להלן פסק דין בנושא זכות יורש לעיין בפוליסת ביטוח: פסק דין האם קיימת ליורש זכות לעיין בפוליסת ביטוח של המוריש, גם במקום בו נטען על-ידי חברת הביטוח, כי היורש אינו מוטב באותה הפוליסה? שאלה זו היא העומדת בבסיס המחלוקת שבין הצדדים. המנוח, יעקב סיגל ז"ל (להלן: "המנוח"), הלך לעולמו ביום 26.7.2006, והוא כבן 58 שנים בלבד, והותיר אחריו פוליסת ביטוח תאונות שמספרה 5500057242, אותה רכש מהנתבעת, לפני מותו (להלן: "הפוליסה"). התובעת טענה בכתב התביעה כי היתה בת זוגו וידועתו בציבור של המנוח, וכי בצוואתו של המנוח מיום 2.12.2003, הורה הוא כי רכושו, למעט דירת מגורים אחת, יועבר לידי התובעת. לאור האמור, פנתה התובעת לנתבעת, לאחר מותו של המנוח, בדרישה להעברת הכספים בגין הפוליסה, לידה, ולחילופין, לקבלת העתק מן הפוליסה. הוצגו תעודת פטירה, צוואה וצו קיום (בתעודת הפטירה לא מצוין דבר בצד "סיבות הפטירה"). הנתבעת סירבה למבוקש בטענה כי לא התרחש מקרה ביטוח אשר מצדיק תשלום כלשהו על-פי הפוליסה, וכי ממילא, האדם שנקבע על-ידי המנוח כמוטב בפוליסה, אינו התובעת. לטעמה, משנפטר המנוח, הופכת הפוליסה להיות רכושו הבלעדי של המוטב, ועל כן, אין מקום לאפשר לתובעת לעיין בפוליסה. לאור סירובה של הנתבעת למבוקש, עתרה התובעת כי בית המשפט יתן צו עשה המורה לנתבעת למסור לידי התובעת עותק מהפוליסה. הצדדים הסכימו וביקשו כי ינתן פס"ד על בסיס כתבי הטענות וסיכומים קצרים. בסיכומי התובעת, נטען, בין היתר, כי כל רצונה של הנתבעת הוא להתחמק מתשלום הכספים שעל-פי הפוליסה; כי הצגת הפוליסה הינה הכרחית לצורך בירור המחלוקת שבין הצדדים וכי הלכה ידועה היא כי במסגרת התדיינות אזרחית יש להבטיח גילויים של מסמכים רלוונטיים במטרה להגיע לחקר וגילוי האמת. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי משנפטר המנוח, כל זכויותיו וחובותיו שעל-פי הפוליסה, עוברות למוטב שנקבע בה; כי מסירת העתק מהפוליסה לתובעת, ללא הסכמת המוטב אשר בפוליסה, תהווה פגיעה בפרטיות אותו מוטב; כי בצוואת המנוח אין כל ציווי ו/או הוראה לגבי פוליסות ביטוח בכלל ולגבי הפוליסה נשוא התובענה בפרט; כי סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 מחריג את הכספים המגיעים על-פי חוזה ביטוח, מעיזבונו של אדם וכי יש לכבד את רצון המנוח ואין לאפשר עיון בפוליסה, לכל דורש. לסיכומי הנתבעת צורף מפרט הפוליסה (לעיון ביהמ"ש) ממנה נלמד כי התובעת איננה המוטב אשר נקבע בפוליסה. סעיף 147 לחוק הירושה קובע כלל ולפיו "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה-ביטוח, על פי חברות בקופת-קצבה או בקופת-תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון". מלשונו של סעיף זה למדים אנו כי תשלומים מכוחו של חוזה לביטוח חיים, דוגמת הפוליסה נשוא התובענה, אינם נכללים בעיזבון. יחד עם זאת, סבורתני שיש לעשות הפרדה בין מסמכי הפוליסה עצמה, היינו, ההסכם החוזי שבין המנוח לבין הנתבעת (אשר נעשה לטובת צד שלישי, הוא המוטב), ובין הזכות הצומחת מההסכם - התשלומים אשר אמורים להיות משולמים מכחו. כשם שלכל אדם עומדת הזכות להגיש התנגדות לבקשה לצו ירושה או לבקשה צו קיום צוואה ולא יהיה זה מידתי למנוע ממנו את האפשרות לעיין בבקשה לצו ירושה או בבקשה לצו קיום צוואה לרבות נספחיהם, שהם נשוא ההתנגדות, לא יהיה זה מידתי שלא תינתן לטוען (התובעת) אפשרות לעיין בפוליסה, במיוחד כאשר הוכח, ואין למעשה מחלוקת, כי אותו טוען הינו בעל עניין ממשי בדבר. אי מתן זכות עיון תאיין את זכותו הלגיטימית של הטוען, למצות זכויות נטענות, ככל שיהיו, בהיבט המשפטי. כידוע, עיזבון המנוח, ככל עיזבון, אמור לכלול בין נכסיו גם זכויות תביעה שהיו למנוח נגד אחרים, ועל כן, אם נעשה מעשה שלא מרצונו האמיתי של המנוח, זכאים יורשיו או הטוען לזכות, לנקוט בהליכים לתיקון עוול נטען, ככל שיוכח. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כדבעי כי מתן זכות עיון בפוליסה תהיה נוגדת את חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ולא הונח כל בסיס, בעובדה ובמשפט, להגביל זכות הטוען - התובעת - לעיון בפוליסה. במסגרת ת"ע (ת"א) 290/87 גולדשטיין נ' קרנות תגמולים בע"מ, פ"מ תשנ"ב(1) 151, נפסק כי חשבונו של המנוח בקופת הגמל, הוא חשבונו של המנוח וכך גם המסמכים המלווים לחשבון זה. התנגדות קופת הגמל להצגת המסמכים המבוססת על הנימוק שכספיה שייכים למוטבת שנקבעה בחשבון, "אינה רלוונטית לדרישת מנהל העיזבון לקבל לידיו עותקים של תנועת החשבון ומסמכי הקביעה של המוטבים. המנוח היה זכאי לכך בחייו ומנהל עזבונו זכאי לכך לאחר מותו". על כן, נקבע בפסק הדין כי "על קופת הגמל לאפשר למנהל העזבון לעיין בחשבונות המנוח בקופת הגמל ובמסמכים הנילווים, לקבלם או לצלמם, הכל כמקובל ביחסים בין קופת גמל ללקוחה". עוד נקבע בפסק הדין כי "חשבונות הקופה והמסמכים החתומים ע"י המנוח לצורך פתיחת החשבון, ניהולו ולקביעת המוטב אלה היו ואינם שייכים למוטב אלא למנוח, ובהעדרו למנהל העזבון". לאור כל האמור לעיל, מבכר אני את עמדת התובעת על פני עמדת הנתבעת ואני מורה לנתבעת, למסור לתובעת בתוך 30 ימים העתק מן הפוליסה. הנתבעת תעביר בתוך 10 ימים פסה"ד למוטבת בפוליסה, ע"מ שזו תוכל לשקול מהלכיה, אם וככל שיידרש. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בניהול ההליך וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ ומע"מ כחוק.ירושהפוליסה