להלן פסק דין בנושא החזר תשלום על ביטוח חיים: פסק דין תביעה כספית בסך 17,800 ₪ (גבול הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות בעת הגשת התביעה). התובע ואשתו קיבלו הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק למשכנתאות בשנת 1995. בשנת 1999 בעקבות פרסומים ולפיהם ניתן לרכוש את הביטוחים אשר לווה בהלוואת משכנתא צריך לערוך, אצל הנתבעת במחיר שהוא נמוך יותר מהמחיר המשולם עבור ביטוחים אלה לחברות הביטוח שעימן קשורים הבנקים למשכנתאות, נוצר קשר בין סוכנות לביטוח שאינה פעילה עוד ואשר עסקה בין היתר במכירת ביטוחים מסוג זה של הנתבעת, לבין התובע ורעייתו. על פי המסמכים שהציגה לי הנתבעת עצמה רכש התובע ביטוח חיים באמצעות הסוכנות אצל הנתבעת, חתם על הוראה לחיוב חשבון הבנק שלו (ואין מחלוקת שההוראה כובדה והנתבעת קיבלה תשלומי פרמיה חודשיים שנים רבות) וכן חתם על מסמכים מודפסים המופנים לבנקים למשכנתאות ובהם הודעה החתומה גם על ידי סוכנות הביטוח כי הביטוח הועבר מחברת הביטוח שהבנק הסדיר בה את הביטוח לביטוח אצל הנתבעת וכי כוחה של סוכנות הביטוח מיופה לטפל בעניינים הכרוכים בהנפקת הביטוח החדש ובהחלפת הכיסוי הביטוחי. מסתבר שחרף כל זאת לא קיבל הבנק כל הודעה כי חייו של התובע מבוטחים אצל הנתבעת ועל כן מצא עצמו התובע משלם הן את הפרמיה הכלולה בהחזר החודשי של ההלוואה לבנק והן פרמיה לנתבעת. יתרה מכך, בשנת 2002 בתיווך אותה סוכנות ביטוח נערכה לתובע גם פוליסה לביטוח מחלוקת קשות אצל הנתבעת. הנתבעת מודה שאין טופס הצעה ולטענתה סוכמה העיסקה טלפונית בין התובע לסוכנות הביטוח. לא הוצגה כל ראיה לטענה זו והתובע טוען שמעולם לא ביקש ביטוח מחלות קשות. אדון תחילה בביטוח העיקרי שהוא ביטוח חיים ודירה בגין הלוואת המשכנתא. הנתבעת טוענת שהתחייבותה של סוכנות הביטוח לטפל בביטול הפוליסה הקיימת בבנק נעשתה בחריגה מהרשאה. ההסכם בין הנתבעת לאותה סוכנות ביטוח לא הוצג על ידי הנתבעת אף שברור לי שהיא יכולה להציגו. ממילא לא הוכחה כל חריגה מההרשאה מצד הסוכנות, אשר אין חולק כי תווכה בין התובע כמבוטח לבין הנתבעת כמבטחת, שהרי הנתבעת עצמה מודה שערכה ביטוח בעקבות התיווך הזה. בנוסף אני סבור שאין גם משמעות לטענת החריגה מההרשאה. המבוטח אינו יכול לדעת מהם גבולות ההרשאה ומה תוכן ההרשאה שנתן מבטח לסוכן או סוכנות. מה שהמבוטח יודע הוא שאותה סוכנות או אותו סוכן מייצגים את המבטח ומבחינתו כל התחייבות שלהם בקשר לכך היא התחייבות של המבטח, קל וחומר כאשר זו נעשית בכתב במסמכים שעותק מהם מצוי בידי המבטח והראיה שהוגשו לי היום על ידי המבטח דווקא. במסמכים אלה נאמר במפורש כי סוכנות הביטוח היא שתודיע לבנק המלווה על העברת הביטוח לנתבעת, דבר שאילו נעשה לא היה נגרם כל נזק לתובע והכל היה מתנהל כסדרו. הנתבעת ידעה על ההתחייבות הזו בכתב משום שהמסמכים בידיה, לא טרחה לוודא שההתחייבות קוימה ולא טרחה להודיע למבוטח שהיא אינה עומדת מאחורי ההתחייבות. לא למותר לציין שלפי סעיף 33(א') לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, לענין כריתת החוזה והמו"מ רואים את הסוכן כשלוחו של המבטח זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. עיינתי בטופס ההצעה שהציגה לי הנתבעת ולא מצאתי שם דרישה בכתב של המבוטח כי הסוכנות תפעל כשלוח של המבוטח. ברור לגמרי שהתובע לא היה עורך ביטוח הנדרש על ידי בנק למשכנתאות אצל הנתבעת אלמלא הובטח לו שביטוח זה יבוא במקום הביטוח שהבנק המלווה ערך עבורו עם מתן ההלוואה ואשר הוא משלם תמורתו מידי חודש במסגרת החזר ההלוואה. אילו ידע התובע שבמקביל לביטוח אצל הנתבעת יוסיף הביטוח שערך הבנק להתקיים לא היה מסכים בכלל לערוך את הביטוח אצל הנתבעת ועל כן בדין חדל מלשלם עבורו וגם לביטולו