צו עיכוב יציאה מהארץ לאדם שנמצא מחוץ לישראל

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו עיכוב יציאה מהארץ לאדם שלא נמצא בישראל: בפני ערעור על החלטת כב' הרשם של בימ"ש זה אשר ביטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר הוגש כנגד המשיבה 1, במעמד צד אחד. כב' הרשם קבע כי תנאי ראשוני להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ עפ"י תקנה 376(א) לתקנות סד"א [2] הוא המצאותו של הנתבע בישראל. רק לאחר שהנתבע נמצא בישראל ניתן לנסות ולשכנע את ביהמ"ש כי הנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ארוכה והעדרו מן הארץ עלול להכביד על בירור המשפט וביצוע פסק-הדין. עו"ד ליאוניד ברוב כישרונו מנסה לשכנע את ביהמ"ש כי אין כל מניעה, במקרה המתאים, ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, כנגד תושב הארץ אשר לא נמצא בישראל בעת הוצאת הצו. ב"כ המערער מיסתמך על דבריו של כב' השופט שאל בהמרצה 1002/56 (יג' 304, בעמ' 306) [1], אשר קבע כי ניתן להרחיב את תחולתו של סעיף 656למג'לה גם על חייב שכבר ביצע את רצונו ועזב את המדינה. סעיף 656למג'לה זו לשונו [3]: "חוב שפרעונו לאחר זמן, ורצה החייב לצאת למדינה אחרת, הרי אם פנה בעל החוב אל השופט ודרש שיקבע לו החייב ערב, כופים אותו לתת ערב". לאור פרשנות זו הטיל כב' השופט שאל עיקול על רכושו של החייב. סעיף 656למג'לה בוטל כידוע ובמקומו יש לנו כיום את תקנה 376(א) שחלה לגבי עיכוב יציאה מן הארץ, בעוד שלגבי מתן בטוחה לפרעון בעתיד נקבעה תקנה 385לתקנות. וינוגרד בספרו תקנות סדר הדין בעמ' 578קבע כי "יש להרחיב שדה פעולתו של סעיף זה ( 656למג'לה) גם לגבי חייב שכבר יצא את הארץ בפועל...". אולם בהמשך קובע כ "הלכות אלו - אין צורך עוד להיזקק אליהן לאחר שהותקנה תקנה 301(א)...". השאלה העומדת עתה בפני בימ"ש זה היא באם אכן כבולות ידיו של ביהמ"ש ב-ד' אמות התקנה 376(א) לאור העובדה כי ניתן לקרוא מגוף תקנה זו את התנאי המוקדם של היות הנתבע בישראל בעת מתן הצו. כב' המשנה לנשיא השופטת מ' בן-פורת קבעה בר"ע 441/86 כדלקמן: "אפילו הייתי לאחר דיון מעמיק, מגיעה למסקנה שאף אחת מהן (מתקנה 376לתקנות סד"א וסעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל) איננה חלה על פירוק חברות, גם אז הייתי קובעת שיש לביהמ"ש סמכות טבעית לעכב אדם בעל מעמד רב בגוף המתפרק, כאשר הנסיבות מצדיקות לעשות כן". לשון אחרת, במקרה המתאים, במידה והצדק יחייב זאת מוכנה כב' המשנה לנשיא לעכב את יציאתו מן הארץ של דירקטור בחברה שבפירוק, גם בהעדר הוראת חוק מפורשת. עו"ד ליאוניד הפנה את תשומת לבו של ביהמ"ש לא רק לסמכות הטבעית של ביהמ"ש אלא גם לסמכות הכללית לתת כל סעד שיראה לנכון בנסיבות הענין, סמכות המעוגנת בסעיף 75לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד 1984[4]. ואכן, נראה לבימ"ש זה כי משרבו הנמלטים מן הארץ יש מקום לשקול באם אין מקום להעתר לבקשה מסוג זה במקרה המתאים. המשיבה בתיק שבפני הורשעה בהליך הפלילי עפ"י הודאתה ועפ"י עיסקת הטעון שזכתה לברכתו של ביהמ"ש לא הוטל עליה מאסר בפועל, זאת חרף חומרת המעשים. השופט המלומד בגזר-הדין נימק זאת בכך ש"אין בכוונתו להחמיר... יותר ממה שנתבקש". ובהמשך גזר-הדין נאמר: "שהכספים שהוצאו שלא כדין, הוחזרו ע"י הנאשמת מס' 2(המשיבה 1)". כיום נחזה לראות כי הוצגו בפני כב' השופט המלומד, עובר למתן גזר-הדין אולי עובדות בלתי מדוייקות, בכל אופן לכאורה תלויה ועומדת תביעת המערערת להחזרת הכספים כנגד המשיבים, כולל המשיבה .1אין המדובר בתייר או באורח אשר נטה ללון אלא בתושבת הארץ אשר מצאה לנחוץ לצאת ולחזור חדשות לבקרים וצודק ב"כ המערערת כי אין כל אפשרות טכנית להמתין למערערת עד שתחפוץ שוב לחזור לישראל, על-מנת לרוץ לביהמ"ש ולבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדה, במעמד צד אחד. לאור כל האמור לעיל, נראה לביהמ"ש כי יש מקום להשאיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו. המשיבה תוכל בכל עת לעתור לביהמ"ש לבטל את הצו בתנאים שייקבעו. הוצאות לחובת המשיבה 1- 000, 1ש"ח + מע"מ צמוד להיום. הודע בפומבי בנוכחות ב"כ הצדדים 23.9..87עיכוב יציאה מהארץצווים