מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת הסכם מימון לימודים: .1א. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (להלן - קופ"ח) היא תאגיד, שעוסק במתן שירותי רפואה לחבריו ובפיתוח שירותי הרפואה בישראל. הנתבעים הם רופאי שיניים, שסיימו את חוק לימודיהם בקיץ .1982 בימים שבין 14.10.79לבין 16.10.79נכרתו ארבעה הסכמים בין קופ"ח לבין כל אחד מן הנתבעים. בהסכמים אלה נקבעו התחייבויות הדדיות בין בעלי ההסכם, שהעיקריות שבהן הן שתיים: במשך שלוש שנים, תשתתף קופ"ח במימון ההוצאות של הפקולטה לרפואת שיניים של אוניברסיטת תלאביב (להלן - האוניברסיטה), שדרושות להשלמת לימודיהם של הנתבעים באוניברסיטה, לשם הסמכתם כרופאי שיניים; בתמורה לכך, לאחר הסמכתם כרופאי שיניים, יעבדו הנתבעים כשכירים בשירותה של קופ"ח, במשך שלוש שנים. ב. לטענת קופ"ח, הפרו הנתבעים את התחייבותם לעבוד בשירות. על-כן, הגישה קופ"ח תביעה נגד כל אחד מן הנתבעים, לפיצויה בשל הנזקים שהוסבו לה, לטענתה, מהפרת ההסכמים. הנתבעים העלו טענות שונות, שנוגעות לתוקפם של ההסכמים, והכחישו את דבר ההפרה. בפתח הדיונים, הושג הסכם דיוני, שעומדות ביסודו שתי הנחות - שלא דבקו בהסכמים פגמים, שנוגעים לתוקפם, ושהנתבעים הפרו את התחייבותם לעבוד בשירותה של קופ"ח. לפי ההסכם הדיוני, התבקש בית-המשפט להכריע במחלוקת, שנוגעת לפירושם של ההסכמים: האם קופ"ח זכאית לפיצוי, בחישוב מפורט, שטעון הוכחה, בשל מלוא הוצאותיה להשלמת לימודיהם של הנתבעים באוניברסיטה, או שמא - הוצאות אלה הוסכמו מראש, בסכומים מסויימים שננקבו בהסכמים, בסכומים שיש להשיבם לקופ"ח, במקרה של הפרת ההסכמים בידי הנתבעים? ובמילים אחרות: האם ההוצאות האמורות ניתנות לתביעה במלואן, לפי הוראות סעיף 10לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970[9] (להלן - חוק התרופות), כפיצויים בשל נזקים, שטעונים הוכחה, או - האם גובהן של הוצאות אלה הוסכם מראש, ונקבע בהסכמים בסכומים מסויימים, שיש להשיבם לפי הוראות סעיף 9לחוק התרופות [9]? עוד הוסכם (פרטיכל, עמ' 1), שהדיון וההחלטה, על-פי ההסכם הדיוני, "יהיו על דרך של דיון בבקשה למחיקת טענות ולמחיקת סעדים מכתב התביעה". ג. תחילה, הושג ההסכם הדיוני בתי"א 3230/84, בתובענה שהוגשה נגד ד"ר ישראל רכטר (להלן - רכטר). לאחר מכן, הצטרפו להסכם בעלי-הדין בשלושת התיקים האחרים. הוסכם ביניהם, שההכרעה שתהיה בתי"א 3230/84תחייב אף אותם. הדין יערך, איפוא, בין קופ"ח לבין רכטר, על-פי ההסכם (להלן - ההסכם), שנכרת ביניהם ביום .15.10.79 .2הוראות ההסכם א. הגדרתם של התשלומים: לפי המבוא להסכם, קופ"ח קיבלה על עצמה "לסייע לסטודנטים ללמוד את מקצוע רפואת השיניים" באוניברסיטה "על-ידי מתן סטיפנדיות". רכטר מוגדר שם כ"סטיפנדיסט", שפנה לקופ"ח "בבקשה לקבל סטיפנדיה כדי לאפשר לו ללמוד רפואת שיניים" באוניברסיטה. בסעיף 2(א) להסכם נקבע, ש"קופת חולים תתן לסטיפנדיסט... סטיפנדיה במשך תקופה של שלוש שנים". סטיפנדיה הוגדרה שם כ"...