מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על דחיית בקשה מקדמית: 1. בפניי שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תע"א 2273/10; ס"ע 19154-06-10; השופט ד"ר יצחק לובוצקי; החלטה מיום 2.9.12). במסגרת ההחלטה נדחו שתי בקשות משותפות של המבקשות: בקשה למחוק על הסף את תביעותיהם של אלו מבין המשיבים 1 שטרם הגיעו לגיל פרישה לקצבת זקנה (להלן - "הפורשים העתידיים") ולחלופין - בקשה לחייב את הפורשים העתידיים לכמת את תביעותיהם. כן נדחו במסגרת ההחלטה בקשת המבקשת 1 (להלן - "מבטחים") למחוק על הסף את תביעות המשיבים 1 בנימוק של העדר יריבות בינם לבינה; ובקשת המבקשת 2 (להלן - "המדינה") לעכב את בירור התביעות עד לבירור ממצה של המחלוקת בפני "ועדת הליווי". עיקרי הרקע העובדתי 2. המשיבים 1 הם עובדים המדורגים בדירוג המקצועות הטכניים (להלן - "עובדי המקצ"ט") שעבדו ברפא"ל בעת שפעלה כיחידת סמך של משרד הביטחון (להלן - "רפא"ל"). המשיבים 1 בוטחו בפנסיה צוברת בקרן הפנסיה של מבטחים ובעת שעברו מעבודתם ביחידת הסמך למשיבה 2, "חברת רפא"ל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ" (להלן - "רפא"ל בע"מ"), הוסדרו זכויותיהם בהסכם הקיבוצי מיום 6.6.96 שנחתם בין המדינה לבין רפא"ל בע"מ לבין ההסתדרות (להלן - "הסכם 96"). בהמשך להסכם זה, נשלח לכל אחד מהמבקשים מכתב המפרט את תנאי הסכם 96' בין היתר בזו הלשון - "4.1. עם הגיעך לזכאות לפנסית זיקנה, על פי תקנות 'מבטחים' לחברים ותיקים, תשלם לך 'מבטחים' פנסיה חודשית על פי התקנות, בהתאם לזכויות שצברת בקרן, אך לא פחות מהפנסיה שבסעיף 1 לעיל המעודכנת עפ"י סעיף 2 לעיל (הפנסיה המוקדמת - י.א.ש.). 4.2. זכויות פנסיה נוספות באם יצטברו לזכותך לאחר יציאתך לפנסיה מוקדמת, יתווספו לפנסיה בעת קביעת פנסית הזיקנה, על פי תקנות 'מבטחים' הוראות האוצר והסכמי רציפות הזכויות, אם ובמידה שיחולו עלייך." (הדגשות שלי - י.א.ש.). 3. ביום 8.11.01 נחתם הסכם קיבוצי בין המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה ומבטחים (להלן - "הסכם 2001"). בסעיף 8.2.1 להסכם זה נקבע - "בגין תקופת העבודה ברפא"ל, תחושב פנסיית הזיקנה בהתאם לאמור בנספח 'ה' אולם בכל מקרה, לא תפחת פנסיית הזקנה בגין תקופת העבודה ברפא"ל מסכום הפנסיה שיקבל העובד בחודש שקדם לחודש הפרישה לזקנה, כאשר הסכום מוכפל במדד הידוע האחרון לפני יום תשלום פנסיית הזקנה הראשונה מחולק במדד האחרון לפיו עודכנה הפנסיה המוקדמת." (הדגשה שלי - י.א.ש.). ובסעיף 9.2 נקבע - "למען מנוע ספק, מובהר בזאת כי פנסיית הנכות המלאה בתוספת שיחלוף הפנסיה, אם קיימת, או פנסיית הנכות החלקית בתוספת השלמת פנסיה לא תקטן מסכום פנסיה מוקדמת המלאה." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 4. ביום 1.6.03 נכנס לתוקפו חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004), התשס"ג-2003, ובמסגרתו תוקן חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 אשר הסמיך את הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן - "הממונה") להתקין תקנון אחיד לקרנות הוותיקות (להלן - "התקנון האחיד"). התקנון האחיד הוחל על כל מי שפרש לפנסית זקנה לאחר היום הקובע, 1.10.03, והביא להפחתת זכויות הפנסיה של העובדים הפעילים אשר פרשו לפנסית זקנה לאחר היום הקובע. 