ביטוח שריפה בחנות

להלן פסק דין בנושא ביטוח שריפה בחנות: פסק דין לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ש. אלמגור) מיום 3.2.04 (ת"א 26648/01), שבו דחה בית המשפט תביעה שהגיש המערער נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח בגין שריפה שאירעה בחנותו, וחייב אותו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח. 1. הרקע (א) המערער ניהל החל מ- 1.2.99 עסק של מכירת חלקי חילוף לרכב בחנות בעיר לוד (להלן: "החנות" או "העסק"). המשיבה ביטחה את העסק בפוליסת ביטוח שכללה גם כיסוי ביטוחי למקרה שריפה. הפוליסה שהוציאה המשיבה כיסתה את העסק לתקופה של שנה אחת שתחילתה ביום 1.6.99. (ב) בלילה שבין 4.9.99 ל- 5.9.99, סמוך לשעה 2:00, פרצה בחנות שריפה שאליה נלווה פיצוץ עז. הפיצוץ והשריפה כילו את החנות עצמה (אחד הקירות התמוטט) ואת המלאי והציוד שהיו בה. (ג) המערער גרס שמקור השריפה אינו ידוע והעיד שהטלפון הנייד שלו, שהיה מחובר למערכת האזעקה שבחנות, צלצל (בשעה 2:10), והוא מיהר להתלבש, לצאת את ביתו, לקרוא לאחיו המתגורר באותו בניין, ושניהם נסעו לחנות הנמצאת במרחק של שתי דקות נסיעה מהבית. לפי גרסת המערער הוא ראה עשן מיתמר מעל תריס הגלילה שבכניסה לחנות וניגש אל התריס כדי להרימו מעט ולפתוח את המנעולים שהיו מתוקנים בו. כאשר התכופף להרים את התריס נשמע פיצוץ חזק שהדף אותו ואת תריס הגלילה למרחק של מטרים אחדים. המערער נכווה בגופו. אחיו של המערער הסיע אותו לבית החולים אסף הרופא, אך משפגשו בדרך אמבולנס של מגן דוד אדום שמיהר למקום השריפה הוא הועבר לאמבולנס, חזר עמו לחנות ורק מאוחר יותר הובא לבית החולים. יש לציין כי הודעה על הפיצוץ התקבלה במשרדי מגן דוד אדום בשעה 2:16. (ד) באשר לסיבת השריפה הגיש המערער את חוות דעתו של מר יעקב ריטוב שהיה בדעה שהשריפה נגרמה כתוצאה מקצר חשמלי ומשפרצה האש היא חיממה מיכל שהכיל חומר מתלקח. כאשר הרים המערער את קצה התריס ואוויר חדר לחנות, התפוצץ המיכל. (ה) המשיבה הגישה חוות דעת נגדית של מר אלי היינה שלא מצא סימנים לכשל חשמלי או לחומר שהיה מסוגל לגרום לפיצוץ חזק כפי שארע. מר היינה חיווה דעתו, על יסוד סימני השריפה, קריסת הקיר והדיפת תריס הגלילה שבחנות אירע פיצוץ נפחי שגרם לשריפה. מקור הפיצוץ היה כנראה בדלק שנשפך במקום והוצת. (ו) המשיבה הוסיפה וטענה שהמערער לא גילה במסגרת הצעת הביטוח שהצעה קודמת שהציע לבטח את החנות נדחתה על ידי הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ וכי עובדה זו הייתה מהותית והייתה יכולה להיות שיקול של ממש להתקשרות שבינה לבין המערער. (ז) המשיבה גרסה שהמערער הוא שהצית את החנות כדי לזכות בתגמולי הביטוח. 2. פסק דינו של בית משפט קמא (א) בית משפט קמא בחן תחילה את חוות הדעת של המומחים ריטוב והיינה ואת עדויותיהם לפניו, והגיע למסקנה שיש להעדיף את חוות דעתו ומסקנותיו של היינה על אלו של ריטוב. בית המשפט הצביע על שאלות ותמיהות שהתעוררו למקרא חוות דעתו של ריטוב ואשר נותרו בעינן גם לאחר עדותו. בית המשפט מצא ש"הסבריו של ריטוב לא היו משכנעים הם נשמעו מאולצים..." (עמ' 4 לפרוטוקול). כך למשל סברתו בעניין זרימת האוויר לחנות כתוצאה מהרמת התריס על ידי המערער לא התיישבה עם עדותו של המערער וכן טענתו לכשל חשמלי שלא נמצאו לו סימנים. (ב) בית המשפט ניתח גם את חוות דעתו של היינה והסביר את הנימוקים שהניעו אותו לקבלה. בין היתר עמד בית המשפט על הסימנים שהותיר הפיצוץ בכל חלקי החנות לרבות הקיר שהתמוטט, התריס שהועף וסדקים שנפערו בתקרה ובקיר נוסף, על העדר סימנים לפרוץ השריפה, ועל עדותו של המערער שהעיד כי הרים את התריס באופן שפתח רק פתח צר לכניסת אוויר, באופן שלפי שני המומחים לא הספיק כדי ליצור את הפיצוץ, ולא העיד על הימצאותם בחנות של