להלן החלטה בנושא דחיית תביעת החזר ארנונה: החלטה 1. המבקשת, עירית חיפה, הגישה בקשה לדחיית תביעת המשיב על הסף. 2. תביעת המשיב עניינה בקשה להחזר תשלומי ארנונה ששולמו ביתר. 3. עובדות רקע 3.1 המשיב מחזיק בנכס מקרקעין המשמש כבית מלאכה לביצוע עבודות שיש ומצוי בשד' ההסתדרות 176 בחיפה. 3.2 הנכס הוא נכס אחורי, הממוקם בסמטה המאונכת לכביש הראשי ומוביל אליו כביש שירות קצר. 3.3 המשיב טען בתביעתו כי הנכס חוייב בארנונה לפי תעריף נכס קדמי, ויש לחייבו בתעריף נכס אחורי, שהוא נמוך יותר. ההפרש בין הסכומים לתקופה משנת 1999-2006 מהווה את סכום התביעה. 3.4 הנכס מסווג לצורך גביית ארנונה כע / 2 .ההגדרה שונתה על ידי העיריה לשנת 1987/1988 , בניגוד ל"חוקי ההקפאה", שאסרו על עיריות להגדיל את חיובי הארנונה מבלי לקבל את אישורם של שר הפנים ושר האוצר. שינוי ההגדרה בניגוד לחוקי ההקפאה, הביא לייקור בתעריף הארנונה. 3.5 המשיב טוען למעשה בתביעתו לאי חוקיות ההוראה המתוקנת, מכוחה נגבה ממנו מס ביתר.המשיב מסתמך על החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה מיום 30.7.06 שדן בענין זה ממש (עמנ 350/06 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ. עבוד רפיק ואח' צורף כנספח ד' לכתב התביעה). 3.6 המבקשת טוענת כי לוועדת הערר סמכות ייחודית לדון בטענותיו של המשיב שכן עניינן הוא סווג הנכס. כמו כן טוענת המבקשת לסופיות השומה, דהיינו - שומות שלא הוגשו בגינן השגות בתוך 90 יום הפכו לסופיות. רק ביום 20.12.06 הגיש המשיב השגה למנהלת הארנונה מאותם טעמים עצמם המנויים בתביעתו כאן. עוד טוענת המבקשת לשיהוי בהגשת התביעה. 4. דיון 4.1 טענתה המרכזית של המבקשת הינה העדר סמכות עניינית. 4.2 המסגרת הנורמטיבית לדיון הינה ס' 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית ) תשל"ו 1976, שזהו נוסחו - "השגה (תיקונים: התשמ"ב, התשמ"ז, התשנ"ג, התשנ"ד, התשס"ד) 3. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו; (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות; (4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס. (ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א). (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה. 4.3 מנוסח החוק עצמו עולה כי טענה לאי חוקיות של צו ארנונה איננה מצויה בגדר סמכותה של ועדת הערר. כך בס' 3 (ב) הנ"ל. לענין זה ראו רעא 02 / 10643 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצליה (ס' 10 לפסק הדין ) "אלא שבינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה, לא רק שלא הורחבה סמכות ועדת הערר, אלא שזו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המחוקק הסמיך את המנהל לדון בעניינים ספציפיים בלבד המפורטים בס"ק (א). ס"ק (ב) בא להבהיר, על-פי פשוטם של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי-חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום הארנונה, וסמכות זו תועבר לבית המשפט. על פירוש זה ניתן ללמוד אף מההיסטוריה החקיקתית. " (וראו שם גם דברי ההסבר מדיוני הכנסת). 4.4 סמכותו של מנהל הארנונה נידונה על ידי בית משפט עוד בטרם חקיקתו של סעיף 3(ב), ונפסק כי הסמכות "מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניים ברורים בלבד. שאלות עקרוניות יותר, כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכד', אין הוא רשאי להידרש" (בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 799). 4.5 בע"ש 101/94 המוסד לביטוח לאומי נ. מנהל הארנונה בעירית טבריה (לא פורסם) שם שנתה העיריה את הגדרת המונח "מחסנים" באופן שהביא להעלאת החיוב בארנונה, ובניגוד לצווי ההקפאה. נקבע כי אין המדובר בטעות בסווג (כדוגמת ס' 3(א) לחוק), אלא בטענה לחריגה מסמכות ואי חוקיות. 4.6 וראה לענין זה גם ע"א 2622/02 (מחוזי חיפה ) יעקובוביץ עוזי נ. המועצה המקומית אעבלין שם פורשה הלכת בית המשפט העליון ברע"א 2425/99 עירית רעננה ואח' נ. י.ח יזום והשקעות בע"מ פד נד 4 עמ 481 (להלן "הלכת ייזום") כקובעת מחד מגמת פרשנות רחבה לענין סמכות ועדות הערר אך בוחנת את גבולות הסמכות על פי החוק המקים. גופי הערר אמורים לפעול במסגרת הסמכויות שהוקנו להם בחוקים מכוחם הוקמו ומסגרת זו היא המגדירה את מרחב פעולתם. שם קבל בית המשפט את הטענה כי טענות לאי חוקיות ארנונה אינן בסמכות ועדת הערר. 4.7 עוד אציין כי הסעד המבוקש בתביעה זו הינו סעד של השבה בגין טענה לגביית יתר שמקורה באי חוקיות. מאחר ומדובר בסעד כספי, עומדת על מכונה הלכת רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ. מדינת ישראל פד מד 3 עמ 812 , בעמ' 815 שם נקבע כי המבחן היחיד הקובע הינו מבחן הסעד "ואין נפקא מינה לדינא, אם עילתה של התובענה נולדה בתחום המשפט המנהלי שגם במקרה זה אין מדובר אלא בתביעה אזרחית שהסמכות לדון בה נקבעת לפי סכום התביעה ומי שתובע כסף אין לומר עליו שתביעתו היא 'כיסוי' לדבר אחר." 4.7 בהתייחס לאמור לעיל, טענת המבקשת לסופיות השומה - איננה רלוונטית. 4.8 לענין טענת השיהוי - כטענת סף - בהיות התביעה תביעה כספית יש להחיל את מועדי ההתיישנות הרגילים הקבועים בדין האזרחי ואין להזקק אליה כטענת סף לדחיית התביעה. 5. לסיכום 5.1 הבקשה נדחית. 5.2 המבקשת תשא בשכ"ט ב"כ המשיב בסכום של 3500 ₪+ מ.ע.מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום. ארנונה