ניכוי הוצאות משפטיות

להלן פסק דין בנושא ניכוי הוצאות משפטיות: פסק דין המערער אשר בשנים הרלבנטיות לערעור זה הפעיל משרד עריכת דין, ביקש כי יותרו לו בניכוי הוצאות משפטיות שהוציא בקשר עם הגנתו שלו בהליך פלילי. המשיב סירב עשות כן ומכאן הערעור. שנות המס שבערעור הן 1997-1999 (עמ"ה 1143/01) ו- 2000-2001 (עמ"ה 1148/04). ביום 7.7.2004, לבקשת ב"כ המערער ובהסכמת המשיב, אוחד הדיון בשני הערעורים. בערכים נומינליים, הסכומים שמבקש המערער כי יותרו בניכוי הם כ מליון ₪. כנגד המערער הוגש ביום 13.3.97 כתב אישום בת.פ. 1967/97 בגין עבירות שביצע בהיותו מנכ"ל חברה הסנה בשנים 1988-1992. המערער הורשע ביום 27.2.2001 בעבירות הבאות: הנעה בתרמית לרכוש ניירות ערך, גרימה להגשת פרטים מטעים בדוחות בכוונה להטעות משקיע סביר (שלש עבירות), רישום כוזב במסמכי תאגיד (ארבע עבירות), אי גילוי מידע בידי נושא משרה בכיר בתאגיד, פרסום מטעה בידי נושא משרה בכיר בתאגיד (ארבע עבירות) מרמה והפרת אימונים בתאגיד וקבלת דבר המרמה בנסיבות מחמירות. בגזר הדין נקבע שעל המבקש לרצות 30 חודשי מאסר וכן הושת מאסר על תנאי של 18 חודשים. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור המערער. המערער זוכה מעבירות אלה: רישום כוזב במסמכי תאגיד (עבירה אחת), גרימה להגשת פרטים מטעים בדוח בכוונה להטעות משקיע סביר (עבירה אחת), אי גילוי מידע בידי נושא משרה בכירה בתאגיד (עבירה אחת) ופרסום מטעה בידי נושא משרה בכירה בתאגיד (עבירה אחת). בשל התערבות בית המשפט המחוזי הוקל עונשו של המערער ונפסק כי עונש המאסר לריצוי בפועל יועמד על 18 חודשים תחת 30 חודשים. עתירתו של המערער ברע"פ 337/03, כי בית המשפט העליון יתערב בהרשעה ולחלופין בעונש, נדחתה. עיקר טענתו של המערער היא כי הסכומים הנתבעים שימשו אותו על מנת "לשמור על הקיים" ועל כן יש להכיר בהם כהוצאה שבפירות. הואיל והמערער היה עורך דין במועד הרלבנטי, הגנה על שמו הטוב חיונית כדי לשמור על מקור הכנסתו. עמדת המשיב הינה כי הוצאות לשם הגנה משפטית במשפט פלילי באות בגדר "הוצאה מעורבת" האסורה בניכוי לפי לשון סעיף 17 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א -1961 (להלן- הפקודה), הואיל ומטרתן , בנוסף לכל מטרה אחרת, לסייע לנישום להינצל מעונש הצפוי לו ולהגן על חירותו ועל כן יש בהן מרכיב של הוצאה פרטית ולא עיסקית. המשיב למד מגזר הדין של בית המשפט השלום בו נקבע כי מעשיו של המערער, בגינם הורשע, לא נעשו במסגרת תפקידו כמנכ"ל חברת הסנה, היה בהם כדי לסכן את יציבות החברה ואף פגעו בשוק הביטוח בארץ ובשוק ההון. בהקשר זה המשיב מבקש לאמץ את המבחן הקבוע בדין בארה"ב לגבי אי היותה של הוצאה הקשורה בניהול במשפט פלילי הוצאה "רגילה והכרחית" לשם הפעלת העסק משום שאין זה מקובל ואין זה סביר לנהל או להפעיל עסק תוך כדי ביצוע עבירות פליליות. יתרה מכך , אין להתיר הוצאות בקשר עם ניהול הגנה במשפט פלילי מטעמים של תקנת הציבור. דיון בכל הכבוד, מקובלת עלי בסוגיה זו עמדתה של ד"ר נ. אורצקי, הכנסות והוצאות בלתי חוקיות בדיני מיסים, הוצאת סדן, 1990 בעמ' 133, באשר לדין הרצוי: "א. לא יותרו בניכוי הוצאות משפטיות, הין שהורשע הנישום ובין שזוכה, אם הואשם בעבירה אישית. ב. לא יותרו בניכוי הוצאות משפטיות אם הורשע הנישום בעבירה עיסקית, הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית (המבחן הוא מבחן אוביקטיבי של בחינת יסודות העבירה - מ.א.) בין מאחר שהעבירה נחשבת לעבירה אישית, למרות שנעברה במהלך עיסוקו של הנישום, ובין מטעמי "טובת הציבור" בשל הכתמתה באי חוקיות חמורה. ג. יותרו הוצאות משפטיות בניכוי אם זוכה הנישום מביצוע עבירה עסקית, או אם הורשע בעבירה עיסקית נטולת יסוד נפשי או בעל יסוד נפשי של רשלנות, לכל היותר. העבירה הוכתמה באי חוקיות קלה בלבד, ולפיכך גובר אופיה העסקי של ההוצאה על פני אופיה הבלתי חוקי של העבירה. ד. המבחן בדבר הקשר שבין ההוצאות המשפטיות לבין השמירה על המשך קיומו ותפעולו של העסק נוכח תוצאות ההרשעה הצפויה, אינו רלוונטי לעניין ניכוי ההוצאות כאשר העבירות שבהן הורשע הנישום דורשות מחשבה פלילית לשם ביצוען. לעומת זאת, הוא עשוי לשמש גורם מסייע להדגשת אופיה העסקי של ההוצאה המשפטית כאשר העבירות שבהן הורשע הנישום אינן דורשות -לביצוען- מחשבה פלילית או יסוד נפשי כלשהו, זולת יסוד נפשי של רשלנות לכל היותר." המונח "עבירה עיסקית" מקפל בחובו את מבחני ההכרה בהוצאה הקבועים בדין לרבות אילו שפותחו בהמשך להוראות סעיף 17 וסעיף 32 לפקודה. שילוב הדברים כך יוצר מנגנון בחינה ראוי המאזן בין זכותו של נישום לייצוג ולהכרה בהוצאות ייצוג זה גם בקשר עם העמדה לדין פלילי, מול האינטרס הציבורי שלא לאפשר לקופת המדינה לשאת בדרך של הכרה בהוצאה המנוגדת לתקנת הציבור. עמדה זו מתיישבת עם ההלכות בעניין ע"א 438/90 פקיד שומה נ. הד הקריות בע"מ, פ"ד נא'(ז) 668, עמ"ה 142/88 הד הקריות נ. פ"ש חיפה פד"א י"ח 37, עמ"ה (י-ם) 54/84 בתי מלון אלערביה נ. פ"ש י-ם, פד"א ט"ו 38 וכן עמ"ה 40/95 ורד מיחזור ו.מ. בע"מ נ. פקיד שומה חיפה, מיסים י/3, ה-172. כאשר מדובר בהרשעה בעבירות בעלות יסוד נפשי העולה על רשלנות, מבחן השמירה על הקיים, אינו יכול לעמוד. מטרה זו הופכת למשנית למטרת ההגנה על חירות הנישום. יתרה מכך, התרתן של הוצאות הגנה שכשלה בקשר עם עבירה בעלת יסוד נפשי כאמור, תהא מנוגדת לתקנת הציבור. בהרשעה בעבירות בעלות יסוד נפשי של רשלנות "ומטה" או בזיכוי, יופעלו המבחנים שהתפתחו בדין בקשר עם הכרה בהוצאה. המערער דכאן הורשע, בן השאר, בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, גרימה להגשת פרטים מטעים בדוח בכוונה להטעות משקיע סביר ועוד (כמפורט לעיל). רכיב היסוד הנפשי בעבירות אילו עולה על רשלנות ("רישום כוזב""כוונה להטעות"). לאור עמדתי דלעיל , מוצא אני כי פקיד השומה פעל כדין שעה שלא התיר את הוצאות ניהול ההליכים הפליליים ואין מקום להתערבות בית המשפט בשיקול דעתו. משכך דין הערעור להדחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת עורך דין בסך 12,500 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום אלא אם יושלמו בתוך 30 יום. על אף שנקבע מועד בדק סיכומים, לא הועלה התיק על ידי המזכירות למתן פסק דין במועד אלא לאחר שב"כ המשיב היפנתה את תשומת לב בית המשפט. אני מיצר על כך. המזכירות תסרוק את תיקי ערעורי מס הכנסה המצויים בשלב הסיכומים. תיקים שבהם חלף המועד להגשת סיכומי תגובת המערער לסיכומי המשיב, יועלו ללשכתי אף בלא תגובה. מיסיםניכוי הוצאותהוצאות משפטניכוי מס