להלן פסק דין בנושא גביית יתר של דמי ביטוח: פסק דין התובעים הגישו נגד הנתבעים כתב תביעה על סך 89,675 ₪. נתבעת 2 נמחקה בהסכמה. התובע 1 (להלן - עג'מי או התובע) והתובעת 2 (להלן - החברה או התובעת), הפעילו בית עסק ומפעל לעץ ומוצריו במסגרתו ביטחו את בית העסק ואת הרכבים במגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן - מגדל או חברת הביטוח). בנוסף, עג'מי רכש במגדל ביטוחי חיים וביטח את נכסיו האישיים. נתבע 1 (להלן- סוכן הביטוח או הנתבע), היה סוכן הביטוח באמצעותו נרכשו פוליסות הביטוח. תמצית הטענות בכתב התביעה התובעים רכשו במשך שנים רבות פוליסות ביטוח שונות באמצעות סוכן הביטוח ורחשו לו אמון רב. התובעים סברו, כי סוכן הביטוח גובה את עמלותיו בהתאם לדין מחברת הביטוח ומעביר לה את מלוא דמי הביטוח המשולמים על ידם. בעת חידוש הפוליסה לבית העסק לשנים 2005 - 2006 (1.4.05 - 31.3.06) התברר לתובעים, כי בשנה הקודמת שולם סכום גבוה בהרבה מהצעות לחידוש הפוליסה, שקיבלו מסוכני ביטוח אחרים. התובעים פנו לסוכן הביטוח, ולמרבה ההפתעה, הוא הצליח להשיג הצעה לחידוש הפוליסה במחיר הנמוך משמעותית ממה ששולם בשנה קודמת. לאור זאת החליטו התובעים, לבצע בדיקה של דמי הביטוח ששולמו בשנים הקודמות. לאחר מאמצים ניכרים עלה בידם לקבל נתונים לגבי פוליסות ביטוח בית העסק ופוליסות לביטוח משאית, לשנים 1998 - 2004. על סמך נתונים אלה ערך היועץ רו"ח דני שלפר בדיקה, אלו סכומים הועברו לסוכן הביטוח לעומת הסכומים שנדרשו בגין אותן פוליסות על ידי מגדל. על פי ממצאיו, סוכן הביטוח גבה דמי ביטוח עודפים מעל הסכומים שדרשה מגדל, בסך של 22,388 ₪. סכומים אלה שנגבו ביתר, מגיעים לסך של 29,675 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. התובעים וב"כ פנו לסוכן הביטוח על מנת שיחזיר את דמי הביטוח שנגבו ביתר. הסוכן עמד על דעתו, כי עסקת הביטוח בינו לבין התובעים סוכמה ביניהם ואין זה מעניינם, אלו סכומים הועברו לחברת הביטוח. התובעים פנו למפקח על הביטוח ובתשובתו מיום 13.2.06 נאמר, כי סוכן הביטוח זכאי לעמלות רק מחברת הביטוח ואל לו לגבות מהמבוטח סכומים שהם מעבר לנקוב בפוליסות. סוכן הביטוח הפר את הוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981, הפר את התחייבותו החוזית כלפי התובעים, לנהוג בהגינות וביושר ולא לגבות דמי ביטוח מעבר לנקוב בפוליסות. סוכן הביטוח הפר את הוראת סעיף 30 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 הקובע במפורש, שעל הסוכן להעביר למבטח את מלוא הדמים שגבה בגין הפוליסות. לפיכך, על סוכן הביטוח להשיב לתובעים את מלוא הסכומים שגבה ביתר. הנתבע נדרש לשלם לתובעים את דמי הביטוח שנגבו ביתר בסך של 29,675 ₪. כמו כן, התובעים מבקשים לקבל לרשותם את מלוא המסמכים הנוגעים לפוליסות הביטוח שרכשו ממגדל באמצעות סוכן הביטוח, בכדי לבדוק ולבחון אלו סכומים נוספים נגבו ביתר. בשלב הגשת התביעה