סך הכל הסכומים שתידרש קופת חולים לשלם לאוניברסיטה או במקומה ו/או להחזקת הפקולטה לרפואת שיניים עבור הסטיפנדיה (צ"ל: הסטיפנדיסט - מ' ב') לכל שנת לימודים אך למעט שכר הלימוד אותו על הסטיפנדיסט לשלם בנפרד לאוניברסיטה עבור כל התקופה הנ"ל". בסעיף 2(ב) להסכם נקבע, שסכום הסטיפנדיה המוסכם הוא 000, 250ל"י לשלוש שנות הלימוד ביחד, "לפי רמת מחירים בישראל בחודש התחלת שנת הלימודים הראשונה". לבסוף נקבע (סעיף 3(א) להסכם), ש"הסטיפנדיה תיחשב כמשולמת לסטיפנדיסט ע"י ביצוע תשלומים לאוניברסיטה, כפי שנקבע או ייקבע מפעם לפעם בין קופת חולים לאוניברסיטה". נמצא, איפוא, שבהסכם הוגדרו ארבעה עניינים ומונחים, שחשובים לדיוננו: תשלומיה של קופ"ח, שנועדו לסייע לסטודנטים להשלים את לימודיהם ברפואת שיניים, נעשו על-ידי מתן סטיפנדיות; סטיפנדיה היא סך כל התשלומים שביצעה קופ"ח עבור הסטיפנדיסט, למימון חלקו בהוצאות להשלמת לימודיו, חוץ מתשלום שכר הלימוד עצמו; התשלומים בוצעו לאוניברסיטה במישרין, דרך תשלום זאת נחשבה כתשלום לידי הסטיפנדיסט; סך כל תשלומי הסטיפנדיה, לשלוש שנות הלימוד, הוא 000, 250ל"י, בערכם הריאלי בחודש תחילתה של שנת הלימודים הראשונה. ב. הסעד המוסכם במקרה של הפרה - כאמור, בתמורה לקבלת הסטיפנדיה, התחייב הסטיפנדיסט לעבוד כרופא שיניים בשירותה של קופ"ח, במשך שלוש שנים (סעיף 5להסכם). אם יפר התחייבות זאת, חייב הסטיפנדיסט, לפי הוראות סעיף 13(א) להסכם, "להחזיר ל'קופת חולים' את סכום 'הסטיפנדיה' ביחד עם ריבית של % 10לשנה כאשר סכום הסטיפנדיה והריבית צמודים למדד המחירים לצרכן..." להבטחת גבייתו של סכום זה, הופקדו בידיה של קופ"ח שטרות (להלן הפקדון) שנעשו בידי רכטר, וניתנה עליהם ערבותם של שלושה ערבים (סעיף 13(א) - סיפא וסעיף 10להסכם). עוד נקבע (סעיף 20להסכם), ש"בכל מקרה שקופת חולים תהיה רשאית להפקיע את הפקדון ולגבותו, בתוקף תנאי הסכם זה, דבר זה לא יפגע בזכותה להשתמש בכל אמצעי אחר נגד הסטיפנדיסט במקרה של הפרת ההסכם מצידו". אנו מוצאים, איפוא, שסעיף 13(א) להסכם קובע חובת השבה של סכום הסטיפנדיה, במקרה של הפרת ההסכם מצידו של הסטיפנדיסט, ואילו הוראות סעיף 20להסכם נוגעות לנקיטת "אמצעי אחר" נגד הסטיפנדיסט, באותו מקרה. .3 הסעדים המבוקשים בתובענה (א) פירוט הסעדים - בסעיפים 10- 14לכתב התביעה פורטו הסעדים המבוקשים. נבחן אותם, ואת פרטיהם, אחד לאחד: (1) בסעיף 