להלן פסק דין בערעור בנושא כניסה לכיכר - עבירת תנועה: פסק דין בפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן: "בימ"ש קמא") אשר ניתן ביום 18.09.07, על ידי כב' השופט א. סלאמה בתיק תד' 354/06. המשיבה ייחסה למערער את העבירות הבאות: אי ציות לתמרור ב' 36, עבירה על תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של אי ציות לתמרור ב' 48, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות, נהיגה רשלנית, עבירה על סעיף 62(2) לתקנות בצירוף סעיף 38(2) לפקודה והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות. הבסיס העובדתי לכתב האישום הינו האירוע שהתרחש ביום 15.02.06, סמוך לשעה 09:30, עת נהג המערער במונית בק.ים ברח' משה שרת והתקרב למעגל התנועה המתחבר עם שדרות בן צבי. לפני מעגל התנועה ומימין לדרך, ביחס לכיוון נסיעת המערער, מוצב תמרור ב' 36 (תן זכות קדימה) וכן תמרור ב' 48 (תן זכות קדימה לרכב בתוך המעגל). באותה העת, נהג מר אלי לוי, במכונית פרטית (להלן: "הפרטית") בשדרות בן צבי, מכיוון צפון לכיוון דרום. הוא נכנס למעגל התנועה והתקרב לצומת המתחברת עם רח' משה שרת. המערער נכנס למעגל התנועה מבלי לציית לתמרורים המוצבים בפניו ובדרך זו לא נתן זכות קדימה לפרטית, חסם את דרכה ושני כל הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי הן המערער ונוסעת ברכבו והן נהג הפרטית ושני נוסעים ברכבו. כן נגרם נזק לכלי הרכב. כאמור, המערער כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש קמא שמע את ראיות הצדדים. בימ"ש קמא בפרק דיון והכרעה כתב כי "לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין, מצאתי כי עובדות כתב האישום, הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכי יש להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק שיוחסו לו בכתב האישום", (ראה סעיף 13 להכרעת הדין). בימ"ש קמא, כאמור, בחן את הראיות ובהמשך להכרעת דינו הוא אימץ את קביעת הבוחן מטעם המשיבה וקבע כי רכב המתקרב לצומת כשלפניו מוצב תמרור, המחייבו להאט (תקנה 64ג' לתקנות התעבורה) ואף לעצור את רכבו על מנת לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת, כך שאם מתרחשת תאונה בתוך הכיכר, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהרכב שמצוי בתוך הכיכר, לא קיבל זכות קדימה כמתחייב. עוד קבע בימ"ש קמא כי קביעת הבוחן עולה בקנה אחד עם עדותם של שלושת עדי התביעה, שנסעו בפרטית, שלדבריהם מהירות הרכב לא עלתה על 30 קמ"ש, עדות שהותירה עליו רושם חיובי ומהימן. עוד קבע בימ"ש קמא, כי גם אם מהירות נסיעתה של המונית "עלתה על 40 קמ"ש, שהם 11.11 מטר לשנייה, הרי שלכל הפחות 2.3 שניות לפני ההתנגשות היה הרכב המעורב (הפרטית. כ.ס.) בכניסה לכיכר והמונית הייתה מחוייבת לתת לו זכות קדימה ולאפשר לו לחלוף על פניה בבטחה. משלא ניתנה זכות קדימה כאמור, הפר נהג המונית את החובה המוטלת עליו על פי התמרורים ופעל ברשלנות". עוד יש לציין, כי בסעיף 20 להכרעת הדין קבע בימ"ש קמא, כי הוא דוחה את גרסת ההגנה ואינו מאמין לעדים מטעמה. בהמשך קבע בימ"ש קמא כי, המערער סתר את הודעתו במשטרה, באופן מהותי, והעדות מטעמו אלבינה ואלינה סתרו את דבריו. אף נקבע כי המערער הגזים והפריז בדבריו כאשר טען כי המונית "עפה" למרחק שבין מטר וחצי לשני מטר, כתוצאה מהתאונה. כאמור, המערער