להלן פסק דין בנושא החזר מקדמות לסוכן ביטוח: פסק דין מבוא 1. התובעת, חברה לביטוח המשווקת פוליסות ביטוח באמצעות סוכני ביטוח, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע, סוכן ביטוח במקצועו, לתשלום סך של 53,925 ₪. עילת התביעה הינה חוב בגין מקדמות שהנתבע קיבל מהתובעת על חשבון עמלות שיגיעו לו בגין פוליסות ביטוח חיים שהתחייב למכור. משלא עלה בידי הנתבע לעמוד ביעדי המכירות שהוגדרו בהסכם בין הצדדים, הוא נדרש להשיב את המקדמות ששולמו לו, ומכאן התביעה. 2. בתחילה ניתן נגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה. הנתבע ביקש את ביטול פסק הדין והפקיד בקופת בית המשפט סך של 20,000 ₪. לימים בוטל פסק הדין בהסכמה. הנתבע ביקש רשות להתגונן בשורה ארוכה של טענות. ביום 5.9.2005 ניתנה לו רשות להתגונן, בכפוף להפקדת ערבון נוסף בסך 10,000 ₪, בטענה לפיה התובעת הכשילה אותו במעשיה ובמחדליה ומנעה ממנו את היכולת לעמוד ביעדי המכירות שנקבעו בהסכם בין הצדדים. לאחר שהנתבע הפקיד את הערבון הנוסף, התבררה התביעה לגופו של ענין. 3. ההסכם עליו מבוססת התביעה נכרת ביום 4.4.2002 (להלן: "ההסכם") ובא לקיצו ביום 31.3.2004. על פי ההסכם התחייב הנתבע למכור פוליסות ביטוח חיים של התובעת כנגד קבלת עמלות. יעד המכירות שנקבע בהסכם היה 300,000 ₪. בפועל מכר הנתבע פוליסות בהיקף של 34,000 ₪ בלבד, קרי, 11.3% מיעד המכירות שנקבע בהסכם. המקדמות ששולמו לנתבע היו אמורות להיות מכוסות מכספי עמלות שוטפות בגין מכירת פוליסות, אלא שבדיעבד התברר כי לא היה בסכומי עמלות אלה כדי לכסות את החוב בגין המקדמות ששולמו לנתבע, ובתום ההתקשרות על פי ההסכם נותר חוב של הנתבע בסך 53,925 ₪. 4. לנוכח העובדה שלא ניתנה לנתבע רשות להגן אלא בטענה לפיה התובעת היא שהכשילה את עמידתו ביעד המכירות שנקבע בהסכם, הרי שטענה זו היא למעשה טענה מסוג הודאה והדחה, ועל כן נטל השכנוע עובר אל שכמו של הנתבע. דיון 5. מטעם התובעת העיד יעקב טויטו (להלן: "טויטו"), מי שמונה מטעם התובעת לשמש כמפקח על פעילותו של הנתבע, בהתאם לאמור בס' 14 להסכם. תפקידו המוגדר של המפקח היה להדריך את הנתבע בפרטי תוכניות הביטוח החדשות. טויטו העיד כי כבר בפגישה הראשונה שקיים עם הנתבע במשרדו ברחובות, הציג הנתבע בפניו אדם בשם שלומי לוי (להלן: "שלומי"), אשר שימש כשותפו של הנתבע בסוכנות הביטוח. הנתבע אמר לטויטו כי שלומי הוא שינהל את הקשר המקצועי עם התובעת: "מהיום שפגשתי את מאור [הנתבע- ח.ב.] ושלומי, והיום שפנה אליי המנהל שלי מראש אמר לי האדון מאור יצחק שהוא איש [ביטוח] אלמנטרי ושלומי עובד על התיק והם שותפים ואיתו תעמוד בקשר" (ע' 13 לפרוטוקול). בהקשר זה יוער כי ב"כ הנתבע בס' 19 לסיכומיו ציטט באופן שגוי את הפרוטוקול, באופן שממנו משתמע כאילו ההנחייה לבוא בדברים עם שלומי היתה של מנהל התובעת, ולא היא. מתוך הפרוטוקול עולה בברור כי ההנחייה לשוחח עם שלומי ניתנה לטויטו על ידי הנתבע בעצמו. עוד העיד טויטו כי הנתבע אמר לו: "בפגישה הראשונה אמר זה שלומי, הוא עובד ואני [ביטוח] אלמנטרי ..." (ע' 14 לפרוטוקול). 