האם יש אחריות לנותן חוות דעת ? בית המשפט פסק כי אחריותו של מחווה דעה על פי עוולת הרשלנות קמה אכן חיווה את דעתו בתחום מומחיותו או בתחום שבו התיימר להיות מומחה. אם היה עליו לדעת שמקבל חוות הדעת יסתמך עליה; אם מקבל חוות הדעת אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק; אם לא היתה צפויה בדיקת ביניים של חוות הדעת לפני ההסתמכות עליה; וכמובן אם חיווי הדעה היה בלתי סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה. כאשר למחווה הדעה יש נגישות למידע שאין למקבל חוות הדעת, תגבר הנטיה להטיל על הראשון אחריות נזיקית. להלן החלטה בנושא אחריות נותן חוות דעת: החלטה 1. התובע היה מבוטח אצל חברת מגדל בביטוח חיים, המכסה, בין השאר, מקרה של נכות הגורמת לאבדן כושר עבודה בשיעור של למעלה מ-75%. 2. נתבעת 1 הינה חברה פרטית הנותנת שירותים רפואיים ובין היתר חוו"ד רפואיות גם לחברת הביטוח מגדל. נתבעת 2 הינה מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, המספקת, בין היתר, חוו"ד רפואיות לנתבעת 1. נתבעת 2 ערכה חו"ד רפואית לתובע ביום 25.03.03. 3. ביום 15.12.01 נגרם לתובע אוטם חריף בשריר בלב התחתון ודימום מוחי והידרוצפלוס. התובע עבר ניתוח ביום 18.02.01. ביום 13.03.01 הועבר התובע לשיקום בביה"ח "בית לווינשטיין" ושהה שם עד ליום 26.06.01. 4. כתוצאה מהאירוע היה התובע מרותק תקופה ארוכה לכסא גלגלים. לאחר שחרורו מבית לווינשטיין היה זקוק התובע לטיפולים ולעזרה רבה. התובע טופל גם במרכז שיקום של קופ"ח מכבי עד ליום 29.11.01. 5. ביום 11.11.02 עבר התובע הערכה קוגניטיבית במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. 6. הוועדות של המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכות רפואית בשיעור 46%. גמלת נכות בשיעור 100% ודרגת אי כושר בשיעור של 75% לצמיתות. 7. התובע פנה מספר חודשים לאחר קרות האירוע לקבלת תגמולים עפ"י הפוליסה. התובע הופנה ע"י חברת הביטוח לנתבעת 1 לשם בדיקתו ובחינת זכאותו לקבלת תשלומי הביטוח. נתבעת 1 הפנתה את התובע לנתבעת 2, אשר ערכה חוו"ד רפואית ביום 23.03.03. בין השאר חוותה נתבעת 2 דעתה, כי "התובע יכול לשוב לעבודה בחצי משרה בעבודות ניהול וייעוץ בתחום הכשרתו (כלכלה, ארגון, כספים)." הנתבעת 2 המליצה על ביקורת נוספת לאחר חצי שנה עם בדיקה קוגניטיבית. 8. על בסיס חוו"ד זו הודיעה חברת הביטוח לתובע ביום 15.04.03, כי אושר לו פיצוי חלקי בשיעור 50% בלבד למשך חצי שנה. 9. התובע פנה לעו"ד והתחייב לשלם לו שכ"ט, ואף הזמין התובע חוו"ד פרטית מאת ד"ר שי גושן, אשר השלים חוו"ד ביום 04.06.03. 10. לנוכח התערבות עוה"ד וחוו"ד ד"ר גושן חזרה בה חברת הביטוח מהחלטתה הקודמת והכירה באבדן מלא של כושר העבודה של התובע. חברת הביטוח שלחה לתובע המחאה גם על התקופה הרטרואקטיבית בפיצוי של 100%. 