להלן פסק דין בנושא תביעה נגד סוכן ביטוח - ביטוח לא מתאים: רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך ­­­­­­­­­­­35,000 ₪. לוי דוד (להלן: "התובע"), רכש ביום 02/07/03 רכב פרטי מסוג "קאיה פרייד" מספר רישוי 19-945-27, שנת יצור 1997 ונרשם כבעליו (להלן:"הרכב"). עם רכישת הרכב פנה התובע באמצעות הטלפון למשרדו של סוכן הביטוח לוי שלומי מסוכנות ש.ל ביטוח (להלן: "הנתבע 2"), וביקש לרכוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב. לגישתו הנתבע 2 בירר ורשם את הפרטי הרכב ופרטי המבוטח הדרושים לצורך הכנת הפוליסה וכן שלח באמצעות הפקס "טיוטה לביטוח רכב פרטי" (צורף כנספח ג' לכתב התביעה). ביום 03/07/03 רכש התובע פוליסת ביטוח מקיף שמספרה 2-64-091632/03 מאת איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), באמצעות הנתבע 2. לטענת התובע בזמניים הרלוונטיים היה בחור צעיר כבן 20 אשר אינו בקיא ברזי המקצוע הביטוח ועל כן סמך על סוכן הביטוח כי יספק לו פוליסת ביטוח אשר מתאימה לצרכיו ותכסה את הנזקים באם יהיו בעתיד וזאת לאור הכרות מוקדמת בין הנתבע 2 ובין אחיו של התובע מר יעקוב לוי אשר ביטח באמצעות הנתבע 2 רכבים שונים. לגישת התובע הנתבע 2 חב חובת זהירות מוגברת לאור ההכרות המוקדמת בין הצדדים, ולאור האמון אשר נרכש. משכך לא חש התובע כל צורך לבדוק את פעולותיו של הנתבע 2. בין הצדדים לא התקיים כל מפגש, שכן ההתקשרות ביניהם הייתה באמצעות הפקס והטלפון. לטענת התובע, הנתבע 2 לא טרח להסביר את תנאי הפוליסה ומגבלותיה. ביום 30/07/03 היה מעורב התובע בתאונת דרכים ורכבו הוכרז בהתאם לחוות דעת שמאי אשר ניתנה ביום 11/08/03 כאובדן כללי (צורף כנספח ו' לת.ע.ר התובע). בסמוך לאחר מועד התאונה פנה התובע והגיש הודעה בדבר הנזק, ביום 31/07/03 נתבקש התובע להעביר לידי הסוכנות צילום של תעודת זהות, צילום של רישיון הנהיגה וכן טופס השלמת פרטים באשר לתאונה. לתדהמתו, השיבה הנתבעת 1 כי האירוע אינו מכוסה במסגרת הפוליסה בשל העדר כיסוי ביטוחי. בעת שפנה התובע לקבל הסבר באשר לסירובה של הנתבעת 1 לפצותו, הובהר לו כי הפוליסה אשר סופקה לו הינה עם מגבלת גיל וכתנאי לקיומה של הפוליסה הינו כי גיל הנהג המבוטח אינו פחות מ-21. לגישת התובע, הנתבע 2 התרשל בעת שמכר פוליסה אשר איננה מעניקה כיסוי ביטוחי כלל לאור העובדה כי התובע אינו עומד במגבלת הגיל אשר מצוינת בפוליסה. יתרה מזו טוען התובע כי הנתבעת 1 אשר נטלה את החזקה ברכב והעבירה את הרכב לפירוק קיבלה לידיה את הכספים בגין שרידי הרכב והתעשרה על גבו. יתרה מזו הפרו הנתבעים את חובתם וזאת הניגוד לחוק השומרים תשכ"ז 1967, ולחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. לדידו, הנתבע 2 התרשל בתפקידו לאור העובדה כי לא התאים את הפוליסה האמורה לצרכיו של התובע ובכך לא נהג כסוכן ביטוח סביר ובכך