העריכו התובעים את נזקם הנוסף בסך של 60,000 ₪. צרוף הסכומים מגיע לסכום התביעה, 89,675 ₪. תמצית טענות הנתבע בכתב ההגנה התביעה היא קנטרנית וטרדנית והוגשה בחוסר תום לב. במשך 28 שנים לערך, שירת סוכן הביטוח את התובעים נאמנה וביטח עבורם את כלל רכושם, לרבות ביטוחי חיים. סוכן הביטוח ביקש פעמים רבות מהתובע לשלם את דמי הביטוח ישירות לחברת הביטוח באמצעות הוראת קבע. התובע סירב לעשות כן מנימוקיו הוא וביקש להמשיך ולשלם את דמי הביטוח באמצעות סוכן הביטוח במועדים ובסכומים הנוחים לו, תוך שליטה על ההוצאות וכנגד קבלות. מאחר והתביעה הוגשה ביום 22.5.06, לא ניתן לתבוע בגין התקופה הקודמת ליום 22.5.99 מחמת התיישנות. לפיכך, גם אם היה ממש בטענת התובעים הרי שחישוביו של רו"ח דני שלפר שגויים בבסיסם, שכן הם מתייחסים לתקופה שמשנת 1998. כלל הפוליסות אותן רכשו התובעים באמצעות סוכן הביטוח, הן בחברת הביטוח מגדל והן בחברת הביטוח הראל, למעט ביטוחי החיים, שולמו לנתבע על ידי התובעים כנגד חשבוניות שהוציא. חשבוניות אלה הוצגו בפני רו"ח שלפר ועל בסיסן בוצע התחשיב בטבלה שצורפה כנספח א' לכתב התביעה. דא עקא, שלא הוצגו בפני רו"ח שלפר כלל הפוליסות שהונפקו לתובעים והפרמיות שנדרשו בגינן, אלא מצג חלקי בלבד. סך דמי הביטוח ששולמו לחברות הביטוח בגין ביטוחי התובעים, בין השנים 1999 - 2004, ללא כל תוספות בגין דמי גביה וללא פוליסות בגביה ישירה, עומד על סך של 122,246 ₪. לאור העובדה, שעל פי טבלת הנתונים שערך רו"ח שלפר, התובעים שילמו דמי ביטוח בין השנים 1999 - 2004 סך של 83,704 ₪ בלבד, הרי שלא זו בלבד שלא נגבו דמי ביטוח ביתר, אלא שסוכן הביטוח זכאי להחזר כספי בסך 38,542 ₪ מהתובעים. הנתבע פעל על פי דין ולא גבה דמי ביטוח מעבר לחיובי הפוליסות. סוכן הביטוח לא הפר כל חובה חוזית או אחרת כלפי התובעים. במסגרת ההוכחות העידו גב' ריקה דור מחברת הביטוח מגדל, רו"ח דני שלפר, מר אברהם עג'מי ומר אברהם קשרו. בפתח הדיון שלוש הערות האחת, אין מקום לטענה לפיה, "בשעה שסוכם על מחיר בין הסוכן לבין בית העסק, אין זה מענין בית העסק מהי הפרמיה שהועברה לחברת הביטוח... וכי כל ההפרשים בין הפרמיה שסוכמה עם הסוכן והפרמיה שהועברה לחברת הביטוח שייכים לסוכן" (סעיף 7 לתצהיר התובע ולתצהיר רו"ח שלפר), ככל שנאמרה על ידי הנתבע. כפי שנאמר במכתב עורכת הדין מיטל נוביק (ת/1): "... כל הזיכויים שהוצאו בגין הפוליסות נשוא התביעה שבנדון שייכים למרשיך (לתובעים)". כך גם נאמר במכתבו של עו"ד ירון אליאס, מהיחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון ביטוח וחסכון, במשרד האוצר: "לגבי גביית פרמיה על ידי הסוכן והשארתה בידיו, הרי שעמדת המפקח על הביטוח היא כי פרמיית הביטוח המשולמת על ידי המבוטח לחברת הביטוח מגלמת את עמלת סוכן הביטוח. על כן, סוכן הביטוח אינו רשאי להוסיף על הפרמיה המועברת לחברת הביטוח תשלום נוסף, אותו הוא משלשל לכיסו, בגין