מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים עם רכב יוקרה: בפני שתי תביעות כספיות לתשלום תגמולי ביטוח לאחר שרכביהם של בעלי הדין ניזוקו בתאונת דרכים ביום 28.7.08. התביעה בתיק שמספרו 2934-10-08 הינה של המבוטחים עפ"י פוליסת ביטוח מקיף, ואילו התביעה בתיק 39949-05-10 הינה של בעליו של הרכב האחר המעורב בתאונה, בהתאם לפוליסת ביטוח אחריות צד ג'. הדיון בשני התיקים אוחד עקב היותם נסמכים על אותה תשתית עובדתית. התביעה בת.א 2934-10-08: התובעים מס' 1 ו-2 (להלן: "התובעים") היו בעלים של רכב מסוג פולקסווגן פאסאט, מ.ר 9192162, שנת ייצור 2008 (להלן: "הפאסאט") אשר היה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת, חברת "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "הפניקס"). עפ"י הנטען, ביום 28.7.08 בשעה 22:30 (לערך) נהג בפאסאט, חברו של התובע מס' 1, בשם חוסין (להלן: "חוסין"), בהרשאת התובעים תוך כדי נסיעה בכביש המוביל מכפר ג'ת לכיוון מערב כאשר רכב הפאסאט נוסע מאחורי רכב מסחרי מסוג רנו קנגו מ.ר 30-830-89 שנסע לפניו בכביש (להלן: "הרנו"), פגע הפאסאט בחלקו האחורי של הרנו, וכתוצאה מהפגיעה סטה הפאסאט ימינה והתנגש בסלע/ים בצד הכביש וניזוק באופן קשה. התובעים טוענים כי בעקבות התאונה הוכרז רכב הפאסאט כ"אבדן להלכה" עפ"י קביעת השמאי מטעמם, והוא נגרר ממקום האירוע למגרש מכוניות לצורך מכירת שרידיו. רכבם של התובעים היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף שרכשו בחברת הפניקס, אשר היתה בתוקף במועד התאונה. פנייתם למבטחת לפיצויים נדחתה בטענה של תביעת מרמה ומסירת פרטים כוזבים אודות נסיבות התאונה. התובעים עותרים לביהמ"ש לחייב את הפניקס בסכומים הבאים: שווי הפאסאט ביום התאונה: 245,000 ₪, בתוספת ריבית מקסימאלית לפי חוק חוזה ביטוח. שווי רכב חלופי למשך 40 ימים: 10,000 ₪. עוגמת נפש: 20,000 ₪. סה"כ - 275,000 ₪. יש לציין כי במהלך המשפט, ועל מנת לחסוך בהוצאות האחסנה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הפניקס תטפל במכירת שרידי הפאסאט. בעקבות זאת נמכרו שרידי הפאסאט והפניקס העבירה את התמורה שנתקבלה בגינם בסך 30,000 ₪ לתובעים. (קבלת סכום זה אושרה ע"י התובע מס' 1 בסיום חקירתו הנגדית. ראו: פרוטוקול הדיון מיום 16.2.12 שורה 5).מובן כי סכום זה יופחת מכל סכום שייפסק לחובת הפניקס, ככל שייפסק. תמצית הטענות בתא"מ 39949-05-10: התובעת היתה הבעלים של הרנו (להלן: "התובעת"). לטענתה, ביום 28.7.08 בשעה 20:30, עת נהג בעלה ברכבה, חצה את הכביש בפתאומיות חזיר בר ובעלה נאלץ להאט, ואז התקרב מאחוריו הפאסאט, ופגע ברנו בעוצמה מאחור. כתוצאה מהתאונה מעוצמת הפגיעה הוכרז הרנו כ"אבדן כללי" (Total Lost). התובעת טוענת לנזקים הבאים: אבדן כללי עפ"י חוות דעת שמאי - 24,300 ₪. שכ"ט שמאי - 1,455 ₪. הוצאות גרירה - 450 ₪. סה"כ - 26,205 ₪ (קרן). התובעת פנתה לקבלת פיצויים מהפניקס בהיותה המבטחת של הפאסאט, אך נדחתה בטענה כי מדובר בתביעת מרמה. כאמור הדיון בשני התיקים אוחד ונשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעים העידו עדי התביעה הבאים: מר דני וינברגר - חוקר מטעם חברת הפניקס; דיראוי ראיד, בעלה של התובעת, ומי אשר לפי הטענה נהג ברכב הרנו (להלן: "ראיד"); סוכן הביטוח, מחמוד עבד אל ראזק (להלן: "מחמוד"); חוסין, אשר נהג בפאסאט; והתובע מס' 1 כמאל הזימה בעצמו (להלן: "כמאל"). מטעם הפניקס לא העידו עדים כלשהם. כמו כן, הוגשו מסמכים שונים שסומנו כמוצגים כגון: הודעות שנמסרו בפני החוקר אחסאן ביסאן, החוקר השני מטעם הפניקס, (להלן: "ביסאן); שתי הודעות של כמאל לפניקס על מקרה ביטוח; תדפיס שיחות למנוי 052-6761530; הודעה לחברת הראל על אירוע התאונה; תמונות נזק של רכב הרנו. עוד יש לציין כי בהסכמת ב"כ הפניקס לא נחקרה בחקירה נגדית חיתאם (רעייתו של ראיד). כמו כן, הפניקס בחרה