חומרים דליקים שעשויים היו להתפוצץ בנסיבות המקרה. כמו כן בחן בית המשפט את ממצאי שירותי כיבוי אש ואת עדותו של רשף פוני ציון שהסכים כי מדובר היה בפיצוץ נפחי. (ג) בסופו של דבר קבע בית המשפט: "לכן מסקנתי הוא כי השריפה נגרמה כתוצאה משפיכת דלק והצתתו, אשר תערובת ביחס מתאים של דלק ואוויר גרמו לפיצוץ", וכי הפיצוץ אירע כתוצאה מ"שפיכה מכוונת של דלק על מנת להצית את החנות". (שם, עמ' 5 לפרוטוקול) (ד) לאחר מכן פנה בית המשפט לבחון את העדויות שהיו לפניו ועמד על סתירות מהותיות בעדותו של המערער בכל הנוגע לנסיבות השריפה, ועל "חוסר הזיכרון" שבו לקה בחקירתו הנגדית לרבות בשאלה אם הספיק להרים את התריס ולהסיר את המנעולים לפני הפיצוץ אם לאו. בית המשפט עמד על הגרסה השונה לחלוטין שתיאר המערער לחוקר מטעם המשיבה ביום שלאחר השריפה, וכן על הסתירות שבין תיאורו של המערער את נסיבות השריפה והפיצוץ לבין תיאור הפציעות (כוויות) ברשומות הרפואיות של בית החולים שמהן עולה כי נכווה כשגבו לאש. ועוד עמד בית המשפט על לוחות הזמנים הבלתי מתקבלים על הדעת שתיאר המערער מאז צלצל הטלפון בביתו ועד הגיעו לחנות. בית המשפט שקל לחובת המערער גם את הימנעותו מלהעיד את אחיו ולא קיבל את הסברו להימנעות זו, במיוחד כאשר ההודעה שמסר האח לחוקר מטעם המשיבה סותרת במידה רבה את עדותו של המערער. כדברי בית המשפט: "גיבוב הגרסאות המנוגדות מביא למסקנה כי איש מהאחים אינו דובר אמת אשר לנסיבות השריפה". (עמ' 9 לפסק הדין). (ה) בית המשפט קבע, על פי הראיות שהיו לפניו, ש"גרסת התובע אשר לפרשת צלצול הפלאפון אינה אמת לא רק בהקשר סמיכות הזמנים כמתואר לעיל, אלא גם בקשר למהות צלצול הפלאפון" (שם), שכן מספר הטלפון הנייד שהחזיק המערער באותו לילה לא נמנה עם מספרי הטלפון שמערכת האזעקה בחנות הייתה מחוברת אליהם. (ו) וכך סיכם בית המשפט את הדברים: "מן האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי השריפה ארעה כתוצאה מפיצוץ נפחי שנגרם כתוצאה ממעשה הצתה. גרסת התובע אשר למקום הימצאו בזמן קרות השריפה התמוטטה; התובע לא ישן בביתו בזמן אירוע השריפה, אלא היה בחנות משם צלצל ודיבר עם אשתו הן בשעה 00:42 והן בשעה 02:10:10. העובדות מובילות למסקנה כי התובע הוא זה שהצית את החנות. ... הצטברות העדויות וחוות הדעת שולחות את כל החצים לכיוונו של התובע כמי שהצית את חנותו." (עמ' 11 לפסק הדין). (ז) לקראת סיום פסק הדין עמד בית המשפט על טענת המשיבה שהמערער הפר את חובת הגילוי בכך שלא גילה שימים אחדים קודם לעריכת הצעת הביטוח דחתה חברת הפניקס את הצעתו לבטח את החנות. 3. הטענות בערעור המערער טוען שעל פי ההלכה (ע"א 391/89 אורית וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837) די בכך שהמבוטח יוכיח שהנזק נגרם על ידי אש כדי להעביר את הנטל למבטח להוכיח שהמבוטח הוא שגרם להצתה. על אחת כמה וכמה כאשר טענת המבטח היא טענה שהמבוטח עבר עבירה פלילית שהוכחתה דורשת נטל מוגבר. לטענת המערער המשיבה לא הצליחה להרים את הנטל. חלקו העיקרי של הערעור עוסק בניסיון לקעקע את הממצאים העובדתיים שבפסק הדין כמו גם את ההערכות שהעריך בית המשפט את העדויות שהיו לפניו ובעיקר את עדותו של המערער. 4. הכרעה (א) בחנו את טענותיו המפורטות של המערער ולא מצאנו מקום להתערב בפסק הדין נושא הערעור. ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מתיישבים היטב עם הראיות שהיו לפניו, ואין צריך לומר שבית משפט שלערעור לא יתערב בממצאים שכאלה או בקביעות שבמהימנות. בית המשפט יישם אל נכון את הוראות החוק כפי שפורשו בפסיקת בית המשפט העליון ולא מצאנו כל טעות שבחוק בפסק הדין. (ב) לפיכך אנו דוחים את הערעור. המערער יישא בשכר טרחת עו"ד של המשיבה בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ. ביטוח שריפהשריפה