מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוק הגנת הצרכן סעיף 18 ב - שירות טלפוני חינם: לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות"), לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה") שעניינה אי קיום הוראת סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") על ידי המשיבות. תמצית בקשת האישור - סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן מחייב את המשיבות לספק ללקוחותיהן שירות טלפוני חינם (להלן: "הקו החינמי") לשם מענה לפניות בענייני ליקויים, פגמים בטובין או פגמים בשירותים הניתנים על ידן מכוח דין או הסכם וכן לגלות את מספר הטלפון. זאת הואיל והמשיבות נמנות על הגופים המחויבים בכך בהיותן "בעל רישיון ספק גז כמשמעותו בחוק הגז (בטיחות ורישוי) התשמ"ט-1989" (לפי פרט 5 בתוספת השניה בחוק הגנת הצרכן). המשיבות אינן ממלאות אחר הוראות חוק הגנת הצרכן בכך שאינן מפרסמות את מספר הטלפון של הקו החינמי במקום ברור ובולט, אלא רק בדף שולי וצדדי באתר האינטרנט של המשיבה 1. מספר הטלפון של הקו החינמי אינו מופיע בהסכם הלקוח כמו גם על החשבוניות שמנפיקה המשיבה 1 ללקוחותיה. כמו כן, אף בפרסום הצדדי באינטרנט מגבילה המשיבה 1 את השימוש בקו החינמי לתקלות טכניות בלבד, בעוד שעל פי חוק הגנת הצרכן אותו מספר מיועד לכל פניה שעניינה פגמים בטובין או בשירותים. המבקשים התקשרו לסניפה של המשיבה 1 מספר פעמים, הן מהטלפון הנייח (בזק) הן מהטלפון הסלולארי של המבקש 1 (להלן: "המבקש"): ביום 12.7.10 התקשר המבקש מביתו אל המשיבות למוקד 3114* וחויב בגין השיחה בסכום של 0.84 ש"ח, ביום 15.7.10 התקשר המבקש אל המשיבה 1 מהטלפון הנייד וחויב בגין השיחה בסכום של 1.596 ש"ח (למבקש ולמבקשת 2 (להלן: "המבקשת") תכנית גלובלית במסגרתה הם משלמים לחברת הסלולאר סכום חודשי קבוע בחיוב מראש לפי תעריף אחיד לדקת שיחה, כאשר עלות זמן אוויר למבקשים עבור דקת שיחה היא 0.31 ש"ח (כולל מע"מ)). סך כל הנזק למבקשים - 2.436 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. המבקשים מעריכים כי הם מתקשרים לסניפיהן של המשיבות בממוצע שלוש פעמים בשנה. בנסיבות אלה, מסתכם היקף הנזק שנגרם להם, בגין התקופה שמחודש אפריל 2008 (מועד התקשרות המבקשים עם המשיבה 2) ועד למועד הגשת בקשת האישור, הוא בסכום של 18.27 ש"ח (2.5 שנים * 7.308 ש"ח בשנה). המבקשים מציינים, כי רק לאחר ביצוע השיחות ולאחר התייעצות עם גורמים מקצועיים, גילה המבקש, לראשונה, כי קיים קו חינמי באמצעותו ניתן ליצור קשר עם המשיבות. עילות התביעה - סעיף 31(א) בחוק הגנת הצרכן, הקובע שהפרת הוראת פרק ד'1 דינה עוולה לפי פקודת הנזיקין; הטעיה לפי סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן, באי גילוי קיומו של הקו החינמי; הפרת הוראת סעיף 3 בחוק הגנת הצרכן, בכך שאי הגילוי עולה כדי ניצול לרעה של בורות הצרכן בכל הקשור לאיכות שירות אספקת הגז; הפרת הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") נוכח העובדה שהוראות חוק הגנת הצרכן כלולות מכללא בהסכם בין הצדדים. הקבוצה - "כל ציבור הלקוחות והצרכנים של המשיבות, אשר התקשרו אליהן ו/או אל מוקד השירות והתקלות שלהן (*3114) או כל מספר אחר של סניף מקומי או אזורי שלהן, ואשר בגין כך חויבו בתשלום בניגוד לדין, החל מיום 1.3.06 (יום כניסת הוראת החוק לתוקף באמצעות תיקון מס' 17 לחוק הגנת הצרכן (להלן: "תיקון 17")) ועד למועד בו תפעלנה המשיבות בהתאם לדין ותפרסמנה כנדרש ותענקנה לציבור לקוחותיה את האפשרות להתקשר וליצור עימן קשר בחינם". (סעיף 32 בבקשת האישור). בשלב זה לא ניתן לדעת את המספר המדויק של חברי הקבוצה המיוצגת. הנתונים