שלא להעיד את החוקר ביסאן שנשלח מטעמה לחקור את התאונה, נשוא התיק המאוחד, וזאת על אף התייצבותו לדיון ההוכחות שנקבע ליום 16.2.12. הסוגיות הטעונות הכרעה: האם התובעים (בתיק המאוחד) הוכיחו את נסיבות התאונה כפי שטענו בכתבי התביעה מטעמם? האם הוכחה טענת המרמה ? ומהי הנפקות לכך? נסיבות התאונה: אין חולק בין הצדדים כי במועד התאונה היה השימוש בפאסאט מכוסה ע"י הפניקס בביטוח מקיף בר תוקף הכולל גם כיסוי בגין נזקי צד ג'. הפניקס אישרה בסיכומיה שהתאונה (ככל שתוכח), נגרמה באשמת נהג הפאסאט אשר פגע מאחור ברכב הרנו. לכן, ככל שהתובעים בתיק המאוחד יוכיחו כי התאונה אירעה בנסיבות שתוארו בכתבי התביעה, אזי הם יהיו זכאים לפיצויים. עפ"י גרסת כל אחד מהתובעים, התאונה אירעה ביום 28.7.08 בשעת לילה, בכביש המוביל מכפר ג'ת לכיוון מערב (צומת כביש 70). לפי הטענה, הפאסאט, נהוג בידי חוסין, פגע בעוצמה בחלקו האחורי של הרנו שנסע לפניו, שהיה נהוג בידי ראיד. בהמשך לכך, סטה רכב הפאסאט ימינה והתנגש בסלע/ים בצד הדרך, ואילו רכב הרנו סטה שמאלה לעבר הנתיב הנגדי והתהפך לתעלה בצד הדרך. לפי גרסת ראיד, תוך כדי נסיעה מכיוון כפר ג'ת לביתו בכפר ג'דידה, הוא האט את מהירותו עקב חציה פתאומית של חזיר בר את נתיב נסיעתו, ואז נפגע בעוצמה מאחור ע"י רכב הפאסאט. יש לציין כי לפי גרסת התובעים לא היו עדים נוספים לתאונה, בעת התרחשותה, למעט שני הנהגים המעורבים. באופן כללי אציין כי גרסת התובעים לגבי נסיבות קרות התאונה נתמכה (בנקודות מסוימות) בעדויות ראיד וחוסין, (הנהגים ברכבים המעורבים, עפ"י הנטען), כמאל ויתר העדים בתיק, לרבות עדות החוקר הראשון מטעם הפניקס שנשלח לחקור את נסיבות התאונה, דני וינברגר. כמו כן, חוות הדעת השמאיות שצורפו לכתבי הטענות על נספחיהם תומכות אף הן בגרסת התובעים לתאונה, מבחינת מוקדי הנזק ואופי הנזקים לכלי הרכב המעורבים. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי היטב את חומר הראיות בתיק ביהמ"ש מצאתי "כמות לא מבוטלת" של סתירות ואי דיוקים בגרסת התביעה לתאונה, אשר חלקן מעלה תמיהות במידה בלתי סבירה, ואינו מתיישב עם התנהגות מקובלת ועם השכל הישר, ואשר במצטבר הביאו אותי למסקנה הסופית לפיה התובעים לא הרימו את הנטל הדרוש במשפט אזרחי. אנמק להלן, בהרחבה, מסקנתי זו. בתחילת חקירתו הנגדית טען ב"כ התובעים כי נפלה טעות בסעיף 2 ב' לתצהיר עדותו הראשית של ראיד וציין כי שעת התאונה הנכונה היא 22:30 ולא 20:30 כפי שנרשם. (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 20-21). כאשר נשאל ראיד בחקירתו הנגדית מנין הוא בטוח שהתאונה אירעה במועד שבין 22:00 ל- 22:30 הוא השיב: "אני עונה שיצאתי מאבו סנאן לכיוון ג'ת בשעה 21:00. לא יכול להיות שהתאונה אירעה ב- 20:30". אולם כאשר ב"כ הפניקס עימת את ראיד עם העובדה שגם ב"הודעה על תאונת רכב" שמסר ראיד לחברת הביטוח הראל (מבטחת הרנו בביטוח צד ג', העתק ממנה צורף כנספח בלתי מסומן לכתב תביעתו), הוא דיווח למבטחתו כי התאונה, נשוא תיק זה, אירעה בשעה 20:30 ולא 22:30 לא סיפק ראיד בפני ביהמ"ש כל הסבר מניח את הדעת לפשר סתירה זו והסתפק בתשובה "אין לי מושג"/"אין לי הסבר" (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 1- 4). יש לציין כי גם בכתב התביעה שהגישה אשתו של ראיד נגד חוסין והפניקס נטען על ידה בסעיף 3 (א). כי התאונה אירעה בשעה 20:30. בנסיבות אלה, לא ניתן לטעון כי מדובר בטעות סופר/טעות דפוס, פליטת קולמוס וכיוצא באלה, וסביר יותר להניח כי הדיווח שנמסר ע"י ראיד לחברת הראל בסמוך לאחר התאונה בנוגע לשעת התאונה הוא הנכון. מנגד גרסת התובעים הינה כי התאונה אירעה בשעה 22:30 לערך. זו סתירה שיש לה חשיבות בנסיבות העניין. עפ"י סעיף 2 ב' לתצהיר עדותו הראשית של ראיד הוא לא ידע את זהות נהג הפאסאט שפגע ברכבו מאחור והדבר נודע לו רק בדיעבד כעבור מספר חודשים ממועד התאונה: " ....