להלן פסק דין בנושא דחיית ערעור של חברת ביטוח: פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט מאיר יפרח) מיום 21.12.03 (ת"א 66689/97), שבו קיבל בית המשפט את תביעת מגדל חברה לביטוח בע"מ (המשיבה מס' 1 להלן: "מגדל") נגד המערערת - מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה" או "המערערת") וכלפי א. חיון הובלות ושירותים (1990) בע"מ (המשיבה מס' 2 להלן: "חיון"), וחייב אותן הדדית לשלם למגדל את סכום התביעה 98,208 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 60,000 ₪. בית המשפט דחה את התביעה נגד המשיבות מס' 3 ו-4 וחייב את מגדל לשלם להן את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ לכל אחת מהן. נוסף על כך קיבל בית המשפט הודעה לצד שלישי ששלחה חיון למנורה וחייב את מנורה לשלם לחיון כל סכום שזו תשלם לפי פסק הדין בתביעה העיקרית וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח. 1. רקע (א) מגדל ביטחה את חברת וולטר יעקב בע"מ (להלן: "וולטר") בביטוח שכיסה, בין היתר, מקרה גניבה. וולטר רכשה בארה"ב ציוד מחשבים (להלן: "הציוד") שנארז בשבעה ארגזי קרטון ויבאה אותו לישראל במשלוח אווירי. ביום 31.3.97 הגיע הציוד לנמל התעופה בן גוריון ונגנב שם בנסיבות שיתוארו להלן. על פי התחייבותה שילמה מגדל לוולטר תגמולי ביטוח בסכום השווה ל- 28,800 דולר. לאחר ששילמה את תגמולי הביטוח הגישה מגדל תביעת תיחלוף לבית משפט קמא שבה עתרה לחייב את הנתבעים שם (המערערת והמשיבים האחרים כאן) לפצותה בגין הנזק, בטענה שהנזק אירע עקב רשלנותם של המשיבים מס' 2 - 4 ושמנורה חבה יחד עם חיון מכוח פוליסת הביטוח שהוציאה לה. (ב) ואלה היו הנתבעים בבית משפט קמא: (1) הנתבעת מס' 1 הייתה חיון העוסקת בהובלות בישראל והיא שהייתה אמורה להביא את הציוד לוולטר. (2) המערערת מנורה הייתה הנתבעת מס' 4 והיא נתבעה על יסוד חוזה הביטוח שלפיו ביטחה את חיון למקרה של נזק לציוד לרבות למקרה גניבה. מנורה נתבעה גם בהודעה לצד שלישי ששלחה לה חיון בקשר עם סירובה להכיר בחבותה הביטוחית כלפיה. (3) הנתבעת מס' 2 הייתה ממן מסוף מטען וניטול בע"מ - המשיבה מס' 3 דנן (להלן: "ממן") שהיא מנהלת מסוף המטענים בנמל התעופה בן גוריון, והיא שקיבלה את הציוד מהמוביל האווירי ואיחסנה אותו במחסניה. (4) הנתבעת מס' 3 הייתה קרגו אמרפודד אינט. (1990) בע"מ - המשיבה מס' 4 דנן (להלן: "קרגו") שעוסקת בשילוח מטענים ובעמילות מכס. 2. פסק דינו של בית משפט קמא: (א) בית משפט קמא קבע כי המטען אבד לאחר שחיון קיבלה אותו מידי ממן ואף אישרה בכתב כי היא מוותרת על תביעות כלשהן נגד ממן. לאחר קבלת המטען הוביל אותו עובד של חיון לכבש הטעינה הצפוני שבמסוף ממן והשאיר אותו שם ללא השגחה ופיקוח ומשם נעלם. (ב) בית המשפט הוסיף וקבע שבמעשיו ובמחדליו של אותו עובד, הפרה חיון את חובת הזהירות שלה לפקח ולנקוט אמצעי זהירות סבירים לשמירת הציוד, וכי התרשלותו של אותו עובד, שחיון חבה בגינה, היא הסיבה המכרעת לנזק. לפיכך קבע בית משפט קמא שחיון גרמה לנזק, ומצא אותה חבה כלפי מגדל שבאה בנעליה של בעלת הציוד - וולטר. (ג) בית משפט קמא הוסיף וקבע שביטוח האחריות שביטחה מנורה את חיון נכנס לתוקף במועד שבו קיבלה חיון את הציוד לחזקתה, ולפיכך חייב את מנורה לשלם למגדל את סכום התביעה באופן הדדי עם חיון. מאותו טעם קיבל בית משפט קמא את ההודעה לצד שלישי ששלחה חיון למנורה וחייב את מנורה לשפות את חיון בגין חיוביה כלפי מגדל כפי שנקבעו