ההתקשרות בחוזה הביטוח. במילים אחרות, סוכן הביטוח אינו רשאי לגבות 'עמלת ביטוח' ישירות מהמבוטח" (סעיף 3 למכתב). נראה שגם סוכן הביטוח, הנתבע, מסכים בסופו של דבר לאמור (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 18, עמ' 10 לפרוטוקול שורות 4-8). לסיכום, סוכן הביטוח היה רשאי לגבות מהמבוטחים את הסכומים הנקובים בפוליסות הביטוח בלבד, אף לא שקל אחד מעבר לכך. השניה, לא ניתן לזכות במשפט אזרחי בסעד שלא הוכח. בסעיף 16 לכתב התביעה נאמר, שסוכן הביטוח גבה מהתובעים דמי ביטוח ביתר לגבי פוליסת ביטוח בית העסק וביטוח משאית, ואילו בסעיף 17 נאמר, שהתובעים מבקשים לבדוק את כל הפעילות הביטוחית מול הסוכן, "בכדי לבדוק ולבחון אלו סכומים נוספים נגבו ביתר", ובשלב ההוא העריכו את נזקם הנוסף בסך של 60,000 ₪. סכום זה לא הוכח ואף לא נעשה נִסיון להוכיחו בתצהירי העדות הראשית של התובע. הנִסיון להעביר את הנטל בענין זה על הנתבע לא יצלח. הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע והעובדה, שהנתבע לא הציג כרטסת לקוח, אינה מהווה תחליף להוכחת התביעה באמצעות מסמכים, שניתן לקבל מחברת הביטוח ומהנתבע, ובאמצעות תחשיב של רו"ח, כפי שנעשה לגבי בית העסק והמשאית. לאור האמור, אני דוחה על הסף את התביעה לגבי הסכומים הנוספים שנגבו לכאורה ביתר, ופסק הדין יעסוק בהפרשים הנטענים בסעיף 16 לכתב התביעה, בסך של 29,675 ₪. השלישית, הסיכומים מטעם הנתבע הוגשו ביום 1.1.08. לסיכומים צורפו מסמכים שונים ובנוסף הוגש "תיק מוצגים". כידוע, הסיכומים אמורים להתבסס על מסמכים שהוגשו כדין במסגרת ההוכחות, כנספחים לתצהיר או במסגרת חקירה נגדית. לא ידוע על פרוצדורה של הגשת מסמכים חדשים במסגרת הסיכומים או במסגרת "תיק מוצגים" המוגש יחד עם הסיכומים. חלק ממסמכים אלה אינם משמשים כראיות בתיק, הגשתם נעשתה שלא כדין ולא ניתן להתבסס עליהם. דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובחקירות הנגדיות, ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה ככל שהיא נוגעת לסעיף 16 לכתב התביעה. כידוע, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבע נושא בנטל שכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד, עמ' 1508). התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וצירף תצהיר נוסף של רו"ח דני שלפר לגבי התחשיב שערך. רו"ח שלפר ערך תחשיב המבוסס על מסמכים שקיבל מהתובע, מהנתבע ומחברת הביטוח והגיע למסקנה, שסוכן הביטוח גבה דמי ביטוח עודפים בסך של 22,388 ₪ (קרן). התובע נחקר חקירה קצרה ביותר והאמור בתצהירו לא נסתר. גם רו"ח שלפר נחקר חקירה נגדית קצרה וגם תצהירו לא נסתר. כאמור, החקירות הנגדיות של התובע ורו"ח שלפר היו קצרות ועדותם היתה מהימנה ולא נסתרה. בעניינו של רו"ח שלפר יצויין, שלא הוצג בפניו אפילו נתון אחד שגוי, הן בקשר לדמי הביטוח שנדרשו והן בקשר לדמי הביטוח ששולמו. עוד יצויין, שמר