להלן פסק דין בנושא גניבת מכונית במהלך שטיפה: ביום 08/12/99 נגנבה מכונית מזדה לנטיס שלטענת התובעת הינה בבעלותה, מתחנת שטיפת כלי רכב בתחנת הדלק פז מנחם. הגניבה אירעה שעה שהגנב ניגש לעובד של מכון השטיפה שגמר לייבש את הרכב לאחר שטיפתו במנהרת הרחיצה, שאל אותו אם סיים את ניקוי הרכב, ומשהשיב בחיוב נכנס לרכב ללא מחאה של עובד מכון השטיפה ונסע לדרכו. בעת אירוע הגניבה היה שוכר הרכב, מר מאיר רז, עת/2 (להלן: "הנהג") במסעדה שבשטח תחנת הדלק. דבר הגניבה נודע לו כרבע שעה לאחר מכן כאשר הגיע לקחת את הרכב לאחר השטיפה. טענות הצדדים לטענת התובעת הנתבע 1 היא חברה לשטיפת מכוניות, נתבע 2 הוא בעל השליטה בה או מנהלה, נתבעת 3 הינה המבטחת של הנתבעת 1 ונתבעת 4 הינה שותפה בחברה לשטיפת מכוניות. בנוסף הוגשה התביעה (בכתב תביעה מתוקן) נגד עיסאם אל עיסווי, נתבע מס' 5, בטענה שהוא בעל מניות או מנהל בנתבעות 1 ו-4. לנתבע 5 לא נעשתה מסירה של כתב התביעה, הוא לא נכח ולא העיד בהליכים שהתנהלו, ודין התביעה נגדו להימחק. לטענת התובעת מסר הנהג את הרכב לידי הנתבעים על מנת שישטפו אותו ובזמן ההמתנה ועד לסוף השטיפה המתין במסעדה שנמצאת במתחם התחנה. לאחר זמן סביר שב לאסוף את המזדה אך היא כאמור נגנבה. לטענת התובעת התרשלו הנתבעים בשמירתה של המזדה ומפתחותיה ועליהם לפצות אותה בגין הגניבה. בנוסף טענו כי הנטל הוא על הנתבעים להוכיח שלא התרשלו וזאת משום שהנתבעת 1 היתה שומר שכר מכח חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות, וחבה בגין כל נזק אלא אם הוכיחה שהאירוע היה בלתי נמנע. לטענת הנתבעים הנתבעת 1 היא שותפות לא רשומה ששותפיה הם הנתבעת 4 והנתבע 5. לפיכך אין לתובעת יריבות עם הנתבע 2 באופן אישי. בנוסף טוענים הנתבעים כי נזקי התובעת נובעים מרשלנות הנהג בלבד אשר עזב את הרכב בכניסה למנהרת השטיפה כאשר המפתחות ברכב ומנועו פועל, ובמקום לבוא לקחתו לייבוש לאחר המנהרה, עזב את המקום. הרכב חסם את היציאה מהמנהרה ולכן לקח עובד של מכון השטיפה את הרכב והסיעו למקום בו נעשה הייבוש. בתום הייבוש פנה לעובד אדם שהיה בסככה כל העת וביקש את הרכב. לעובד לא היתה סיבה לחשוד שמדובר בגנב ולפיכך הוא מסר לו את הרכב. לפיכך הגישו הנתבעים 1, 2 ו- 4 (להלן: "המודיעים") הודעת צד ג' נגד הנהג. בנוסף הגישו המודיעים הודעת צד ג' נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") בטענה כי פוליסת ביטוח בית עסק ע"ש "קוברה מנהרת הזמן 2000" שהם רכשו אצלה ואשר היתה בתוקף בעת האירוע מכסה אותו. לטענת הראל אין כיסוי ביטוחי לאירוע עפ"י הפוליסה. כמו כן טענה הראל כי האירוע נגרם ברשלנותו של הנהג. לטענת הנהג לא היתה כל התרשלות מצידו. האחריות לאירוע . על עצם האירוע העידו מטעם התובעת הנהג, וכן חברו, ד"ר אמיר מנדל, עת/1, אשר היה עימו עת נמסר הרכב לטענתו על מפתחותיו לעובד הנתבעים, בפתח מנהרת השטיפה, וכאשר הנהג אמר לעובד, עפ"י עדותם, כי הוא הולך למסעדה, ונענה ע"י העובד כי 'אין בעייה' וכי הוא ידאג לשטיפת הרכב. לפיכך פנו שניהם למסעדה שבשטח תחנת הדלק, אך במיקום בו אין קשר עין עם הרכב, מה גם שזה עבר תחילה במנהרת השטיפה ולאחר מכן הועבר לשטח הייבוש. עדותם היתה עקבית, עשתה עלי רושם מהימן, ומסתברת בנסיבות. ב"כ הנתבעים 1,2 ו-4 מציין בסיכומים סתירות שנפלו בעדויותיהם אולם מדובר בסתירות קלות ו"מעין סתירות" שאין בהם כדי לפגוע במהימנותם. מנגד העיד הנתבע 2 עה/1 (הרשום בעמ' 8 לפרוטוקול בטעות כ"אלי אבישי") כי הוא עמד בכניסה למכונת השטיפה כשהוא גובה את התשלום עבור שטיפת הרכב ומכוון את הנהגים להיכנס לתוך מנהרת מכונת השטיפה. הנהגים יכולים להיכנס עם הרכב למנהרת השטיפה או לצאת ממנו בתחילתה, כאשר המנוע פועל, וממילא כאשר המפתח בסוויץ', ולקחת אותו בסוף מנהרת השטיפה לסככת הייבוש. במקרה זה, עפ"י עדותו, עזב הנהג את הרכב כשמנועו פועל בפתח מנהרת השטיפה אך במקום ללכת לסופה כדי לאסוף אותה בסיום השטיפה, עזב את המקום. כשהגיע הרכב לצד השני של מנהרת השטיפה הוא נותר לעמוד במקומו. לכן העביר אותו אחד העובדים לסככת הייבוש, ובסיום הייבוש נלקח כאמור הרכב על ידי הגנב. עפ"י עדותו של הנתבע 2 בחקירתו הנגדית הוא זוכר היטב שבאותו יום היה בקופה משום שזהו מקרה הגניבה היחיד שאירע. מנגד, עפ"י עדותם של עדי התביעה לא הנתבע 2 היה בקופה בעת שהשאירו את הרכב אלא אדם אחר, צעיר יותר. הנתבע 2 העיד כי לא אפשר לעובדיו לקבל כסף מהלקוחות, אולם מעדותו עולה כי גם לשותפו, הנתבע 5 שהיה, עפ"י עדותו של הנתבע 2, כבן 35, היתה סמכות לעשות זאת. הנתבעים לא זימנו לעדות מי מהעובדים שעבדו באותו יום, לרבות את העובד שייבש את הרכב ומסר אותו לגנב. כאמור חלוקים הצדדים בשאלה אם 'קיבל הנהג רשות' להשאיר את הרכב וללכת למסעדה שבשטח תחנת הדלק. עם זאת, עפ"י עדותו של הנתבע 2 רבים עושים כן. לכן, גם אם ציפו עובדי התחנה כי הנהג יהיה בסוף מנהרת השטיפה עם סיומה, לא היתה בהיעדרותו משום הפתעה גדולה, או דבר נדיר שאין הם יודעים כיצד להתמודד איתו. וכך, עובד תחנת השטיפה הסיע את הרכב לסככת הייבוש והשלים את ניקוי הרכב. הכשל המרכזי שהיה הוא מתן הרכב למי שאינו מציג רשיון רכב או שובר ממוספר של מכון השטיפה אשר מאמת את זהות מקבל הרכב כמי שהביא אותו לשטיפה. לפיכך יש אחריות של הנתבעת 1 לאירוע. עם זאת עפ"י עדותו של הנהג הוא נהג להביא את רכבו לשטיפה באותו מקום, שהיה המקום החביב עליו לשם כך. מכאן, שהוא ידע היטב כי הנהגים אינם נדרשים להציג מסמכים כלשהם בתום השטיפה. לא הוכחו מקרי גניבה נוספים בתחנת השטיפה, ומכאן שדרך פעולתו של הגנב הפתיעה את עובדי הנתבעת 1 כמו גם את הנהג. ואולם, הנהג, למרות שידע על נוהג זה, לא דאג להיות בסוף מנהרת השטיפה לקבלת מכוניתו. בשל כך יש לנהג רשלנות תורמת בשיעור של 50%. אציין כי הנתבעים טענו כי בתחנת השטיפה היה שילוט המסייג את אחריותם אולם לא הובאו ראיות לשילוט כאמור בעת הרלוונטית לתביעה. הנזק . לטענת הנתבעים לא הוכיחה התובעת את שיעור הנזק משום שלא הגישה חו"ד שמאי על הנזק, וכל לא ראייה אחרת איזו שהיא לשיעורו. כמו כן, לטענתם לא הגישה התובעת ראיה לבעלותה על הרכב. אכן, התובעת לא הגישה ראייה כלשהי לבעלותה ברכב וכן לא לשיעורו של הנזק. למרות שהטענה האמורה הועלתה ע"י ב"כ הנתבעים מפורשות בסיכומיהם, לא טרחה התובעת לעשות דבר בניסיון לתקן דבר זה. בהיעדר ראייה לבעלותה של התובעת ברכב (או זכויות אחרות שיש לה בו המקימות עילת תביעה) וכן בהיעדר ראיה כלשהי לשיעור הנזק, דין התביעה להידחות. היריבות