להלן פסק דין בנושא אי התייצבות לוועדה רפואית: פסק דין 1. התובענה שבפנינו נדונה כאילו היא "ערעור", אך למעשה מדובר בתובענה - המכוונת כנגד החלטת המרכז הארצי לפיצוי נפגעי הגזזת, מיום 19/11/03, לבטל את עררו של התובע על החלטת ועדה רפואית בדרג ראשון - וזאת מחמת אי-התייצבותו של התובע לדיונים של הועדה הרפואית לעררים, דיונים שאליהם נשלחו לו זימונים. הרקע התחיקתי 2. לפי סעיף 8 לחוק לפיצוי נפגע גזזת, התשנ"ד-1994 (שייקרא להלן: "החוק"), ועדת מומחים (שהוקמה על פי החוק) - תקבע אם תובע קיבל טיפול בהקרנה כנגד גזזת. 3. לפי סעיף 9(א) לחוק, מי שהוכר על ידי ועדת מומחים ככזה שעבר טיפול בהקרנה - ייבדק על ידי ועדה רפואית שתקבע אם הוא לקה עקב כך במחלה מן המחלות המנויות בתוספת לחוק ואם כן - מהי דרגת נכותו עקב המחלה. אחוזי הנכות אמורים להיקבע לפי המבחנים שנקבעו על פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 4. לפי סעיף 9(ב) לחוק, ניתן לערור על החלטת הועדה הרפואית בפני ועדה רפואית לעררים. 5. לפי סעיף 14(א) לחוק, ניתן לערער על החלטת ועדת המומחים בפני בית דין אזורי לעבודה. לפי סעיף 14(ב) לחוק, ניתן לערער על החלטת ועדה רפואית לעררים, בפני בית דין אזורי לעבודה, בשאלה משפטית בלבד. 6. בסעיף 15 לחוק, נאמר: "לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 2, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל ערעור לפי חוק זה. " 7. תקנה 14 לתקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן), התשנ"ה-1995 (שתיקראנה להלן: "תקנות הגזזת"), קובעת כך: "(א) לא התייצב התובע בפני הועדה במועד או במקום הנקובים בהזמנה, או לא התייצב לבדיקה כאמור בתקנה 13, תישלח לתובע הזמנה חוזרת. (ב) לא התייצב התובע בפני הועדה גם לפי ההזמנה החוזרת, ולא נתן סיבה מתקבלת על דעת המשרד לאי התייצבותו, רשאית הועדה לדון ולהחליט בתביעה או בערר, לפי הענין, על סמך המסמכים שלפניה, שלא בנוכחות התובע, ואולם אם נבצר מהועדה להחליט כך - יידחו התביעה או הערר, לפי הענין.". 8. תקנה 17 לתקנות הגזזת מחילה על קביעת אחוזי נכות לפי סעיף 9(א) לחוק, חלק מהעקרונות שנקבעו לענין סדרי עבודתן של ועדות רפואיות לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שתיקראנה להלן: "תקנות המל"ל"). העקרונות שהוחלו לענין תקנות הגזזת הם אלה האמורים בתקנות 11, 12ב(א), (ב) ו-(ג), 14, 19, 19א, 20, 21, 24(א) ו-(ב) ו-31 לתקנות המל"ל. כן הוחלו המבחנים האמורים בתוספת לתקנות המל"ל (ומבחנים אלה ייקראו להלן: "המבחנים"). תמצית הרקע העובדתי 9. התובע עבר טיפול בהקרנה כנגד גזזת והוכר ככזה על ידי ועדת המומחים לפי החוק. 10. ביום 31/8/01, נבדק התובע על ידי ועדה רפואית (בדרג ראשון). הועדה הרפואית קבעה כי דרגת נכותו (המשוקללת והמעוגלת) של התובע היא בשיעור 28%, וזאת על פי דרגות הנכות הבאות: א. דרגת נכות בשיעור 15% בגין רדיודרמטיטיס, לפי פריטים 85 ו-75(2)(ב)+(ג) למבחנים. (נעיר כי פריט 85 למבחנים, עוסק בדרמטיטיס על רקע של קרינה, ולפי האמור בו - אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם לפריט 75 למבחנים, העוסק בצלקות. פריט משנה (2) של פריט 75 למבחנים, עוסק בצלקות הפנים והצוואר, וקובע דרגות שונות של נכות, על פי חומרתן בפסקאות המשנה שלו. פסקת משנה (ב) קובעת 10% נכות למי שצלקותיו מכערות ופסקת משנה (ג) קובעת 20% נכות למי שצלקותיו רחבות עם כיעור ניכר). ב. דרגת נכות בשיעור 15% בגין "עוגמת נפש", לפי פריט 34(ב)+(ג) למבחנים. 