נמצאים ברשות המשיבות. לפי נתונים מאתר האינטרנט של המשיבה 1, למשיבה 1 כ-35 סניפים ברחבי הארץ, דבר המלמד על גודלה ועל כמות לקוחותיה. ייתכן שקיימים צרכנים נוספים שהיו בעבר לקוחות המשיבות. גם נתונים אלה מצויים במחשבי המשיבות. התובענה נכללת בסוגי התביעות המפורטות בפרט 1 בתוספת השנייה בחוק; התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובת הקבוצה; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סכום התביעה - למיטב ידיעת המבקש 1, בחברת סופרגז קיימים כחצי מיליון לקוחות, וכחצי מיליון לקוחות עבר (שנמנו על לקוחות המשיבות ונטשו לטובת חברה מתחרה). לצורך הערכת הנזק המצרפי עומדות הנחות היסוד הבאות: לקוח מתקשר למוקד השירות והתקלות שלוש פעמים בשנה, (לא כולל שיחות בנוגע לחיבור וניתוק של מערכת אספקת הגז), שיחה ממוצעת, לרבות זמן המתנה עד למענה, נמשכת כ-10 דקות, עלות דקת שיחה בממוצע מטלפון נייד (סלולארי) למוקד השירות של סופרגז נעה בין 45-50 אגורות ו-50% מהשיחות המבוצעות למוקד התקלות של המשיבות, נעשות מטלפון הנייד שבבעלות הלקוחות. בהתאם לכך, ניתן להעריך כי הנזק המצרפי במשך כארבע וחצי שנים עומד על כ- 30 מיליון ש"ח. הסעדים הנתבעים בבקשת האישור - פסק דין הצהרתי לפיו, על המשיבות לספק ללקוחותיהן קו חינמי בהתאם לסעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן, ולפרסם דבר שירות זה במודעה באתר האינטרנט של המשיבה 1, בהסכם הלקוח ובחשבוניות התשלום המונפקות על ידן. וכן - ליתן צו המורה למשיבות להודיע ללקוחותיהן, גם במעמד ההתקשרות בהסכם אספקה ושירות גז, אודות מתן שירות טלפוני חינם זה; השבה לחברי הקבוצה של התשלומים אשר שולמו על ידם בגין שיחות טלפון שקיימו עם המשיבות. תמצית תגובת המשיבות - המשיבות מספקות לצרכניהן ישירות גז פחמימני מעובה. בנוסף, למשיבות סוכנויות עצמאיות שהתקשרו עם המשיבות בהסכם הפצה לאזור גאוגרפי מסוים. המבקשים הם לקוחות של סוכנות עצמאית מעין זו. הסוכנות היא עצמאית ואחראית בלעדית לענייני הלקוחות, היא רוכשת את הגז בסיטונאות מהמשיבות ומשווקת אותו לצרכנים. הסוכנות אחראית לכל העסקה לרבות השירותים הנלווים. היא גם זו שמנפיקה את החשבוניות לצרכנים. על כן אין למבקשים עילת תביעה נגד המשיבות. סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן מטיל חובה לספק שירות טלפוני חינם לפניות שעניינן "ליקויים או פגמים" בשירות או בטובין, אין חובה לספק שירות טלפוני חינם לכל פנייה. המשיבות מספקות באופן מלא את השירות הטלפוני החינמי, הטענות הן כי לא פרסמו מספר טלפון זה כנדרש. הקו החינמי של המשיבות החל לפעול מיום 15.3.06 והוא פתוח לכל לקוחותיהן של המשיבות לרבות אלה שהתקשרו עם סוכנים עצמאיים. במקביל להפעלת הקו פורסם מספרו. המשיבות עדכנו את נוסח החשבוניות והוסיפו בהן את מספר הקו החינמי. המשיבות גם הודיעו לסוכנויות כי עליהן לציין את המספר החינמי בחשבוניות הנשלחות לצרכנים. המשיבות גם עדכנו את אתר האינטרנט שלהן וציינו שם את מספר ההקו החינמי. בפועל מתקשרים לקו החינמי מאות לקוחות מדי חודש, דבר המעיד כי קיומו ידוע היטב ללקוחות. למבקשים אין עילת תביעה אישית נגד המשיבות הואיל והם מטופלים על ידי סוכנות עצמאית ס.