ביטוח ימי - חסר במטענים

להלן פסק דין בנושא ביטוח ימי - חסר במטענים: פסק דין ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מאיר יפרח) מיום 2.8.06 בתא' 21220/05. בפסק הדין נדחתה תובענת צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ (להלן:"המערערת") לשלם לה תגמולי ביטוח על חסר במטענים שהיו מבוטחים אצל הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן:"המשיבה") בפוליסות לביטוח ימי לכיסוי הובלות מטענים בשנים 2000-2004 - (להלן:"הפוליסה"). לטענת המערערת בכתב התביעה, הפוליסה נערכה על בסיס כל הסיכונים, נשואה ביטוח ימי של משלוחי גרעינים תבואות ומזון לבעלי חיים מסוגים שונים, בתפזורת, מכל העולם בתחולה החל מיציאת המטענים ממחסני הספקים ועד למחסני המערערת לפי הענין. המערערת טענה כי בין השנים 2000-2004 אירעו מקרי חסר במטענים מעבר ל"פחת" שנקבע בהסכמת הצדדים בסך של 0.5% (ההשתתפות העצמית של המערערת). לטענת המערערת, המשיבה דחתה את תביעתה לתגמולי ביטוח על מקרי החסר "בהזדמנות ראשונה" בנימוק יחיד כי היא אחרה בתובענתה. לגירסתה שלה לא אחרה בהגשת תביעותיה היות והמשיבה על פי מצגה הברור בהתנהגות, העדיפה כי המערערת תפנה אליה את מקרי החסר באופן מקובץ בהעברה מרוכזת, על פני טיפול פרטני. עוד טענה המערערת כי מקרי החסר היו מבוטחים עפ"י הפוליסה "מכל סיבה שהיא והיה על המשיבה לפצותה ללא עוררין באופן מידי". המערערת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי (נספח ה' לכתב התביעה ) רב חובל אהרון בר-תור אשר "בדק את נזקיה בגין כל שנה ושנה מהתקופות הרלבנטיות לתובענה זו והתבסס בחוות דעתו על האסמכתאות המקובלות בהובלה הימית והכוללות את שטרי המטען, משקלי הפריקה, וחשבונות הספקים וכל זאת בגין כל משלוח ומשלוח בנפרד ובמובחן, לרבות ריכוז שנתי" (סעיף 14 לכתב התביעה). דוח השמאי לא כלל עפ"י טענת המערערת "חוסרי סחורות שלגביהן היה קיים הסכם פיצוי בין הספק לצנציפר (המערערת) המתייחס לחוסרים של סחורה נפרקת" וכן לא כלל "חישובי חסר באוניות בהן נמצא חסר של 0.5%, ו/או מקרי חוסר אשר בהן היתה לצנציפר עילת תביעה כנגד המוביל ו/או הספק". סה"כ נגרמו למערערת עפ"י טענתה נזקים בסך של 910,519 ₪ ליום הגשת התביעה. בכתב ההגנה טענה המשיבה כי למעט הודאתה בהוצאת פוליסת בטוח למערערת הפוליסה אינה מכסה את הנזקים הנטענים. כמו כן הוכחשו החוסרים הנטענים והנזק עצמו כדלקמן: "מוכחשים החוסרים הנטענים ומוכחש החסר הנטען. עוד תטען הנתבעת (המשיבה) כי התובעת (המערערת) לא דיווחה על החוסרים הנטענים במועד אלא באיחור רב ביותר אשר פגע קשות בזכויותיה של הנתבעת אשר אף לא דאגה לשמור על זכויות התביעה כנגד המובילים השונים כמתחייב בפוליסה ובדין ולפיכך זכאית הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק נגדה, אם ייפסק, את אותו הסכום שניתן היה לקבל מאת המובילים שהזכות כלפיהם התיישנה" (סעיף 9 לכתב ההגנה). בהתייחס לחוות דעת השמאי (סעיף 14 דלעיל לכתב התביעה) טענה המשיבה בכתב הגנתה כדלקמן:"מוכחש האמור בסעיף 14 לכתב התביעה. מוכחש תוכן המסמך המצורף לסעיף והמתיימר להיות חוות דעת בעוד המטענים אינם