5. הוראות הסכם 96' והסכם 2001 ותחולתן לאור הוראות התקנון האחיד, הם נושא המחלוקת בין הצדדים ובגינן הגישו המשיבים 1 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שבהמשך הועברה לדיון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בעוד שהמשיבים 1 סבורים כי הוראות הסכם 96' והסכם 2001 גוברות על הוראות התקנון האחיד, סבורות המבקשות כי ההיפך הוא הנכון. בתביעתם מבקשים המשיבים 1 כי בית הדין יצהיר שעל המבקשים לשלם להם פנסית זקנה חודשית בשיעור שלא יפחת מהפנסיה המוקדמת שקיבלו ערב הגיעם לגיל זקנה, ופנסית נכות ושאירים שלא תפחת מהמפורט בהסכם 2001 ערב הגיעם לאירוע מזכה, בתוספת זכויות נוספות שצברו על פי הסכמי רציפות. לחילופין ביקשו המשיבים 1 כי בית הדין יצהיר שעל המבקשים לשלם לכל אחד מהמשיבים 1 פיצוי בגובה הפרשים בין הפנסיה המוקדמת בתוספת זכויות צבורות לבין פנסית הזקנה או פנסית השאירים שאותן משלמת או תשלם מבטחים. עוד עותרים המשיבים 1 לתשלום פיצויים ולסעדים הצהרתיים שונים. 6. במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 2.9.12 ביקשו המדינה ומבטחים למחוק את תביעותיהם של הפורשים העתידיים בהיותן מוקדמות מדי. לחלופין ביקשו כי בית הדין קמא יורה לפורשים העתידיים לכמת את תביעותיהם. מבטחים עתרה בנוסף למחיקת התביעות כנגדה על הסף בשל העדר יריבות. המדינה מִצִדה עתרה לעיכוב ההליכים בבית הדין האזורי עד למיצויים בפני "וועדת הליווי". החלטת בית הדין האזורי 7. בהחלטתו דחה בית הדין האזורי את כל ארבע הבקשות: א. באשר לבקשה למחיקתן על הסף של תביעות הפורשים העתידיים קבע בית הדין קמא כי - "אין מקום לדחות את התביעה על הסף, למרות שיש טענות טובות בפי ב"כ הנתבעים, לעניין עיתוי התביעה של חלק מהתובעים, ואולם אם יימחקו כבר כעת חלק מהתובעים, עלול להיות מצב שלפני בית הדין לא ניצבת התמונה המלאה בשאלה העקרונית, כמו גם הסכסוך המהותי עצמו שבין הצדדים לא יגיע לידי סיום. טענת הנתבעים שאין מקום לדון בעניינם של מי שטרם פרשם מעבודתו, תשמע אפוא כחלק מטענות מהותיות של הדיון." ב. בנוגע לבקשה לכימות תביעותיהם של הפורשים העתידיים קבע בית הדין קמא - "משהחלטתי שלא למחוק את התביעה על הסף ולראות למעשה בתביעה של התובעים שטרם פרשו כמי שמבקש סעד הצהרתי ל'יום סגריר', ממילא אין מקום לחייב את ב"כ התובעים לכמת תביעה בהתייחס לעובדים שטרם פרשו, והרי איש אינו יודע אימתי יפרשו ואת הזכות הממונית שתעמוד לרשותם אז. לעומת זאת, הנתבעים הם גופים ציבוריים וחזקה עליהם שיפעלו על פי העקרונות ההצהרתיים, אם יקבעו כאלו בסיומו של הליך זה." ג. את הבקשה למחיקתה על הסף של התביעה כנגד מבטחים דחה בית הדין תוך שקבע כי מן הראוי שמבטחים תהא צד להליך מאחר שהיא עלולה להיפגע מתוצאותיו. ד. הבקשה לעיכוב ההליכים עד למיצויים בפני "וועדת הליווי" נדחתה אף היא - "מאחר ואין סכסוך בין בעלי ההסכם, והתובעים