עם הנתבעים 1, 2 ו- 4. לטענת הנתבעים 1, 2 ו- 4 הנתבעת 1 היתה שותפות לא רשומה שהפעילה את מכון השטיפה. השותפים בשותפות הינם הנתבעת 4 והנתבע 5. לפיכך לטענתם יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 2. יש לציין כי התביעה נגד הנתבעים 1, 2 ו- 4 היתה מכח הבעלות במכון השטיפה. כן נטען כנגד הנתבע 2 כי ניהל את הנתבעת 1, אך לא נטענה ולא הוכחה עילה כלשהי לחבות אישית שלו בשל כך. הנתבעים 1, 2 ו- 4 הגישו כנספח לתצהירו של הנתבע 2 (נ/2) הסכם שותפות התומך בגרסה זו, וכן תלושי שכר של הנתבע 2 כמנהל בנתבעת 4. לפיכך לא הוכחה עילת תביעה אישית נגד הנתבע 2. חבות הנתבעת 4 . לטענת התובעת, טענת הראל לפיה אין בפוליסה כיסוי ביטוחי בגין מקרי גניבה מאיינת את הפוליסה ומרוקנת אותה מכל תוכן. לטענתה פעלה הראל בחוסר תום לב כאשר התקשרה עם עסק העוסק בשטיפת כלי רכב בלי ליידע אותו כי הוא אינו רוכש, לטענת הראל, כיסוי ביטוחי למקרי גניבת רכב. לטענת נתבעים 1, 2 ו- 4 פנה הנתבע 2 לסוכן הביטוח וביקש פוליסה שתכסה כל נזק לצד שלישי כולל פריצה גניבה שריפה וכל נזק לגוף שלישי. כמו כן העיד כי לא קרא את הפוליסה משום שסמך על סוכן הביטוח. לטענת הנתבעים 1, 2 ו- 4 כי הפוליסה הוצאה לתחנה לרחיצת מכוניות, יש בה פרק של כיסוי נזקי צד שלישי, ועל-פיה נחשבים רכי לקוחות כצד שלישי. לטענתם, טענת הראל בדבר היקף הכיסוי הביטוחי הינה חסרת תום לב בהתחשב בסוג העסק שפעל במקום, ובכך שהראל שלחה שמאי לראות את טיב העסק בעת רכישת הפוליסה. לטענת הראל אין כיסוי ביטוחי עפ"י הפוליסה לאירוע של גניבה. הראל הגישה את רשימת הפוליסה כנספח לתצהירה של הגב' ורדה ברקני (נ/4). הפרק הרלוונטי לעניינינו הינו הפרק השישי העוסק בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. סעיף, 2.3.2 קובע: "מקרה ביטוח הינו אירוע תאונתי שגרם נזק לרכוש". אני מקבלת את טענתה של הראל כי מדובר בהגדרה ברורה שאינה כוללת אירוע גניבה. גם אינני מקבלת את טענת התובעת והנתבעים 1, 2 ו- 4 כי פרשנות הראל לפוליסה מאיינת את הטעם לה. העסק המבוטח הינו מכון לשטיפת מכוניות. המכוניות מגיעות לשטיפה ועוזבות את המקום תוך זמן קצר כאשר הנוהגים בהם אמורים להיות סמוכים לרכבים, או בקרבת מקום משך כל הטיפול בהם. לכן, מן הסתם לא מצא העסק לנכון לעשות ביטוח כנגד גניבה, אלא כנגד נזקים שעלולים להיגרם לכלי הרכב באירוע תאונתי תוך כדי השטיפה. לא די בטענתו בעלמא של הנתבע 2 כי ביקש כיסוי על כל דבר שעלול לקרות, כי סמך על סוכן הביטוח, אותו לא תבע, וכי לא טרח לקרוא את הפוליסה, כדי להקים חבות של הראל. הטענות בדבר רשלנותו כביכול של סוכן הביטוח גם לא נטענו בהודעת צד ג' שהגישו. פסיקתא . לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה כנגד הנתבעים 1-4. התובעת תשלם לנתבעים 1, 2 ו- 4 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התובעת תשלם לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מאחר וממילא הוגשה התביעה העקרית גם נגד הנתבעת 3 ומדובר במסכת עובדתית ומשפטית זהה, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות בהודעה לצד ג'. התביעה נגד הנתבע 5 אשר לא קיבל מסירה של כתב התביעה, נמחקת ללא צו להוצאות רכבגניבת רכב