אנשים שקיבלו מהלפרין כל מיני הטבות וחייבים לתמוך בו ואם לא יצביעו עבורו הוא מטיל סנקציות כמו אי מתן אישורי בנייה, סגירת מים וכדומה (עמ' 45 ש' 2-6). אין בעובדה שהמכתב נשלח לתומכיו של פאר בלבד בכדי ללמד, כי לא פעל מתוך מחויבותו כשליח הציבור. טענתו לפיה לא ראה לנכון לשלוח את המכתב לציבור תומכיו של הלפרין מקובלת עליי ואין בכך בכדי ללמד, כי פעל ממניעים פסולים. שוכנעתי, כי פאר חש מחויב להגן על האינטרסים של התומכים בו ופעל בכדי ליידע אותם מתוך תחושתו, כי זו חובתו כלפיהם כמי ששלחו אותו להיות חלק מהוועד. התרשמתי עוד, כי יש ממש בעדותו של פאר, הנתמכת אף בעדותו של אלק, לפיה פניותיו להלפרין ושאלותיו לא נענו. עדויותיהם של זילברשטיין והלפרין מלמדות, כי השניים סברו שפאר ואלק ממילא יצביעו נגד ההצעות. שוכנעתי, כי בנסיבות אלו שאלותיו והשגותיו של פאר לא קיבלו מענה. אף בכך יש בכדי לתמוך בתחושתו לפיה בכדי לייצג את ציבור בוחריו כראוי עליו להביא לידיעתם את המידע הרלוונטי. סופר העיד, כי הוא ראש מועצה אזורית מרום גליל וכי הוועד המקומי כפוף למועצה האזורית (עמ' 9 ש' 26-27, עמ' 10 ש' 1). סופר אישר, כי פאר פנה אליו הן בכתב והן בעל פה. כאשר נשאל באשר לתוכן הפניות השיב, כי הפניות עסקו בעיקר בנושא הפרוטוקולים אשר לא הובאו לידיעתו ולא נכתבו. סופר ציין, כי פאר העלה טענה באשר לתקציב ולכך שהוא לא היה שותף להחלטה (עמ' 10 ש' 2-14). סופר אישר, כי קיבל את מכתבו של פאר מיום 23.8.09 (נספח ב' לתצהירו של פאר) במסגרתו נטען, כי חלק מסעיפי התקציב לא הובאו בפני הוועד ולא נרשם פרוטוקול. סופר נשאל מה קרה בעקבות המכתב האמור והשיב, כי התייחס לדברים בשיחה בעל פה עם פאר וציין בפניו שהדברים יועלו במסגרת ישיבת המליאה. לטענתו, לפני אישור התקציב הוא העלה את הטענות של פאר ואלק בפני המליאה. לטענת סופר, חבר מליאה שנכח במקום טען, כי התקציב הוצג לכולם. לטענתו, בשל מכלול של שיקולים התקציב לא אושר (עמ' 10 ש' 20-29). סופר העיד, כי העניין של התקציב של מירון עלה לא אחת במסגרת ישיבות מליאה ופאר, ואולי גם אלק, טענו, כי התקציב לא הובא לידיעתם (עמ' 11 ש' 25-27). סופר נשאל, האם מישהו במועצה בדק את טענותיו של פאר והשיב, כי הוא הציג את הטענה בפני חברי המליאה במסגרת הדיון על התקציב (עמ' 11 ש' 30-32). בהמשך נשאל, האם טענותיו של פאר נבדקו והשיב, כי אינו זוכר באיזה אופן זה נבדק אולם הטענה הועלתה במסגרת הדיון על התקציב (עמ' 12 ש' 1-2). סופר נשאל, האם התקציב נדחה בשל טענות משפטיות והשיב, כי מרביתן טענות משפטיות וכי גם הטענה באשר לנוכחות חברי הוועד היא טענה משפטית. סופר נשאל כיצד ניתן היה שלא לאשר תקציב בין היתר על בסיס טענותיו של פאר בעניין הפרוטוקולים אם טענותיו לא נבדקו והשיב, כי התקציב לא אושר בשל מכלול סיבות ואין בידו לומר שזה היה מסיבה זו או אחרת (עמ' 12 ש' 3-14). פאר נשאל באשר למועד בו פנה לראשונה לראש המועצה בנושא הפרוטוקולים והשיב, כי בישיבה הראשונה כשביקשו לכתוב פרוטוקול והלפרין לא כתב אז הוא פנה לראש המועצה בעל פה. לטענתו, לאחר כל ישיבה בה לא נכתב פרוטוקול הוא פנה לראש המועצה (עמ' 36 ש' 20-28). פאר העיד, כי פנייתו לראש המועצה באשר לפרוטוקולים אשר נכתבים בתל אביב הייתה מיד אחרי הישיבה בה הלפרין אמר שהפרוטוקולים נכתבים בתל אביב, ב- 6.8.09 (עמ' 36 ש' 29-32). לטענתו, הוא אינו זוכר מתי הייתה פנייתו הראשונה לראש המועצה בנדון הכתב. פאר טען, כי כנראה שהיו פניות לפני המכתב מה- 23.8.09 אולם הוא אינו זוכר (עמ' 36 ש' 33, עמ' 37 ש' 1-3). לטענתו, הוא לא קיבל תשובה בכתב מראש המועצה אולם ראש המועצה אמר שיטפל בזה. עוד טען, כי פנה לגופים אחרים אולם לא קיבל תשובות (עמ' 37 ש' 4-7). בהמשך