מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העונש על הפרת חוקי בטיחות בעבודה: הנשיא (גולדברג): .1המשיב הורשע על-פי הודאתו בשתי עבירות על תקנות 9ו- 10לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח- 1988ובסעיפים 191, 223ו- 225לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], חש"ל-1970; האחת עניינה פיגום תלוי שאינו עומד בדרישות התקנות, והשנייה עניינה אי-גידור מעקה של משטח עבודה אשר ממנו עלול אדם ליפול לעומק העולה על שלושה מטרים. .2לאחר מתן הכרעת הדין, טענה נציגת המדינה (שאינה הפרקליטה שהופיעה בערעור לעונש) וכך אסרה: "אבקש % 25מן המקסימום זה 1000ש"ח, עבירה ראשונה". הנאשם טען: "מנהל עבודה מ-1960, בן 61+2, אין הרשעות קודמות, מקרה ראשון שלב החלפת קבלן, הוא עצמו לא פגש המפקח". השופט, בגזר הדין, אומר: "הטיעון והנסיבות מובילות למסקנה שיש להקל; אין עבר פלילי בנדון, הודאה + נסיבות אישיות", וגזר עליו קנס בסך של 250ש"ח לגבי שתי העבירות. .3בערעורה טוענת המדינה כי טעה בית-הדין בהטילו קנס בשיעור של 250ש"ח בלבד, בהתחשב במהות העבירות, משום שהקנס שהוטל הוא % 4מהסכום המירבי שניתן להטילו, והעומד נכון להיום על סך של 000, 6ש"ח. מכאן, כך המאשימה, שהקנס שהוטל מוגזם לקולה. .4בפתח הדברים נציין כי בצו העונשין (שינוי שיעורי קנסות), תשמ"ט-1989 (ק"ת 5209תשמ"ט, 1234) נקבע כי העונש בגין כל אחת מן העבירות שבהן הורשע המערער (התל מיום 1.9.1989) עומד על סך של 500, 4ש"ת, דהיינו הקנס מירבי על שתי העבירות יחד הוא בסך 000, 9ש"ח (ולא כפי שטענה הפרקליטה בבית-הדין האזורי וכפי שנטען בהודעת הערעור). לעניין זה אין עוד נפקות באשר למועד שבו נעברה העבירה; וזאת לאור הוראתו של סעיף 35לחוק העונשין, תשל"ז- .1977על תחולת הוראות סעיפים 64- 61לחוק העונשין לעניין קנסות שניתן להטילם בבית-הדין ראה דב"ע מז/2- 8[1]. .5מתחילת דרכו התייחס בית-הדין לעבודה בחומרת יתר לעבירות על חוקי הבטיחות בעבודה, וזאת בייחוד מהטעם שעבירות אלה עשויות לגרום למותו של אדם או לפחות לפציעתו. בעניין זה נאמר: "תהא ההשקפה המנחה על מטרות הענישה אשר תהא, ברור שבעבירות על חוק שעניינו בטיחות בעבודה, המטרה העיקרית של הענישה היא להרתיע עבריינים בכוח. בעבירה שאינה תוצאה של חולשת דעת רגעית או פעולת יצרים, אלא עבירה המתקרבת באופיה לסוג העבירות הכלכליות שהדרך הטובה ללחום בהן הוא לעשותן 'בלתי כדאיות מבחינה כלכלית' to make economic) ( ,offences uneconomicalברור שגודל הקנס הוא הקובע את מידת ההרתעה. הבעלים של מפעל ומנהליו ובעיקר האחראי לבטיחות במפעל ישקלו ודאי אחרת את כראיות ההוצאה הקשורה בקיום הוראות הבטיחות אם ידעו שאי-קיומן יגרור הוצאות בסכום העולה על ההוצאות שקיום ההוראות מחייבן" (דב"ע ל/2- 8[2], בע' 38; וראה גם דב"ע לא/21- 8[3], בע' 155). .6האם יש בקנס שהטיל בית-הדין האזורי, 250ש"ח, כדי לקדם את מטרת החקיקה כפי שגובשה בפסיקה, דהיינו הרתעת עבריינים בכוח? התשובה היא ללא ספק בשלילה: "תשלום שבו חוייבו המערערים הוא עונש ומטבעו של עונש ומטרתו כי יורגש" (דב"ע לא/19- 8[4], בע' 14). .7האמור עד כה מביא למסקנה כי דינו של הערעור להתקבל. בקביעת העונש הראוי נביא בחשבון מחד-גיסא את הנימוקים לקולה של שופט ביתהדין האזורי, ובייחוד את העובדה שלמערער אין הרשעות קודמות (ראה דב"ע לא/21- 8[3] הנ"ל, בע' 155), וכן כי הפרקליטה שטענה למדינה בבית-הדין האזורי תבעה עונש של -.000, 1ש"ח בלבד. ומאידך גיסא את העובדה שבית-הדין האזורי סבר כי העונש המירבי שניתן להטילו הוא 000, 4ש"ח. במקום האמור בגזר דינו של בית-הדין האזורי אנו מטילים על הנאשם קנס בסך של 000, 1ש"ח או שמונה ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך עשרה ימים מהיום.בטיחות בעבודה