6. לדברי טויטו, זה היה המפגש היחיד שהתקיים בינו לבין הנתבע. מכאן ואילך נהג טויטו להגיע למשרדו של הנתבע פעם בשבוע, אך מעולם לא ראה שם את הנתבע אלא תמיד פגש בשלומי, שותפו של הנתבע. גם השיחות הטלפוניות שקיים טויטו נערכו תמיד עם שלומי, ולא עם הנתבע. טויטו נהג להדריך את שלומי במשרדו של הנתבע, אך הנתבע כלל לא נכח ולא גילה כל ענין בהדרכה: "הוא בכלל סרב ללמוד ולא רצה ללמוד. אני באתי עם חומר ואמר לי הנתבע שהוא האדם (שלומי)." (ע' 16 לפרוטוקול) "אם מאור [הנתבע- ח.ב.] היה פעיל ושותף ורוצה לקחת חלק הוא היה, אבל הוא בחר לא להיות שם, אני לפחות הייתי פעם בשבוע במשרד שלו, אני יכול לצייר את המשרד." (ע' 20 לפרוטוקול). 7. לדברי טויטו בתצהירו, הנתבע גם לא טרח לנסות וליצור קשר כלשהו עימו, והותיר בידי שותפו שלומי את כל מלאכת השיווק של הפוליסות. בשלב מסויים הודיע שלומי לטויטו כי הוא מפסיק את קשריו עם הנתבע. כחודשיים לאחר שנפרד מהנתבע, פנה שלומי לטויטו וביקש את עזרתו במציאת מקום עבודה חדש. טויטו קישר בין שלומי לבין סוכנות ביטוח בשם גל חתמים. דבר זה לא נועד לשרת אינטרס כלשהו של התובעת, שכן הסוכנות גל חתמים עבדה עם חברת ביטוח אחרת. 8. עדותו של טויטו היתה מהימנה באופן כללי ולא נסתרה. כפי שנראה להלן, היא מקבלת חיזוק ותמיכה מראיות חיצוניות. 9. חיזוק משמעותי לעדותו של טויטו ניתן למצוא בהסכם השותפות שבין הנתבע לבין שלומי, מוצג ת/12. עיון בהסכם זה מגלה כי ביחסים שבין הנתבע לבין שלומי, שלומי קיבל על עצמו לטפל במכירת ביטוחים בכלל, וביטוחי חיים בפרט, ואילו הנתבע פטר את עצמו מהצורך למכור פוליסות, לטפל בלקוחות ואפילו להגיע למשרד. נקבע בהסכם באופן מפורש כי "חובת הטיפול השירות והמכירות קיימים על שלמה [שלומי- ח.ב.]". הסכם השותפות ת/12, שלא היה ברשותו של טויטו בעת שעשה את תצהירו, מאשש ומחזק את עדותו של טויטו שכן הוא מוכיח שהנתבע כלל לא רצה להמשיך ולעסוק בשיווק פוליסות, אלא העדיף שעבודה זו תבוצע על ידי שותפו שלומי. 10. כדי להתמודד עם עדותו של טויטו, זימן הנתבע לעדות את מזכירתו, נילי קפלן, אשר העידה כי אין היא זוכרת כלל שטויטו ביקר אי פעם במשרד ברחובות. אין מקום ליתן משקל של ממש לעדות זו, שכן בעת חקירתה של גב' קפלן, התברר כי היא לא היתה המזכירה היחידה בסוכנות הביטוח ולכן עבדה בסוכנות רק חצאי ימים. מלבדה עבדה מזכירה נוספת, בשם מירב. יצויין כי טויטו העיד כי עמד בקשר עם אותה מזכירה אחרת, שאת שמה לא זכר, אך הוא ידע לומר כי אימה היא ממוצא בולגרי (ע' 18 לפרוטוקול). והנה, גב' קפלן אישרה כי אחד מהוריה של מירב הוא יליד בולגריה (ע' 32 לפרוטוקול). פרט זה, שנראה על פניו שולי, מחזק פעם נוספת את גרסתו של טויטו, ומוכיח כי הוא אכן עמד בקשר עם משרדו של הנתבע. העובדה שטויטו ידע לציין בעדותו פרט כה שולי, מעידה כי אכן ביקר במשרדו של הנתבע ושוחח עם המזכירה, שאלמלא כן לא היתה כל סיבה שיידע מהו מוצאה של אימה. 11. כמו כן, הנתבע העיד על עצמו במספר מקומות בתצהירו כי תחום התמחותו הוא בביטוח אלמנטרי ולא בביטוח חיים (ראה ס' 5, 6, 38, ו- 55 לתצהירו). גם בעדותו חזר על הודאה זו, ואישר כי לא נהג למכור בעצמו ביטוחי חיים אלא באמצעות מוכרנים מטעמו (ע' 2 לפרוטוקול מיום 5.9.2005). 12. ניתן היה לצפות כי הנתבע יזמן לעדות את שלומי, על מנת לאשש את טענת ההכשלה, אך הנתבע לא עשה כן. המנעות זו פועלת לחובתו: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד. ... "אי הזמנה להעיד (של עדים רלוונטיים - א.