הרכב האחר היה מסוג פאסאט שיותר מאוחר ולקראת חודש 12/10, נודע לי שהרכב האחר הזה, היה נהוג בידי חוסין ג'ריפאת". (ההדגשה אינה במקור ג' נ). כלומר לפי תצהיר עדותו הראשית של ראיד הוא לא הכיר קודם לתאונה את חוסין וגם לא בסמוך למועד התרחשותה ורק בחלוף כ- 5 חודשים ממועד האירוע הנטען נודעה לו זהות הנהג שנהג ברכב הפאסאט. עדות זו נסתרה בביהמ"ש, (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 24- 29): "לשאלתך מה קרה בתאונה, אני עונה שהגעתי לאיזה סיבוב קשה, מלפני עבר חזיר, האטתי וראיתי שמישהו בא מאחורה ונכנס בי מאחורה. אני נהגתי ברכב קנגו האדומה. לשאלתך מי נהג בפסאט, אני עונה שבחור בשם חוסין. אני הכרתי את שמו לאחר התאונה. לאחר שהוא פגע בי, ירדתי אליו והלכתי לכיוון שלו. שאלתי אם קרה לו משהו, אם צריך להזמין אמבולנס והוא אמר שהכל בסדר. אמרתי לו שגם אני בסדר. שאלתי אותו איך קוראים לו והוא אמר לי שקוראים לו חוסין ג'ריפאת. כבר ביום הארוע, באותו זמן ידעתי את שמו" (ההדגשות אינן במקור ג'.נ). כאשר עומת ראיד בחקירתו הנגדית עם העובדה, כי בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי זהותו של הנהג ברכב הפסאט נודעה לו רק בחלוף כ- 5 חודשים ממועד האירוע הנטען, לא ידע ראיד לספק הסבר סביר לשינוי בגרסתו והשיב "אני עונה שאיני זוכר", (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 2). יש לציין כי מחומר הראיות עולה כי מדובר בטענה שאינה נכונה, שכן גם בטופס הדיווח על מקרה התאונה וגם במכתב הדרישה שנשלח ע"י סוכן הביטוח אל חברת הפניקס (צורפו כנספחים בלתי מסומנים לכתב התביעה) צוין בדיווח מיד בסמוך לאחר התאונה כי שמו של נהג רכב הפאסאט הוא "חוסין ג'ריפאת", וכך גם צוין במכתב התביעה לקבלת תגמולי ביטוח מחברת הפניקס. יש לציין כי מעדותו של ראיד בביהמ"ש עולות תמיהות גם בעניין תיאורו של הנהג שנתגלה לראיד, לפי הטענה, בכיסא הנהג ברכב הפסאט, בסמוך לאחר התאונה, וזאת בהשוואה לתיאור אותו מסר ראיד בפני החוקר ביסאן, בסמוך לאחר האירוע הנטען, (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 4-6): "אני בטוח שחוסין גריפאת נהג באוטו. הלכתי אליו. הוא היה בחור עם זקן. בסביבות 50. אתה אומר שאמרתי לחוקר שהוא נראה בין 30-40, אני עונה שאיני זוכר מה אמרתי לו. יכול להיות שידעתי שקוראים לו אבו עלי". מחומר הראיות עולה כי חוסין גריפאת נולד בתאריך 11/4/84 כך שבמועד התאונה היה בן כ- 24 שנים ו- 3 חודשים. גם אם נביא בחשבון שהתאונה אירעה בשעת לילה במקום חשוך, עדיין תמוה העניין כיצד תיאר ראיד בעת מתן ההודעה לחוקר (כחודשיים לאחר התאונה) כי נהג הפאסאט נחזה בפניו כבן 30-40 ואילו בבית המשפט העיד כי הנהג נראה כבן 50 ומזוקן, וזאת כאשר מדובר בכלל באדם בתחילת שנות העשרים לחייו, בעת התאונה. אם נכונה הטענה כי נהג הרכב הפוגע הזדהה בפני ראיד בשם "חוסין ג'ריפאת", מדוע העיד ראיד בביהמ"ש שיכול להיות שהוא ידע ששמו/כינויו של נהג הפאסאט הוא "אבו עלי" בכלל. לא נטען וממילא לא הוכח כי כינויו של חוסין הוא "אבו עלי", דבר המחליש אף הוא את גרסת התובעים לפיה הנהג שנהג ברכב הפאסאט בעת התאונה היה חוסין. כן, יש לציין שבמהלך עדותו בביהמ"ש לא נתגלה חוסין כבעל זקן ולא נטען כי עובר לתאונה הוא גידל זקן. 20. במהלך מסירת הודעתו לחוקר ביסאן נשאל ראיד: "האם נהג הרכב הפוגע נראה לך שהוא צולע?" והשיב: "לא שמתי לב כי היה חושך מוחלט במקום ונהג הרכב ישב על הרכב בעצם נשען על רכב שלו". יש לציין כי שאלה זו נשאלה בקשר לשיחה שהתנהלה בין ראיד לנהג הפאסאט במקום התאונה מיד לאחר התאונה (עמוד 14 לטופס ההודעה, סומן נ/2). ואילו בביהמ"ש העיד ראיד כי בעת שניגש לקבל פרטים מנהג הפאסאט הנהג היה בתוך הרכב (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 16-19): "כשאני הלכתי לנהג השני לקבל ממנו פרטים, הוא היה בתוך הרכב עדיין. בזמן