להלן החלטה בנושא ביטוח נהיגה בשכרות - תאונת עצמית: החלטה 1. האם מבוטח אשר נהג בשכרות ורכבו ניזוק בתאונה עצמית זכאי לתגמולי ביטוח? שאלה זו עומדת בפני להכרעה בטרם נתבררו לאשורן העובדות השנויות במחלוקת בתיק זה. זאת, על מנת לקבוע את אופן ניהול ההליכים בתיק ואם יש צורך להביא ראיות לענין מידת שכרותו של הנהג ונסיבות התאונה. לצורך החלטה זו נתבקשו הצדדים להניח כי התובע נהג ברכב כשהוא שיכור. השאלה העקרונית העומדת לדיון טרם הוכרעה בפסיקה של בית המשפט העליון. רקע: 2. ביום 14/4/06 בשעה 21:20 לערך נהג התובע ברכבו, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת, כשהוא שיכור. התובע התנגש במדרכה בצד הדרך ולרכב נגרם נזק אשר עלות תיקונו כ-50,000 ₪. התובע טען בפני הנתבעת, מבטחת הרכב, כי עלות תיקון הנזק בצירוף ירידת ערך של כ-10,000 ₪ עולים על ערך הרכב ועל כן הוא זכאי לתגמולי ביטוח בגין אובדן כללי, לפי תנאי הפוליסה. הנתבעת דחתה את דרישת התובע לתגמולי ביטוח "מאחר שבעת התאונה היה הנהג תחת השפעת אלכוהול". הואיל ונדחתה דרישת התובע, תיקן התובע את הרכב ועתה הוא תובע את מלוא הנזק שנגרם לו. נגד התובע הוגש כתב אישום הכולל עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקת נשיפה, שנערכה לתובע לאחר התאונה, נמצאה אצל התובע כמות של 1,040 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף, כשהמידה המותרת עומדת על 240 מיקרוגרם בלבד (ראה תק' 169א לתקנות התעבורה). ההליך הפלילי תלוי ועומד, והדין טרם הוכרע. טענות הצדדים: 3. התובע טוען כי בפוליסת הביטוח הוחרגה נהיגה תחת השפעת סמים, ולא נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לפיכך, נהיגה בשכרות מכוסה על פי תנאי הפוליסה, ובקרות "מקרה הביטוח" על המבטחת לשלם תגמולי ביטוח למבוטח. התובע תומך טענותיו בפסקי דין רבים בהם נקבע בערכאה זו כי פוליסת הביטוח מכסה מקרים של נהיגה בשכרות, וכי נהיגה בשכרות לא תיראה כגרימת מקרה הביטוח במתכוון לצורך שלילת החבות הביטוחית על פי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. התובע מפנה לפסקי דין הנסמכים גם על פסיקת בית המשפט המחוזי בענין זה. (ראה 1632/94, פוגריבצקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, דינים- מחוזי). התובע מדגיש את פסקי הדין בהם נקבע כי נהיגה בשכרות אינה שונה מנהיגה רשלנית אחרת, אשר אסורה אף היא על פי תקנות התעבורה, וכשם שלא נשללים מהמבוטח תגמולי הביטוח במקרים בהם נגרמה התאונה בשל עבירות אלה (דיבור בטלפון נייד, אי ציות לתמרור "עצור" וכד'), כך אין לשלול מהמבוטח את תגמולי הביטוח במקרה של נהיגה בשכרות. 4. הנתבעת טוענת כי פוליסת הביטוח מגדירה את "מקרה הביטוח" כ"התנגשות מקרית". לטענתה, כאשר המבוטח נוהג ברכב כשהוא שיכור הרי שאין מדובר עוד ב"התנגשות מקרית" אלא בהתרחשות ודאית. לטענת הנתבעת התנהגותו של המבוטח, הנוהג בשכרות, עולה כדי עצימת עיניים ושוויון נפש כלפי התרחשות "מקרה הביטוח", ודינה כדין גרימת מקרה הביטוח במתכוון. הנתבעת מבקשת להחיל לענין זה את הנורמות המקובלות במשפט הפלילי. 5. הנתבעת מפנה בענין זה לפסק דינו של הש' ירון בשן, בת.