סעיף 33(א)לחוק הגנת הדייר קובע כי: "החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש". תכליתה של הוראה זו הינה להסדיר מקרה שבו בעלים או חוכר מוצא עצמו מחזיק במקרקעין שבבעלות אחר, וזאת כתוצאה מהליך מכירה כפויה או חלוקה הנובעת מפסק דין או מפרצלציה. במקרה זה הופך אותו בעלים לשוכר בדיירות מוגנת של הבעלים החדש. כלומר, תנאי מקדים לתחולת ההוראה הינו כי הדייר המוגן היה קודם לכם בעלים או חוכר לדורות של נכס אחר. זהו כלל אינו המקרה שבפנינו. הנתבעים מעולם לא היו בעלים או חוכרים לדורות של נכס אחר, ומצאו עצמם (כתוצאה מהליך של פרצלציה) מחזיקים במוסך. דייר מוגן (הגנת הדייר)