קיימים עוד מזה שנים וכיצד ניתן בכלל לערוך חוות דעת לגבי מטענים שאינם קיימים ואשר לא נבדקו כלל ע"י השמאי?" (סעיף 20 לכתב ההגנה). בסעיף 28 לכתב תביעתה הוסיפה כדלקמן: "הנתבעת תוסיף ותטען כי כל החוסרים הנטענים ע"י התובעת אינם מכוסים עפ"י הפוליסה משום שאינם חוסרים אמיתיים אלא הבדלי שקילות בלבד במשקלים שונים ובשיטות שקילה שונות שגרמו להבדלים בתוצאת השקילה מבלי שיהיה חוסר פיזי כלשהו, פוליסת הבטוח לא נועדה לפצות על הבדלים בין שיטות שקילה או משקלים אלא על חוסרים פיזיים אמיתיים בלבד וכאלה לא היו כאן". נעיר ונאיר כבר עתה, כי העיון בכתב ההגנה של המשיבה (זה שהוכתר ככתב הגנה וזה שהוכתר ככתב הגנה מתוקן, וכמפורט לעיל), לא מעלה טענה של ממש כי בלתי אפשרי להגיע לחישוב החוסרים עפ"י המסמכים שעמדו לרשות השמאי והיוו את הבסיס לחישוב האריתמטי שערך על פיהם. כמו כן, היה נהיר היטב למשיבה על פי אלו מסמכים נערך החישוב ועל כן יכולה היתה לקבלם לרשותה בכל עת אך ממניעיה שלה נמנעה מלעשות כן ודרך פעולה זו פועלת בנסיבות המקרה דנן לרעתה. בפרט כך הם פני הדברים, משנטען בעיקרי טיעוניה של המערערת לערעור, כי המסמכים על פיהם ערך השמאי את חוות דעתו גולו למשיבה בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה, טענה שלא הוכחשה כלל בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה. על אחת כמה וכמה כך הוא כשבכתב הגנה יש ראשית הודיה בחוסרים הנטענים שהמשיבה תולה אותם בהבדלי שקילות ומשקלות, זאת ותו לא. ניתן גם לראות ראשית הודיה אם לא הודאה שלמה של המשיבה במקרי החסר, משעמדה זו ננקטה עוד קודם לכן על ידה במכתבה למערערת (נספח ג' לכתב התביעה שאוזכר לעיל) שם דחתה את תובענת המערערת לתשלום תגמולי הבטוח לא רק בנימוק של איחור אלא גם בכך ש"שיטות המדידה בנמל המוצא אינן זהות לשיטות המדידה בנמלים בישראל ולפיכך הדבר מקשה על הקביעה באם מדובר על חוסר המתבטא במסמכים בלבד או בחוסר ממשי". במילים אחרות המשיבה הודתה כמעט בפה מלא שהמסמכים לימדו על החסר ולכן לא היה לטעמנו כל רבותא בהצגתם בבית המשפט. יותר מזה, המשיבה לא הביאה ראיות מטעמה וטענתו של העד איתי רון מנהל השיווק של המערערת בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 9) לאמור "בתחילת 2004 קיימתי פגישה עם מדלן ניסים מטעם הסוכנות ועם מר אסטל השמאי מטעם הנתבעת בכדי לדון בתביעות שהוגשו, השמאי הסכים עמי כי חברת הבטוח חייבת בתשלום בגין החוסרים. אולם, טען כי לדעתו קיימת תקופת התיישנות של שנה ממועד קרות הנזק עד למועד בו ניתן לתבוע נזק מהנתבעת..." לא נסתרה ולא הוזמה הגם שהמשיבה יכולה היתה לעשות כן בנקל לו הביאה את מר אסטל או את גב' מדלן להעיד מטעמה. בהעדר הסבר כלשהו להימנעות המשיבה מהבאת ראיות לסתירת הטענה עומדת במלוא תוקפה, יש לייחס לה את מלוא המשקל וכמו שיפורט להלן ועוד יוסף במצטבר לנאמר לעיל, בכוחה לשנות את תוצאת פסק הדין בערכאה דיונית. פסק הדין בפני ערכאה דיונית נשמעו מטעם המערערת מר רון והשמאי רב חובל בר-תור שהוזכרו לעיל. המשיבה לא הביאה ראיות מטעמה (תצהיריה הוגשו באחור ניכר וביהמ"ש סרב לקבלם). ביהמ"ש קבע כי הפוליסה