עג'מי לא עוּמת בחקירתו הנגדית עם מסמכים או נתונים כלשהם. ניתן היה לצפות שב"כ הנתבע ינסה לאשש את הטענות שהיה "ערבוב" בין הפוליסות הפרטיות לפוליסות העסקיות ויציג בפני העדים מסמכים המוכיחים זאת, אך ב"כ הנתבע לא הציג בפניהם אף לא מסמך אחד. לבסוף יודגש, שרו"ח שלפר העיד שלעסק לא היו ביטוחים נוספים באמצעות הנתבע, ושהעדים לא נחקרו כלל לגבי חברת הביטוח הראל. בכך עמדו התובעים בנטל השכנוע ונטל ההוכחה המוטלים עליהם. משהגעתי למסקנה, שהתובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת התביעה, יש לבדוק האם לנתבע טענת הגנה הראויה להישמע. עיון בחומר הראיות מעלה, שאין הגנה כזו וגרסתו של הנתבע רעועה. בכתב ההגנה נטען, שסך דמי הביטוח הנקובים בפוליסות הביטוח של התובעים בין השנים 1999 - 2004, עמד על סך של 122,246 ₪ (סעיף 10 ד ונספח א לכתב ההגנה המתייחס לחברות הביטוח מגדל והראל). התובעים שילמו דמי ביטוח בשנים אלה בסך של 83,704 ₪ בלבד ולכן, הנתבע זכאי להחזר כספי מהתובעים בסך של 38,542 ₪ (סעיף 10 ה). בתצהיר העדות הראשית של הנתבע נטען, שסך החיובים למגדל בשנים אלה עמד על סך 106,117 ₪, התובע שילם עבור הפוליסות של מגדל סך של 99,344 ₪, ולכן הוא חייב לשלם לנתבע סך של 6,773 ₪ בלבד (סעיף 16 לתצהיר, שלא צורף לו אף מסמך). בסיכומיו של הנתבע מופיעים סכומים אחרים ונטען, שהתובעים חייבים לנתבע סך של 7,324 ₪. בתשובתו האחרונה בחקירה החוזרת השיב הנתבע, "... הפיתרון הוא לרכז את כל הפוליסות מיום שביהמ"ש יקבע, ולבדוק" (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 10). אכן צודק הנתבע, זה מה שהיה עליו לעשות בכתב ההגנה ובתצהירו ולא עשה. לכתב ההגנה ולתצהיר עדות ראשית לא צורפו העתקי פוליסות הביטוח של מגדל ושל הראל ולא צורפו מסמכים כלשהם להוכחת הנטען על ידי הנתבע. על מנת להוכיח את טענות ההגנה, היה על הנתבע לצרף מסמכים רלוונטיים ותחשיב מדויק המפרט את הפוליסות השונות, את דמי הביטוח בגין כל פוליסה ואת התשלום ששולם מידי שנה בשנה על ידי התובעים. אחרת, לא ניתן לדעת האם כל הכספים הועברו לחברת הביטוח או שמא לא הגיעו אליה. לא ניתן לקבל את טענת ההתיישנות לגבי שנת 1998 מאחר והתשלום נעשה בחלקו לאחר יום 22.5.99 (ת/3), ומאחר והתובעים לא ידעו את העובדות המהוות את עילת התביעה (סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958). התובע ורו"ח שלפר העידו, שהעובדות נודעו להם רק לאחר שהתברר להם, שיש פער של 4,400 ₪ בין דמי הביטוח שהוצעו להם על ידי חברת הביטוח הפניקס לבין דמי הביטוח ששולמו בשנה קודמת (2004). לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 29,675 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 22.5.06 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום בפועל. המזכירות תשיב לב"כ הצדדים את 400 השקלים שהפקיד כל אחד מהם כתנאי להזמנת עדים. גביית יתר