להלן פסק דין בנושא דירת מגורים מזכה - פטור ממס: פ ס ק ד י ן עמוס זמיר, שופט (דימוס):- זהו ערר שהגיש העורר על החלטת המשיב מיום 6.7.2006, לפיה דחה המשיב את השגתו של העורר, שטען כי מגיע לו פטור ממס היות והנכס שנמכר הוא "דירת מגורים מזכה" (להלן - "הנכס"). המשיב, בהחלטתו, קבע כי לא מדובר ב"דירת מגורים מזכה". ואלה הן העובדות, בתמצית, הצריכות לענייננו: 1. מדובר בנכס מקרקעין הנמצא ברח' 3053 ביפו, גוש 7080, חלקה 18/4, הממוקם בקומת קרקע של בנין מגורים. 2. הרב יוסף ביטון ז"ל, אביו של העורר, רכש את הנכס בשנת 1968 מאחד בשם משה קישלינסקי, לצורך הקמת בית כנסת בנכס. המוכר הנ"ל היה דייר מוגן בנכס, שהיה בבעלות חב' עמידר. 3. עפ"י הנאמר בחוזה המכר שבין הרב ביטון ז"ל לבין מר קישלינסקי (ראה מוצג מ/2), עולה ברורות כי הנכס הנ"ל שימש כבית מלאכה של המוכר, וכי המטרה והכוונה של הקונה הן להקים בית כנסת במקום. 4. זמן מה לאחר הרכישה הנ"ל הוקם במקום בית כנסת בשם "בית יוסף"(ראה גם מוצג מ/3). 5. לאחר פטירתו של הרב יוסף ביטון ז"ל, רכשה אשתו (אימו של העורר) את הבעלות בנכס מעמידר, וזאת בשנת 1998. 6. אומנם בעת רכישת הנכס ע"י הגב' ביטון מחבר עמידר, היה בנכס בית כנסת, ולכן חייב המשיב במס רכישה שלא לפי "דירת מגורים", אולם לאור טענת הצדדים כי לגב' ביטון הכוונה לגור בנכס, תיקן המשיב את שומת הרכישה ל"דירת מגורים". 7. בחודש יולי 2000 העבירה הגב' ביטון, ללא תמורה (במתנה) את הנכס הנ"ל לעורר. 8. בגין העברה זו, נערך ביקור במקום ע"י עובד המשיב, והתברר כי הנכס אינו "דירת מגורים" אלא משמש כבית כנסת, והעורר חויב במס רכישה לפי "בנין" ולא לפי "דירת מגורים" (ראה עמוד אחרון במוצג מ/5 וכן את מוצג מ/6 - שני מסמכים המצביעים כי מס הרכישה נעשה, בגין ההעברה הנ"ל מהאם לבנה, לא לפי "דירת מגורים" אלא לפי "בנין"). 9. ביום 7.7.2005 נערך הסכם מכר בין העורר לבין משפ' מורנו, לפיו העביר העורר את הנכס אליהם. 10. כחודשיים לאחר מועד עריכת ההסכם הנ"ל ביקר במקום עובד של המשיב, ונוכח לדעת כי המקום אינו משמש למגורים, ואף נכתב דו"ח על ביקור זה (ראה מוצג מ/1). לאור כל הממצאים הנ"ל דחה המשיב את בקשת העורר לקבוע כי הנכס הוא "דירת מגורים מזכה" ובהתאם לכך לקבל את הפטורים לגבי נכס כזה. העורר טוען כי יש לקבוע שהנכס הוא "דירת מגורים מזכה", והוא מסתמך בעיקר על העדות של אימו, שטענה כי היא גרה במקום, כלןמר שהמקום שימש למגורים, בעוד שהמשיב טוען כי המקום לא יכול היה לשמש למגורים, וזאת לפי עצם תנאי השטח של הנכס. סעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן - "החוק"), הוא סעיף הגדרות, ו"דירת מגורים" מוגדרת בו כך: "דירה או חלק מדירה, שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה, למעט דירה המהווה מלאי עיסקי לעניין מס הכנסה". ומהי "דירת מגורים מזכה"? בסעיף 49(א) לחוק אנו מוצאים את ההגדרה הבאה ל"דירת מגורים מזכה", והיא: "דירת מגורים ששימשה בעיקרה למגורים לפחות באחת משתי התקופות שלהלן: (1) ארבע חמישיות מהתקופה שבשלה מחושב השבח; (2) ארבע השנים שקדמו למכירתה..." העורר, כאמור, מבקש לקבל את הפטור ממס בהתאם לסעיף 49א(א) לחוק הקובע שמי שמוכר דירת מגורים מזכה יהיה זכאי, לפי בקשתו, לפטור ממס ממכירתה. אומר כבר עתה, כי אינני מקבל את עמדתו של העורר, בעוד שעמדתו של המשיב מקובלת עלי. עדותה של הגב' ביטון, אימו של העוןרר, היתה לא סדירה ובמידת מה מבולבלת. היא מעידה "גר שם אדם כבן 100". מתי ומיהו אותו אדם, לכך אין פיתרונים. היא העידה שבעת קנית הנכס הכוונה שלהם היתה לגור שם, ודבר זה נוגד במפורש את הנאמר בחוזה הרכישה משנת 1968, שבו נאמר שהרב ביטון רוכש את הנכס לצורך הקמת בית כנסת במקום. דברים אלה דווקא מאששים את עדותה בדבר הקמת בית הכנסת במקום. היא מעידה כדלקמן: "לפני שבעלי נפטר הוא השביע אותי שאני אעשה את בית הכנסת על שמו. בעלי הקים במקום את בית הכנסת". גם במלים אלה ישנו בלבול, שהרי בית הכנסת נשא את שמו של הרב ביטון ("בית יוסף") בחייו הוא. היא טענה בעדותה שהיא היתה גרה בנכס (גם זאת מבלי להסביר מתי), אולם באותה עת היא מעידה שהיא היתה גרה גם ברח' בן צבי 12. אין אפשרות לקבל את עדותה כמהימנה, ולא אוכל לקבוע ממצאים עובדתיים נכונים ואמיתיים מדברי עדותה. עוד העידה הגב' ביטון שבנכס היה מטבח גדול שהיו בו ארונות מטבח, וכן שהיה שם חדר מקלחת ושירותים. עדות עובדתית זו אינה עומדת במבחן המציאות. נאמנה עלי עדותה של הגב' אילנה בן-דוד, מפקחת שומה בכירה באגף מיסוי מקרקעין, אשר ביקרה במקום עובר לעריכת ההסכם בין העורר לבין משפ' מורנו, והדו"ח שלה משקף נאמנה את מצב הנכס. ואלה חלק מהדברים שנאמרו בדו"ח של הגב' אילנה בן-דוד: "היחידה נשוא העיסקה אינה דירת מגורים ושימשה במהלך כל השנים כבית כנסת. ..... בתוך האולם תוחמו שני חדרים בקיר גבס. עפ"י דברי המוכר שימשו כמקום לימוד תורה...... שירותים + כיור לשטיפת ידיים. קיים חיבור לטוש דרך ברז הכיור. אין מקלחת. בקצה האולם קיימות מדרגות (10) לעליה לעזרת נשים....." אין כל ספק שהנכס אינו יכול לעמוד בקטגוריות של "דירת מגורים", ואם איננו דירת מגורים, כי אז אינו יכול לעמוד בתנאים של "דירת מגורים מזכה". "דירת מגורים מזכה" חייבת להיות קודם כל "דירת מגורים", ואם היא אינה כזאת, כי אז אינה יכולה להיות דירת מגורים מזכה. לענין "דירת המגורים", טוען ב"כ העורר כי המשיב הכיר בנכס, לענין מס הרכישה (בקנית הדירה ע"י הקונה), כדירת מגורים, ולכן היום אין הוא יכול לקבוע שלא מדובר בדירת מגורים מזכה. טענה זו אינה מקובלת עלי. ראשית, קביעת הנכס לגבי עיסקה אחת אינה יכולה לשמש ראיה קובעת לגבי עיסקה אחרת. וכן, גם אפילו היינו אומרים שמדובר כאן בדירת מגורים (וכבר קבלתי את טענת ב"כ המשיב שלא מדובר כאן בדירת מגורים), הרי לא הוכח שמדובר בדירת מגורים מזכה, שהרי דירת מגורים מזכה, חייבת שיהיו לה תנאים מיוחדים עפ"י סעיף 49(א) לחוק, והעורר לא הצליח להוכיח קיומם של תנאים אלו. באי כוח בעלי הדין העלו טענות נוספות, ואף חיזקו את טענותיהם הכוללות בפסקי דין שונים. לאור הממצאים העובדתיים שקבעתי, לא ראיתי כל צורך להיכנס לדברים נוספים שהועלו בערר זה. אני מציע לדחות את הערר ולחייב את העורר בתשלום הוצאות משפט כוללות בסך של 7,500 ₪, בצרוף ריבית והצמדה עפ"י החוק, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עמוס זמיר, שופט (דימוס) רו"ח אליהו מונד - חבר: אני מסכים. רו"ח אליהו מונד - חבר יהושע ביליצקי רו"ח- חבר: אני מסכים. יהושע ביליצקי, רו"ח חבר הוחלט ונפסק כאמור בפסק דינו של יו"ר הוועדה השופט בדימוס עמוס זמיר. מיסיםדירת מגורים מזכהמקרקעיןפטור ממס