עוסקת בביטוח מפני כל הסיכונים וכי תחולתה על המקרים הנדונים בתובענה הוכחה כדבעי אולם קבע כי המערערת נכשלה בהוכחת החוסרים היות ו"לא הציגה לראיה בכל אופן שהוא את המסמכים מהם שלף (לפי הטענה) המומחה (הכוונה לשמאי בר-תור) את הנתונים המופיעים בטבלאות שבעמ' 7-16 לחוות דעתו. יתר על כן אין כל ראיה אשר הובאה בידי התובעת להוכחה כי המסמכים האמורים נמסרו לנתבעת עובר להגשת התובענה" נדגיש כי ביהמ"ש יצא מהנחה שהמומחה רשאי היה לעשות שימוש במסמכים מבלי שהנתונים שמופיעים בהם ידועים לו באופן אישי כדלהלן: "אניח כי אכן המומחה רשאי לעשות שמוש במסמכים כאלה ואחרים שמסרה לו התובעת, מבלי שהנתונים המופיעים במסמכים אלה, ידועים לו ידיעה אישית. אלא שלטעמי לא בכך מצויה המכשלה" (זאת במובחן מהשקפת המשיבה שראתה בכך מכשלה כביכול. ביהמ"ש אף הוסיף כי " לפנים מן הנדרש ייאמר כי אפילו היתה התובעת מוכיחה את דבר קיומו של החוסר בהתבסס על חוות הדעת של מר א. בר תור, רשאית היתה הנתבעת להראות כי אין מדובר בחוסר 'אמת' כי אם בחוסר וירטואלי גרידא קרי paper loss , חוסר על פי הניירת, לא על פי המצב בפועל, לשם כך היתה היא יכולה לעשות שימוש במסמכים עליהם ביסס המומחה את חוות דעתו, אי הצגתם של המסמכים האמורים לראיה על ידי התובעת, גרמה למעשה מעין נזק ראייתי לנתבעת שנבצר ממנה לעמוד על טיבם ולתהות על קנקנם ובכך נפגמה הגנתה". דיון אין אנו רואים עין בעין עם התוצאה אליה הגיעה ערכאה דיונית לבד מכך שבדין פסקה כי ענין לנו בפוליסה מסוג כל הסיכונים. ראשית לכל, בשום אופן לא נבצר מהמשיבה לעשות שימוש במסמכים עליהם ביסס השמאי את חוות דעתו. גם אם נצא מהנחה שאלה לא הומצאו למשיבה לפני הגשת התובענה, המשיבה ידעה היטב על קיומם מכתב התביעה מחוות הדעת ומתצהיר גילוי המסמכים. בנסיבות אלה משבחרה במתכוון לא לעשות בהם שימוש המסקנה היחידה המתבקשת היא שהם - למצער - לא היו מועילים לה והיא לא הייתה מעוניינת לעשות בהם שימוש . לא רק שאין מדובר כאן בנזק ראייתי שנגרם למשיבה כי אם הוכח (לפחות על פי הגיונה של ערכאת דיונית) שלא מדובר בחוסר וירטואלי. לו ניתן היה להוכיח באמצעות המסמכים כי מדובר בחוסר וירטואלי המשיבה היתה עושה גם עושה שימוש במסמכים שעמדו לרשותה לכל הפחות מיום הגשת התובענה. שנית - כפי שכבר נאמר, ממכתבה של המשיבה למערערת (נספח ג' לכתב התביעה) עלה כי בכל הנוגע לנושא החוסרים עצמו, עמדת המשיבה הלכה למעשה היתה הודאה בחסר כשלצידה טענה כי שיטות המדידה השונות בנמל המוצא ובנמלי ישראל אינן זהות ועובדה זו היא ה "מקשה על הקביעה אם מדובר על חוסר המתבטא המסמכים בלבד או בחסר ממשי". עמדה זו חזרה על עצמה - הלכה למעשה - גם בכתב ההגנה כאשר המשיבה ערה ויודעת מה סכום הנזקים הנטענים. כלומר, החסר עצמו והערכתו החשבונית אינם במחלוקת כי אם השאלה אם החסר ארע כתוצאה מהבדל בשיטות מדידה או משקלים או אם הינו חוסר פיזי. יש להדגיש כי טענתה של המשיבה שהחסר הוא וירטואלי לא נתמכה בחוות דעת מטעמה או בכל ראיה אחרת. תשובתו של השמאי בר-תור בחקירה נגדית כי אפשרות להפרשי מדידות היא אפשרות קיימת היתה תשובה לשאלה כללית שהופנתה אליו ולא שאלה על אי ממקרי