שדיברנו, לא זוכר אם הוא היה מחוץ לרכב. אתה אומר שאמרתי לחוקר שהוא עמד לצד הרכב כשפגשתי אותו. אני עונה שאיני זוכר מה אמרתי לחוקר. אני זוכר שהלכתי אליו ודיברתי איתו בזמן שהוא היה באוטו". יש להוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית שינה גם כמאל את גרסתו בענין פרט זה. בהתחלה טען כי כשהגיע למקום התאונה (כ- 10 דקות לאחר שקיבל דיווח טלפוני לגביה מאלמוני) הוא אינו זוכר אם חוסין היה בתוך הרכב או מחוץ לרכב (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 23-24). אחר כך טען כי שוחח עם חוסין מחוץ לרכב (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 24-25) אך מיד בהמשך שינה את גרסתו שוב וטען כי "הדלת היתה פתוחה. אני חושב שחוסין היה בתוך הרכב. הוא היה בתוך הרכב". בעת שראיד מסר לחוקר ביסאן הודעה נשאל ראיד (עמ' 10 לנ/2): "מי עזב את מקום התאונה ראשון?" וראיד השיב: "אני כי הגרר שלי הגיע ראשון". ואז נשאל ראיד: "האם נהג רכב הפוגע היה עוד במקום בעת שעזבת עם הגרר"? וראיד השיב לחוקר: "היה עדיין במקום יחד עם בעל הרכב". כלומר לפי הודעתו של ראיד בפני החוקר ביסאן, כמאל וחוסין נותרו במקום התאונה לאחר שראיד עזב את המקום עם רכב הגרר. מאידך בביהמ"ש העיד ראיד בעניין זה כי בעת שעזב עם הגרר את מקום התאונה נותר במקום כמאל ואילו נהג הרכב הפוגע עזב קודם לכן עם חברו שבא לאסוף אותו ממקום התאונה : "לשאלתך מי עזב ראשון את מקום התאונה, אני עונה שאני. כשאני עזבתי, כמאל היה שם. הנהג כבר עזב. הוא התקשר למישהו ואותו מישהו בא לקחת אותו. הוא היה בהלם. הנהג של הרכב עזב לפני. כך אני זוכר. אתה אומר שאמרתי לחוקר שגם כמאל וגם הנהג נשארו כשאני עזבתי, אני עונה שאיני זוכר אם עזבתי ראשון או אחרון. התקשרתי לגרר שבא והעמיס את האוטו". בעת מסירת ההודעה לחוקר ביסאן נשאל ראיד לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה. ראיד סיפר כי טרם נסיעתו למצפה גיתה לשם מתן הצעת מחיר ביקר בשעה 21:00 חברים באבו סנאן ואף נקב בשמם ("חאתם אבו סיח (נסרה)",עמוד 3 לנ/2 שורות 13-20). גרסה זו נסתרה בביהמ"ש. כאשר נשאל ראיד לגבי הנסיבות שקדמו לאירוע הנטען השיב: "לשאלתך מה מטרת נסיעתי, אני עונה שנסעתי לראות עבודה בדירה של מישהו, שהתקשר אלי בכדי שאבצע לו עבודה. הוא גר במצפה גיתה שהוא מעל כפר ג'ת. הוא התקשר אלי בשעות היום, באותו יום, הוא ביקש שאקפוץ אליו. בשעה 21:00 בערב הייתי אצל גיסי שגר באבו סנאן. משם נסעתי למצפה גיתה". במהלך מסירת הודעתו לחוקר ביסאן סיפר ראיד כי קבע פגישה בשער הישוב מצפה גיתה עם תושב מצפה גיתה (שאת שמו אינו זוכר) לצורך מתן הצעת מחיר לעבודות שיפוצים והוא (ראיד) הגיע באיחור לפגישה, והוא לא נפגש לבסוף עם אותו אדם כי "הוא נסע ולא המתין לי" (עמוד 4 לנ/2 שורות 9-10). ואילו בביהמ"ש העיד ראיד כי הוא יצא מאבו סנאן בשעה 21:00 והגיע לשער מצפה גיתה בשעה 21:10. הוא חיכה לאותו אדם במקום כשלושת רבעי השעה אך אותו אדם לא הגיע לפגישה ולכן הוא עזב את המקום לכיוון ביתו בכפר ג'דידה (עמוד 13 לפרוטוקול שורות17-19). גרסתו של ראיד לגבי נסיבות הפגישה במצפה גיתה מעלה תמיהות. ראשית, אם ראיד לא נפגש כלל עם אותו אדם באותו יום (וגם לטענתו, לא נוצר כל קשר ביניהם מאז) כיצד ידע ראיד שאותו אדם נסע ועזב את המקום, שהרי לפי עדות ראיד כאמור בסעיף 24.3 לעיל הם התכוונו להיפגש בדירתו של אותו אדם במצפה גיתה לצורך הצעת מחיר לשיפוצים. שנית, לפי עדותו של ראיד בביהמ"ש, אותו אדם גר במצפה גיתה כך שסביר להניח שלאחר ההמתנה לפגישה (שלא התקיימה) יחזור לביתו בישוב. שלישית, לא סביר שאותו אדם שהטריח את עצמו ואת ראיד לפגישה בשעת ערב מאוחרת לצורך קבלת הצעת מחיר לא ינסה ליצור קשר טלפוני עם ראיד ולברר עימו האם הוא מתעכב בדרך או לחלופין אינו מתכוון להגיע כלל לפגישה, ואף לא יצור עם ראיד כל קשר במועד מאוחר