להלן פסק דין בנושא ביטוח נזק לביוב במהלך חילוץ משאית: פסק דין 1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב שניתן בת.ק. 1052/04 ביום 20/10/05 ע"י כב' השופט גבריאל שטרסמן. לאחר ששמעתי הצדדים החלטתי ליתן רשות ערעור ואני דנה בבקשה לגופו של הערעור. משיב 2, הוא התובע, הגיש תביעה נגד משיבים 3 ו-4 בגין נזקים שנגרמו למדרכה ולביוב הנמצאים צמוד לנכס שבבעלותו (להלן: הנכס"). בכתב התביעה טען משיב 2 כי משיבים 3 ו-4, שכרו ממנו את הנכס, וגרמו לנכס נזקים. לטענתו הם הזמינו הובלה, ולצורך ביצוע ההובלה הם הורו למוביל משה אחרק - הוא המבקש, לעלות עם המשאית על המדרכה, כל זאת ללא רשות. כתוצאה מכך המשאית שקעה בבוץ, והיה צורך לחלצה. משיב 2 טען כי כתוצאה מחילוץ המשאית נשברו המרצפות לאורך המדרכה הצמודה לנכס, ונגרם נזק לביוב. משיבים 3 ו-4 טענו כי הם אינם אחראים לנזקים, והגישו הודעת צד ג' נגד המבקש ונגד משיבה 1 - היא חברת הביטוח שביטחה אותו (להלן: חברת הביטוח"). 2. בימ"ש קמא קיבל את התביעה באופן חלקי, וקבע כי משיבים 3 ו-4 ישאו בנזקיו של משיב 2 בכל הנוגע לתיקון המדרכה. ביהמ"ש קבע זאת לאחר ששמע את הצדדים וקבע ממצאים עובדתיים על סמך התרשמותו מהעדויות. יחד עם זאת, בימ"ש קמא קבע כי משיבים 3 ו-4 הוכיחו את האחריות של צד ג'1. ביהמ"ש קיבל את התביעה נגד המבקש - צד ג' 1, אך דחה את התביעה נגד חברת הביטוח - היא צד ג' 2. מכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש. 3. בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים קבע בפסק דינו כדלקמן: "אשר לחבותה של חברת הביטוח, זו העלתה טענות כדי לשכנע את ביהמ"ש שאינה חבה דבר על פי תנאי הפוליסה. הדפים הרלוונטיים של הפוליסה צורפו לכתב הגנתה. בפוליסה נאמר במפורש (פרק 14, סעיף 3) שהחברה לא תהא אחראית בגין: "...2. חבות שבשל נזק לכל ... דרך שהיא או משהו מתחת להם ע"י התנודה או ע"י הכובד של הרכב ו/או המטען המובל ברכב או עליו". בנסיבות הענין כפי שביהמ"ש קיבל אותן, פוסק ביהמ"ש שטענתה של חברת הביטוח היא טענה של ממש, ואין לחייב את חברת הביטוח בנזקים." 4. בבקשת רשות הערעור ובדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים טען המבקש כי שגה בימ"ש קמא כאשר קיבל את הודעת צד ג' שהוגשה נגדו. לטענתו, משנדחתה התביעה העיקרית נגד הנתבעים, לא תקפה עוד הודעת צד ג' שהוגשה ע"י הנתבעים נגדו, שכן אין יריבות משפטית בינו ובין משיב 2. עוד הוא טען כי שגה בימ"ש קמא שעה שקבע כי אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם, ודחה את התביעה נגד חברת הביטוח. לדבריו, התנאי הפוטר את חברת הביטוח מלכסות את הנזק שנגרם לא הובלט ולא הובא לידיעתו כנדרש בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). בכך לא קיימה חברת הביטוח את חובתה ליידע את המבוטח בדבר סייגים לתחולת הביטוח, ועל כן אין להחיל את הסייגים שבפוליסה על המקרה שבנדון. לטענת המבקש, הסעיף עליו מבססת חברת הביטוח את הפטור מכיסוי ביטוחי עוסק בנזקי דרך שהציבור זכאי לעבור בה, ולא בנזקים לרכוש פרטי דוגמת הדרך שבנדון. עוד טען המבקש כי לאור האמור בנספח לפוליסה ממנו עולה כי החריג הקבוע בסעיף 3(1) לפוליסה בוטל - אין לקבל את טענות חברת הביטוח. 5. בתגובתו לבקשת רשות הערעור העלה המשיב 2 טענות מטענות שונות כלפי המבקש, וכלפי התנהלותו הבלתי תקינה בבימ"ש קמא. 6. חברת הביטוח טענה בתגובתה לבר"ע כי המונח "דרך" אינו כולל אך ורק דרכים ברשות הרבים, אלא גם מקומות פתוחים שיש לציבור זכות לעבור בהם. לפיכך, לטענתה, יש להחיל את הסייג לכיסוי הביטוחי. עוד לטענתה, מדובר בטענה חדשה שאין להיזקק לה שכן הועלתה לראשונה רק עתה. לדבריה, הסייגים בפוליסה הינם ברורים ומצוינים בפרק מיוחד, ואין לקבל את טענת המבקש כי החברה נהגה בניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח. לדבריה, פוליסת הביטוח אושרה על ידי המפקח על הביטוח, היא ברורה ומקצה לסייגים הרלוונטיים פרק נפרד ממנו ניתן ללמוד באופן בהיר על הסייגים לפוליסה. אשר לטענה בדבר ביטול סעיף 3(1) לפוליסה, טוענת המבקשת כי מדובר בביטול שאינו רלוונטי כלל לשאלה שבמחלוקת. דיון 7. אין לקבל את טענת המבקש כי דין הודעת צד