מבקש מבית המשפט להתערב בממצאיו הנ"ל של בימ"ש קמא ולקבוע כי המערער נהג כשורה ובהתאם לדין, ובכך לא עבר כל עבירה. לטענת המערער, הוא נכנס למעגל התנועה על פי דין ומבלי להפריע לפרטית והראיה היא, כי הפרטית התנגשה בחלק האחורי של המונית. המערער הציג לבימ"ש קמא תמונות (נ/1) אשר מהן ניתן ללמוד על עוצמת החבטה, שלגישתו, שינתה את זווית עמידת המונית ב- 90 מעלות. עוד נטען ע"י המערער כי שגה בימ"ש קמא כאשר קבע חזקה כי אם אירעה תאונה בתוך מעגל התנועה, הרי שמתבקשת המסקנה כי הפרטית לא קיבלה את זכות הקדימה. לדעת המערער, טעה בימ"ש קמא כאשר נתן אמון בדברי עדי המשיבה, ביחס למהירות הנסיעה. בעדויותיהם נמצאו סתירות רבות. לטעמו, אין כל הבדל וסתירה בין אמירת המערער בעדותו במשטרה, שהוא האיט לפני מעגל התנועה לבין אמירתו בבית המשפט שעצר את רכבו לפני הכניסה למעגל התנועה. המשיבה מבקשת מבית המשפט לדחות את הערעור, הואיל ומדובר בקביעות של מהימנות העדים, על ידי בימ"ש קמא. עוד נטען כי, אין לבית משפט זה כל יתרון בקביעה מסוג זה ועל פי ההלכה, בית משפט שלערעור לא יתערב בקביעת עובדות ומהימנות של העדים, אלא במקרים חריגים שהוכרו בפסיקה, כך שיש להשאיר את הקביעות של הערכאה הדיונית על כנן ולדחות את הערעור. אכן, צודק ב"כ המשיבה שהלכה היא כי בית משפט בשבתו כערכאת ערעור לא יתערב בקביעות העובדתיות ובהערכת מהימנותם של עדים, שהעידו בפני בימ"ש קמא וכי רק במקרים חריגים, תסטה ערכאת הערעור מכלל זה. אין די בהצבעה של שורת תמיהות לגבי קביעות הערכאה הדיונית, אפילו אם רבות ואפילו נותרו ללא הסבר, גם במצב דברים זה ערכאת הערעור לא תמהר להתערב. כדי להתערב בקביעות של הערכאה הדיונית, חייבות שתהיינה עובדות המראות בעליל, שהשופט לא יכול היה להתרשם כפי שהתרשם וכי נפל בערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין או שהדברים אינם מבוססים על פניהם, ראה ע"פ 425/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (2007) וע"פ 10031/05 מג'דלאני נ' מדינת ישראל, (2006). אכן, עולה מתמונה נ/2, שהמגע בין הפרטית לבין המונית היה בחלק האחורי של המונית, אך נראה לי כי קביעת בימ"ש קמא, שהפרטית נכנסה למעגל והיה על המונית לתת לה לעבור, מבוססת על עדויות שהוא שמע ואף על פי חוות דעתו של הבוחן, (ראה סעיף 17- 16). גם מבחינה הגיונית ניתן להניח כי הפרטית הייתה בתוך מעגל התנועה והמונית (רכב ארוך - ראה תמונות נ/2 וכו'), נכנסה לתוך המעגל מבלי לתת לפרטית את הזכות להמשיך את נסיעתה בבטחה ועד שהפרטית הגיעה לצומת כניסת המונית למעגל התנועה, הספיקה זו לעבור בחלקה לתוך המעגל, כך שהמגע בין הפרטית לבין החלק האחורי של המונית, אינו מוכיח בהכרח, שהמונית הייתה זו שנכנסה קודם למעגל. נהפוך הוא, יש בכך כדי להצביע על כך שהמונית ניסתה להיכנס לתוך מעגל התנועה, מבלי שהמעגל יהיה פנוי מכלי רכב אחרים. בנסיבות אלה ועל יסוד קביעת בימ"ש קמא, אני בדעה כי יש לדחות את הערעור. לא שוכנעתי שיש בסיס לטענות המערער. פסה"ד של בימ"ש קמא מנומק ומבוסס על פי הראיות שהונחו בפניו, כך שאין כל מקום להתערבות בימ"ש זה. אשר על כן אני דוחה את הערעור. הקנס ישולם בהתאם לקביעת בימ"ש קמא (בגזר הדין - ראה עמ' 36 לפרוטוקול), כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 20.02.08.משפט תעבורהעבירת תנועהכיכר (מעגל תנועה)