ג.) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה". ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651 ,עמ' 658-659. 13. הנתבע טען כי אחת הדרכים בהן הכשילה אותו התובעת היתה באמצעות שידולו של שלומי לפרק את השותפות עימו, בחודש דצמבר 2002, ולראייה, טויטו הוא שארגן לשלומי את מקום עבודתו החדש. להוכחת טענה זו הזמין הנתבע לעדות את עזרא יעקובי, בעליה של סוכנות הביטוח גל חתמים, שהעיד כי טויטו פנה אליו וביקש ממנו "למצוא פתרון" עבור שלומי (ע' 31 לפרוטוקול); אלא שעוקצה של עדות זו ניטל לנוכח העובדה שטויטו העיד כי שלומי הוא שיזם את הפניה אליו וביקש את עזרתו במציאת עבודה אחרת, לאחר שכבר התנתק בפועל מהנתבע. טויטו למד לראשונה על הניתוק משיחת טלפון שיזם שלומי: "כששלומי התקשר אליי ... אמר לי [שהוא עזב- ח.ב.] לא שאלתי, הוא אמר שלא מסתדר עם ההסכם עם מאור וכל מיני קשקושים, ושהוא לא מרגיש שלם שם, וכסף שסיכמו לא מגיע, הוא לא מקבל את הכסף שחשב וציפה שיקבל" (ע' 18 לפרוטוקול). "אני יודע שהוא אמר אני חודשיים לא בעניינים שם." (ע' 19 לפרוטוקול). מכאן שלא היתה כאן פעולת שידול מצידו של טויטו, אלא רק הושטת עזרה מצידו לאחר מעשה, למי שכבר התנתק בפועל מהנתבע. 14. אם אכן הנתבע היה מעוניין בקבלת הדרכה מאת טויטו, לאחר עזיבתו של שלומי, הוא היה יכול בנקל לדרוש קבלת הדרכה כאמור. חובתה של התובעת היתה להעמיד מפקח מטעמה לשרותו של הנתבע, לצרכי הדרכה. לא היתה עליה כל חובה "לדחוף" פעילות הדרכה. דא עקא, הפעם הראשונה בה העלה הנתבע טענה בענין ההדרכה היתה רק ביום 15.7.2003. אין כל תיעוד לפניות קודמות של הנתבע אל התובעות בענין זה וטויטו הכחיש בעדותו את הטענה כי הנתבע ביקש ממנו אי פעם הדרכה. אני מתרשם כי בזמן אמת מה שהטריד את הנתבע לא היה העדר הדרכה, אלא כספים שלטענתו הגיעו לו מהתובעת (ראה מכתביו אל התובעת וכן עדותו של טויטו, בע' 15 לפרוטוקול). 15. בנוסף העיד הנתבע את אחד מלקוחותיו, אדם בשם מנחם לוי, כדי שיתאר את רשלנותה של התובעת בטיפול באותו לקוח. עדות זו אינה מועילה לנתבע. גם אם אניח לטובתו של הנתבע כי באותו מקרה מסויים נהגה התובעת ברשלנות בעניינו של המבוטח, הרי שמדובר במקרה בודד, ולא הובאה כל ראיה בדבר מקרים נוספים בהם נהגה התובעת ברשלנות. אין בכוחו של מקרה בודד לבסס טענה בדבר הכשלת ביצועו של ההסכם. זאת ועוד, לגופו של ענין, גרסתו של העד לוין היתה מפוקפקת. עיקר תלונתו היתה על כך שהוא חוייב לשלם פרמיה גבוהה ממה שהובטח לו, אך בעת חקירתו הנגדית התברר כי בשל מצבו הבריאותי, היה צורך בתוספת בריאותית (ראה ת/5 ות/6 וכן עדותו בע' 40 לפרוטוקול), מה שמסביר את הגידול בפרמיה. כמו כן, לוין אמור היה לדעת מראש אודות הפרמיה המוגדלת, שכן הוא חתם על הטופס ת/5, שמצידו השני נרשם גובה הפרמיות (מוצג ת/6). נסיונו של לוין לכפור בחתימתו על מסמך זה רק משום שהוצג לו העמוד השני שלו, ולא עותק מקורי, היה לא מהימן, שכן התובעת זימנה לעדות את תמי אזולאי, שאישרה כי מי ששלח לה את הצהרתו של לוין ת/5 ו-ת/6 היה לא אחר מאשר הנתבע, וכי המקור אמור להיות בחזקתו של הנתבע או אצל לוין עצמו (ע' 46 לפרוטוקול). בנוסף