10לכתב התביעה, פרטה קופ"ח את הסכומים שהיא "נדרשה לשלם ושילמה לאוניברסיטה או במקומה ו/או להחזקת הפקולטה לרפואת שיניים עבור הנתבע (רכטר - מ' ב') לשלוש שנות לימודיו באוניברסיטה". עיון בסעיף יעלה, שפורטו וחושבו בו תשלומיה של קופ"ח לאוניברסיטה, ויוחד בו החלק היחסי מהם, שנעשה עבור רכטר. סכומים אלה הגיעו לקרן בסך של 196.70, 436ש"י. (2) בסעיף 11לכתב התביעה נטען, שקופ"ח היתה חייבת לשלם, והיא שילמה בפועל, את הסכומים שפורטו בסעיף 10, "בכדי לאפשר את לימודיו של הנתבע במשך שלוש שנות לימודיו באוניברסיטה". (3) בסעיף 12לכתב התביעה נטען, שרכטר חייב להשיב לקופ"ח את הסכומים שפורטו בסעיף 10, בצירוף הריבית המוסכמת בהסכם והפרשי הצמדה, או - חייב לפצותה בשווי הסכומים האמורים, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. (4) בסעיף 13(א) נטען, שכתוצאה מהפרת התחייבותו של רכטר, לא עלה בידי קופ"ח לאייש את המרפאה, שבה היה על רכטר לתת את שירותי רפואת השיניים לחבריה. בכך, נגרם לקופ"ח, לטענתה, נזק ממון או נזק שאינו נזק ממון, שהוערך בסך של 000, 650ש"י. (5) בסעיף 14לכתב התביעה נטען, לחילופין, שעל רכטר להשיב לקופ"ח את הסכום המוסכם של הסטיפנדיה, הצירוף הריבית המוסכמת בהסכם והפרשי הצמדה או לפצותה בסכומים אלה. (ב) סיווג הסעדים - עיון בסעיפים האמורים שבכתב התביעה יעל, שהסעד העיקרי, שנתבע ע"י קופ"ח, הוא השבה או פיצוי, בשווי של מלוא הסכומים ששילמה קופ"ח לאוניברסיטה, למימון חלקו היחסי של רכטר בהוצאות, שנדרשו והוצאו להשלמת לימודיו. מבחינה עיונית, סעד זה מכוון להעמיד את קופ"ח במצב, שבו היתה נמצאת אלמלא נכרת ההסכם. רק לחילופין, תבעה קופ"ח סעד של השבה או של פיצוי, בשווי סכומה המוסכם של הסטיפנדיה, לפי ההסכם. גם סעד חילופי זה מכוון, באופן עיוני, להעמיד את קופ"ח במצב, שבו היתה נמצאת אלמלא נכרת ההסכם. הסעד האחר שנתבע, לפיצויה של קופ"ח בשל הנזק הממוני או הבלתי ממוני, שהוסב לה כתוצאה מאי-מתן שירותי רפואת השיניים לחבריה באיזור שנקבע לרכטר, מכוון, באופן עיוני, להעמיד את קופ"ח במצב, שבו היתה נמצאת אלמלא הופר ההסכם. מקובל עלי הכלל (קרצ'מר, "על שיקול הדעת השיפוטי ותוצאות ביטול החוזה" [11], בעמ' 149-151), לפיו ראוי לסווג את הסעד העיקרי שנתבע על-ידי קופ"ח ואת הסעד החילופי שלו כסעדי השבה. לעומתם, לפי אותו כלל, ראוי לסווג את הסעד האחר שנתבע כסעד של פיצויים. .4סעד "השבה מוסכם" - קביעתו ומשמעותו א. המחלוקת העיונית שנתגלעה בין בעלי-הדין היא, האם ניתן להתנות על סעד ההשבה, שנקבע בסעיף 9לחוק התרופות [9], או - האם הוראותיו של סעיף זה הן הוראות "כופות", שאינן ניתנות להתניה. קופ"ח מחזיקה בדעה (פרופ' א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970", בתוך: פירוש לחוקי החוזים (ג' טדסקי - עורך (מהדורה שניה), עמ' 18[12]), "שבניגוד לתוכנו של החוזה, היינו לחיובי הצדדים, הרי בנוגע לתרופות בשל הפרתו כפופים המתקשרים להוראות חוק התרופות ואינם חופשיים להתנות עליהן, אלא במידה שהחוק עצמו מתיר זאת". כיון שכך, ומאחר שחוק התרופות לא התיר התניה על סכום ההשבה או שיעורה, הסכמתם של בעלי הדין על סכום הסטיפנדיה אינה מהווה מחסום לתביעה, להשבתם של מלוא הסכומים ששילמה קופ"ח לאוניברסיטה, עבור רכטר. רכטר בדעה, שבעלי ההסכם היו רשאים להעריך מראש את סכומי התשלומים שתבצע קופ"ח לאוניברסיטה עבורו, והם אכן העריכום מראש וקבעו את גובהם לשיעורו המוסכם של סכום הסטיפנדיה. כיון שכך, סכום מוסכם זה מגלם בתוכו את התשלומים שבוצעו עבור רכטר, ורכטר חייב בהשבתו בלבד. דעתו של רכטר מבוססת על הכלל, שצדדים להסכם רשאים לקבוע את תוכנו, ככל אשר יסכימו עליו (סעיף 24לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973[10], להלן - חוק החוזים). בכלל הסכמה זאת, היו רשאים בעלי ההסכם לוותר על זכות שנקבעה בדין, או לצמצם את תחולתה או את היקפה. דעתי היא כדעתו של רכטר. ב. עיון בפסיקה יעלה, שדעת רוב הפוסקים היא, שאף אם הוראות סעיף 9לחוק התרופות נחשבות להוראות קוגנטיות, ניתן לוותר עליהן. המחלוקת בינם לבין הפוסקים האחרים היא, אם הויתור חייב לקבל ביטוי מפורש בהסכם, או - אם די לו שישתמע בצורה ברורה מהוראותיו. לדעתו של השופט ד' לוין (ע"א 842/79 [1], בעמ' 210), "...אם מבקשים בחוזה לשלול מצד נפגע את זכותו על-פי הוראת חוק בלתי קוגנטית (דיספוזיטיבית), שומה על המתקשרים בחוזה לקבוע תניה זו במפורש בחוזה עצמו". לדעתו של השופט בך (ע"א 15/83[2], בעמ' 277), "הלכה פסוקה היא, כי שלילת זכות, הנתונה על-פי דין לצד הנפגע מהפרת הסכם, יכולה להיעשות, אם בכלל, רק בדרך של התנאה מפורשת". השופטת בן-פורת הביעה דעה דומה, בדבר טיבה הקוגנטי של חובת ההשבה, אך סייגה אותה לויתור על "השבה בכלל" (ע"א 156/82[3], בעמ' 101). לעומתם, סבורה השופטת נתניהו אחרת. לדעתה (ע"א 156/82[3] הנ"ל, בעמ' 97), "אין כל שיקול שבמדיניות משפטית לטובת הציבור להתערב ולמנוע התניות מסוג זה, כל עוד מטרתן תרופתית ואין בהן לא עונש כלפי המפר (השווה עם סעיף 15(ב) של חוק התרופות) ולא עושק כלפי הנפגע". לכן, "כל דרך מוסכמת, אשר תביא לפיצוי הולם ואשר לא תגביל את ביתהמשפט בשיקולי הצדק, הינה רצויה...". באותו מקרה (שם, בעמ' 93[4]), "...