א. (שלום - ת"א) 172514/02, AIG ביטוח זהב בע"מ נ' שלומוב ואח', שם נקבע כי נהג הרכב היה שרוי בטמטום חושים והתרחשות צפויה של תאונה היתה ודאית. הנתבעת מפנה גם לע"א (מחוזי - ת"א), 4110/04, וייצמן יצחק נ' ביטוח אישי ישיר בע"מ ואח'. פסק דין זה אינו דן בנהיגה בשכרות אך עוסק בפירוש המונח "במתכוון" שבסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. פסק הדין קובע כי המונח "כוונה" הקבוע בסעיף האמור "עשוי להשתרע גם על מצב דברים שבו אין רצון מפורש להשיג את התוצאה". ומוסיף: "יש צורך בידיעה בדרגה גבוהה של הסתברות כי תאונה עלולה להתרחש, ורק בנסיבות שבהן אפשר לקבוע כי הידיעה שקולה כנגד כוונה." הנתבעת מבקשת להחיל עקרונות אלה על נהיגה בשכרות הואיל והנוהג בשכרות יודע כי תאונה עלולה להתרחש בדרגה גבוהה של הסתברות ומכניס עצמו במודע לסיכון ודאי זה. דיון: 6. שאלת הזכות לתגמולי ביטוח במקרה של נהיגה בשכרות נדונה באופן ממצה בפסק דין של הש' מיכל ברק-נבו בת.א. (שלום-ת"א) 67880/06, טרפיק ליס בע"מ נ' חזן איגור. פסק הדין פורסם באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט ואיני רואה צורך לחזור על כל האמור בו. אסתפק בעיקרי הדברים. עיקר הדיון בפסק הדין הוא בשאלת החלת דוקטרינת "האשם התורם החוזי" על חוזה ביטוח במקרים של נהיגה בשכרות. לשון אחרת, בהנחה שפוליסת הביטוח חלה גם על מקרה של נהיגה בשכרות, מחמת שענין זה לא הוחרג במפורש, האם רשאית המבטחת להפחית מתגמולי הביטוח, בשל "אשם תורם חוזי" המיוחס למבוטח אשר נהג בשכרות. פסק הדין מבחין בין מקרים קיצוניים וחריגים דוגמת המקרה שנדון על ידי הש' בשן למקרים אחרים של נהיגה בשכרות. במקרה אשר נדון על ידי הש' בשן אין מדובר בהחלה של עקרון "האשם התורם החוזי" כי אם בשלילת החבות הביטוחית בשל גרימת מקרה הביטוח "במתכוון". (סעיף 13) הש' ברק-נבו מאמצת את הגישה השוללת החלה של עקרון "האשם התורם החוזי" על חוזה ביטוח, בכל הנוגע לתרומת המבוטח לקרות מקרה הביטוח בשל התנהגות רשלנית. מסקנתה היא כי גם מבוטח אשר נהג בשכרות זכאי לתגמולי ביטוח, ודינו כדין כל נהג אחר אשר גרם לתאונת דרכים באשמו. 7. אני מצטרף לעמדתה של הש' ברק-נבו. בהיעדר החרגה מפורשת של נהיגה בשכרות בפוליסת הביטוח, דוגמת ההחרגה של נהיגה תחת השפעת סמים, תחול פוליסת הביטוח גם על מקרים של נהיגה בשכרות, והמבוטח יהיה זכאי למלוא תגמולי הביטוח. 8. יחד עם זאת, במקרים קיצוניים וחריגים, דוגמת המקרה בו דן הש' בשן, בהם מדובר בשכרות השוללת את יכולת התפקוד של הנהג, במידה בה ניתן לקבוע כי התרחשותה של תאונה היא ענין ודאי, ייראה המבוטח כמי שגרם למקרה הביטוח במתכוון, והמבטח יהיה פטור מחבותו - מכח סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח. 9. אני ער לכך שתוצאה זו פותחת פתח להתדיינויות רבות באשר לרמת השכרות ויכולת התפקוד של הנהג-המבוטח, אך אני סבור שיש בה מענה נכון ומאוזן לשאלה שבדיון. מסקנות: 10. מקרים "רגילים" של נהיגה בשכרות, אינם שונים מעבירות תנועה אחרות, ואם אירעה תאונת דרכים בשל ביצוע העבירה, הרי שמדובר ב"מקרה ביטוח" המזכה בתגמולי ביטוח. במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת המקרה בו דן הש' בשן, בהם התנהגותו של המבוטח עולה כדי "זדון", ייראה המבוטח כמי שגרם למקרה הביטוח במתכוון והמבטחת תופטר מחבותה. 11. במקרה שבפנינו - שאלת הזכאות לתגמולי ביטוח תוכרע על פי מידת שכרותו של התובע ויתר נסיבות התאונה. אם מכלול הנסיבות ובהן מידת שכרותו של התובע הפכו את התאונה לודאית הרי שאין מדובר ב"מקרה ביטוח" והתביעה תידחה. אם שכרותו של התובע אינה עולה כדי "זדון", הרי שהתביעה תתקבל בכפוף להכרעה בשאלת הנזק. מידת שכרותו של התובע ומכלול נסיבות התאונה הן ענין עובדתי, אשר יוכרע על פי הראיות שיוצגו בפני בית המשפט ועל כן אין מנוס משמיעת ראיות בענין זה. משפט תעבורהשכרות