ש. מערכות. כמו כן הם לא פנו למשיבות בעניין של ליקויים או פגמים שלצרכם קיימת חובת קיומו של קו חינמי בחוק הגנת הצרכן, אלא לצורך "בירורים שונים" וב"נושא תפעולי כלשהו". אמנם מספר הקו החינמי אינו מופיע על גבי הסכם הלקוח של המשיבות, אך הדבר לא מקנה עילת תביעה למבקשים, שכן לא מדובר בעניין מהותי ולא נגרם להם נזק. העניין הוא בגדר זוטי דברים. הטענה בדבר אי פרסום הקו החינמי בהסכם הלקוח, עומדת רק ללקוחות חדשים עמם נחתם ההסכם לאחר התיקון לחוק הגנת הצרכן (שכן לפני כניסת התיקון לתוקף לא הייתה חובה לכלול בהסכם את מספר הקו החינמי) על כן מדובר בקבוצה מצומצמת. המבקשים כלל לא צרפו לבקשת האישור את ההסכם שלהם עם המשיבות אלא רק את הנספח להסכם. למבקשים עצמם לא נגרם נזק שכן נוכח מהות פנייתם לא היו זכאים לשיחת חינם. לא הוכח כי קיימים צרכנים אחרים שנגרם להם נזק. לא התקיימה הטעיה - המשיבות מאפשרות פניה חינם בעניין "ליקויים או פגמים" ואין יסוד לטענה בדבר "העדר אפשרות לחייג חינם". מספרו של הקו החינמי מפורסם ואין ממש בטענת "אי הגילוי". בתי המשפט קבעו כי "ענין מהותי בעסקה" הוא מידע אשר מרבית הצרכנים מתבססים עליו לצורך קבלת החלטה באשר לביצוע העסקה. ליקויים לכאורה בפרסומו של הקו החינמי אינם יכולים להיחשב להטעיה "בענין מהותי בעסקה", שכן מדובר בעניין שולי ותפל לעסקה, שהיא עסקה למכירת גז. לא הוכח, ואף לא נטען לקיומו של קשר סיבתי בין התנהלות המשיבות לבין הנזק הנטען כפי שנדרש, על פי דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק-חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נו(6) 922 (2003). לקוחות שנמנעו מלפנות לקו החינמי לא עשו כן בשל כך שמספרו לא הופיע לכאורה על גבי ההסכם עם המשיבות. לא הוכחה עילת ניצול מצוקה שבסעיף 3(ב) בחוק הגנת הצרכן - לא הוסבר ולא הונחה תשתית ראייתית בדבר המצוקה ממנה סובלים המבקשים והתובעים הפוטנציאליים האחרים ולא הוסבר כיצד ניצלו המשיבות את מצוקת המבקשים. המבקשים לא טענו כי הם סובלים מחולשה מנטאלית יסודית כפי שנקבע בפסיקה לעניין משמעות ה"בורות" שבסעיף 3(ב) הנ"ל. אין בסיס לטענה כי יש לקרוא הוראות חוק "באופן אוטומטי" לתוך ההסכם. מה גם שכאמור אין הפרה מהותית של סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן ולכל היותר מדובר בזוטי דברים. המבקשים לא עמדו בנטל להראות כי לכאורה נגרם להם נזק. המבקשים לא טרחו לברר אם קיים למשיבות קו חינמי, על כן אין קשר בין התשלום בו נשאו לבין התנהלות המשיבות, ותשלום זה אינו בגדר "נזק" שנגרם למבקשים כתוצאה מהתנהלות המשיבות. הגדרת הקבוצה לקויה - ההגדרה "כל ציבור הלקוחות והצרכנים של המשיבות אשר התקשר אליהן" מתעלמת מכך שעל פי חוק הגנת הצרכן עומדת עילה רק ללקוחות שפנו בעניין של ליקויים או פגמים, ולא בכל עניין; הקבוצה גם אינה יכולה לכלול אותם לקוחות של המשיבות אשר בחשבוניות שנשלחו אליהם צויין מספר הקו החינמי; הטענה של אי ציון הקו החינמי בהסכם הלקוח עומדת רק לגבי הסכמים שנערכו לאחר תחילת תוקפו של סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן; הקבוצה אינה יכולה לכלול לקוחות עסקיים שהם אינם בגדר "צרכן" על פי חוק הגנת הצרכן; הקבוצה אינה יכולה לכלול את המתקשרים מטלפון נייד שכן עד 28.3.10 לא ניתן היה לערוך שיחת חינם מטלפון נייד. אין אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. התובענה אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. המבקשים אינם מייצגים את כלל חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. תמצית תשובת המבקשים לתגובת המשיבות - הסכם ההתקשרות, שבראשו לוגו החברה של המשיבות, נחתם בין המבקשים לבין המשיבות ולא צוין בו דבר לעניין סוכנות הפצה כלשהיא. ההסכם שצורף כנספח 1 לבקשת האישור הוא ההסכם שנחתם בין הצדדים והמכונן את היחסים ביניהם. המשיבות לא צרפו הסכם לקוח אחר. סוכנות ההפצה איננה בעלת רישיון לספק גז. היא פועלת כ"ידו הארוכה" של ספק הגז המורשה ולפי חוק הגז (בטיחות ורישוי) התשמ"ט-1989 (להלן: "חוק הגז") ואיננה מוסמכת להתקשר עם לקוחות בהסכמים לאספקת גז. המשיבות הן אלו שמקיימות