לא הותנה במפורש ב'רחל בתך הקטנה', כי המערערת מוותרת על ההשבה, אך די...", לדעתה של השופטת נתניהו, "שויתור זה משתמע... בצורה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים...". השופטת נתניהו סיכמה את דעתה (שם, שם), בכך, ש"ויתור על תרופת ההשבה אכן ייתכן... הוא חייב להשתמע בבירור מאומד דעתם של הצדדים מתוך החוזה ומכלל הנסיבות... אך לאו דווקא ממלים מפורשות...". ג. בענייננו, אין מדובר בויתור על ההשבה "בכלל". מדובר בהסכמה בין בעלי ההסכם, בדבר אותו סכום, שיהיה על רכטר להשיב לקופ"ח, במקרה שיפר את ההסכם. סכום זה נקבע לשוויו של סכום הסטיפנדיה. סכום הסטיפנדיה נקבע, לפי ההסכם, כסכומם של התשלומים, שישולמו על-ידי קופ"ח לאוניברסיטה, למימון חלקו היחסי של רכטר בהוצאות להשלמת לימודיו. נמצא, שאם מדובר כאן בויתור, הויתור הוא על אותו חלק מסכומי התשלומים בפועל, שבעלי ההסכם הסכימו לראותו כמגולם בסכום הסטיפנדיה. לדעתי, ההוראה בעניין זה בהסכם ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים. על-כן, על-פי השקפתי, שהיא כהשקפתה של השופטת נתניהו, הצדדים היו רשאים לכלול את ההוראה בתוכנו של ההסכם, כמידת החופש שניתנה להם לעשות חוזה, לפי הוראותיו של סעיף 24לחוק החוזים [10]. ד. למעשה, זאת גם השקפתו של פרופ' א' ידין, שהוא הראש והראשון לבעלי הדעה, שהוראות סעיף 9לחוק התרופות הן הוראות קוגנטיות, שאינן ניתנות להתניה. לדעתו (שם, בעמ' 87), "סעיף 9אינו שונה באופיו משאר הוראות חוק התרופות: גם הוא מהווה, עקרונית, דין 'כופה' שהצדדים אינם יכולים להתנות עליו. אף על-פי כן אין, כנראה, מניעה לכך שהצדדים יקבעו מראש את התשלום שיש לשלם במקרה שלא תהיה השבה בעין. סמיכות הפרשיות בין השבה ופיצויים נותנת מקום לטענה, ששווי ההשבה ניתן לקביעה מראש על-ידי הצדדים כשם ששיעור הפיצויים ניתן לקביעה מראש, אלא שאם כך הדבר, ייתכן שיחולו על 'שווי מוסכם' גם שאר ההוראות החלות על 'פיצויים מוסכמים', כמו סמכות ההפחתה של בית-המשפט לפי סעיף 15(א) סיפא". בענייננו, לא התעורר, כמובן, הצורך לבחון אם ראוי להפעיל את סמכות ההפחתה האמורה, שכן "השווי המוסכם" של ההשבה נמוך מ"השווי הריאלי" שלה. ה. המסקנה היא, איפוא, שבעלי ההסכם שבענייננו העריכו מראש וקבעו, בסכום מוסכם ומסויים, את השווי שיהיה על רכטר להשיב במקרה של הפרת ההסכם מצידו. שווי זה נקבע כסכום הסטיפנדיה, והוא מגלם בתוכו את סך כל התשלומים, שהיה על קופ"ח לשלם לאוניברסיטה, למימון הוצאות הלימוד של רכטר. גילום מלוא התשלומים, כאמור, משמעו - סך כל התשלומים ששולמו בפועל על-ידי קופ"ח לאוניברסיטה, למטרה הנזכרת. כזכור, הסעד החילופי, שנתבע בסעיף 14לכתב התביעה, מהווה את סכום הסטיפנדיה. בתור שכזה, ועל-פי האמור לעיל, סעד חילופי זה מגלם בתוכו וממצה את מלוא התשלומים ששילמה קופ"ח לאוניברסיטה, כפי שפורטו וכפי שחושבו בסעיף 