הטעה את התובע. הנתבעים הכחישו טענות התובע מכל וכל. לשיטתם, האירוע הנטען הינו מיום 30/07/03 בעוד שתביעת הביטוח הוגשה ביום 03/07/06 כ-27 ימים בטרם חלוף מועד ההתיישנות, לאור האמור טוענים הנתבעים כי נגרם נזק ראיתי חמור. לגישת הנתבעים הצעת הביטוח שנערכה לתובע הינה על סמך נתונים אשר התקבלו על ידו, (צורף כנספח א' לכתב ההגנה). בהתאם לנתונים אילו הוקם "עותק לבדיקה" אשר נמסר לתובע בליווי הצעת מחיר (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה) על המסמך הנדון נרשם במפורש כי על התובע לאשר בכתב ידו את תנאי הפוליסה וסייגיה כפי שעולה מן הפוליסה. לאחר כ-4 שעות הודיע התובע כי ההצעה מקובלת עליו והוא מעוניין לערוך את הביטוח. יתרה מכך בעת מסירת הפוליסה נשלח לתובע מכתב לוואי (צורף כנספח ג' לכתב ההגנה), בו מצוינות מגבלות הנהיגה במפורש. לאור הנתונים שנמסרו הופקה הפוליסה הנדונה. לגישת הנתבעים, אין לנתבע 2 כל מידע באשר לגילו של התובע ומידע זה נמסר על ידו. לגישת הנתבעים ביקש התובע במהלך שיחותיו שם נציגת הנתבע 2 ביטוח המכסה נהגים מעל גיל 21 וזאת על מנת להקטין את עלות הפוליסה. התובע הוא זה שביקש את מגבלת הגיל וזאת על אף שהיו חסרים לו מספר חודשים עד אשר יגיע לגיל 21 ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. מטיעוני הצדדים ומן המסמכים אשר הוצגו עולה כי בעת רכישת פוליסת הביטוח לרכב הסתמך הנתבע 2 על מידע אשר נמסר לו על ידי התובע ובהתאם למידע זה הונפקה דוגמת הפוליסה ובעקבותיה הפוליסה הנדונה. בפוליסה צוינו הפרטים הבאים: " תנאי מוקדם לקיום חבות המבטח לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסה זו הינו: בעת קרות מקרה ביטוח היה הרכב המבוטח נהוג על ידי נהג אשר גילו אינו פחות מ-21 שנים ולא יותר מ-75 שנים..." נטל הקריאה התובע קיבל לידיו בטרם כריתת החוזה בין הצדדים העתק הפוליסה אשר בה צוינה ההסתייגות הנ"ל ועל אף חתימתו של התובע בהעתק הפוליסה הנדונה, הוא טוען כי סמך על סוכן הביטוח כי הפוליסה אשר תונפק תתאים לצרכיו. לעניין זה יפים דבריו של המלומד ד"ר שחר ולר בספרו "ביטוח" כרך ראשון 249. " המקרים בהם בתי משפט קובעים שהמבוטח לא עמד בנטל הקריאה מאופיינים בכך שהפוליסה אינה חורגת מהמצג שהוצג למבוטח במגעים שקדמו לכריתת החוזה. במקרים אילו נתפסת טענת המבוטח שלא קרא את הפוליסה כתירוץ שאין בכוחו לשלול את תוקף הסייג לחבות המבטחת. נוסף על כך נטל הקריאה המוטל על המבוטח ביחס לתניות שאותן יכול היה להבין. אין המדובר בנטל קריאה גורף וכללי החל על כל הוראות הפוליסה, אלא על תניות פשוטות המטילות על המבוטח לנקוט פעולה מסוימת." טענתו של התובע הינה כי סמך על סוכן הביטוח ומשכך לא עיין במסמך אשר נשלח אליו, על אף שחתם עליו. לשאלת ב"כ הנתבעים (חקירה נגדית התובע דיון מיום 27/01/08 עמוד 7 שורות 28-30): "ש. ב 