להלן החלטה בנושא עיכוב החלטה של ראש ההוצאה לפועל: החלטה א. בקשת רשות ערעור ועמה בקשה לעיכוב ביצוע, בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט יצחק כהן) מיום 28.9.05 בתיק בש"א (חיפה) 13645/05, בה נדחתה עתירת המבקשים לעיכוב החלטתה של ראש ההוצאה לפועל, הרשמת קרן מרגולין-פלדמן מיום 27.9.05, לפיה אין לעכב את הליכי פינוי המבקשים מדירתם עד לבירור השגתם על גובה חובם למשיב. ב. נגד המבקשים הוגשה בקשה למימוש משכנתא, אזהרה על פתיחת הליכים נמסרה לידם ביום 7.7.05, ובהחלטת ראש ההוצאה לפועל נקבע כי עליהם לפנות את דירתם עד ליום 27.9.05. ביום 18.9.05 הגישו המבקשים "הודעה על טענת פרעתי", בה הודו בקיומו של חוב למשיב, אך נטען כי מדובר בחוב קטן מהחוב הנטען. לטענתם, המשיב מנע מהם גישה למסמכים הרלוונטיים לקביעת גובה החוב, ובכלל זאת דפי החשבון והסכמי האשראי, ולפיכך אין הם יכולים לאמוד את גובה החוב במדויק. ראש ההוצאה לפועל התבקשה לקיים דיון בטענת "פרעתי", ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בטענה. ביום 20.9.05 קבעה ראש ההוצאה לפועל כי על החייבים להפקיד 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט בתוך חמישה ימים כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ולחיוב המשיב בהמצאת המסמכים הרלוונטיים. ביום 25.9.05 הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להפקדת הערבות, ונקבע שעליהם להפקיד סך 25,000 ש"ח עד למחרת היום, ואת היתרה עד ליום 30.10.05. המבקשים התקשו לעמוד בתנאים אלה, והגישו בקשה נוספת להארכת מועד. ביום 26.9.05 נקבע כי על המבקשים להציג בפני ראש ההוצאה לפועל, בתוך שעה ממתן ההחלטה, התחייבות צד שלישי להפקיד את הסכום האמור בתוך 48 שעות. בשל קשיים מקשיים שונים, לא עמדו המבקשים גם בתנאי זה, וההתחייבות הוצגה בפני ראש ההוצאה לפועל רק ביום 27.9.05, יום הפינוי המתוכנן. בעקבות האיחור בהמצאת ההתחייבות דחתה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה לעיכוב ההליכים, ונקבע כי בידי המשיב להמשיך בהליכי פינוי הדירה. בו ביום תפס כונס הנכסים חזקה בנכס, המבקשים פונו מדירתם ומנעולי הדירה הוחלפו. לפנים משורת הדין התיר כונס הנכסים למבקשים להשאיר חלק מחפציהם בדירה, על מנת לאפשר להם להיערך לפינוים. ג. ביום 28.9.05 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שכבר באותו היום דחה את הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי, וקבע את בקשת רשות הערעור לדיון ביום 6.10.05. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו. כן הגיש המשיב לראש ההוצאה לפועל ביום 28.9.05 בקשה לדחייה על הסף של הבקשה בטענת "פרעתי", וביום 29.9.05 התקבלה הבקשה, ונקבע כי השגות המבקשים על גובה החוב אינן בגדר טענת "פרעתי" וממילא דין הטענה להידחות. ד. בקשת רשות הערעור לבית משפט זה הוגשה ביום 2.10.05, ונטען בה נגד המועדים שקבעה ראש ההוצאה לפועל לקיום ההפקדה ונגד אי הנמקתן של החלטותיה. ביום 2.10.05 ביקשתי תגובת המשיב לבקשה, ויחד עמה דיווח הן על מצב הפינוי שלא היה ברור מתוך הבקשה, והן על תוצאות הדיון שנקבע בבית המשפט המחוזי ליום 6.10.05. בתגובה שהגיעה ביום 6.10.05 הובהר כי כונס הנכסים אכן תפס חזקה בנכס, וצורפה לה החלטת השופט כהן מאותו יום (בר"ע 1211/05), בה נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקשים, בעיקר מן הטעם שטענת "פרעתי" בפני ראש ההוצאה לפועל אינה המסגרת המתאימה לבירור טענת המבקשים בדבר גובה החוב. מנגד טען בא כוח המבקשים נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.10.05 (שלא היתה כמובן נשוא הבקשה המקורית), וביקש צו להשבת המבקשים לדירתם. ה. (1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הטעמים לכך מהותיים ומעשיים כאחד. אציין כי, ביסודו אין המדובר בנושא החורג ממחלוקת הצדדים, והמעורר שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. עם זאת, כיוון שהמדובר בפינוי מדירת מגורים מצאתי לנכון לבקש תשובה ולהידרש לנושא. יצוין כי יש זהות בענייננו בין הבקשה לרשות ערעור לבקשת עיכוב הביצוע, ועל כן אדרש אליהן כאחת. עיכוב ביצוע נדון כידוע, על פי סיכויי הערעור ועל פי סוגיית