10לכתב התביעה. .5סעדים אחרים - פיצויים א. סכום הסטיפנדיה כ"פיצויים מוסכמים" - (1) לפי הוראות סעיף 9לחוק התרופות, קמה זכות ההשבה, וכנגדה - חובת ההשבה, רק עם ביטולו של חוזה שהופר. עיון בכתב התביעה ועיון במכתב ההתראה, שנשלח לרכטר ביום 7.6.83(נספח ג' לכתב התביעה), יעלה, שקופ"ח לא הודיעה לרכטר על ביטול החוזה, לפי הוראות סעיף 8לחוק התרופות [9]. על-כן, לא קמה לה זכות ההשבה. נכון, שהכלל הוא, שניתן להודיע על ביטול חוזה עם הגשת תובענה, וכחלק ממנה (ראה: ע"א 557/75[4]; ע"א 186/77 [5]); ונכון עוד, שדבר ההודעה לא חייב להיעשות בניסוח פורמלי ומדוייק, ודי אם הדבר עולה מן הטענות שנטענות בתובענה. עם זאת, ועל-אף ניסוחן של הטענות על דרך של תביעת סעד של השבה - שאינו ניתן לתביעה אלא עם ביטולו של חוזה - נניח, שלא קמה לקופ"ח זכות ההשבה. כיוון שכך, נערוך את הדיון על-יסוד ההנחה, שתביעתה של קופ"ח, להשבת הסכומים ששילמה לאוניברסיטה עבור רכטר, היא תביעה לתשלום פיצויים, בגובה הסכומים האמורים. הנחה נוספת היא, שסכום הסטיפנדיה, שיש להשיבו, לפי הוראות סעיף 13(א) להסכם, הוא סכום של "פיצויים מוסכמים". שתי שאלות עומדות לדיוננו: האם ניתן לוותר על זכות לפיצויים, שניתנה לפי סעיף 10לחוק התרופות, בשל נזקים טעוני הוכחה? האם הסכמה על תשלום פיצויים מוסכמים שוללת אפשרות לתבוע פיצויים בשל נזקים טעוני הוכחה? (2) השאלה הראשונה מחזירה אותנו לדיון בדבר הקוגנטיות של הוראותיו של חוק התרופות. אין צורך, שנחזור ונדון בכך שנית. די אם נציין, שהמסקנות שהוסקו בדיון האמור ישימות אף לדיון זה. אותן מסקנות הוסקו בדיון שנסב על מידת הקוגנטיות של חובת ההשבה ועל האפשרות להתנות על חובה זאת. חובת ההשבה נועדה להעמיד את שני הצדדים להסכם במצב, שבו הם היו בטרם כריתתו של ההסכם. בשל תכלית זאת, מידת הקוגנטיות שלה גבוהה מזו של סעדים אחרים, שמטרתם להעמיד את הנפגע מן ההפרה במצב, שבו היה נמצא אלמלא ההפרה. הדעת נותנת, שהנפגע מן ההפרה רשאי, במידה רבה יותר של חירות, למחול מראש על נזקי ההפרה או על חלקם ולוותר על זכות שעומדת לו לתיקונם. כך בויתור בכלל וכך, וביתר שאת, אם הויתור הוא חלקי בלבד. כיון שכך, ומאחר שמצאנו, שבעלי ההסכם רשאים לוותר על חובת ההשבה, בתנאי שהויתור ישתמע בבירור מהוראות ההסכם, רשאים הם לוותר גם על זכותם לפיצויים, בשל נזקים שטעונים הוכחה, ובלבד שיגלו דעתם על כך בהוראות ההסכם. (3) הכלל הרחב הוא (ע"א 291/82[6], בעמ' 631), שקביעת פיצויים מוסכמים מראש אינה שוללת את האפשרות לתבוע פיצויים לפי סעיפים 10, 11ו- 13לחוק התרופות [9]. עם זאת, במקום שהדבר אפשרי, ראוי לבחון את סיבתו של הפיצוי המוסכם ואת תכליתו. בענייננו, העריכו