11. התובע ערר על החלטתה של הועדה הרפואית. הערר הוגש באמצעות מכתבו של בא כח התובע, מיום 7/11/01. 12. המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת שלח למערער הזמנה להתייצב לדיון בפני ועדה רפואית לעררים, דיון שהתעתד להיות ביום 19/6/02. העתק ההזמנה נשלח לב"כ התובע. התובע לא התייצב לדיון האמור. 13. משכך, שלח המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת הזמנה נוספת אל התובע, להתייצב לדיון של ועדה רפואית לעררים, שהתעתד להתקיים ביום 26/3/03. העתק ההזמנה נשלח אל ב"כ התובע. התובע לא התייצב גם לדיון זה. 14. המרכז הארצי לפיצוי נפגע גזזת שב והזמין את התובע לדיון של הועדה הרפואית לעררים שהיה אמור להתקיים ביום 19/11/03. גם העתק הזמנה זו נשלח אל ב"כ התובע, וגם ביום 19/11/03 - לא היתה התייצבות מטעם התובע. 15. באותו יום (19/11/03), שלח המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת מכתב אל התובע (עם העתק לבא כחו), שבו נאמר כך: "הנדון: אי הופעה לועדה רפואית לערר בעקבות הערר שהגשת בתאריך 11/11/01, זומנת לועדה רפואית 3 פעמים. מאחר ולא הופעת לשלושת הדיונים שנקבעו, הערר מתבטל. [ההדגשה - במקור]. 16. התובענה שבפנינו מופנית, כאמור לעיל, כנגד החלטה זו על "ביטול" הערר. תמצית טענות ב"כ הצדדים 17. לטענת ב"כ התובע (הנתמכת בתצהירו של התובע) - התובע לא קיבל את ההזמנות שנשלחו אליו (לטענת התובע, יש בעיות בחלוקת הדואר במושב). התובע הפסיק לעבוד בשל מצבו הבריאותי, נלקח ממנו מכשיר הטלפון הנייד שלו, ולא ניתן להשיגו טלפונית. התובע סובל מבעיות רפואיות, כולל גידול במוחו, ובשל בעיות אלה - לא היה לתובע פנאי לבדוק מה עלה בגורל עררו, ואף היו בעיות בקשר בינו לבין בא כחו. עמדת הנתבעת שסרבה לזמן את התובע לדיון בערר - אטומה ומנוגדת לתכלית החוק. 18. לטענת ב"כ הנתבעת - הנתבעת אינה חייבת להתנהג עם התובע לפנים משורת הדין. הנתבעת היתה מוסמכת לדחות את הערר בהתאם לתקנה 14 לתקנות הגזזת. טענת התובע על אי-קבלת הזימונים, אינה מסבירה איזו תקלה היתה במשלוח, ואינה מתמודדת עם העובדה שהעתקי הזימונים נשלחו גם לבא כחו. גם הבעיות הרפואיות שכביכול לא הותירו לתובע פנאי לברר את גורל עררו במשך 5 שנים - אינן מסבירות מדוע בא כחו של התובע לא פעל בשמו כל אותה תקופה. ממילא סביר להניח שמצבו הרפואי של התובע היום כבר אינו מתאים לזה שהיה אילו התובע היה נבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים במועד שאליו זומן. (בענין הטענה המתומצתת האחרונה של ב"כ הנתבעת, נעיר כי ב"כ התובע הביע הסכמה לכך שאם התובענה תתקבל - תדון הועדה הרפואית לעררים בשאלה אם נוכח הזמן שחלף היא עדיין יכולה לדון בערר). הסמכות העניינית 19. כאמור לעיל, ההתייחסות אל התובענה בבית הדין, היתה כאילו היא "ערעור". עם זאת, אין מדובר בערעור שהוגש מכח סעיף 14 לחוק, אלא בתובענה בענין יישומה של תקנה 14 לתקנות. ב"כ התובע טען בכתב התביעה כי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין, וב"כ הנתבעת לא טען מאומה כנגד זאת. למרות זאת, נכון לבחון ענין זה