את התנאים המנויים בחוק הגז. על כן הקשר הישיר בין המשיבות לבין הצרכן קיים, ומחובתן לקיים את סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן. אין בהסכמי ההפצה של המשיבות עם הסוכנויות העצמאיות (שאף לא צורפו לתגובה) כדי לפטור או להעביר את קיום החובות הפרטניות כלפי הצרכנים מספק הגז המורשה לסוכנויות ההפצה. תפקיד סוכנות ההפצה מתמצה בהתחשבנות מול הלקוחות והפצה פיזית של בלוני הגז; פרסום מספר הטלפון באתר האינטרנט הוא במקום מוצנע ומוסתר - בתחתית דף צדדי שעניינו "בטיחות בגז". בנוסף, בדפים הראשיים באתר האינטרנט מופיעה רשימה ארוכה של כל מספרי הטלפון של סניפי המשיבות ברחבי הארץ, לרבות מוקד השירות *3114, כאשר הקו החינמי אינו כלול ברשימה זו (נספח 8 לתשובת המבקשים); המשיבות מודות כי הן מתעלמות מהוראות הדין ואינן מפרסמות את הקו החינמי בהסכמי ההתקשרות. אין כל עיגון לטיעון המשיבות כי הצרכן לא יפנה לחפש את קו החינם בהסכם ההתקשרות. גם במאגרי המידע כגון "מוקד 144" ו-"דפי זהב" מופיעים מספרי טלפונים רגילים הכרוכים בתשלום ולא הקו החינמי; על החשבוניות שנשלחו למבקשים לא הופיע מספר הקו החינמי אלא מופיע מספר אחר הכרוך בתשלום. הטענות בדבר הטעיה והפרת חוזה נטענו בנוסף לעילה הנזיקית מכוח סעיף 31 בחוק הגנת הצרכן לפיו דין הפרת הוראת סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן כדין עוולה נזיקית. אספקת גז ללא שירות נלווה יעיל ורציף היא בבחינת מתן מוצר פגום העומד בניגוד להסכמות הצדדים וציפייתם הסבירה, בפרט שמדובר בשירות המחויב על פי דין. לפיכך, העדרו של קו חינמי או הסתרתו מהווה הפרת חוזה לפי חוק החוזים. נוסח סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן הוא: "יספק שירות טלפוני חינם לשם מתן מענה לכל פניה שעניינה ליקויים או פגמים בטובין שמכר או בשירותים שאותם הוא נותן מכח דין או הסכם". על כן הפירוש המצמצם של המשיבות את הסעיף אין לו מקום. באשר לטענה, כי בירור התובענה מחייב התייחסות פרטנית לנסיבותיהם של חברי הקבוצה - יש הצדקה לנהל את התובענה כתובענה ייצוגית נוכח התועלת הנמוכה בהגשת תביעה פרטנית ביחס להוצאות הכרוכות בכך, חסכון בזמן שיפוטי יקר ומניעת פסיקות סותרות. בנוסף, בשלב של אישור התובענה כייצוגית המבקש נדרש להוכיח את טענותיו לכאורה, ועל בית המשפט להשתכנע כי קיים סיכוי סביר שיוכחו התנאים הדרושים לשם קבלת התביעה כייצוגית. באשר לטענות בדבר הגדרת הקבוצה - החובות שבנדון חלות על המשיבות מכוח היותן "עוסק" לפי פרט 5 בתוספת השניה בחוק הגנת הצרכן, ולכן חלות באופן גורף כלפי כלל לקוחות המשיבות ללא אבחנה בין לקוחות עסקיים ללקוחות פרטיים. הטענה כי השימוש בקו החינמי מטלפון סלולארי התאפשר אך מחודש מרץ 2010 אינה מעלה ואינה מורידה מענייננו. אדרבא - על המשיבות היה להבהיר ללקוחותיהן כי השימוש בקו החינמי הוא רק מטלפון נייח וכך היו הלקוחות נמנעים מליצור קשר באמצעות הטלפון הסלולארי. ביום 16.8.11 הוגשה הבקשה שלפניי, לאישור הסדר פשרה שנחתם ביום 9.8.11 (להלן: "הסדר הפשרה"). ביום 24.8.11 הוריתי על פרסום ההודעה הראשונה לציבור בשני עיתונים יומיים בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "ההודעה הראשונה"). כן הוריתי על משלוח העתק ההודעה, בצירוף העתק מהבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק מהסדר הפשרה והעתק מהתובענה, ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. ביום 2.11.11 הודיעו הצדדים כי לא התקבלו התנגדויות להסדר הפשרה ושלא הוגשו בקשות ליציאה מהקבוצה. ביום 9.1.12 הודיע ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי הוא אינו מבקש להביע התנגדות