יותר. רביעית, מדוע המתין ראיד במקום כ- 45 דקות ולא ניסה ליצור קשר עם מזכירות הישוב או עם מי מהבאים או היוצאים בשער הישוב על מנת לנסות ולאתר את כתובת דירתו של אותו אדם בישוב. חמישית, ראיד סיפר בעדותו בביהמ"ש כי לא יצר קשר עם אותו אדם כיוון ואותו אדם התקשר אליו מטלפון חסוי (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 16) ואילו בהודעתו בפני החוקר נשאל: "האם לקחת את מס' הנייד שלו?" וראיד השיב: "לא. כי הוא לקח ממני ואמר כי הוא יצור עימי קשר טלפוני". כאשר נשאל חוסין בחקירתו הנגדית לגבי משך חברותו עם כמאל (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 3), השיב:"אני וכמאל חברים מהעבודה. אנחנו חברים כבר 4-5 שנים לפני התאונה". גם בעת מסירת הודעתו בפני החוקר ביסאן נשאל חוסין (עמ' 5 לנ/5): "מה הקשר בינך לבין הזימה כמאל" והשיב לחוקר: "קשר חברים", ואז נשאל: "כמה זמן אתם חברים?" וחוסין השיב: "בערך 4 שנים". יש לציין כי מועד מסירת ההודעה של חוסין לביסאן הוא 23.9.08 כלומר לפי גרסת חוסין הוא וכמאל חברים משנת 2003-2004 לערך. מאידך, מעדותו של כמאל בביהמ"ש מיום 16.2.12 עולה כי החברות עם חוסין החלה לכאורה בשנת 2008 לכל המוקדם (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 13-16): "בזמן התאונה, חוסין נהג ברכב הפאסאט. חוסין הוא מכפר יאסיף. אני מאבו סנאן והוא מכפר יאסיף. הוא היה עובד אצל שכן שלנו והוא היה בא לפעמים לעזור לי. הייתי מבקש ממנו עזרה והוא היה בא. מאז התפתח הקשר בינינו. הקשר הזה התחיל לפני 4 שנים בערך והוא עד היום...". (ההדגשה אינה במקור, ג'.נ). גם בעת שמסר כמאל הודעה בפני החוקר ביסאן (מיום 22.9.08) לא היה כמאל עקבי בענין זה ואף סתר את עדותו בביהמ"ש (עמ' 4 לנ/6): "ש. ממתי אתם חברים? ת. מזה חמש שנים בערך ש. אך הכרת את גריפאת חסין ונהייתם חברים? ת. חסין עד לפני כשנתיים עבד בחלקי חילוף משומשים לרכב. מדובר במגרש חלקים שנמצא בצמוד לעסק שלנו ובאותה תקופה שבה עבד חסין הכרנו אז והוא נהפך להיות המכונאי של המלגזות שלנו ומאז נהיה קשר חברי בינינו". חוסין העיד במהלך חקירתו בביהמ"ש כי בערב התאונה התקשר לכמאל בשעה 22:00 וביקש ממנו לקחת אותו ברכבו לבי"ח נהריה עקב פציעה בכף הרגל (דריכה על מסמר במהלך העבודה באותו יום). כמאל, שהיה באותה עת עסוק במסיבה בעסק הקרמיקה של המשפחה בצומת אבו סנאן, עזב את המסיבה, הגיע לבית חוסין בכפר יאסיף, אסף את חוסין ברכב הפאסאט והם נסעו לביתו של כמאל. שם חוסין החליף את כמאל במושב הנהג של רכב הפאסאט ונסע לבדו לכיוון ביה"ח נהריה ואילו כמאל עלה לביתו נטל את מערכת הסטריאו למסיבה, הוריד אותה לרכב אחר שהיה ברשותו ונסע באמצעות אותו רכב חזרה למסיבה. (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 16-23). ואילו מחקירת כמאל בביהמ"ש לגבי נסיבות השאלת רכב הפאסאט לחוסין העיד כמאל כך: "...אבא שלי זכה ועשינו מסיבה אצלנו בחנות. זה היה בשעות הערב, משעה 21:30 בערב. בערך ב- 21:45 עליתי לכיוון הבית שלי להביא את המערכת סטריאו ואז חוסין התקשר אלי. כשהוא דיבר איתי, עדיין לא יצאתי מהמסיבה. הייתי צריך לצאת. כשהוא דיבר איתי וביקש שאקח אותו לבית חולים, אמרתי לו שיקח את האוטו שלי ושאלתי אם הוא יכול לנהוג באוטו, והוא אמר שהוא יכול. כשהוא התקשר אלי וביקש ממני שאקח אותו לבית החולים, אני הייתי בדרך החוצה לצאת לבית שלי. כשהוא התקשר אלי כבר ידעתי שאני הולך להביא מערכת סטריאו". ובהמשך (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 18-20): "נסענו 10 דקות עד שהגענו אלי הביתה אז ירדתי מהרכב, אמרתי לו שיקח את האוטו ויסע לבד לבית החולים ושאקח את המערכת ברכב הפיז'ו 205 לבן. הורדתי את המערכת לתוך הפזו ונסעתי אלי לחנות. אני בטוח שזה היה פז'ו לבן". ואילו בהמשך עדותו (עמוד 21 שורות 27-28) סתר את עצמו כמאל וטען כי נסע עם חוסין בכלל לבית הוריו ואז הם התחלפו בנהיגה על רכב הפאסאט: "במהלך הנסיעה המשותפת שלנו ברכב, לא דיברנו על הפגיעה שלו מהמסמר. הגעתי לבית של ההורים שלי והוא צריך לעבור לשבת במושב הנהג. הוא היה צולע". יש לציין כי גם בעניין סוג הרכב הנוסף ששימש את כמאל לצורך איסוף מערכת הסטריאו ונסיעה חזרה למסיבה סתר כמאל את עצמו.