11. התובע טוען, כי נתבעת 1 התרשלה בכך, שלא הנהיגה סדרי עבודה ראויים, לא הדריכה את עובדיה, לא התקינה נהלים לעריכת חוו"ד רפואית ואפשרה הנפקת חוו"ד רשלנית וכן לא ביצעה מיון ראוי של עובדיה. 12. לנתבעת 2 מייחס התובע רשלנות בכך, שלא בדקה את מצבו הקוגניטיבי הקודם של התובע, התעלמה מתלונותיו, התעלמה מכך שבאותה עת שולמה לתובע קצבת נכות בשיעור 100% ולא נתנה משקל ראוי להחלטות המוסד לביטוח לאומי. כמו כן, טוען התובע כי נתבעת 2 לא עיינה בכל החומר הרפואי הרלוונטי של בית לווינשטיין ולא נהגה כפי שמומחה סביר, זהיר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין. 13. לנוכח כל האמור עותר התובע לנזק בסך 136,080 ₪. 14. נתבעת 1 טוענת בכתב הגנתה, כי אין יריבות בינה לבין התובע ואין יחסי שכנות ביניהם. הרופא המומחה נותן את חווה"ד ללא כל התערבות חיצונית. חווה"ד נכתבה לגורם המעוניין, חווה"ד אינה החלטה של הגורם המעוניין, אלא מהווה אמצעי עזר לגורם המחליט. הנתבעת מפנה את הנבדק לרופא ואינה יכולה לפקח על חוות דעתו. 15. נתבעת 2 בכתב הגנתה טוענת להעדר יריבות בינה לבין התובע. חברת הביטוח "מגדל" שלחה את התובע אל נתבעת 1 וזו ביקשה מנתבעת 2 לערוך חוו"ד תעסוקתית בעניינו של התובע. התובע לא היה מרוצה מחווה"ד וביקש חוו"ד נוספת בהתנהלותו מול חברת הביטוח. חוות דעתה אינה מחייבת את חברת הביטוח, אלא משמשת כאמצעי עזר להחלטה. 16. הצדדים סיכמו בשאלה האם יש מקום למחוק או לדחות את התביעה, כעולה מטענת הנתבעות. 18. העדר יריבות : עניין היריבות נבחן לפי מבחן השכנות, טוענת נתבעת 1 כי לא חלה כאן שכנות בינה לבין התובע. אין היא חייבת לתת חוו"ד לתובע, הנתבעת למעשה חזרה על טיעוניה בכתב ההגנה. הנתבעת הביאה גם ראיות מהמשפט העברי. הנתבעת 1 מוסיפה, כי מדיניות משפטית ראייה מחייבת לדחות את התביעה, שאם לא כן - הרי בכל פעם שחברת ביטוח מצרפת להגנתה חוו"ד רפואית והתביעה נדחית, תהא החברה או המומחה צפויים לתביעה משפטית. דבר זה יגרום לכך, שיהיה קושי בקבלת חוו"ד רפואיות ויוגשו תביעות רבות. 19. נתבעת 2 בסיכומיה חוזרת אף היא על טענותיה בכתב הגנתה. נתבעת 2 מוסיפה, כי מדובר בחוו"ד שהוזמנה על חברת הביטוח במסגרת הליכי בדיקה פנימיים. המזמין ומקבלת חווה"ד היא חברת הביטוח ולא התובע. נתבעת 2 מוסיפה, כי כשם שעו"ד שנותן חוו"ד פנימית לחברה לא יוכל להיתבע ע"י צד ג' בגין אותה חוו"ד, הרי גם במקרה שלפנינו אין לנהוג כך. 20. התובע בסיכומיו טוען, כי הנתבעות הינן אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מחברת הביטוח. התובע מוסיף, כי זה שלב מוקדם מידי לדחייה גורפת של התביעה. התובע טוען, כי יש קירבה, ואם לא - הנתבעות פועלות כזרוע הארוכה של חברת הביטוח. מבחן השכנות כפי ששני הצדדים מצטטים הוא לפי Dongue כדלקמן : "...