להסדר הפשרה וכי הוא משאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. סעיף 18(ז) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: "הסדר פשרה לא יכלול - (1) עילות תביעה, בעלי דין או חברי קבוצה, אשר לא נכללו בבקשה לאישור או בהחלטה על אישור התובענה הייצוגית; ואולם אין בכך כדי לגרוע מזכותו של בעל דין לבקש מבית המשפט רשות לתקן את הבקשה לאישור או את התובענה הייצוגית, לפי כל דין..." בשל אי התאמה בין בעלי הדין - המשיבים, שנגדם הוגשה בקשת האישור ובעלי הדין - המשיבים שצוינו בהסדר הפשרה (ההסדר כלל גם צדדים נוספים על המשיבות) והרחבת הקבוצה עקב כך, הוריתי לצדדים, בהחלטתי מיום 20.2.12 נוכח הוראת סעיף 18(ז) בחוק, לתקן את בקשת האישור בהתאמה להסדר הפשרה או לתקן את הסדר הפשרה בהתאמה לבקשת האישור. ביום 13.3.12 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לתיקון בקשת האישור, שאותה לא התרתי עקב תיקונים נוספים שנדרשו (החלטה מיום 19.3.12). ביום 7.5.12 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לפיה, חלף המבוקש בבקשתם מיום 13.3.12, הם הסכימו לתקן את הגדרת הקבוצה בהסדר הפשרה כך שזו תתאים להגדרת הקבוצה בבקשת האישור. ביום 16.5.12 קבעתי כי לאחר שהצדדים חזרו בהם מבקשתם לתיקון בקשת האישור, עליהם לתקן בהסדר פשרה את סעיף 15, שעניינו ויתור וסילוק, באופן שיימחקו ממנו המילים: "כל שלוחיהן", "סוכנים" ו"חברות בנות או קשורות", שכן נוסח זה תאם את הסדר הפשרה לפני התיקון. כמו כן הוריתי לצדדים להמציא את ההסדר לממונה על הגנת הצרכן בהתאם לתקנה 12(ד) בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. ביום 3.6.12 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן בהתאם להחלטה מיום 16.5.12 והודיעו כי העבירו לממונה על הגנת הצרכן העתקים מההודעה הראשונה, מהסדר הפשרה המתוקן ומבקשת האישור. ביום 15.7.12 הגיש ב"כ היועמ"ש הודעה מטעם היועמ"ש ובה נכתב בין היתר כך: "בהמשך להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 16.5.12.... ולאחר שהגורמים המקצועיים ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן בחנו את הסדר הפשרה המתוקן, ב"כ היועץ לא ישנה עמדתו כפי שהובאה בפני בית משפט נכבד זה, ולא יבקש להביע התנגדות לאישור הסדר הפשרה המוצע... והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד". על כן אפנה לבחינת הסדר הפשרה. עיקרי הסדר הפשרה הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה - "כל ציבור הלקוחות והצרכנים של המשיבות, אשר התקשרו אליהן ו/או אל מוקד השירות והתקלות שלהן (*3114) או כל מספר אחר של סניף מקומי או אזורי שלהן, ואשר בגין כך חויבו בתשלום, החל מיום כניסת הוראת החוק לתוקף באמצעות תיקון מס' 17 לחוק הגנת הצרכן, ועד 90 יום לאחר המועד בו יאשר בית המשפט את הסכם הפשרה שנחתם במסגרת הליך זה". "המועד הקובע" הוגדר כך: "90 יום לאחר המועד בו יאשר בית המשפט את הסכם הפשרה". החל מהמועד הקובע מתחייבות המשיבות לפעול כדלקמן: לפרסם את מספר הקו החינמי באופן ברור ובולט, תחת הלשונית "צור קשר" באתר האינטרנט שלהן. לגרום לכך כי מספר הקו החינמי יופיע (ככל שהוא עדיין אינו מופיע) באופן ברור ובולט בחשבוניות המופקות על ידי כל הסוכנים וחברות הבת של המשיבות. לעדכן את חוזי ההתקשרות שייחתמו עם לקוחות חדשים של המשיבות החל מהמועד הקובע, כך שיופיע בהם מספר הקו החינמי באופן ברור ובולט. בכל מקום בו יופיע מספר הקו החינמי, יופיע בסמוך כיתוב המציין, כי ניתן לפנות למשיבות באמצעותו בכל פניה שעניינה ליקויים או פגמים בטובין או בשירות. בנוסף, תאפשרנה המשיבות ללקוחותיהן, לפנות לקו החינמי בכל