כפי שפורט לעיל, כמאל בתחילת חקירתו הנגדית בביהמ"ש סיפר כי מלבד רכב הפאסאט, באותו יום של התאונה, עשה שימוש ברכב מסוג פז'ו 207, (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 28). מאידך בהמשך חקירתו הנגדית העיד כמאל כי מדובר היה ברכב מסוג פיז'ו 205 לבן והוא בטוח שזה היה פיז'ו לבן (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 18-20). ברי, כי מדובר בשני רכבים שונים של אותו יצרן. למעלה מכך, עדות זו אינה מתיישבת עם הודעתו של כמאל בפני החוקר ביסאן (עמוד 6 ל- נ/6) שם סיפר לחוקר כי לאחר שהגיע עם חוסין לבית הוריו ברכב הפאסאט, כאשר חוסין נוהג ברכב הפאסאט ולא הוא (שינוי גרסה ביחס לעדות דלעיל), הם נפרדו, חוסין המשיך לבית החולים עם רכב הפאסאט ואילו הוא (כמאל) עלה לבית הוריו, לקח את מערכת הסטריאו וחזר למסיבה עם רכב טיוטה קורולה, (עמוד 6 שורות 1-10). לפי גרסת ראיד, במהלך נסיעתו ממצפה גיתה לכיוון ג'דידה, חצה בפתאומיות חזיר בר את נתיב נסיעתו, הוא האט, ואז הרגיש את הפגיעה של רכב הפאסאט בחלקו האחורי של רכב הרנו שבו נהג. מאידך, לפי גרסת חוסין בביהמ"ש (עמוד 17 שורות 27-28), נראה כי לפי גרסת חוסין המפגש בין הרכבים אירע בעת שרכב הרנו היה בעצירה מוחלטת: "אני התחלתי לנהוג באוטו. נסעתי פתאום וראיתי אוטו שעמד באמצע הכביש. הוא בלם. לא יודע למה הוא בלם. הוא בלם ועמד ופגעתי בו מאחור. פגעתי בו חזק..". לפי גרסת ראיד וחוסין לאחר התאונה למרות נסיבות התאונה הקשות לא הוזמנה לזירת התאונה משטרה או אמבולנס, כיוון ואף אחד מהם לא נפגע כתוצאה מהתאונה והם נחלצו ממנה למרבה המזל ללא פגע. מאידך לפי עדותו של ראיד בבית המשפט עולה לכאורה שהוא נפגע בצורה כלשהי מהתאונה (עמוד 14 לפרוטוקול 14-5): "באותו זמן התאונה, הייתי בתביעה בקשר לנפילה מגובה ולכן לא הגשתי תביעת נזק גוף. ומיד באותה נשימה ראיד מתקן: "לא היה לי נזק גוף בעקבות התאונה נשוא הדיון". 28. מחומר הראיות עולה כי כמאל מסר באמצעות סוכן הביטוח שלו מחמוד שתי הודעות לחברת הפניקס מבטחתו בנוגע לתאונה, נשוא התיק המאוחד (הודעות אלו סומנו נ/3 ו- נ/4). עיון בשתי ההודעות מלמד כי נשלחו בשני מועדים שונים. ההודעה הראשונה שוגרה ע"י מחמוד באמצעות פקס ממשרדו של רו"ח עווד איברהים מטמרה ביום 29.7.08, יום לאחר התאונה, והשניה ביום 3.8.08. אחד ההבדלים הבולטים בין ההודעה שנמסרה לפניקס ביום 29.7.08 לבין ההודעה שנמסרה לפניקס ביום 3.8.08 הוא אי ציון שמו של הנהג, אשר לפי הטענה נהג ברכב הפאסאט בעת התאונה, חוסין גרפיאת, אשר, על אף חשיבותו הרבה של פרט מהותי זה לבירור הכיסוי הביטוחי, לא צוין ע"י מחמוד בטופס ההודעה הראשון (נ/3). מחמוד אישר בחקירתו הנגדית (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 14-15) כי ידע כבר ביום התאונה את שמו של נהג הרכב המבוטח וכי הוא זה שמילא בכתב ידו את שני טופסי ההודעה הנ"ל אך לא סיפק כל הסבר סביר מדוע השמיט את שם נהג הרכב המבוטח מטופס ההודעה הראשון. לכך יש להוסיף, כי במהלך חקירתו החוזרת סתר מחמוד את גרסתו בתצהיר עדותו הראשית ובמהלך חקירתו הנגדית כאמור וטען כי לא מילא את פרטי הנהג בטופס ההודעה הראשון כיוון ופרטיו של נהג הרכב המבוטח לא היו ידועים לו באותה עת (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 3-6: "בטופס הראשון נ/3 שנשלח ב- 29/7 - אם רכב נמצא במוסך של חב' הביטוח ורוצים לשלוח שמאי, החברה לא שולחת שמאי אלא אם יש טופס כזה. אני מילאתי הודעה ראשונה על מה שקרה, ללא שם הנהג כי עדיין לא היה לי שם הנהג. הטופס נשלח מחב' הביטוח או מהגוף שביקש ממני לרשום את זה". (ההדגשה אינה במקור, ג'.