טען פאר, כי פנה למשרד הפנים ולא קיבל תשובות (עמ' 37 ש' 16). פאר נשאל מדוע במנשר לא ציינו שפנו לראש המועצה והממונה על המחוז וטרם קיבלו תשובה. הוא נשאל מדוע לא טרחו לשתף את הציבור בכל האמת והשיב, כי מה שכתבו זה האמת וכי הם שלחו למוסדות מה שצריך (עמ' 42 ש' 22-28). נטען בפני פאר, כי לא חלף שבוע מהמועד בו שלח מכתב לראש המועצה ועד שהוציא את המנשר נשוא התובענה, בו קבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהפרוטוקולים נכתבים במשרדו של עו"ד בן צבי. פאר נשאל מדוע לא המתין לתשובה או בדיקה ומדוע לא פנה לגורמים אחרים והשיב, כי לא קיבל תשובות ממשרד הפנים ומראש המועצה והוא היה צריך ליידע את החברים מה מתבצע בישוב. לטענתו, זה תפקידו כאיש ציבור ולשם כך הוא נשלח. פאר הוסיף, כי בכל הישיבות לא נרשם פרוטוקול ושאל מה עליו לעשות מעבר לזה (עמ' 37 ש' 17-24). פאר נשאל מדוע לא המתין 30 או 60 ימים מהמועד בו שלח את המכתב לראש המועצה ועד ששלח את המנשר והשיב, כי המתין מהמועד בו התנהלה הישיבה הראשונה ועד לישיבה השלישית, תקופה של שלושה חודשים, וזה היה די זמן בשביל לבחון את העניין (עמ' 37 ש' 25-27). סבורני, כי פניותיו של פאר לסופר מלמדות על כי הוא פעל בכל המישורים האפשריים בכדי להביא לפתרון הסוגיה. פאר לא בחר בהפצת המכתב כפתרון המיידי. התרשמתי, כי הפיץ את המכתב לאחר שנכח, כי הבעיה לא נפתרה וסבר, כי חובה עליו להביא את הדברים לידיעת הציבור. שוכנעתי, כי פאר פעל לשם פרסום המידע ממניעים כשרים גרידא וכי כוונתו הייתה להעביר לידיעת הציבור מידע אשר יש בו עניין לציבור. מקובלת עליי טענתו, לפיה די היה לו בזמן שחלף מהישיבה הראשונה ועד לישיבה השלישית בכדי לבחון את העניין. מצאתי, כי אין בסמיכות הזמנים בין מועד פנייתו לסופר ומועד שליחת המכתב בכדי ללמד, כי המכתב נשלח ממניעים לא כשרים. במכתב נשוא התובענה קיימת התנגשות בין שני אינטרסים: הזכות לשם טוב מחד וחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מאידך. בפסיקה נקבע, כי אף פרסום שיש בו לשון הרע הינו פרסום הכלול בחירותו של אדם לחופש ביטוי. עוד נקבע, כי ההגנה אשר ניתנת לביטוי זה חייבת להתחשב בערכים אחרים, וביניהם שמו הטוב של אדם. בין הזכות לשם טוב והזכות לחופש ביטוי קיים מתח בלתי פוסק. כאשר פרסום פוגע בשמו הטוב של אדם יש להכריע ידו של איזה ערך תהא על עליונה. לצורך כך יש לאזן בין הערכים השונים. בעת עריכת איזון בין שתי הזכויות האמורות, יש ליתן משקל מיוחד לחופש הביטוי במקרים בהם עסקינן בעניינים הנוגעים לציבור ובין היתר לנושאי משרות ציבוריות או תפקידים שלציבור יש עניין בהם. חופש הביטוי הינו מהותי וחיוני למשטר דמוקרטי ומאפשר החלפת דעות ועיצוב השקפות ודעות. דמוקרטיה נמדדת בפרסום והשמעת דברי ביקורת, אשר בלעדיהם ירד המשטר הדמוקרטי-פרלמנטרי לטמיון. הזכות לבקר נושא משרה ציבורית מעוגנת בזכות לחופש ביטוי. מקום בו הפרט יהיה צפוי להליכים במסגרת איסור לשון הרע בגין כל הבעת דעה שלילית וביקורתית בנוגע לתפקידו של פקיד ציבור יהיה בכך בכדי למנוע ביקורת המהווה את הבסיס למשטר דמוקרטי (י. יהב לשון הרע (הוצאת "תמר" חברה להפצה בע"מ), 120-121). בפסיקה נקבע, כי "באיזון בין הערך האישי והציבורי לשם טוב לבין הערך האישי והציבורי לחופש הביטוי יש ליתן משקל מיוחד לערך בדבר חופש הביטוי, בעיקר בכל הנוגע לחופש הביטוי הנוגע לענייני הציבור ולגופים ולאנשים הנושאים משרות ציבוריות, או שהם בתפקידים שלציבור עניין בהם" (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא פ"ד מג(3)). הנה כי כן, פרסומים העוסקים באנשי ציבור ובנושאים אשר לציבור עניין בהם עשויים להיות כרוכים בפרסום לשון הרע אולם החשיבות המיוחדת של