נושא שהוא, לרבות בקשר לנושאים שאינם ליקויים ופגמים בטובין או בשירות (למעט תשלום חשבונות), ואשר ביחס אליהם אין המשיבות מחויבות על פי דין לספק אפשרות לפניה טלפונית חינם, למשך תקופה של שלושה חודשים החל מהמועד הקובע. הצדדים ממליצים כי בית משפט יפסוק גמול למבקשים בסכום של 20,000 ש"ח ושכר טרחה לבאי הכוח המייצגים בסכום של 80,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הנימוקים להמלצה: באשר לשכר טרחה - שכר הטרחה המומלץ הוא סביר, מאוזן ומשקף את ההטבה שצמחה לקבוצה. ההטבה היא בעלת ערך שימושי רב (קו חינמי לשלושה חודשים גם בעניינים שאינם תקלות או פגמים בטובין או בשירות) שעלותה למשיבות, משמעותית. התועלת לחברי הקבוצה הינה רבה ביותר ויש חשיבות ציבורית לתובענה. חברי הקבוצה לא היו פועלים עצמאית למימוש זכותם ועל כן רק תובענה מעין זו יכולה הייתה להביא לקבלת הסעד שנתבע. עורכי הדין המייצגים טרחו על הגשת בקשת האישור, על בחינה והתאמה של המקרה והעילה הרלוונטיים לתנאי הגשת תובענה ייצוגית, וכן למדו את המטריה ואספו חומר בתחום שוק הגז. הם גם שקדו על עיון תגובת המשיבות (שהיקפה לא פחות מ-24 עמודים (לא כולל נספחים)) ולמדו אותה, ואף ערכו לה תשובה. ב"כ התובע המייצג ערכו פגישות ודיונים ממושכים עם ב"כ המשיבות לצורך גיבוש הסדר פשרה בתיק. ההליך נוהל באופן יעיל וראוי. כתבי בי-הדין נוסחו ונערכו באופן רהוט וכללו את כל הטענות והאסמכתאות הצריכות לעניין. באשר לגמול - המבקשים נטלו סיכון בלתי מבוטל. נוהלה התדיינות פעילה ולא הליך סרק, וערך ההטבה הגלום בהסדר הפשרה מעיד על כך. המבקשים עמלו על הגשת בקשת האישור - אספו את כל החומר העובדתי הצריך לעניין, לרבות איתור חשבוניות ומסמכי ההתקשרות, ערכו בירורים שונים בנוגע להתחייבויות המשיבות כלפיהם וקיימו פגישות ודיונים במשרדו של בא-כוחם. בקשת האישור הביאה תועלת כמפורט. אין ספק, כי תוצאת ההליך ראויה ביותר וכי האינטרס הציבורי מחייב לעודד עריכתן של פשרות כדוגמת זו שבנדון. חבר קבוצה המבקש שלא להימנות עליה, יודיע על כך לבית המשפט עם העתק לב"כ המבקשים בתוך 45 יום ממועד פרסום ההודעה הראשונה ("תקופת הפרישה"), ולא, ייחשב לעניין הסדר זה כמי שנתן הסכמתו להכללתו בקבוצת התובעים ולהתקשרותו בהסדר הפשרה, ובכלל זה כמי שהסכים לויתור ולסילוק על פי הסדר הפשרה. במקרה שמספרן של הודעות הפרישה יעלה על 150, יהיו רשאיות המשיבות להודיע בתוך 20 ימים מתום תקופת הפרישה על ביטול הסדר הפשרה ועל המשך ניהול ההליכים בבית המשפט. בכפוף לאישור הסדר זה על ידי בית המשפט, מוותרים המבקשים וחברי הקבוצה כלפי המשיבות או עובדיהן או מי מטעמן, באופן סופי ומוחלט, על כל טענה או דרישה או זכות או עילה בקשר עם איזו מהטענות או הדרישות הכלולות בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הליך בקשת האישור, או הנובעות מהן. במקרה שבית המשפט הנכבד לא יאשר את הסדר הפשרה או ימליץ לערוך בו שינויים שאינם מקובלים על מי מהצדדים, יהיה זכאי כל אחד מהצדדים לבטל הסדר זה. במקרה כזה, הסדר הפשרה על נספחיו וטיוטותיו, יהיה בטל וחסר תוקף משפטי מדעיקרא. עם אישור הסדר הפשרה ומתן תוקף של פסק דין, יתגבש מעשה בית דין כלפי המבקש וכל חברי קבוצת התובעים (למעט אלה שנתנו הודעת פרישה כדין). בבקשתם לאישור הסדר הפשרה פירטו הצדדים את טעמיהם בדבר העדר הצורך במינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) - ככל שנדרשת מומחיות כלשהי לבחינת הסדר הפשרה, מדובר במומחיות משפטית של בחינת סיכונים וסיכויים. בדיקת התחייבויות המשיבות במסגרת ההסדר לשיפור דרכי הפרסום של הקו החינמי בהתאם לדין, אינה מצריכה מומחיות מיוחדת. ההטבה ניתנת לכל חברי