נ). 29. כאשר נשאל ראיד ע"י החוקר ביסאן, בסמוך לאחר התאונה, מי חילץ את רכב הרנו מהתעלה וגרר אותו ממקום האירוע? השיב ראיד שהגורר נקרא "גרר סטארט שירותי דרך" מספר טלפון *5676, ולטענתו, מספר הטלפון של אותו גורר נמצא אצלו בצמוד לתעודת הביטוח באופן קבוע עד היום (עמוד 9 לנ/2). בהמשך נשאל ראיד כמה שילם לגרר ועבור מה? ראיד השיב כי שילם לגרר 480 ₪ באמצעות כרטיס אשראי שלו מסוג ויזה ועבור שירותי חילוץ וגרירה ממקום התאונה למגרש פירוקים בכפר יאסיף (דאווד). לאחר מכן, תיקן ראיד את תשובתו והבהיר לחוקר כי שילם רק עבור שירותי החילוץ שכן שירותי הגרירה נכללים בכיסוי הביטוחי שלו. (עמ' 10 לנ/2 שורות 5-15). ואילו מעיון בנספחי כתב התביעה שהגישה אשתו של ראיד עולה כי את שירותי החילוץ/גרירה ביצע עסק בשם "גוררי הגליל" ותמורת חילוץ הרכב מהתעלה שולם סך של 450 ₪ (כולל מע"מ). לא ברור מדוע בחר ראיד להשיב בענין זה תשובות שאינן נכונות לחוקר ביסאן, ויש בכך כדי לפגוע במהימנות גרסתו לאירוע הנטען. כפי שעולה מכל העדויות בתיק מדובר בתאונה שתוצאותיה קשות. שני כלי הרכב, אשר לפי הטענה היו מעורבים בתאונה, ניזוקו כליל ופונו ממקום התאונה באמצעות רכבי גרר. רכב הפאסאט סטה ימינה והתנגש בסלע/ים ואילו רכב הרנו סטה שמאלה לנתיב הנגדי והתהפך לתעלה בצד הדרך. חרף התאונה הקשה, הרי גרסת שני הנהגים הינה שלאף אחד מהם לא נגרם נזק גוף, לא הוזמנה ניידת משטרה, או רכב אמבולנס, גם עוברי אורח שהזדמנו למקום כנטען, לא יזמו פניה למשטרה או לאמבולנס אף שחזו לנגד עיניהם באירוע תאונתי בנסיבות קשות. התנהגות זו מעלה תהיות לא מעטות. לכך, יש להוסיף את העובדה, כי חוסין (לפי גרסתו) נפצע ביום התאונה במהלך עבודתו בכף רגלו השמאלית, רגלו התנפחה והוא סבל מכאבים וצלע, וממילא היה בדרכו לביה"ח בנהריה, כך שגם אם היה המום מהתאונה, כטענתו, עדיין לא ברור מדוע בחר דווקא לחזור לביתו ולא להמשיך לבדיקות בביה"ח. לאמור לעיל, יש לצרף את העובדה כי לפי גרסת הנהגים המעורבים ברור היה כי האחריות לגרם התאונה מוטלת במלואה/בעיקרה על כתפי נהג הרכב הפוגע מאחור (הפאסאט). בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות שראיד, שהיה מבוטח בביטוח צד ג', ורכבו נהרס כליל (לפי גרסתו, היה ברור לו כבר ביום התאונה שרכב הרנו יורד מהכביש ושרידיו ימכרו לפירוק), יגיש מיד בסמוך לאחר התאונה את התביעה נגד הנהג ברכב הפוגע/בעלי הרכב הפוגע ומבטחתם ולא ישתהה במשך כשנתיים! לא ניתן הסבר סביר מצד ראיד להתנהגות זו, ובעיקר כאשר לפי גרסתו, מדובר ברכב משפחתי יחיד ששימש אותו ואת אשתו בלבד (נ/2 עמוד 1). כמאל העיד בביהמ"ש כי רכש את רכב הפאסאט, נשוא התביעה, בסכום של 350,000 ₪ במזומן, (עשה טרייד אין בסוכנות בנצרת תמורת רכב פאסאט קודם שהיה בבעלותו מודל 2007 בתוספת 70,000 ₪, עמ' 20 לפרוטוקול שורות 1-5). כמו כן, העיד כי עובר לתאונה היו לו שני כלי רכב (הפאסאט ורכב מסוג פיז'ו 207). לאור זאת, ובנסיבות שקדמו לתאונה, עפ"י גרסת כמאל וחוסין כמפורט לעיל, ניתן היה לצפות כי כמאל יבחר להשאיל לחוסין דווקא את רכב הפיז'ו הזול משמעותית מרכבו המפואר שהיה הרכב המשפחתי העיקרי, ובעיקר שעה שמדובר בנהיגה בשעת לילה כשתנאי הראות קשים והנהג נוהג לבדו ופצוע בכף רגלו. כן, לא ברור מדוע כמאל, שחפץ לעזור לחברו, לא ביקש מבן משפחתו/חבר להקפיץ את חוסין לביה"ח בנהריה והעדיף להשאיל לו את רכבו העיקרי והיוקרתי. עוד יש להוסיף כי מגרסת הנהגים המעורבים בתאונה וכמאל עולה כי לאחר התאונה עצרו במקום התאונה נהגים עוברי אורח במקום (לפי גרסת כמאל כ- 10 נהגים) ושוחחו עם הנהגים המעורבים (ראיד וחוסין) והציעו להם סיוע ומים. באופן מפתיע אף אחד מאותם נהגים מסייעים לא זומן לעדות בביהמ"ש, ואף אחד מהנהגים המעורבים (ראיד וחוסין) או