לכשנודע לו הדבר. יש לזכור שאילו קרה מקרה הביטוח לא יכול היה המבוטח להיפרע משני הביטוחים אותם שילם יותר מאשר פעם אחת ופירוש הדבר שאין לו כל חפץ או תועלת בביטוח כפול, הן לגבי המבנה והן לגבי ביטוח חיים בגובה יתרת ההלוואה אשר סכומו משולם ישירות לבנק במקרה מוות של הלווה. מכאן שהתובע זכאי להחזר מלא של כל מה ששילם עבור ביטוח החיים והמבנה לנתבעת. נותרה שאלת ביטוח המחלות. מבטח שמוכן לערוך ביטוח לבקשת סוכן או סוכנות הפועלים מטעמו וכשלוחיו (כאמור לעיל) מבלי לראות אפילו טופס הצעה נוטל בכך את הסיכון שהמבוטח יטען בבוא היום שכלל לא ביקש ולא הסכים לערוך את הביטוח הזה. אין בידי הנתבעת כל ראיה לכך שהתובע ביקש אי פעם לערוך לו ביטוח מחלות קשות. גם מוזר בעיני שנערך ביטוח מחלות קשות לאדם מבלי שיוחתם על טופס הצעה. בין מועד עריכת הביטוח הראשון הכולל ביטוח חיים ואשר במסגרתו נחתם טופס הצעה לבין מועד עריכת ביטוח המחלות הקשות חלפו כ-3 שנים ולכן לא ניתן לטעון ברצינות שחברת הביטוח מסתפקת בהצהרת בריאות בת 3 שנים כדי לערוך ביטוח מחלות חדש. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי בדוחות השנתיים שהיא שולחת לכל מבוטחיה ובהם גם לתובע כאשר עותק מהם צורף למסמכים שהוגשו לי מטעם התובע לפני הדיון ניתן לראות בבירור כי בשנת 2002 ובשנת 2003 ובשנים שלאחר מכן יש לתובע ולרעייתו ביטוח של גילוי מחלות קשות. הדברים כתובים בצורה ברורה בדוחות שהתובע ללא ספק קיבל משום שהציג אותם לבית המשפט בעצמו ועל כן הייתי מצפה שהתובע יגלה עירנות מינימלית ויתריע על כך שנערך לו ביטוח שלא ביקש, וכן יפעל מיד לביטולו. התובע לא עשה דבר להקטנת הנזק של תשלום פרמיות עבור ביטוח שלא ביקש לטענתו אף שיכול היה לעשות כן במועד מוקדם מאוד, מועד קבלת הדו"ח הראשון בגין שנת 2002. מועד זה אינו ידוע לבית המשפט, אולם מאחר ובדו"ח מופיע תאריך הפקה של 2/4/03 הרי ניתן לשער שהדו"ח התקבל לכל המאוחר ביום 30/4/03. ממועד זה יכול וצריך היה התובע לו פעל בזהירות מינימלית לראות מיד שיש לו ביטוח מחלות קשות (וכן לרעייתו) ולפעול מיד לביטולו. פעולה כזאת כרוכה בעלות אפסית ואין הצדקה לכך שלא ננקטה ומדובר בהפרה ברורה של חובת הקטנת הנזק. התוצאה היא כי בכל הנוגע לביטוח המבנה בביטוח החיים יש לקבל מלוא התביעה ואילו בנוגע לביטוח המחלות הקשות יש לקבל את התביעה רק בגין התקופה שממועד עריכת ביטוח המחלות הקשות ועד 30/4/03. להסרת ספק מובהר, כי מאחר והתביעה כוללת את הסכומים ששולמו עבור הביטוח הן של התובע והן של רעייתו, והנתבעת לא טענה דבר בענין זה, יש להתייחס לפסק הדין כפסק דין המתייחס גם לביטוחים של הגב' ענת נפתלי, רעייתו של התובע. לפי הנתונים שבפניי הסכום הנומינלי ששולם עבור ביטוחי החיים והמבנה עומד על 10,741 ₪. הואיל ומדובר בסכומים ששולמו על פני שנים רבות הרי שגם הפרשי ההצמדה והריבית הם בסכום לא מבוטל. אשר לביטוח המחלות הרי שלפי האישורים שצירף התובע עצמו שולם עבורו בשנת 2002 סכום כולל של 249 ₪ ובשנת 2003 כולה סכום כולל של 744 ₪. על הנתבעת להשיב את הסך של 249 ₪ וכן שליש (בגין 4 החודשים הראשונים) מהסכום של 744 ₪ שנגבה בשנת 2003. בסך הכל מדובר בהשבה במונחי קרן של 249 ₪ ועוד 248 ₪ כלומר של 497 ₪. סכום ההשבה הנומינלי הכולל בגין כל הביטוחים עומד לפיכך על 11,238 ₪. מובן שההשבה צריכה להיות ריאלית ולא נומינלית ובהעדר נתונים מספיקים לצורך עריכת החישוב המורכב כאשר מדובר בהשבת תשלומים חודשיים ששולמו החל ממועד כלשהו בשנת 1999, ועל דרך האומדן ובהתחשב גם בנזקים לא ממוניים ובשיקולי מדיניות, אני מעמיד סכום התביעה כולה כולל הוצאות המשפט על סכום של 15,000 ₪ להיום. הנתבעת תשלם איפוא לתובע סך של 15,000 ₪, לא יאוחר מאשר עד יום 11/12/08. ביטוח חיים