הם לא בעלי ההסכם, וממילא לא יכולים להיות צד המופיע לפני אותה 'ועדת ליווי', ממילא אי אפשר לראות בזה מנגנון שבא לפתור את הסכסוך האינדיווידואלי." טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור 8. מבטחים טוענת בבקשתה כי טעה בית הדין קמא בהחלטותיו. לדבריה, משטרם הגיעו הפורשים העתידיים לגיל זקנה, לא ניתן לדעת כיום מה יהיה שיעור קצבת הזקנה שלה יהיו זכאים. משכך, תביעתם מוקדמת מידי וכלל לא התגבשה להם עילת תביעה, ובפרט לא כלפי קרן הפנסיה שלה. עוד טוענת מבטחים, כי אם ייקבע שההסכם נשוא המחלוקת העניק למשיבים 1 זכות לקבלת קצבת זקנה בשיעור הקצבה המוקדמת, תחול קביעה זו על כלל פורשי רפא"ל ואין בכך כדי להצדיק צירופם של הפורשים העתידיים לתביעה. לגרסת מבטחים, מתן הכשר לתביעות מוקדמות כאלה עלול לגרום לטרחה רבה ולהעמסת המערכת המשפטית בתביעות סרק. עוד טוענת מבטחים, כי משהחליט בית הדין קמא לאפשר לפורשים העתידיים להמשיך בתביעתם, צריך היה לחייבם לכמת את תביעותיהם ולשלם אגרה בגינן, הן משום שהם יודעים מהו סכום הפנסיה שאותו הם מבקשים לקבל, והן משום שמבטחים פעלה וטרחה ליתן בידי בא כוחם, לבקשתו, חישוב משוער ומוקדם של הקצבאות בהתאם להוראות התקנון כפי שהן כיום. לעניין קיומה של יריבות בין המשיבים 1 לבינה טוענת מבטחים, כי לא היתה צד להסכם 96' אלא רק להסכם 2001, וכי גם במסגרת הסכם 2001 מעמדה הוא של "שַלָם" בלבד. לדבריה, בכל הנוגע אליה, מטרתו של הסכם 2001 היתה לקבוע כי חובתה כלפי המשיבים 1 היא בהתאם לתקנות קרן הפנסיה בלבד, והמימון בגין השלמת הפנסיה צריך להיעשות על ידי המדינה ורפא"ל בע"מ. 9. המדינה טוענת בבקשתה כי חבותה כלפי המשיבים 1 מתמצה אך ורק במימון הפנסיה המוקדמת שלהם וברכישת תוספת לפנסיית זקנה בהתאם להוראות, לסכומים ולתחשיבים המופיעים בהסכמים. לדבריה, מבטחים היא האחראית הבלעדית לתשלום פנסיית השאירים, הנכות והזקנה למשיבים 1 בהתאם לתקנות ולהוראות הסכם2001. מוסיפה המדינה וטוענת, כי הסעד המבוקש על ידי הפורשים העתידיים הוא בעד תקופה עתידית, ובגין אירועים מזכים שטרם נולדו (בכל הנוגע לפורשים העתידיים). משההלכה הפסוקה קובעת כי התקנון הקובע הוא התקנון העומד בתוקף במועד קרות האירוע המזכה, ומאחר שמטבעו של תקנון קרן הפנסיה כי הוא משתנה מעת לעת, לא ניתן לדעת היום מה יהיו הוראות התקנון בעת קרות האירוע המזכה בעתיד. משכך, הנזק שהפורשים העתידיים טוענים לו, טרם התגבש ודין תביעתם להימחק בהיותה מוקדמת. לעמדת המדינה, מחיקת תביעות הפורשים העתידיים לא תעלה ולא תוריד בכל הנוגע לשאלה העקרונית הנוגעת לפרשנות ההסכמים הקיבוציים. לטענתה, השאלה העקרונית צריכה ממילא להיות מיושמת על פי נתונים ספציפיים של כל אחד מהמשיבים 1, בשים לב למועד קרות האירוע המזכה ובהתאם לנתונים עובדתיים שהם בלתי ידועים במועד זה. לפיכך, לעת הזאת, טרם קמה לפורשים העתידיים עילת תביעה. טענה נוספת בפי המדינה היא כי הפורשים העתידיים לא כימתו את תביעותיהם ולטענתם אין בידם לעשות כן. לדבריה, אם סבורים הפורשים העתידיים שתביעתם אינה מוקדמת והם מבקשים להסתמך על נתונים תיאורטיים, הרי