כמאל לא ידעו למסור פרטים מזהים כלשהם אודותם. גם חברו של חוסין, מג'די מוברכי, מי שלפי הטענה, אסף את חוסין ממקום התאונה לביתו בכפר יאסיף לא זומן לעדות בביהמ"ש למרות שמדובר בעד רלבנטי שפרטיו ידועים לחוסין וניתן לאתרו בנקל. הלכה ידועה היא כי אי זימון עד רלבנטי שבשליטת בעל דין לעדות בביהמ"ש מקימה חזקה לחובתו שאילו זומן אותו עד לעדות בביהמ"ש היתה עדותו פועלת לרעת אותו בעל דין שנמנע מזימונו. (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נגד טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595). מעבר לכך, לא ניתן להתעלם מהכמות הבלתי סבירה של מספרי הטלפון/פרטים חסויים/בלתי ידועים במסגרת תיק זה. כך לדוגמא, חוסין שטען שהתקשר לכמאל בערב התאונה מבית שכנו בכפר יאסיף לא ידע לתת פרטים מזהים לגבי אותו שכן או את מספר הטלפון שלו; גם ראיד, אשר טען לפגישה בשער ישוב מצפה גיתה עם תושב הישוב, לא ידע למסור פרטים כלשהם אודות אותו אדם לרבות מספר הנייד שלו; כמאל טען שקיבל שיחת טלפון מאדם שאינו מכיר אשר דיווח לו על התאונה אך לא ידע לתת פרטים כלשהם לגבי אותו אדם או מספר הטלפון של אותו אדם אשר מן הסתם אמור היה להופיע על צג מכשיר הנייד שלו (אם אינו מספר חסוי). לכך, יש להוסיף את מכשיר הנייד החסוי של חוסין. כאמור, התאונה הנטענת אירעה ביום 28.7.08. רכב הרנו נגרר ממקום האירוע ע"י גוררי הגליל בשעה 23:32 בלילה באותו יום. כבר בבוקר למחרת התאונה (29.7.08) הזדרזו ראיד/חיתאם להזמין שמאי מטעמם לצורך בדיקת הרנו ואמידת נזקי התאונה. רכב הרנו נבדק ע"י השמאי מטעמם (ס.ח שמאים ומעריכים כלליים לנזקי ביטוח מכפר יאסיף יום לאחר התאונה, דהיינו 29.7.08 ואף חוות הדעת השמאית הושלמה באותו יום לרבות הפקת הודעת שמאי על רכב שהוכרז כאבדן כללי. יתרה מכך, גם אישור חברת הראל על אי הגשת תביעה בקשר לתאונה, נשוא התביעה הופק עבור סוכן הביטוח של ראיד ורעייתו, נבואני יוסף, כיומיים לאחר התאונה (30.7.08). יש לציין כי עפ"י הודעתו של ראיד בפני החוקר ביסאן רעייתו חיתאם מסרה הודעה לסוכן הביטוח שלהם טלפונית למחרת האירוע בבוקר והוא עצמו לאחר שחזר מהעבודה מסר במשרד סוכן הביטוח הודעה על התאונה (עמוד 11 ל- נ/2 שורות 15-20). עיון בטופס ההודעה לחברת הראל מלמד כי לא צוין בטופס ההודעה לצד חתימת המבוטח מועד מסירת ההודעה. עם זאת, ניתן להסיק מהחותמת של חברת הראל שהוטבעה על טופס ההודעה כי ההודעה התקבלה אצל חברת הראל מחוז צפון ביום 31.7.08, כך שסביר שההודעה על אירוע התאונה נמסרה ע"י ראיד/רעייתו בסמוך למועד זה ולא למחרת יום התאונה. לטעמי, מהלך הדברים לעיל אינו סביר. רכבה של התובעת נפגע בעוצמה מאחור ע"י רכב הפאסאט שהיה מבוטח בביטוח מקיף בר תוקף אצל חברת הפניקס, ומאידך רכבה היה מבוטח בביטוח צד ג' בלבד, ולכן סביר יותר היה שקודם תימסר ההודעה על אירוע תאונה לסוכן הביטוח של ראיד ורעייתו. לאחר מכן, אותו סוכן ביטוח יפנה לחברת הביטוח של הרכב הפוגע (הפאסאט) בדרישה לשלוח שמאי מטעמם לבחינת נזקי הרנו שכן לכאורה נהג הפאסאט הוא האחראי לגרם התאונה, ולא בסדר ובאופן שבו נעשו הדברים כאמור. סיכומו של דבר, ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, נחה דעתי לקבוע כי התובעים והתובעת בתיק המאוחד לא הצליחו להרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי להוכחת נסיבות התאונה. מסיבה זו אני מחליט לדחות את תביעותיהם. לאור מסקנה זו, מתייתר הדיון בסוגיה ב' בסעיף 10 לעיל. סוף דבר אני מחליט לדחות את שתי התביעות נשוא הדיון. אני מחייב את התובעים (ה"ה הזימה), הדדית, לשלם לחברת הפניקס באמצעות ב"כ הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום. בנוסף, אני מחייב את התובעת (גב' חיתאם דיראוי) לשלם לחברת הפניקס באמצעות ב"כ הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ לתשלום תוך 30 יום. רכבתאונת דרכים