בעלי ההסכם וקבעו מראש את שוויים של התשלומים, שקופ"ח תשלם לאוניברסיטה עבור רכטר. הם גם קבעו, שבמקרה של הפרת ההסכם מצידו של רכטר, הוא יהיה חייב לשלם לקופ"ח פיצוי מוסכם, ששוויו כשוויים המוסכם של התשלומים האמורים. על-כן, ככל שהדבר נוגע לפיצויה של קופ"ח, על הנזקים שהוסבו לה מביצועם של התשלומים האמורים, הסכימו הצדדים, שתשלומו של הפיצוי המוסכם יהווה סילוק מלא וגמור של שוויים של הנזקים האלה. כיון שכך, קופ"ח אינה מנועה מלתבוע פיצויים, בשל נזקים שטעונים הוכחה, אולם אין היא רשאית לתבוע, במניינם, פיצויים בשל הנזקים שהוסבו לה מביצוע התשלומים לאוניברסיטה עבור רכטר. את הפיצויים בשל הנזקים האלה היא רשאית לתבוע רק בגדר התביעה לפיצוי המוסכם, לקבלת שוויו של הסכום המוסכם של הסטיפנדיה. ב. זכות השימוש ב"אמצעי אחר" - כזכור, לפי סעיף 20להסכם, "בכל מקרה שקופת חולים תהיה רשאית להפקיע את הפקדון ולגבותו... דבר זה לא יפגע בזכותה להשתמש בכל אמצעי אחר נגד הסטיפנדיסט במקרה של הפרת ההסכם מצידו" (ההדגשה שלי - מ' ב'). בעלי-הדין נחלקו בפירוש, שיש לייחס לביטוי אמצעי אחר. לטענת קופ"ח, הכוונה היא לסעד אחר, ובמשמע - סעד אחר לפי הדין. פירוש זה תומך בגישתה, שבנוסף לסכום הסטיפנדיה היא זכאית לתבוע פיצוי בשל כל נזקיה האחרים. רכטר טוען, שיש לייחס לביטוי פירוש, שמשמעו נקיטת אמצעים אחרים לבר-שיפוטיים, לאמור - אמצעים משמעתיים. לטענתו, בעלי ההסכם הבחינו היטב בין סעדים שיפוטיים אחרים, כפי שפורטו בסעיף 18להסכם, לבין אמצעים משמעתיים לבר-שיפוטיים, שפורטו בסעיף 20להסכם. על-כן, הם השתמשו בטרמינולוגיה של צו מניעה או תרופה אחרת בסעיף 18להסכם ובטרמינולוגיה של אמצעי אחר בסעיף 20להסכם. במחלוקת זאת, דעתי היא כדעת קופ"ח. איני סבור, שבעלי ההסכם השתמשו בטרמינולוגיה שונה בשני הסעיפים, ומכל מקום, איני בסור, שהם הבחינו בין אמצעים שיפוטיים לבין אמצעים משמעתיים לבר-שיפוטיים. לדעתי, כוונתם בביטוי אמצעי אחר היתה לסעד אחר. עם זאת, הזכות שעומדת לקופ"ח לנקוט באמצעים לקבלת סעד אחר אינה מקנה לה זכות להשבה נוספת או לפיצוי נוסף, בשל התשלומים ששילמה בפועל לאוניברסיטה עבור רכטר. השבתם של תשלומים אלה, או פיצויה של קופ"ח על ביצועם, התגלמו והתמצו בהשבתו של סכום הסטיפנדיה או בקבלת פיצוי בסכום ששווה לו. .6דרך פירושו של ההסכם א. כבר נאמר (ע"א 450/82, 46/84[7], בעמ' 667), ש"...