08/07/03 יומיים לפני הקבלה שאתה מחזיק נשלח אליך יחד עם הפוליסה המכתב הזה נספח ג' לתצהירים שלי. ת. (מעיין) אני לא זוכר לי". ובמשך - (עמוד 8 שורות 3-10): "ש. אתה רואה שכתוב פה על גבי המסמך נא לשלוח המחאה לפקודת איילון? ת. כן. ש. מאוד יתכן שאת המסמך הזה קיבלת לפני ששלחת. תסכים איתי שיש הגיון לחשוב שאם המסמך הזה נשלח אליך ב08/07 והשיק הגיע ב-10/07, יש בזה הגיון? ת. כן. ש.ת לא זכור לי שום נייר. במסמך הזה כתוב שמי שראשי לנהוג ברכב הוא רק נהג מגיל 21 ומעלה? ת. לא ראיתי. עולה כי רשלנותו של התובע היא אשר הביא למצב בו חתם על פרטים שאינם תואמים את הביטוח המתאים לו באותם הזמנים. עיון בנספח י' לת.ע.ר התובע מעלה כי מסמך "הצעת מחיר לרכב- השוואה בין חברות ביטוח" אשר נושא את שמו של התובע עוסק רובו ככולו בהצעת ביטוח לאדם אשר גילו הינו 21. לשאלת ב"כ הנתבעים (חקירה נגדית - התובע דיון מיום 27/01/08 עמוד 6 שורות 21-28): "ש. ז"א שבתצהיר שלך כשאתה אומר שהנתבע שאל אותי בן כמה אני, זה לא שלומי? ת. זה כל המערכת. ש. אתה התקשרת לשלומי ושאלת בקשר לביטוח הרכב שלך, בשלב זה נושא הגיל שלך לא עולה? ת. נדמה לי שהוא לא שאל אותי על הגיל. ש. אתה אומר בתצהיר שלך ששלומי מכיר כל כך טוב את אחיך שהוא חבר כזה טוב שהוא היה צריך לדעת בן כמה אני. ת. סמכתי עליו". אינני מאמין שהתובע לא מסר טלפונית את גילו מאחר והדבר מהווה שיקול מרכזי בשאלת עלויות הביטוח. באשר לטענתו של התובע כי הנתבע 2 ידע או אמור היה לדעת את גילו, נראה כי ללא תשובה ברורה של התובע עצמו לא היה לנתבע 2 דרך לדעת את גילו של התובע. לשאלת ב"כ הנתבעים (חקירה נגדית - מר יעקוב לוי דיון מיום 27/01/08 עמוד 4 שורות 25-26): "ש. אתה אומר בתצהיר שלך שאמרת לשלומי שאחיך בן 20? ת. אני חושב שלא. אחי היה צעיר, ולכן הדגשתי את הגיל שהוא צעיר" ובהמשך- (עמוד 5 שורות 2-5): "ש. איך אתה יודע שאחיך בן 20 ולא 21? ת. כי יש את התאריך עברי. ש. אז מה התאריך העברי ? ת. אני לא יודע במדויק". תשובותיו של מר יעקוב לוי היו מתחמקות ומהן עולה שלא נמסר גילו המדויק של התובע. נראה כי התובע בעת שיחתו עם נציגת הנתבע 2 טען באוזניה כי גילו הינו 21, בכדי לשלם פרמיה מופחתת. לצד חובתה של חברת הביטוח, עומדת חובתו של המבוטח לעיין בפוליסה שנשלחה לו. אכן, "זהירות סבירה מצד אדם המקבל לידיו פוליסת ביטוח היא לטרוח ולעיין בה" (ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3) 589). בניגוד לתשובותיהם של התובע ואחיו שהתאפיינו בזיכרונם הסלקטיבי באשר לפרטים מהותיים, עדותה של הגברת רינה משיח הייתה מהימנה וקוהרנטית והתאימה למסמכים אשר נכתבו בזמן אמת. לשאלת ב"כ התובע (חקירה נגדית - הגב' רינה משיח דיון מיום 27/0108 עמוד 11 שורות 18-24): "ש. תתארי לי את מהלך השיחה. ת. התובע התקשר ורצה הצעת מחיר לרכב שלו, חושבת מסוג