שלשיטתם-שלהם יכולים הם לכמת את התביעה ולשלם אגרה בעדה. לעמדת המדינה, דווקא קביעת בית הדין קמא כי חזקה על המבקשות ועל רפא"ל שיפעלו על פי העקרונות ההצהרתיים שייקבעו (אם בכלל) בתום ההליך, מחזקת את עמדתה כי היה על בית הדין למחוק את כל תביעות הפורשים העתידיים משטרם ארע להם אירוע מזכה. באשר לבקשתה לעכב את ההליכים לשם מיצוי הדיון ב"וועדת הליווי", חוזרת המדינה וטוענת כי המשא ומתן המתנהל בינה ובין רפא"ל בע"מ וההסתדרות, מתנהל לפנים משורת הדין מתוך רצון כן ואמיתי להגיע להסכמות כלכליות, הגם שאין לה כל מחויבות שבדין להגיע להסכמה. לדבריה, על פי ההלכה הפסוקה, כל עוד לא מוצו המנגנונים ליישוב חילוקי דעות, אין הצדקה כי העניין יובא לפתחו של בית הדין, מה גם שחלק מהמשיבים 1 היו מעורבים בחלק מהמגעים אל מול "וועדת הליווי" עובר להגשת התביעה. 10. המשיבים 1 טוענים בתגובתם, כי יש לדחות את בקשות רשות הערעור של מבטחים ושל המדינה. לטענתם, תביעת הפורשים העתידיים אינה מוקדמת או תיאורטית, שכן מדובר בתביעה למתן סעדים הצהרתיים ברורים נוכח ההפרה הצפויה של ההסכמים הקיבוציים על ידי המבקשות, זאת כעולה הן מהתחשיב הלכאורי של פנסיית הזקנה (שהוצג על ידי מבטחים) המעיד לכאורה על הפחתת פנסיית הזקנה ביחס לפנסיה המוקדמת, הן מהעובדה כי אלה מבין המשיבים 1 שהגיעו כבר לגיל זקנה ומקבלים פנסיית זקנה, מעידים כי שיעור גמלתם אכן הופחת באופן מהותי ביחס לפנסיה המוקדמת. מכאן - משלימים המשיבים 1 - עולה באופן ברור כי מבטחים אינה מתכוונת לשלם להם פנסיית זקנה בשיעור שלא יפחת מהפנסיה המוקדמת ופנסיית השאירים וכי בכוונתה לחשב לכל אחד מהם את הפנסיה שלה יהא זכאי על פי התקנון האחיד ועל בסיס נתוני בסיס שגויים. לטענת המשיבים 1, אין לדרוש מהם להמתין בסבלנות להפרה עצמה ולצפות שכל אחד מהם יגיש בנפרד תביעה פרטנית ואין מדובר בסעד תיאורטי, שכן הם בעלי אינטרס ממשי, מיידי וברור בקבלת הסעד ההצהרתי למען ידעו את מצבם המשפטי. עוד טוענים המשיבים 1 כי ההליך דנן תורם ליעילות הדיון ולמניעת עומס מיותר על מערכת בתי המשפט בתביעות פרטניות ממושכות. עוד טוענים המשיבים 1, כי התביעה ביחס לאלה מהם שכבר פרשו לפנסיית זקנה כומתה, בהתאם להסכמה בינם לבין רפא"ל בע"מ ומבטחים, והסכמה זו היוותה תנאי להסכמתם להעברת הדיון מבית הדין האזורי בנצרת לבית הדין האזורי בתל אביב. המשיבים 1 מוסיפים כי בכל הנוגע לפורשים העתידיים, אין לבקש מהם לכמת את תביעותיהם שעה שאיש אינו יודע מתי יפרשו ומה יהא שיעורה של הזכות הממונית שתעמוד להם באותה העת. באשר לבקשת המדינה לעיכוב ההליכים עד למיצוי הדיון ב"וועדת הליווי" טוענים המשיבים 1 כי: משמתנהל משא ומתן בין הצדדים להסכמים הקיבוציים עוד משנת 2007; משהוגשה תביעתם במחצית שנת 2009; משהתברר כי נפלו טעויות בתחשיבי הרכישה המקוריים; משבפיהם השגות מהותיות לגבי הסכמות שאליהם הגיעו הצדדים במשא ומתן הקיבוצי; ומשאין הם צד להסכם 2001 - אין לראות ב"וועדת הליווי" מנגנון שבא לפתור את הסכסוך האישי בין הצדדים לתביעה. המשיבים 1 טוענים עוד, כי אין שחר לעמדת מבטחים שלפיה אין יריבות בינם לבינה, שכן הסכם 2001 מטיל עליה אחריות בלעדית לתשלום פנסיית הזקנה, הנכות והשאירים. ומשקובעות הוראות הסכם 96' והסכם 2001 ששיעור פנסיית הזקנה לא יפחת משיעור הפנסיה המוקדמת, הרי שקיימת עילת תביעה כנגד מבטחים. 