חייב אתה לנקוט זהירות מתקבלת על הדעת כדי למנוע מעשה ואפס מעשה, שהינך יכול הגיונית לחזותם מראש כעלולים לגבות נזק לשכנתך, אי זה הוא איפוא בענייני החוק השכן שלי. התשובה תהיה כנראה: אנשים הנפגעים ממעש כה קרובה וכה ישירה, עד שחייב הייתי לראותם נפגעים כך, שעה שכיוונתי את לבי למעשה או לאפס המעשה הנדון..." התובע טוען, כי המדיניות השיפוטית הראויה היא לקבוע את אחריותו של מומחה רפואי גם מעבר ליחסיו עם המזמין, והיא צריכה לעמוד באופן בסיסי בקריטריונים מקצועיים. התובע מוסיף, כי דווקא בעידן שבו מגישים חוו"ד "מטעם" צריכה המדיניות המשפטית לכלול גם מקרה זו באחריות. 21. נתבעת 2 הגיבה לסיכומי ב"כ התובע. 22. ניתוח משפטי : כדי לבחון את השאלות שבמחלוקת בשלב זה של הדיון, יש לפנות ל-ת.א (חיפה) 258/98 בעניין בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אחיקם ביתן (תק-מח 2004 (2) 2835). בפסה"ד זה היתה השאלה דומה, אף שלא מתחום הרפואה אלא מתחום השמאות. כב' סגן הנשיא השופטת ב. גילאון מציינת, כי הפרמטרים לאחריותו ברשלנות של חווה"ד פורטו ע"י ביהמ"ש העליון ב-ע.א 5302/93 בנק מסד בע"מ נ' מרדכי לויט ואח' {פ"ד נא (4) 591, 599}. באותו פס"ד מאמץ כב' השופט ש. לוין את פרטי הרשלנות כפי שסוכמו במאמרו של פרופ' אריאל פורת דיני נזיקין, שפורסם בספר השנה של המשפט בישראל בע"מ 301, 326 בסעיף 46.10: "אחריותו של מחווה דעה על פי עוולת הרשלנות קמה אכן חיווה את דעתו בתחום מומחיותו (או בתחום שבו התיימר להיות מומחה. אם היה עליו לדעת שמקבל חוות הדעת יסתמך עליה; אם מקבל חוות הדעת אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק; אם לא היתה צפויה בדיקת ביניים של חוות הדעת לפני ההסתמכות עליה; וכמובן אם חיווי הדעה היה בלתי סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה. כאשר למחווה הדעה יש נגישות למידע שאין למקבל חוות הדעת, תגבר הנטיה להטיל על הראשון אחריות נזיקית. " 23. לנוכח האמור בפס"ד זה יש לבחון את המקרה שבפנינו : א. נתבעת 2 חוותה דעתה בתחום מומחיותה. ב. האם אמנם ידעה נתבעת 2, כי חברת הביטוח תסמוך על חוות דעתה. עניין זה צריך להיבחן בעת שמיעת הראיות. ג. אם מקבל חווה"ד הסתמך עליה באופן סביר ועקב כך נגרם הנזק לצורך כך יש לשמוע ראיות. ד. אם לא היתה צפויה בדיקת ביניים של חווה"ד לפני ההסתמכות עליה, גם לעניין זה יש לשמוע ראיות. ה. אם חווי הדעה היה בלתי סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה כאשר למחווה הדעה יש נגישות למידע שאין למקבל חווה"ד - גם עניין זה טעון שמיעת ראיות. ו. יש אף לברר מה היו היחסים בין הנתבעת 1 לנתבעת 2. סיכומו של דבר : אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למחיקת התביעה או לדחייתה בשלב זה של הדיון. מחייב כל אחת מהנתבעות בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. חוות דעת