על הטוען שתעריפי ארנונה לוקים בחוסר סבירות קיצוני להוכיח את חוסר הסבירות ברמה גבוהה לו הוא טוען, ועליו להראות כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות רבתי. "על הטוען לאי-סבירות להראות כי השיקולים הרלוונטיים נשקלו על ידי הרשות המקומית "בפרופורציה כה מעוותת ביניהם לבין עצמם, עד שהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך לבלתי סבירה לחלוטין"" (עניין ריבוע כחול, פסקה כ"ג). גם אם בית המשפט היה נוהג אחרת במקום הרשות, אין די בכך כדי להצדיק את התערבותו, וזו תהא רק במקרה שהחלטת הרשות מגעת לכדי 'חוסר סבירות קיצונית אשר נושאת עימה תכונה של אי צדק בולט הגורם עוול בולט' (עניין ריבוע כחול, פסקאות כ"ב, כ"ג; בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קריית אתא, פ"מ מו(1) 793, פסקה 9 לפסה"ד; עניין ארגנטינה באוניברסיטה, פסקה 22). בעניין ארגנטינה באוניברסיטה נקבע: "הלכה מושרשת היא כי מתחם שיקול הדעת של הרשות המקומית בקביעת שיעורי הארנונה, הגם שכפוף הוא ל"דיני ההקפאה", הינו רחב מאוד ובית משפט ימעט להתערב בו... הטעם לכך הוא כי הראשות המקומית היא המיטיבה לדעת את צרכי המקום עליו היא מופקדת, מהו היקף השירותים שעליה לספק לתושבים וכיצד לחלק בצורה הולמת את נטל הארנונה בין התושבים המחזיקים בנכסים החייבים בארנונה..." (פסקה 22). אחת הדרכים לעמוד על סבירותם או אי סבירותם של תעריפי ארנונה שנקבעו היא השוואת תעריפי הארנונה המוטלים ברשות המקומית לתעריפים הרשויות אחרות או לתעריפים המוטלים על סוגי נכסים אחרים באותה רשות, תוך שיקלול מכלול הנתונים ויצירת בסיס להשוואה (עניין ריבוע כחול, פסקה כ"ג בפסה"ד). ארנונה