גם מיוזמתנו, שכן אין מדובר כאן בערעור מסוג הערעורים שבית הדין לעבודה דן בהם באורח תדיר, על פי סעיף 14 לחוק. על כן, שקלנו אם אכן יש לנו סמכות עניינית לדון בתובענה. מסקנתנו היא שאכן כך, וזאת - מכח סעיף 15 לחוק, שצוטט לעיל. אמנם, סעיף 15 לחוק נוקט מינוח של "ערעור" ולא "תובענה", אך ברור שבסעיף 15 לחוק אין הכוונה לערעורים על החלטות של ועדות מומחים או ועדות רפואיות לעררים, שכן סמכות בית הדין לעבודה לדון בערעורים כאלה - כבר נקבעה בסעיף 14 לחוק. מכאן, שסעיף 15 לחוק עוסק בהתדיינויות משפטיות בענין החוק אשר אינן ערעורים הכלולים בסעיף 14 לחוק. לפיכך, כאמור, אנו סבורים שבית דין אזורי לעבודה מוסמך לדון בתובענה זו, מכח סעיף 15 לחוק, אף שסעיף 15 נוקט מונח של "ערעור". גורל התובענה 20. לדעתנו, נכון לקבל את התביעה, וזאת - הן בשל טעמים שבמהות והן בשל טעמים שבפרוצדורה. הכל - כמוסבר להלן. 21 מבחינה מהותית - אנו סבורים שיש לשאוף לכך שזכויותיהם של נפגעים מטיפולי הקרנה כנגד גזזת, ייבחנו לגופו של ענין, ושנפגעים לא יאבדו את זכויותיהם רק בשל עניינים דיוניים, כגון איחורים. הדבר נכון שבעתיים לגבי נפגעים אשר מצבם הבריאותי מקשה עליהם לעמוד על זכויותיהם. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובע סובל - בין השאר - מגידול במוחו. ניתן להניח כי העומס הנפשי בשל הטיפולים הרפואיים השונים שעל התובע היה לעבור, פגם במשהו ביכולתו לדאוג לזכויותיו הכספיות. מקובלת עלינו עמדת ב"כ הנתבעת שלפיה לא ניתן לחייב את הנתבעת לנהוג לפנים משורת הדין. אולם, כשבאים לפרש את הדין - נכון לפרש אותו באופן שיהיה מותאם לתכלית החקיקה, כשההנחה היא שהמחוקק התכוון שנכים שקיבלו טיפולי הקרנה כנגד גזזת, ולקו עקב כך ב"מחלה" על פי החוק - יזכו לפיצוי מתאים. התקנות שנקבעו על ידי מחוקק המשנה אמורות לקבוע כללים שונים לשם יישום מימוש הזכויות, אך אין להתיר מצב שבו הגולם קם על יוצרו ושענייני הפרוצדורה ישתלטו על העניינים המהותיים. על כן, הפרשנות של תקנה 14 לתקנות הגזזת, אמורה להביא בחשבון את המטרה הזו. 22. בחינת תקנה 14 לתקנות הגזזת מעלה שהחלטה על דחיית הערר בשל אי-התייצבות, אמורה להיעשות רק במקרה שנבצר מהועדה הרפואית לעררים להחליט בערר על סמך מסמכים. הנתבעת כלל לא טענה (וודאי שלא הראתה) כי הועדה הרפואית לעררים שהתכנסה כדי לדון בעניינו של התובע, ביום 19/11/03, הגיעה למסקנה שנבצר ממנה לדון בערר על סמך המסמכים שהיו בפניה. יתרה מכך, כפי הנראה, כלל אין החלטה של הועדה הרפואית לעררים על דחיית הערר. הנתבעת גם לא טענה כי היתה החלטה של הועדה. ההחלטה היתה של המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת, וזאת הן כעולה מסעיף 1ו' לטיעוני ב"כ הנתבעת, והן כעולה מהמכתב של המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת, אשר צוטט לעיל בסעיף 15 לפסק דין זה. (נעיר כי על המכתב המודפס מופיע שמו של מנהל המרכז, מר אלי שחר, אך המכתב אינו חתום על ידי מר שחר, אלא נחתם בשמו על ידי "רינת"). יישום נכון של תקנה 14 לתקנות הגזזת אמור להיות כזה שבמקרה של אי-התייצבות חוזרת של העורר בפני הועדה הרפואית לעררים, אמורה הועדה הרפואית לעררים להחליט בערר על סמך המסמכים שבפניה, ולחלופין - אם נבצר ממנה להחליט על סמך מסמכים, היא אמורה לדחות את