ההפיכות - האפשרות להשיב מצב לקדמותו (בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334, מפי השופט חלימה; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 623-622), וכשהמדובר בדירת מגורים ננקטת זהירות מיוחדת (גורן שם, 624). (2) והנה, בנסיבות דנן הקושי שבסיכויי ההליך שבגינו מתבקש עיכוב הביצוע הוא ברור. כפי שצוין ברע"א 10053/04 עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד, אין לשכת ההוצאה לפועל כתובת לטענות החורגות מטענת "פרעתי" מבוררת (לרבות קיזוז חובות מבוררים), אל עבר מחוזות נוספים, שאילולא כן היה ראש ההוצאה לפועל "שגם כיום מוטל עליו עומס תיקים רב, הופך לבית משפט לענייני 'טענת פרעתי מורחבת', ונדון לקפאון שעה שהוא מברר תיקים שאינם בסמכותו ולא להם נועד". החלטות ראש ההוצאה לפועל במקרה דנן בחלקן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא היו ברורות דיין, אולי בלחץ הזמן. אך ההליך שיזמו המבקשים מקומו בבית המשפט המוסמך, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי, המזכיר אף פסק דין חלוט נגד המבקשים מיום 22.4.02 בהקשר החוב לבנק המשיב. (3) באשר ליכולת להשיב מצב לקדמותו, אמנם משפונתה הדירה מיושביה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נעשה צעד קשה ומשמעותי, אך טרם נעשו צעדים בלתי הפיכים נוספים, באשר לפינוי החפצים ובודאי באשר למכירה, ואיני בא לקבוע עמדה באשר לאפשרות לפתרון שימנע מכירת הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. מכל מקום, הואיל והמשיב הוא בנק, אם יתהפך הגלגל יהא ממי לגבות כל סכום שייקבע כלפי הבנק לטובת המבקשים. (4) הנסיבות אמנם אינן מותירות תחושה טובה; השופט כהן בהחלטתו מיום 6.10.05 ציין, כי "פינוי המבקשים מדירת מגוריהם ערב החג אינו מניח את הדעת. אך את שנעשה אין להשיב, ואפשר כי להבא ראוי שלשכת ההוצאה לפועל והעומדים בראשה יתנו את הדעת לכך, שמטעמים של שמירה על כבוד האדם יש לשקול שפינוי אנשים מדירותיהם ימתין עד יעבור חג". דברים אלה, בכל הכבוד, נכוחים הם. מטעמים אנושיים ראוי להביא בחשבון במקרים כאלה את תקופת החגים, וכך ניתן וראוי לנהוג וכמובן לא רק בחגי ישראל אלא בחגי כל עדה דתית הרלבנטית לתיק פלוני; כך ראוי לנושים, כך בודאי ראוי לבתי המשפט, כמובן תוך שהם שוקלים כל מקרה לגופו. (5) ואולם, במקרה דנן הטעם העיקרי לאי היעתרות לבקשה אינו מתמקד לדידי בכך שאת הנעשה אין להשיב, אף שאין לכחד כי במציאות נודע משקל מסוים למעשה עשוי, אלא נעוץ הוא בנסיבות המשפטיות שתוארו לעיל, קרי, אי התאמתו של הנושא להליכי הוצאה לפועל. אילולא כן הייתי שוקל בנסיבות השבת המצב לקדמותו , אך נראה כי אין הדבר הולם לגופו בנסיבות. נוכח זאת איני רואה מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי. נתתי אל לבי גם את העובדה שהבקשה בטענת "פרעתי" הוגשה רק ביום 18.9.05, וזאת אף שהאזהרה מטעם ההוצאה לפועל נמסרה למבקשים עוד ביום 7.7.05 והודעת הפינוי הומצאה ב- 22.8.05, וזאת לאחר שדבר החוב היה ידוע להם כמובן מקדמת דנא. כך או אחרת, היה בנסיבות מקום כי המבקשים ייערכו לאפשרות הפינוי מזה זמן. (6) בית המשפט המחוזי נדרש לצורך בהנמקה באשר להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 29.9.05, החלטה שלא נתחוור לי היחס בינה להחלטות מיום 20.9.05 ומיום 26.9.05, ובאשר לכך אפנה לרע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (טרם פורסמה), בה תוארה חובת ההנמקה על מקורותיה הנורמטיביים והפסיקתיים. (7) אשוב ואומר, בחתימת הדברים, כי אף בי נותר טעם בעייתי מקביעת מועד הפינוי וגם מן הנסיבות שנוצרו בהחלטות שניתנו בהוצאה לפועל, כפי שציין בית המשפט קמא, אף שאיני קובע מסמרות, גם מחוסר ידיעה, אם בידי המבקשים להציע הצעה של ממש שתוכל להעביר את רוע הגזירה של מכירת הדירה על-ידי פירעון חלופי. ואולם, כאמור בפרשת עבדי הנזכרת (וראו גם בג"צ 3425/05 עבדי נ' לשכת ההוצאה לפועל (טרם פורסם)), על הדברים להיעשות בפרמטרים של סמכותו ויכולתו של ראש ההוצאה לפועל, וזו בחינת פשיטא. (8) אין בידי איפוא להיעתר לבקשה לרשות ערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע. (9) בנסיבות, איני עושה צו להוצאות. הוצאה לפועל