11. רפא"ל בע"מ הותירה את ההחלטות בבקשות רשות הערעור של המבקשות לשיקול דעתו של בית הדין, תוך שהיא עומדת על עמדתה כי האחריות לתשלומי הפנסיה למשיבים 1 אינה מוטלת עליה, משאינה צד להסכמים הקיבוציים המסדירים את הזכויות שבבסיס תביעות המשיבים 1, ומשלעמדתה לא קיימת יריבות כלשהי בינה לבין המשיבים 1 ולא קיימת כלפיה כל עילת תביעה מצדם. הכרעה 12. לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית הדין האזורי, בחנתי את בקשות רשות הערעור על טעמיהן ועיינתי בתגובות המשיבים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. 13. לא מצאתי בסיס לטענה כי הסעד הנתבע על ידי המשיבים 1 הוא סעד תיאורטי וכי תביעתם מוקדמת מדי. המשיבים 1 הגישו תביעה למתן סעד הצהרתי. בעניין זה קבע בית המשפט העליון כי - "המגמה הכללית היא להשתמש בכוח הזה של מתן סעד הצהרתי ביד נדיבה ככל האפשר, ובלבד שהשאלה, המוצגת לפני בית המשפט, אינה אקדמית גרידא, ולתובע יש עניין ממשי בפתרונה, כדי להסדיר את היחסים בינו לבין הנתבע. פסק דין הצהרתי הוא תרופה מקובלת ליישוב סכסוכים. במיוחד ניתן להפיג באמצעותו ספקות בדבר זכויות וחובות לחוזה, ובין השאר ניתן להצהיר, אם על פי פירושו הנכון של חוזה זכאי התובע לזכויות, שהוא טוען להן..." (ע"א 226/80 א' כאהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 463, 468). ובפרשת טולדנו קבע בית הדין הארצי - "תובע עשוי לקבל סעד הצהרתי אף אם בידיו לתבוע סעד ממשי אחר, ובלבד שבכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי, על עניין ממשי בקבלת הסעד שיביא לו תועלת, או יסיר מפניו מכשול כלשהו... כך, בעניין בן יקר גת עמד בית המשפט העליון על מבחן העניין הממשי שיש בו להביא תועלת לתובע כמבחן הקובע אם סעד יסווג כסעד תיאורטי, אם לאו... וכך נקבע שם, בדעת הרוב, מפי השופט ת' אור: 'המבחן לעניין סיווגה של בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני בית-המשפט. בעניין זה, יש חשיבות ניכרת לשאלה אם הסעד המבוקש ישרת מטרה שיש בה תועלת. ההלכה לעניין זה היא כי מקום בו יש בפסק-דין כדי להסיר מכשול העומד בפני המבקש, או לפתור קושי שהוא ניצב בפניו, יש לומר כי לתובע עניין ממשי כאמור.'" (ע"ע (ארצי) 151/05 טולדנו - עיריית נצרת עילית, ניתן ביום 26.2.07). 14. צודקים המשיבים 1 כי דווקא ריכוז תביעותיהם ודיון בסעד ההצהרתי תחילה יתרמו ליעילות הדיון ולמניעת סרבול ועומס מיותר. זאת ועוד, דיון הכולל את כל המשיבים 1 יתרום למניעת פסיקות סותרות ולפתרון ענייני כלפי כל הצדדים בעלי העניין בשאלה שבמחלוקת. משלא קיימת הסכמה בין הצדדים בנוגע לחובת המבקשות או מי מהן לשאת בהפרשי הגמלה, העובדה שטרם הגיע מועד התשלום, אין בה כדי לגרוע מהצורך להכריע בזכויות הפורשים העתידיים מבעוד מועד, עוד בטרם קרות האירוע המזכה. בעניין זה הצדק עם בית הדין קמא כי דווקא צירופם של המשיבים 1 כולם יציב בפניו את התמונה המלאה ויסייע לסיום מהיר יותר של ההליכים במיוחד לאור העובדה, כי המשיבים 1 כולם מיוצגים על ידי אותו בא כוח ואין בצירופם כדי להכביד על הדיון אלא להיפך, לייעלו. למעלה מן הצריך אוסיף, כי בית הדין קמא, לא חסם את המבקשות מלהעלות טענה זו כטענת הגנה מהותית במסגרת הדיון. 