מטרת החקיקה בסעיף 25לחוק החוזים היא... להעניק לחוזה חיות עצמאית משלו, מכח הכתוב בו, כל עוד תוכנו מוביל חד-משמעית לפירוש מסויים. המגמה ביסוד הוראה זו היא לאובייקטיביזציה של הכתוב". ועל-כן, נקבע הכלל (ע"א 191/85 [8], בעמ' 579), ש"חוזה מתפרש לפי אומד דעתם של הצדדים, וכי אומד זה נלמד קודם כל מתוכן החוזה גופו: סעיף 25לחוק החוזים..." כאשר כלל זה מנחה אותנו בפירוש ההסכם שבפנינו, אין לנו אלא להגיע למסקנה ברורה אחת: יהיה סיווגם של הסעדים לקבלת שווי התשלומים לאוניברסיטה אשר יהיה, את התשלומים האלה, או את הנזקים שהוסבו לקופ"ח בשל ביצועם, העריכו בעלי ההסכם מראש וקבעום לסכום המוסכם של הסטיפנדיה, כאמור בסעיף 2להסכם. סכום זה הוא תקרת תביעתה של קופ"ח להשבת התשלומים או לפיצויה על ביצועם. ב. אפילו הוראותיו של ההסכם אינן מגלות את אומד דעתם של בעליו, לפי קנה מידה אובייקטיבי, גם אז יש לפרש את ההוראות כגירסת רכטר. כידוע (ע"א 191/85 [8] הנ"ל, בעמ' 580-581), "הכלל הוא... כי מקום שקיים ספק בפרשנותו של חוזה, מפרשים אותו נגד מנסחו. כלל זה מן הראוי שיתפוס אף ביתר שאת, כאשר המנסחת היא רשות שלטונית...". קופ"ח אינה רשות שלטונית, אולם היא רשות ציבורית גדולה, שאלמלא תמיכתה הכספית לא היה קם מסלול הלימודים בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה, ואלמלא תמיכתה, במתן הסטיפנדיות, הסטודנטים לרפואת שיניים, ובתוכם - רכטר, לא היו משלימים את חוק לימודיהם. לכן, רכטר וחבריו ראו את כריתת ההסכמים שבענייננו כמעשה שאין בלעדיו. בסיטואציה כזאת, חלה על מנסח ההסכם חובה כפולה להיות זהיר בניסוחיו ולהיות בהיר בהגדרת ההתחייבויות ההדדיות. כפי שנאמר, בעיני ההוראות ברורות, כהגדרתן וכפירושן למעלה מכאן. אולם, אם דבק בהן פגם של אי-בהירות, הפגם פועל כנגד מנסחת ההוראות, קופ"ח, וכנגד גישתה הפרשנית במחלוקת שבפנינו. .7 סיכום א. על-פי האמור, קופ"ח אינה רשאית לתבוע השבה של התשלומים בפועל, שביצעה עבור רכטר, ואינה רשאית לתבוע פיצוי בשווי התשלומים האלה. תביעתה זאת התגלמה והתמצתה בתביעת הסך של 25ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כהגדרתם בסעיפים 2(ב) ו-13(א) להסכם. ב. סעיפים 10, 11, 12, 15(א' - ז') לכתב התביעה נמחקים בזה. סעיף העתירה, סעיף 17לכתב התביעה, יתוקן, כמתחייב מהחלטה זאת, בכתב תביעה מתוקן, שיוגש תוך 15יום מהיום. כתבי הגנה מתוקנים יוגשו תוך 15יום מקבלתו. ג. קופ"ח תישא בהוצאותיו של רכטר בסך של 500, 3ש"ח ובהוצאותיהם של שלושת הנתבעים האחרים, בסך של 500ש"ח כ"א, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, החל מהיום ועד לפרעון המלא. ד. קופ"ח תישא בהוצאות הדפסתו של פסק-דין זה, לפי חשבון שיוגש לה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך החשבון ועד לפרעונו המלא. ה. בחיובים המפורטים בס"ק (ג) ו-(ד) לעיל, הפרשי הצמדה וריבית יהיו בשיעורם המלא וכמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-.1961הפרת חוזהחוזהמימון