ביקורת על אנשי ציבור והחשיבות של העיסוק בנושאים אשר לציבור יש עניין בהם עשויות להצדיק גישה מקלה עם המפרסמים. "מתן האפשרות וההזדמנות להשמעת בקורת מדינית, חברתית ואחרת על פעלו של השלטון, מוסדותיו, חברותיו, שליחיהם ועובדיהם, הוא עיקר-שאין-בלעדיו לקיום ממשל דמוקרטי תקין" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281). גופים ואנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים אשר לציבור יש עניין בהם, נוטלים על עצמם, מעצם מעמדם ותפקידם, סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. ברי, כי אין בכך בכדי להתיר ולהצדיק פגיעה בשמם הטוב אולם עובדה זו מהווה שיקול בעת עריכת איזון בין הזכות לשם הטוב והזכות לחופש הביטוי (ע"א א 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא פ"ד מג(3), 840). חשיפה לביקורת הינה חלק מהסיכון החברתי שאדם הבוחר בקריירה ציבורית מצופה ונדרש ליטול על עצמו (ע"א 323/98 אריאל שרון נ' עוזי בנזימן). אין מחלוקת, כי שמו הטוב של איש ציבור אינו הפקר, עם זאת, ככלל חשיבותו של חופש הביטוי גוברת מקום בו עסקינן בהבעת דעה על עניינים ציבוריים (ע"א 9462/04 בן ציון מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ). סבורני, כי דברים אלו יפים אף לענייננו. העברת ביקורת על התנהלותו ומעשיו של איש ציבור, כדוגמת הלפרין, הינה לגיטימית כחלק ממשטר דמוקרטי תקין. אדם הבוחר ליטול תפקיד ציבורי חושף עצמו לביקורת של הציבור. יתרה מזאת, לאישי ציבור, להבדיל מהאדם הפרטי, יכולת טובה יותר להתגונן מפני הפרסומים אודותיהם ודברי שקר המוטחים כלפיהם. לאישי ציבור נגישות גדולה לאמצעי התקשורת דבר המאפשר להם להכחיש ולהזים את הפרסומים אודותיהם ולהציג את גרסתם לציבור. עובדה זו תומכת אף היא בעמדה, כי ההגנה אשר יש ליתן לזכותם לשם טוב אינה זהה להגנה לה זכאי האדם מן הישוב (א. שנהר דיני לשון הרע, 71). דברים אלו יפים לענייננו. אין מחלוקת, כי היו בידי התובעים הכלים לפרסם את עמדתם ולשטוח את טענותיהם נגד האמור במכתב נשוא התובענה. הנה כי כן, קיימות הצדקות לפיהן יש ליתן משקל רב יותר לזכות לחופש ביטוי אל מול הזכות לשם טוב, בנוגע לפרסומים הנוגעים לאנשי ציבור. בענייננו, הדברים אשר יוחסו להלפרין במכתב התייחסו למעשיו במסגרת תפקידו הציבורי וברי כי יש ליתן לכך את המשקל הראוי. כאמור, מצאתי, כי האמור במכתב חוסה תחת הגנת תום הלב, בין היתר משום שעסקינן בפרסום בעל עניין לציבור והעברת ביקורת לגיטימית על מעשיו של עובד ציבור. עירית הוד הנה כי כן, מצאתי, כי אין בפרסום המכתב בכדי להוות פרסום לשון הרע ביחס לזילברשטיין. המכתב אינו מתייחס לזילברשטיין ולא שוכנעתי, כי האמור במכתב עלול לפגוע בשמו הטוב. כן מצאתי, כי פרסום המכתב מהווה פרסום לשון הרע ביחס להלפרין אולם עומדות לפאר ההגנות המפורטות בחוק. התרשמתי, כי פאר סבר, כי האמור במכתב משקף את האמת וכי הוא פעל בתום לב בכדי להביא את המידע לציבור תומכיו, כחלק מחובתו לאור תפקידו הציבורי. בשולי הדברים אציין, כי התובעים לא הוכיחו, כי פרסום המכתב גרם להם לנזק כלשהו. אין מחלוקת, כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי אף מקום בו לא הוכח קיומו של נזק אולם אין להתעלם מהעובדה שהתובעים לא הוכיחו נזק כלשהו, על אף טענותיהם באשר לפגיעה בשמם, בתדמיתם ובאמון הציבור. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעים ביחד ולחוד בסכום כולל בגין הוצאות הנתבע ושכר טירחת עו"ד בסך 35,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את סכום התביעה, מספר הישיבות שהתקיימו בתיק ואת העובדה שהנתבע הוא אדם פרטי שנגרמו לו הוצאות רבות. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה