להלן פסק דין בנושא זכויות יוצרים - יצירת אומנות: פסק דין 1. תיק זה מעורר שאלה משפטית נכבדה והיא האם עריכת רישום של יצירה אומנותית מקורית קיימת על ידי אדם אחר בשינויים קלים מקנה לו זכות יוצרים. 2. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע על סך של 20,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים של התובע לפי סעיף 4 א' לפקודת זכות יוצרים (להלן: "הפקודה") וכן עילה על הפרת הסכם שלטענת התובע נעשה בין הצדדים. 3. התובע הינו מרקיד לשעבר ועוסק כיום בעיבוד תמלילים וברישום ריקודי עם אשר אותם מספק למרקידים שונים ומחברי ריקודים. הנתבע אף הוא מרקיד ומוציא לאור חוברות ריקודי עם, ובין הצדדים התנהלו יחסים עסקיים בין השנים 1986-1995, במהלכן הדפיס וערך התובע את חוברותיו של הנתבע. 4. בפני ביהמ"ש נערכו שתי ישיבות הוכחות ביום 20/3/00 וביום 8/01/01. 5. מטעם התובע העיד התובע בעצמו והוגשו 19 מוצגים. 6. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו ועוד 3 עדי הגנה והוגשו 3 מוצגים. 7. הסכסוך הנדון עניינו בדבר חוברות שהוציא הנתבע בשנת 1994 בשם "מחולות" ובהן פורסמו חיבוריו לרבות רישומי ריקודים של התובע. 8. במכתב ששלח התובע לנתבע ביום 22/10/94 (ת15/) אשר אותו מכנה התובע הסכם, הבהיר התובע לנתבע את תנאיו לפרסום חיבוריו בעיתונו והבטחת זכויותיו, הנתבע חתם על המכתב. 9. הנתבע הוציא את הגיליון השלישי של עיתונו באפריל 1996 בשם "מחולות 3", בגיליונו הנ"ל הודפס רישום של התובע לריקוד עם יווני בשם "זונרטיקוס" מבלי לציין את שמו של התובע, רישום זה הופיע לראשונה בחוברת אחרת שהדפיס התובע למר ירון מישר בדצמבר 1986. 10. בגיליון הרביעי שהודפס ביוני 1997 "מחולות 4" הודפס רישום של התובע לריקוד יגוסלבי בשם "שסטורקה" מבלי לציין את שמו של התובע כרושם הריקוד. רישום זה הופיע לראשונה בחוברת שהדפיס התובע לנתבע במאי 1986. 11. התובע טוען כי רישומיו מהווים יצירה, שכן רישום ריקוד מחייב התמצאות בתחום, הבנה במוסיקה, וכושר ניסוח קולע לכל צירוף של צעדים ותנועות, ומכאן שאי ציון שמו של התובע בפרסום רישומיו מזכה אותו בפיצוי לפי סעיף 4 א' לפקודה אף אם לא הוכיח נזק ממון, ומאחר והוא תבע את סכום המינימום הקבוע בסעיף 3 א' לפקודה הוא פטור מלהוכיח נזק ממון. 12. בנוסף לכך התובע טוען להפרת ההסכם בין התובע לנתבע, (ת15/) אשר מהווה הפרה יסודית של החוזה כמשמעותה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, ובשל כך נגרם לו נזק - נמנע ממנו רווח על שימוש ברישומיו, אשר מהווה נזק לפי סעיף 1 (א) לחוק החוזים הנ"ל. 13. הנתבע טוען כי רישום ריקוד אינו מהווה יצירה, זוהי הבעה בכתב של צורת תנועה עם מושגים מוכרים לכל מדריך ומרקיד. 14. הנתבע טוען כי ההסכם שנחתם בינו לבין התובע נחתם תחת לחץ אך למרות זאת הוא כיבד אותו. 15. הנתבע טוען כי מזכירתו שכחה לציין את שמו של מר גיל עופר על גיליון "מחולות 3" ומשום כך נשמט שמו בגיליון זה ועל כך התנצל בפני התובע כאשר נפגש עימו בפסטיבל מחולות בכרמיאל ומכל מקום לא נגרם לתובע כל נזק. הרישומים כיצירה 16. סעיף 1 (1) לחוק זכות יוצרים - 1911, מגדיר את היצירות שמוגנות על פי החוק כיצירות ספרותיות, דרמתיות, מוסיקליות ואומנותיות. סעיף 35 (1) לחוק נותן את הפירושים למונחים שמובאים בו: "יצירה ספרותית" כוללת מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות וליקוטים. "יצירה אומנותית" כוללת עבודות ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת אומנות ומעשי אמן אדריכליים ופיתוחים וצילומיים. 17. בת.א. (ת"א) 3021/84 Apple Computer נ' ניו קוב טכנולוגיות בע"מ, פס"מ תשמ"ז א' עמ' 397, בעמ' 401-402 פירש ביהמ"ש את המילה "כוללת" שבס' 35 (1) כמילת המפתח שמובילה למסקנה ההגיונית, שהמחוקק בהיותו ער או מודע לאפשרות, כי ייתכנו שינויים והתקדמות טכנולוגית בעתיד, השאיר פתח, שאפשר להחיל את ההגנה שבחוק גם על כל יצירה, שטרם נודעה ביום חקיקתו. 18. ד"ר שרה פרזנטי בספרה מגדירה את המונח "יצירה" במשפט הישראלי והבינלאומי כפי שהוגדר בחוקים שונים, לדבריה בחוק הישראלי אין הגנה לפולקלור, אולם, פולקלור אינו כולל עיבודים מכל סוג שהוא לפולקלור. (ד"ר שרה פרזנטי "דיני זכויות יוצרים" כרך א' מהדורת 2000, עמ' 251). 19. מעדויות ההגנה והצהרתו של התובע, ברור כי מדובר בשני ריקודים אשר מקורם ביוון וביגוסלביה והתובע הצהיר שעילת תביעתו מצטמצמת לרישומים שרשם ופורסמו בחוברות בלבד. 20. מתוך עדותה של גב' מרים לרנר, עדת ההגנה מס' 2, שעוסקת בתחום ריקודי עם משנת 1954 ועורכת את רישום הריקודים שמקורם בחו"ל ומכירה היטב את שני הריקודים נשוא תביעה זו (זונרטיקוס ושסטורקה) שנרקדים בארץ במשך שנים רבות ומוכרים היטב למרקידים, ולגביהם נערכו רישומים על ידי מספר מרקידים כגון: רפי גנר, ויואב עשריאל עם שינויים קטנים למקור עולה כי הם דומים לרישומים שרשם התובע שאין בהם שינוי ממשי למקור ואין בהם כל יצירה אומנותית. 21. העדה ציינה כי היא עצמה ערכה רישומי ריקודים וקיבלה עבורם תשלום בעבור הרישום ומעולם לא ראתה בזה יצירה השייכת לה כפי שיתר המחברים לא ראו בזה יצירה והסכימה כי עריכת רישום ריקוד מצריך ידע מוסיקלי והתמצאות בריקוד, אך דבר זה אינו מקנה זכות יצירתית. 22. עד ההגנה מס' 3, מר רפי דמר, שעוסק מזה 30 שנה בתחום ריקודי עמים העיד כי שני הריקודים שרשם התובע נרשמו רצופים טעויות ושגיאות והשינוי שנעשה על ידי התובע חסר משמעות פולקלוריסטית ואינו מהווה יצירה אמנותית או ספרותית, ובסה"כ התובע הסתמך על מקור ועל תרגומים של מומחים אחרים שערכו רישומים לפיו עם שינוי במונחים עבריים שאינם משנים את הריקוד עצמו. 23. עד ההגנה מס' 4, מר משה יצחק הלוי, שעוסק בתחום ריקודי העם מזה 40 שנה ונמנה עם מחברי הריקודים וחיבר למעלה מ150- ריקודים והלחין קרוב ל100- שירים ובעל מוניטין בארץ ובחו"ל, שלל מכל וכל ובצורה החלטית את טענתו של התובע לפיה עריכת הרישומים שרשם מהווים יצירה המהווה זכות יוצרים מוגנת על פי החוק. לדעתו עורך רישום שכזה, זכאי לכל היותר לשכר עבור רישומו, אך בשום אופן אינו יכול לטעון זכות חוקית מוגנת על רישומיו. 24. הרישומים שערך התובע לכל היותר מהווים שינוי מילולי בצורת הוספת מספר מילים בטקסט ושינוי צעדים שאינו משמעותי לריקוד, אך עדיין השינוי אינו בתוכן ואינו מהווה המצאה של המשנה. 25. העד הסכים בהגינותו כי אין ספק שאם נעשה רישום חדש ושינויו מהווה כ98%- שינוי בצעדים, זה יהווה יצירה חדשה עליה זכאי המשנה לזכות יוצרים, אך שינוי קטן בצעדים או במילים שהשתמש בהם התובע לא יזכה אותו בזכות כזו. 26. אני מקבל ללא היסוס את עדותם של עדי ההגנה שעשו עלי רושם מהימן ובעלי ידע רב בתחומם, ודוחה בזה את טענתו הבלתי הגיונית של התובע כי השינוי הקטן שעשה הן בצעדים והן במילים מזכה אותו בזכות יצירתית מוכרת על פי החוק. 27. התובע לא מצא לנכון להביא מומחה מטעמו אשר יסתור את עדותם של עדי ההגנה וגירסתו נדחית בזה. 28. לא מצאתי תימוכין בגירסתו של התובע שהסתמך בסיכומו על דעתה של ד"ר פרזנטי בספרה דיני זכויות יוצרים, מהדורה ב', עמ' 330 שכן אין להקיש מרישום יצירה מוסיקלית הדורשת מומחיות וידע לשינוי שעשה התובע ברישומיו לגבי שני הריקודים הגם "שהשינויים" שכתב התובע קלים ובלתי משמעותיים. 29. התובע עוסק ברישום ריקודי עם, ניתן לראות בעבודתו כמתעדת את יצירת המחול שבפניו. התובע לא הגה רעיון מסויים פיתח אותו ואז הביאו לידי כתוב, כגון: האזנה לשיר מסויים, פיתוח כוריאוגרפיה וכתיבת הצעדים. בהליך הרישום אין את עריכת אותו רעיון שנתגבש ותיעודו, כך שהתיעוד יעביר את הרגש והרעיון לאחרים, כל מטרתו הוא תיעוד הריקוד למען יילמד בידי אחרים. לעצם הרישום אין ערך אומנתי, הערך האמנותי נתון לריקוד ועל מנת שימור ערכו האומנותי, יש צורך לתעדו, משמע לערוך את רישומו. 30. מן האמור לעיל, ומן המקורות המצוטטים המדגישים כי פולקלור לא ייחשב כיצירה שעליה חל חוק זכות יוצרים שהפקודה מפנה אליו, אני מגיע למסקנה כי הרישומים שערך התובע אינם יצירות במובן החוק, ועל כן העילה מכוח הפקודה אינה חלה במקרה זה. ההסכם 31 טענתו החילופית של התובע היא הפרת החוזה, כדי לקבל את הסעד המבוקש נדרש שההפרה תהא הפרה של חוזה, מכאן שתנאי מוקדם לקבלת התרופות בגין ההפרה הינו קיומו של חוזה. 32. התובע טוען כי מכתבו אל הנתבע שהוגש וסומן ת15/ מהווה את החוזה בין הצדדים. בכתב הגנתו טוען הנתבע כי ההסכם נכרת תחת לחץ אך למרות זאת כיבדו. מדברים אלה משתמע כי אכן קיים חוזה בין הצדדים, ומאחר והנתבע לא הוכיח קיומו של לחץ בעת כריתתו, אני מוכן לראות בת15/ כבסיס לחוזה בין הצדדים. 33. התובע טוען להפרה יסודית של ההסכם באשר הנתבע פירסם את חיבוריו בעיתונו בלא רישומו ואישורו, ולא כפי שהוסכם על ידיהם בהסכם בסעיף 1 לת15/ אשר קובע כדלקמן: "לא יפורסם שום חיבור שלי בעיתונך אלא ברשותי ולאחר שאגיה ואאפשר את התדפיס הסופי" אין מחלוקת כי הנתבע פירסם את חיבורי התובע בעתון בלא קבלת הסכמתו מראש. 34. סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 - מגדיר את המונח הפרה יסודית. "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית. 35. נראה לי כי הפרתו של סעיף 1 להסכם בין הצדדים, ת15/, מהווה הפרה יסודית של ההסכם על ידי הנתבע. הוכחת הנזק 36. הצדדים לא קבעו בת15/ את התרופה המוענקת לכל צד בגין הפרת ההסכם ועל כן יש ללכת לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) אשר קובע כדלקמן: "10. הזכות לפיצויים הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". 37. במקרה שלפנינו, לא הוכיח התובע כל נזק שנגרם או יגרם לו בגין הפרת רישומיו על ידי הנתבע ללא הסכמתו ומבלי לציין את שמו, ואם אכן לא צויין שמו של התובע בחיבורים, לא ברור כיצד נגרם לו נזק כלשהו שכן שמו לא צויין והציבור לא יכול לייחס את הפירסומים לתובע ובכל מקרה לא הביא כל ראיה על נזק שנגרם לו. 38. אני דוחה את טענתו של התובע כי הוא פטור מהוכחת נזק בהסתמכו על סעיף 3 א' לפקודה, ולאחר ודחיתי את טענתו כי הוא זכאי לזכות יוצרים על רישומיו כאמור לעיל, ואת העילה החוזית (מוצג ת15/ יש לפרש לפי דיני החוזים) ומאחר והתובע לא הוכיח כל נזק, יש לדחות את תביעתו בעילה החוזית. 39. התיק הנדון הוגש לביהמ"ש ביום 18/08/97, בתיק התקיימו ארבעה ישיבות, הוגשו בו 5 בקשות בכתב, וכל זאת משום שהצדדים לא הסכימו להתפשר, למרות מאמציו הבלתי פוסקים של ביהמ"ש. בין הצדדים ידועה היסטוריה של הליכים משפטיים שנקטו האחד כנגד השני, וזאת בשל סכסוכים שנתגלעו ביניהם במהלך עבודתם אחד עם השני. מוטב היה לו לתובע לו היה מתעל את זמנו ומרצו ובמקום להגיש תביעה נגד חברו, היה עוסק בשיפור יחסיו עמו או לחילופין מנסה לפתור את הסכסוך ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, שם מקומו כי ייפתר. 40. התוצאה היא כי אני דוחה את התביעה בשתי העילות ומחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 3,000 ש"ח הוצאות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. תרבות / אומנותזכויות יוצרים (הפרת)