הערר. שיקול הדעת בשאלה אם הועדה יכולה להחליט על סמך מסמכים או אם לאו - אמור להיות של הועדה עצמה. החלטת הועדה בענין זה, אמורה להיעשות לאחר שיקול דעת ואמורה להיות מנומקת. אם היתה החלטה כזו - היה ניתן לערער עליה (בשאלות משפטיות), בפני בית הדין (בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק). מנהל המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת או אדם אחר מטעמו (רינת?), אינם מוסמכים להחליט במקום הועדה הרפואית אם הועדה יכולה לדון בערר על סמך מסמכים או אם לאו. 23. בהעדר החלטה של הועדה הרפואית לעררים על כך שנבצר ממנה לדון בערר על סמך מסמכים, הרי שלא התקיימו כאן התנאים המאפשרים את דחיית הערר מכח תקנה 14(ב) לתקנות הגזזת, ולפיכך - נכון לקבל את התביעה. 24. גם מהבחינה הפרוצדורלית נכון לקבל את התביעה, שכן הסמכות על פי תקנה 14(ב) לתקנות הגזזת היא לדחות את הערר, ואילו מה שהתיימר המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת לעשות במכתבו מיום 19/11/03, היה לבטל את הערר. (המילים "הערר מתבטל" אף הודגשו על ידי כותב/ת המכתב). הליך של "ביטול" ערר, אינו קיים בתקנות הגזזת. נבהיר כי אילו היינו סבורים שמבחינה מהותית נכון לדחות את התביעה, ספק אם היינו נותנים משקל משמעותי לשאלה הסמנטית אם הערר נדחה או "בוטל", אך ייתכן שגם אז היינו עושים זאת, שכן - אם הנתבעת מעוניינת לעמוד על קוצו של יו"ד מהבחינה הפרוצדורלית, נכון לנהוג עמה בדרך של מידה כנגד מידה, ולדרוש גם ממנה הקפדה דקדקנית על הפרטים. 25. ענין פרוצדורלי נוסף שאולי נכון להתחשב בו, נובע מהחלת הוראות תקנות המל"ל. משום מה, למרות שתקנות הגזזת קובעות (בתקנה 14) הוראות בענין אי-התייצבות, הרי שההוראה בתקנה 17 לתקנות הגזזת, המחילה על הדיונים בענייני גזזת חלק מהוראות תקנות המל"ל, מחילה - לגבי דיונים בפני ועדה לעררים - גם את תקנה 31 לתקנות המל"ל. תקנה 31 לתקנות המל"ל מחילה - לגבי דיונים בפני ועדה לעררים - גם את תקנה 8 לתקנות המל"ל. ההסדר הנוהג על פי תקנה 8 לתקנות המל"ל שונה מזה שנקבע בתקנה 14 לתקנות הגזזת. על פי ההסדר שנקבע בתקנה 8 לתקנות המל"ל, דחיית ערר במקרה של אי-התייצבות, תיעשה רק אם המבוטח לא שילם את ההוצאות שנדרשו ממנו, לאחר שנדרשו. אם אכן - בהתאם לתקנה 17 לתקנות הגזזת, יחילו על עניינו של התובע את תקנה 31 לתקנות המל"ל, ומכחה - את תקנה 8 לתקנות המל"ל, הרי שהמסקנה תהיה שאין מקום לדחות (או "לבטל") את עררו של התובע, כל עוד הוא לא נדרש לשלם הוצאות. לסיכום 26. אנו מקבלים את התביעה וזאת - בשל הטעם המהותי לקבלתה, כמוסבר בסעיף 22 לעיל (האמור בסעיפים 24 ו-25 לעיל הוא רק בגדר "תוספות"). 27. לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת לדאוג להביא את עניינו של התובע בפני ועדה רפואית לעררים, אשר תדון בעררו של התובע. נוכח הסכמתו של ב"כ התובע, תשקול הועדה הרפואית לעררים, בין השאר, גם את השאלה אם ניתן עדיין לדון בערר, נוכח חלוף הזמן. 28. בשל כך שלדעתנו היו מחדלים גם מצד התובע ובא כחו, אשר הם שהביאו לאי-התייצבותו של התובע על פי הזימונים שנשלחו אל התובע ואל בא כחו - אין אנו מוצאים לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט כלשהן. 29. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהועדה רפואית