15. באשר לשאלת כימות תביעותיהם של הפורשים העתידיים נקבע כי - "אכן, ההלכה היא כי יש להעדיף כימוי תביעה על פני סעד הצהרתי... יחד עם זאת, משמדובר בזכאות לגימלה, הן גימלה מהמעביד עקב פרישה מעבודה והן גימלה עקב אירוע מזכה בביטחון הסוציאלי, ניתן להזדקק לסעד הצהרתי." (דב"ע נד 3/79 הסוכנות היהודית לארץ ישראל - רוטנברג, פד"ע לב 37, 55; ראו גם דב"ע לה/2-3 האוניברסיטה העברית - עפרוני, פד"ע ו' 159, 162; הדגשה שלי - י.א.ש.). יתר על כן, צדק בית הדין קמא בקובעו כי התביעות אינן ניתנות לכימות בשלב זה, ולו רק בשל העובדה שלא ניתן לדעת כיום את שיעור ההפרש בין הסכום שישולם בפועל לפורשים העתידיים על פי חישובי מבטחים לבין התשלום הנטען על ידי הפורשים העתידיים כי הם זכאים לו. ברי כי תביעתם של הפורשים העתידיים עומדת על שיעור ההפרש האמור וכי הפרש זה תלוי בהחלטות המבקשות. לא נעלם מעיניי כי מבטחים מסרה בידי ב"כ המשיבים 1 תחשיב לכאורי, אלא שאיני סבורה כי יש צורך להידרש לעניין זה בטרם תוכרע השאלה העקרונית. רק לאחר שתוכרע זו ובהתגבש האירוע המזכה בנוגע לכל אחד מהפורשים העתידיים, ניתן יהא לכמת את התביעות, אם יהא בכך צורך - שכן כהחלטת בית הדין קמא, חזקה על המבקשות "שיפעלו על פי העקרונות ההצהרתיים, אם יקבעו כאלה בסיומו של ההליך". 16. בעוד שמבטחים טוענת כי היא מהווה צינור בלבד להעברת התשלומים שאותם התחייבה המדינה לשלם למשיבים 1 בעבור הפנסיה המוקדמת (סעיף 31 לבקשת מבטחים) וכי לא מוטלת עליה חובה לשלם להם סכומים העולים על אלה הקבועים בתקנון החל עליה, טוענת המדינה, כי חבותה-שלה מתמצה אך ורק בביצוע מלא ומדויק של התשלומים המוטלים עליה לרכישת תוספת לפנסיית זקנה ממבטחים וכי זו האחרונה היא האחראית הבלעדית לתשלום פנסיית השאירים, הנכות והזקנה למשיבים 1. די במחלוקת זו כדי להיווכח כי מבטחים היא בעל דין דרוש, העלול להיפגע מתוצאות ההליך המתנהל בבית הדין קמא, וכי יש להותירה כבעל דין בהליך. 17. באשר לטענת המדינה כי יש לעכב את ההליך עד למיצוי הדיון בפני "וועדת הליווי" - צדק בית הדין קמא בקובעו כי המשיבים 1 אינם צד למגעים מכוח ההסכמים הקיבוציים ש"וועדת הליווי" היא חלק מהליך יישוב חילוקי הדעות הקבוע בהם. ממילא, אין הם בגדר צד הרשאי להופיע בפני "וועדת הליווי" ותחת זאת זכאים הם לפנות בתביעה אישית לבית הדין האזורי לעבודה. בשלב זה וכל עוד לא נחתם הסכם קיבוצי המיישב את המחלוקת בין הצדדים בנוגע לזכויות המשיבים 1 הנובעות מההסכמים הקיבוציים, אין לחסום את המשיבים 1 מלהציג את עניינם בפני בית הדין. סוף דבר 18. הבקשות, על כל ראשיהן, נדחות. 19. המבקשות תשלמנה את הוצאות המשיבים 1 בסך של 7,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. בקשה מקדמיתערעור