ג' שהוגשה נגדו להידחות בשל העדר יריבות. בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים קבע ממצאים עובדתיים עליהם התבסס פסק הדין, ממצאים בהם ערכאת הערעור אינה מתערבת. בימ"ש קמא קבע באופן ברור ומפורש כי גירסת התביעה אמינה עליו, כי הוא מקבל את תביעת התובע, אם כי באופן חלקי, וכי הנתבעים הם האחראים לחלק מן הנזקים שנגרמו לתובע. בימ"ש קבע עוד כי המבקש אחראי כלפי הנתבעים. וזו לשונו של פסה"ד: "סופו של דבר: דין התביעה להתקבל באופן חלקי כך, שהנתבעים, האחראים להזמנתו של אחרק להובלת הרהיטים, ישאו בנזקיו של התובע בכל הנוגע לתיקון המדרכה. הנתבעים מצידם הצליחו להעביר את נטל האחריות לכתפיו של אחרק אולם כשלו בתביעתם נגד חברת הביטוח". די בקביעה זו כדי לבסס יריבות בין המבקש למשיב 2 - הוא התובע. 9. לגבי הכיסוי הביטוחי - פוליסת הביטוח קובעת בפרק 6 כי במקרה של תאונה שנגרמה ע"י השימוש ברכב או נבעה ממנו, תפצה החברה את המבוטח בגין כל הנזקים אשר מכוסים על פי הפוליסה, כדלקמן: "במקרה של תאונה שנגרמה על ידי - או שנבעה מן - השימוש בכלי רכב, תפצה החברה את המבוטח בעד כל הסכומים, לרבות הוצאות התובע אשר המבוטח יהיה חייב לפי חוק לשלמם בגין נזק פיזי ממשי לרכוש...". ואולם בפרק 14 של הפוליסה נקבעו מספר סייגים לגבי נזקי רכוש לצד שלישי, זאת כאשר הנזק נגרם על ידי "רכב מיוחד" - דהיינו "רכב שאינו רכב פרטי או מסחרי שמשקלו הכולל עד 4 טון ..." . ואלה הסייגים שנקבעו בסעיף 3 לפרק 14 לפוליסה, ואשר נוגעים לחבות כלפי צד שלישי בנזקי רכוש לגבי "רכב מיוחד": "החברה לא תהא אחראית בגין: הסעיף בוטל. חבות בשל נזק לכל גשר ו/או לגשר משקל ו/או לויאדוקט ו/או לכל דרך שהיא או משהו מתחת להם על ידי התנודה או על ידי הכובד של הרכב ו/או המטען המובל ברכב או עליו. ... " 10. עיון בסעיף זה מלמד שהפוליסה החריגה במפורש נזקי רכוש לצד שלישי, כאשר מדובר ברכב מיוחד. אין ספק שכאן עסקינן במשאית כבדה מעל 4 טון, שהיא "רכב מיוחד" כמשמעותו בפוליסה. הנזק הנתבע הוא נזק שנגרם למרצפות המדרכה ולביוב כתוצאה מכובד הרכב. עובדות אלה עונות על כל הקריטריונים הנדרשים על מנת לסייג את תחולת הפוליסה. 11. טענתו של המבקש כי הסייג אינו חל כיוון שחברת הביטוח פעלה בניגוד לדין ולא טרחה ליידע אותו בדבר הסייגים בפוליסת הביטוח, ובכך לא קיימה את הוראות סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח - אין בה ממש. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כי תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקף הביטוח יפורטו בפוליסה "בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת". במקרה דנא כל הסייגים מופיעים בפרק הדן ב"רכב מיוחד". הסייג מופיע בפוליסה בברור, בלשון פשוטה ומפורשת. די בכך כדי לקיים את דרישת סעיף 3 לחוק (ראו גם : ע"א 5757/97; אליהו ואח' נ' זיאד עלי חמדה, פ"ד נג (5), 849 ). 12. אשר למידת המודעות של המבקש לסייג זה, כבר נקבע לא אחת בפסיקה כי חברת הביטוח אינה מחוייבת בהקראת הסייגים בפוליסה למבוטח, ודי בכך שפוליסת הביטוח נמסרה לידי המבוטח והסייגים מפורטים בה, בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, ובהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח. 13. זאת ועוד, יש לפרש את המלים "לכל דרך שהיא" על פי הקשרם, מתוך הטקסט עצמו. מהקשר הדברים והדבקם, אין ספק שהצדדים התכוונו לכלול כל דרך שרכב עבר בה, שכן הכוונה היתה לפטור מאחריות את חברת הביטוח במקרה של נזק לדרך, שנגרם כתוצאה מן המשקל הכבד שנשא הרכב. סוף דבר א. לאור כל האמור, אין מקום להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא לגבי חיובו של המערער לשאת בנזק החלקי של התובע כפי שקבע בימ"ש קמא, ודין הערעור בעניין זה להידחות. ב. לגבי הערעור ככל שהוא מתייחס לדחיית התביעה כלפי חברת הביטוח - אכן בצדק נקבע כי יש להחיל במקרה זה את הסייג לפוליסה, אשר קובע כי אין כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש שנגרמו על ידי רכב מיוחד, כאשר הנזק נגרם על ידי הכובד של הרכב או המטען המובל עליו. ג. לפיכך הערעור נדחה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.ביטוח משאיתמשאיתביוב