בפסק הדין. (ד) בית המשפט דחה את התביעה נגד ממן ונגד קרגו לאחר שקבע שאפילו הייתה מגדל מוכיחה את אחריותן להעלמותו של הציוד עדיין היה עליו לדחות את התביעה נגדן מפני שמגדל לא הוכיחה את שווי הנזק. בית המשפט עמד על הודאתן של חיון ומנורה בסכום תביעתה של מגדל - הודאה שממן וקרגו לא היו שותפות לה. אלמלא הסכמתן של חיון ומנורה לסכום התביעה ייתכן שהתביעה נגדן הייתה נדחית אף היא בהעדר הוכחה של סכום הנזק. (ה) התוצאה של פסק הדין, כאמור, הייתה שבית המשפט קיבל את תביעת מגדל כלפי מנורה וחיון, וחייב אותן, ביחד ולחוד, לשלם למגדל סך של 98,208 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪, כאשר ביחסים שבין מנורה לחיון הוא חייב את מנורה בחיוביה של חיון בתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪. בית משפט קמא דחה את התביעה נגד ממן וקרגו וחייב את מגדל בתשלום הוצאותיהן ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪ לכל אחת מהן. 3. הערעור - דיון והכרעה (א) בפי המערערת טענות למכביר נגד חיובה בתביעה העיקרית לשלם למגדל את סכום התביעה, ההוצאות ושכר טרחת עו"ד. אין אנו רואים צורך להיזקק לטענות אלו, ולטענות המשיבים בתשובה להן, שכן דין הערעור להדחות מפני שמדובר בערעור אקדמי שאין לקבלתו נפקות מעשית כלשהי. (ב) נסביר את דברינו: מנורה ערערה על פסק הדין שחייב אותה לשלם כספים למגדל, אולם היא לא ערערה על פסק הדין, ככל שחייב אותה לשפות את חיון בגין החיובים שהטיל עליה כלפי המשיבים האחרים דנן, אשר ניתן במסגרת ההודעה לצד שלישי. יתר על כן, אף על פי שבעקבות פסק הדין הכירה מנורה בחבותה כלפי חיון, היא לא גרמה שחיון תגיש ערעור על חיוביה שלה כלפי מגדל - חיובים המקבילים לאלה של מנורה ושבהם חויבה יחד ולחוד עמה. (ג) בנסיבות אלו, אפילו הייתה מנורה זוכה בערעורה שלפנינו, לא היה בזכייתה כדי לפטור את חיון מלשלם למגדל את כל הכספים שהיא ומנורה חויבו הדדית לשלם לה, וכמובן שלא היה בזכייה כדי לפטור את מנורה מלשפות את חיון בגין אותו חיוב. יוצא אפוא שאם כך ואם כך מגדל זוכה לפי פסק הדין והמערערת היא שצריכה לשאת בתוצאותיו. (ד) אחרי שאמרנו את דברינו נוסיף ונאמר בתכלית הקיצור שגם לגופו של הערעור לא מצאנו בו ממש. בית משפט קמא דחה את תביעת מגדל כלפי ממן וקרגו משום שמגדל לא הוכיחה כלפיהן את שיעור הנזק, בעוד שהמערערת וחיון לא חלקו על סכום התביעה ובדין חייב אותן בית משפט קמא, לא מצאנו בכל טענות המערערת טעם שלא לקבל קביעות אלו של בית משפט קמא ולהתערב בהן. בנסיבות אלו אנו סבורים שבית משפט קמא פעל כהלכה כשלא הורה על חלוקת האחריות בין חיון, ממן וקרגו - חלוקה שלא היה צריך להידרש אליה. עוד נאמר שלא מצאנו בחומר הראיות שעליו הצביע בא כוח המערערת תשתית עובדתית מספקת כדי לחייב את ממן או את קרגו באחריות להעלמות הציוד. (ה) כאן המקום לציין שמגדל הגישה הודעת ערעור שכנגד שבה טענה נגד דחיית תביעתה כלפי ממן וקרגו וכנגד חיובה בהוצאותיהן ובשכר טרחת עו"ד מטעמן, אלא שבקדם הערעור קיבלה את הצעת בית המשפט למחוק את הערעור שכנגד, שלא היה ערעור שכנגד כמובנו של מונח זה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אלא ערעור עצמאי, והערעור שכנגד אכן נמחק. 4. לסיכום עולה מן המקובץ שדין הערעור להדחות וכך אנו מורים. בנסיבות העניין ובהתחשב בסכומי ההוצאות שהושתו על המערערת בפסק הדין של בית משפט קמא אין אנו עושים צו להוצאות בערכאה זו. פוליסהערעורחברת ביטוח