לקתה עדותו של לוין בחוסר דיוק ובחוסר שליטה בעובדות. כך למשל הוא טען כי הפרמיה ששילם עד לאחרונה עמדה על סך של 300 ₪, אך התברר כי החיוב בפועל עמד על סך של 86 ₪ בלבד (ע' 39 לפרוטוקול וכן מוצג ת/3). לוין גם ניסה להכחיש בניגוד לחומר הראיות את העובדה שהתובעת החזירה לו כספים שנגבו מראש, מיד עם ביטול הפוליסה (ע' 39 לפרוטוקול). ולבסוף, יצא המרצע מן השק: לוין עצמו טען כי "שלומי גרם לכל הבלאגן הזה" (ע' 41 לפרוטוקול). ואם שלומי הוא שגרם "לבלאגן", מדוע מנסים לייחס לתובעת את מחדליו? 16. הנתבע מעלה בסיכומיו טענות בקשר לקשרים שהיו קיימים בינו לבין התובעת קודם לחתימת ההסכם נשוא התביעה, לרבות תביעה קודמת שהגישה נגדו התובעת בשנת 2001. משלא ניתנה רשות להגן בגין טענות אלה, אין צורך להתייחס אליהן. הוא הדין בטענה לפיה לא נאמר בהסכם שהנתבע יצטרך להשיב חלק מעמלת היעדים אם לא יעמוד ביעדי המכירות. 17. ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי התקשרותה של התובעת עם הנתבע בהסכם למכירת פוליסות ביטוח חיים היתה בבחינת הנחת מכשול בפני עיוור, בשים לב לחוסר נסיונו של הנתבע בתחום זה. טענה זו, לבד מן העובדה שלא ניתנה בגינה רשות להגן, אינה יכולה להתקבל משום שאיש לא כפה על הנתבע להתקשר עם התובעת בהסכם. 18. אין גם כל הגיון לייחס לתובעת כוונה להכשיל את הנתבע. הרי לתובעת עצמה היה אינטרס ראשון במעלה שהנתבע ישווק כמה שיותר פוליסות ביטוח חיים עבורה, שהרי זהו עיסוקה של התובעת. עמלתו של הסוכן היא לעולם נמוכה יותר מסכום הפרמיה המשולם לחברת הביטוח, ולכן ברור שמבחינה כלכלית, לחברת הביטוח אינטרס מובהק שהסוכן ימכור כמה שיותר פוליסות, גם אם הדבר יגדיל את העמלה המגיעה לו. 19. ב"כ הנתבע מקשה בסיכומיו מדוע זה לא דיווח המפקח טויטו לממונים עליו על חוסר שיתוף הפעולה מצידו של הנתבע, אלא שעל כך משיב ב"כ התובעת, ובצדק, כי הדיווח או העדר הדיווח של טויטו לממונים עליו אינם רלבנטיים לענין אי עמידתו של הנתבע ביעד המכירות המוסכם. 20. באשר לטענתו של הנתבע כי הדו"חות התקופתיים בקשר לפוליסות שבטיפולו נשלחו לכתובות שאינן נכונות, הרי שטויטו העיד כי הוא עצמו נהג להניח את הדו"חות בתא הדואר שהיה לנתבע אצל התובעת. הדו"חות נשלחים בדואר רק לאותם סוכנים שאין להם תא דואר אצל התובעת (ע' 24 לפרוטוקול). אגב, הבעייה של הנתבע אינה קשורה בדו"חות, שלטענתו לא קיבל, אלא בכך שלא עלה בידו לעמוד ביעד המכירות שנקבע בהסכם. 21. סיכומו של דבר, מן המקובץ עולה כי אי עמידתו של הנתבע ביעדי המכירות לא נבעה מהכשלתו בידי התובעת, אלא משום שהנתבע לא גילה ענין של ממש בשיווק פוליסות ביטוח חיים, בשים לב לכך שתחום התמחותו הוא בכלל ביטוח אלמנטרי. הוא השליך יהבו בענין זה על שותפו שלומי, ועם עזיבתו של שלומי, בחודש דצמבר 2002, לא היה מי שיקדם את הענין מטעמו של הנתבע. 22. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת סך של 53,925 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך 1,600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 23. הכספים שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין ובמסגרת בקשת הרשות להתגונן יועברו לתובעת על חשבון סכומו של פסק הדין. מקדמהסוכן ביטוח