החסר הקונקרטיים נשוא הדיון (ראו ע'מ 5 לפרוטוקול חקירתו). על כן, אין בתשובתו לגביה כל רבותא ואין היא מועילה למשיבה כהוא זה מקום שנמנעה מלעמת את המומחה עם טענה ספיציפית לגבי כל אחד ואחד ממקרי החסר המנויים בחוות דעתו. טענת ההגנה הנ"ל - היא מסוג טענת הודאה והדחה ונטל השכנוע - כי החסר המוסכם והמוצהר הוא תוצאה של משקלים שונים ומדידות שונות מוטל היה על המשיבה והיא לא עמדה בך. לפיכך ובהעדר כל ראיה מטעמה של המשיבה לרבות חוות דעת מומחה שכנגד, יש לקבוע כי המערערת הוכיחה כדבעי שהחוסר לו היא טוענת אינו וירטואלי זאת בהסתמך גם על חוות דעת השמאי בר-תור שלא נסתרה ועדותו של מר רון - ובכישלון המשיבה להוכיח את טענותיה לעניין סיבת החסר. כבר הראנו שלא היה מקום להתעלם מעדותו של מר רון בדבר הודאת המשיבה כבעל דין כפי שנמסרה לו מפי השמאי אסטל. עדות זו היא עדות מוצקה שלא נסתרה ולא הוזמה ונפקותה לא קיבלה ביטוי כלשהו בפסק הדין ולא נראה כי נלקחה בחשבון ע"י ערכאה דיונית. הימנעות המשיבה מלסתור עדות זו של רון כמו גם הימנעותה מלסתור את טענתו של רון בחקירה הנגדית שגם גב' מדלן שמעה את השמאי אסטל אומר בנוכחותה "מגיע להם הכסף אבל על מה שהגשתם באיחור על זה לא מגיע לכם כסף" באמצעותה, היא הנותנת שבטענתה של המשיבה שלא מדובר בנזק המכוסה ע"י הפוליסות ושגובה הנזק לא הוכח כדבעי אין כלום. עדותו של רון לא מצאה כלל ביטוי בפסק הדין ולא למותר לציין כי גם טענתו של רון כי המשיבה הסכימה לשיטת מדידה של חסרים לפי איזון כמויות (ראה סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית) לא נסתרה ויש לקבלה על קרבה כרעיה ונפקותה לעניננו. זאת ועוד, על רקע המפורט לעיל, והיות וגם טענת רון בתצהיר עדותו הראשית כי נמסרו למשיבה דוחות מפורטים על החסרים עוד טרם הגשת התובענה (סעיפים 6 - 8 לתצהיר עדותו הראשית) לא נסתרה, קביעתו הנחרצת של ביהמ"ש כי "טענת התובעת (בסיפא לסעיף 9 לסיכומיה) כאילו שמאי מטעם הנתבעת ראה ובדק את כל המסמכים הרלבנטיים המוכיחים את מקרי החוסר. ברם, לטענה זו אין אחיזה בחומר הראיות שבפני" מנותקת מהתשתית הראייתית שהיתה בפניו. הראנו לעיל, כיצד הוכח שהשמאי מטעם המשיבה אמנם ראה ובדק את כל המסמכים הרלבנטיים. שלא כדעת ערכאה דיונית, אנו בדעה שהמערערת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תובענתה על כן אנו מקבלים את הערעור. הערכאה הדיונית לא התייחסה בפסק דינה לטענות המשיבה על איחור בהגשת תביעות המערערת והסתפקה בקביעה שלא הוכחו האבדן והנזק. אנו נוסיף לענין זה כי גם טענתו של רון שהוסכם בין הצדדים שהתביעות תוגשנה למשיבה במקובץ ולא באופן פרטני לא נסתרה יש לקבלה במלואה וכתוצאה מכך לדחות את הטענות בדבר איחור כביכול. התוצאה היא שהתובענה מתקבלת ועל המשיבה לשלם למערערת סך של 762,792 ₪ (זאת לאחר שהמערערת קיזזה מהסכום המגיעה לה 147,727 ₪ שחבה למשיבה בגין דמי ביטוח). ההוצאות שפסקה ערכאה דיונית לחובת המערערת כתוצאה מדחיית התובענה מבוטלות. המשיבה תשלם למערערת הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הפקדון יוחזר לב"כ המערערתמשפט ימי - דיני ימאותביטוח ימי / הובלה ימית