קאיה. מי הנהגים שינהגו ברכב, והוא אמר בפירוש נהגים מגיל 21. לפי זה הכנתי את הצעת המחיר. ש. התובע דיבר עם עוד אנשים במשרד? ת. אני לקחתי את הנתונים. אני זוכרת שישבתי עם הצעת המחיר ועם זה ישבתי עם שלומי". חובת הגילוי המוטלת על הנתבעים חוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") הינו בראש ובראשונה חוק צרכני, המבקש להגן על המבוטח מפני כוחו העודף של המבטח. מעבר להסדרת מערכת היחסים החוזית שבין מבטח למבוטחו, ביקש המחוקק באמצעות חוק זה להרחיב החובות המוטלות על המבטח ובפרט את חובת הגילוי הנאות, תוך צמצום החובות המוטלות על המבוטח. (בהקשר זה ראה, ע.א. 1064/03 אליהו חב' לביטוח נ' עזבון המנוח פיאמנטה ז"ל נבו הוצאה לאור וכן, בג"צ 5064/03 לשכת סוכני הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, נח(3)217). יחד עם זאת, החוק אינו פוטר המבוטח באופן מוחלט ביחסיו עם המבטח ובין היתר, חב המבוטח בחובת זהירות סבירה. יתדותיה של חובת הגילוי המוטלת על המבטח, נעוצים ברצון להגן באופן סביר על הצד המצוי ב"עמדת נחיתות אינפורמטיבית" והינה למעשה ביטוי של עקרון תום הלב וככזו היא מבטאת נורמות של התנהגות מוסרית בשלב המשא ומתן הטרום - חוזי (פרופ' ג' שלו,"דיני חוזים - החלק הכללי" (תשס"ה) 317 - 318). בסיכומיו מפנה התובע את בית המשפט לע"א 4819/92 אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר מנשה (פד"י מט(2), עמ' 749, 771) אשר בו פסק כב' הנשיא שמגר: "חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת כך באופן לגיטימי, אולם היא נוטלת על עצמה יחד עם זאת אחריות אקטיבית, בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכות לשיפוי" לדידי, במקרה דנן פעלו הנתבעים כמבטחים סבירים. הנתבע 2 שלח לעיונו של התובע עותק לבדיקה וביקש כי לאחר עיון בעותק יוחזר לסוכן בצירוף חתימתו של התובע הרי שבכך מילא הנתבע 2 את חובתו כלפי התובע. באם היו לתובע אי אילו השגות באשר לכתוב בטופס ההצעה מן הראוי היה שיועלו בטרם חתימתו או בסמוך למועד הכריתה ולא לאחר קרות מקרה הביטוח. סוף דבר אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. כך, דשתי ודנתי בטענות הנתבעים התרשמתי מכנותם וגם יכולתי ואומר אף בביטחון מלא כי דעתי היא כדעת ההגנה. עדיפות בעיניי טענותיהם של אילו על טענות התובע ועדותם של נציגי הנתבעים מהימנה בעיני מעדות התובע. סייג הגיל מופיע במרכז העמוד באופן מודגש ומהווה תנאי מהותי בפוליסה הנדונה וזאת על מנת למשוך את תשומת ליבו של המבוטח. מאחר והתובע בחר לעצום את עיניו וביקש להסתמך על פוליסה אשר איננה מתאימה לגילו, אין לו להלין אלא על עצמו. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות משפט וכן סך של 3,600 ₪+מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. תביעה נגד סוכן ביטוחסוכן ביטוח