הקבוצה, ללא צורך בבירור נוסף או בבדיקה פרטנית כלשהי ואינה תלויה בדבר. בנסיבות אלו סבורים הצדדים כי אין לבודק יתרון יחסי כלשהו על פני שיקול דעתו של בית המשפט ומינויו יגרום לסרבול הדיון בבקשה, לעיכוב בהחלת פתרון צודק, יעיל והוגן לציבור, ואף יגרור עלויות מיותרות. מינוי בודק סעיף 19(ב)(1) בחוק: "(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר". בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות: "מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה". מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי הוא ממלא אחר המטרות הקבועות בחוק. דהיינו לוודא שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. בענייננו, הסדר הפשרה אינו כולל השבה או העברה כספית לחברי הקבוצה. הוא קובע כי המשיבות מתחייבות לפעול על פי הדין ולפרסם את מספר הקו החינמי כדין. עוד הוא קובע הטבה לתקופה של שלושה חודשים, במהלכם תאפשרנה המשיבות פניות טלפוניות אליהן, בחינם, בכל נושא, גם בנושאים שאין הן חייבות על פי דין לספק שירות טלפוני חינם. נראה על כן כי הערכת סבירות ההסכם היא עניין לשיקול דעת משפטי בעיקרו ובשל כך אין צורך בבדיקתו של מומחה לשם הערכת סבירות ההסדר בנסיבות העניין. על כן לא מצאתי למנות בודק. אישור הסדר הפשרה סעיף 19(א) בחוק קובע: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". סעיף 19(ג) בחוק: "(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה: (א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה; (ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין; (ג) עיקרי הסדר הפשרה. (2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה: (א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; (ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן; (ג) השלב שבו נמצא ההליך; (ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5); (ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה; (ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרהמעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר". הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא "כל ציבור הלקוחות והצרכנים של המשיבות, אשר התקשרו אליהן ו/או אל מוקד השירות והתקלות שלהן (*3114) או כל מספר אחר של סניף מקומי או אזורי שלהן, ואשר בגין כך חויבו בתשלום, החל מיום כניסת הוראת החוק לתוקף באמצעות תיקון מס' 17 לחוק הגנת הצרכן [15.3.06 כאמרו לעיל], ועד 90 יום לאחר המועד בו יאשר בית המשפט את הסכם הפשרה שנחתם במסגרת הליך זה". עילות התובענה נגד המשיבה הן: הטעיה לפי סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן והפרת הוראת סעיף 3 שבו, עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] מכוח סעיף 31 בחוק הגנת הצרכן, והפרת הוראות חוק החוזים הואיל והמשיבה הפרה את הוראות החוק המוחלים אוטומטית על ההסכם בין הצדדים. התובענה מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות לחברי הקבוצה קרי האם המשיבות העמידו ופירסמו את קו הטלפון חינם בהתאם לדין. הסדר הפשרה הושג בין הצדדים בטרם התקיים דיון מוקדם בבקשת האישור ובבטרם אושרה בקשת האישור. הצדדים הודיעו כי לא הוגשה כל התנגדות להסדר הפשרה לאחר פרסום ההודעה הראשונה (בהתאם לסעיף 18(ה) בחוק) וכי לא הוגשה כל בקשה ליציאה מהקבוצה (לפי סעיף 18(ז) בחוק). ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, הודיע כאמור כי אינו מבקש להתנגד להסדר. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה...וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק). מטרתו של החוק מוגדרת בסעיף 1 בחוק כדלקמן: "(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות". בעניין שלפניי נראה לי כי הסדר הפשרה יש בו כדי לענות על מטרות החוק, וכי בנסיבות העניין ההסדר הוא אכן סביר והוגן. ההסדר מביא לאכיפתו המלאה של הדין. ההסדר אף מיטיב עם חברי הקבוצה ומעניק להם הטבה המאפשרת להם לפנות חינם למשיבות גם בעניינים שהן אינן חייבות לאפשר פנייה טלפונית חינם אליהן. אכן, הסדר הפשרה אינו מפצה כספית ופרטנית את חברי הקבוצה, אולם לא מצאתי שיש בכך כדי לגרוע מיתרונו או מסבירותו של הסדר הפשרה. זאת נוכח העובדה שמדובר לכאורה בסכומים נמוכים ביותר בנוגע לכל אחד מחברי הקבוצה, שהוכחת הנזק של כל אחד מפרטי הקבוצה ובירור הנושא באופן פרטני על ידי המשיבות מהווה נטל כבד וייתכן שאף בלתי אפשרי, הן על המשיבות הן על חברי הקבוצה, וכן נוכח העובדה שנטל זה כרוך בהוצאה כספית שעלולה להיות גבוהה משמעותית מהתועלת שעשויה לצמוח מכך, היינו מההשבה הכספית. הצדדים השכילו לסיים את הסכסוך ביניהם בהסדר פשרה מבלי שהתקיים דיון בעניין ונוכח עניינה של בקשת האישור כאמור אני מוצאת כי בכך פעלו הצדדים ביעילות ובאופן הוגן למיצויו ולסיומו של ההליך. לאור האמור עד כאן אני קובעת כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו סעיף 19(ו) בחוק קובע: "אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה" (הדגשה שלי- מ' נ'). סעיף 22 בחוק דן בגמול לתובע המייצג וקובע: "(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין. (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי; (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ'). סעיף 23 בחוק דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע: "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור. (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ'). אני סבורה כי התובענה הייצוגית הביאה תועלת לחברי הקבוצה וללקוחות עתידיים של המשיבות בכך שיינתן פרסום הולם לקו הטלפוני החינמי להתקשרות מכל טלפון, על פי הדין. התובענה הביאה למימוש זכות הגישה של חברי הקבוצה בעיקר נוכח סכום התביעה האישי הנמוך של כל אחד מהם. ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים יש בהן משום אכיפת הדין, וההטבה המוסכמת יש בה משום הרתעה מהפרת הדין. אשר לאופן ניהול ההליך - הצדדים הגיעו להסדר פשרה בטרם התקיים דיון מקדמי. המבקשים, כמו גם באי כוחם, עמלו על הכנת בקשת אישור עריכתה והגשתה. התובע הייצוגי נטל סיכון שתביעתו תידחה לאור טענות המשיבות בתשובתן לרבות טענתן בדבר חוסר יריבות והיעדר עילה אישית לתובע המייצג. בנסיבות העניין נראה לי כי שכר הטרחה והגמול המומלצים המוסכמים, הם ראויים, ואני מאשרת אותם. סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין. אני מחייבת את המשיבות בתשלום גמול למבקשים בסכום של 20,000 ש"ח ושכר טרחה לבאי הכוח המייצגים בסכום של 80,000 ש"ח בתוספת מע"מ. אני מורה על פרסום ההודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות שבה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2). נוסח ההודעה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום ויהא בהתאם לסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. הפרסום יהיה בשני העיתונים היומיים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". הצדדים ישלחו עותק מההודעה לאחר אישורה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה למנהל בתי המשפט בהתאם להוראות סעיפים 14(ב) ו-19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות. צרכנותחוק הגנת הצרכן