להלן החלטה בנושא סילוק תביעת ביטוח על הסף: החלטה הנתבעת (היא המבקשת) עותרת לסילוקה על הסף של תובענתה של התובעת (היא המשיבה), מחמת העדר יריבות ו/או אי קיום תנאי הפוליסה ו/או קיומו של סעיף בוררות ו/או אי צירוף מסמכים מהותיים ו/או עקב כך שהאירוע הנטען אינו עונה להגדרת מקרה ביטוח. אפתח בתיאור קצר של ההליכים. רקע כללי המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת, לתשלום סך של 51,000 ₪. על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת הינה סוכנות לביטוח אשר עוסקת במישרין ו/או בעקיפין כחתמת לוידס, ואשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים לתביעה את אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב (להלן: "האגודה"), עבור הסטודנטים השייכים לאגודה, בביטוח מסוג תאונות אישיות. לטענת המשיבה, ביום 30.3.2003 נפגעה ברגלה תוך כדי חזרות לריקוד בלהקת המחול של אוניברסיטת תל-אביב (להלן: "הלהקה"). מומחה רפואי מטעם המשיבה, ד"ר יהודה דוד, קבע כי נותרו לשיבה 10% נכות צמיתה בגין פציעתה. דרישתה של המשיבה לקבלת תגמולי ביטוח מהמבקשת - נדחו ומכאן התובענה. המבקשת עותרת, כאמור, לסילוקה של התביעה על הסף. עמדת המבקשת המבקשת טוענת כי היא איננה האישיות המשפטית הרלוונטית לתביעה זו, הואיל והיא סוכנות הביטוח ולא חברת הביטוח. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה לא הודיעה על קרות מקרה הביטוח הנטען בתוך 30 ימים, לא אפשרה למבטח לבדוק את מצבה הרפואי בתוך זמן סביר, ולא הגישה תביעתה בתוך 12 חודשים, הכל כקבוע בפוליסת הביטוח, ומכאן שלא קוימו תנאי הפוליסה על-ידי המשיבה. בנוסף, טוענת המבקשת לקיומו של סעיף בוררות בפוליסה הקובע כי חילוקי דעות בכל הקשור והנובע מהפוליסה יימסרו לבוררות. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה צרפה לכתב תביעתה העתק מפוליסה אשר אינה תקפה למועד האירוע הנטען, כי המשיבה לא הוכיחה כי היא נמנית על הזכאים לפיצוי על-פי הפוליסה וכי חוות הדעת הרפואית אשר צורפה לכתב התביעה אינה עונה על הקריטריונים שנקבעו פוליסה. לבסוף טוענת המבקשת כי האירוע הנטען אינו עונה להגדרת "תאונה" או "מקרה ביטוח" הואיל וארע במסגרת פעילות ספורטיבית. עמדת המשיבה המשיבה טוענת כי דינה של הבקשה להידחות מחמת שלא נתמכה בתצהיר, וזאת בניגוד לתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי במסגרת ההתכתבויות שבין הצדדים, אשר קדמו להגשת כתב התביעה, מעולם לא כפרה המבקשת במעמדה כמבטחת, וכי ב"כ של המבקשת, הם אלו שדחו את תביעתה של המשיבה, בשם מרשתן (המבקשת). עוד טוענת המשיבה כי "הפסיקה נוהגת להתייחס אל המבקשת כמבטחת לכל דבר ועניין והמבקשת אף היא, התנהגה בפני בתי המשפט כמבטחת ו/או ביקשה סעדים להכרתה כמבטחת, וזאת, עד כדי הגשת תביעת שיבוב(!)". לעניין אי קיום הוראות הפוליסה, טוענת המשיבה כי המבקשת מנועה מלהעלות טענה זו לראשונה במסגרת כתב ההגנה או הבקשה מטעמה, כאשר טענות אלו לא פורטו במסגרת נימוקי דחיית התביעה בהתכתבויות טרם הגשת כתב התביעה. עוד טוענת המשיבה לעניין זה כי מייד לאחר קרות האירוע, דיווחה היא למנהל הלהקה אשר העביר את ההודעה למבוטחת, אגודת הסטודנטים. לאחר שנודע למשיבה כי הינה זכאית לתגמולי ביטוח ולאחר שנודעה לה זהות המבטחת, פנתה המשיבה למבקשת בהיותה מוטב על פי הפוליסה. לחילופין ומטעמי זהירות, טוענת המשיבה כי האיחור במסירת ההודעה נבע מסיבות מוצדקות. לעניין סעיף הבוררות, טוענת המשיבה כי המבקשת מנועה מלהעלות טענה זו לראשונה במסגרת כתב ההגנה כאשר טענה זו לא נטענה בנימוקי דחיית התביעה עובר להגשת כתב התביעה. לעניין אי צירוף הפוליסה התקפה למועד האירוע, טוענת המשיבה כי עד למועד הגשת התביעה לא קיבלה המשיבה העתק מפוליסה זו. ממשיכה המשיבה וטוענת כי ברשות המבקשת רשימת הסטודנטים הנמנים על הזכאים לפיצוי על פי הפוליסה וכי על המבקשת להוכיח את טענתה לפיה התאונה הנדונה מוחרגת מהכיסוי הביטוחי. דיון טענת העדר יריבות מעיון בפסקי הדין הרבים בהם מופיעה המבקשת הן כתובעת והן כנתבעת, עולה כי המבקשת מחזיקה ברישיון מבטח חוץ של חתמי לוידס. כך למשל, ברע"א 6339/04 כנסיית המשיח האונג'לית האפסקופית בנצרת נ' סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ (טרם פורסם) נדונה תביעת שיבוב אותה הגישה המבקשת בכובעה כמבטחת ושם נקבע כי: "בבית משפט השלום נקבע כי המשיבה "פועלת בתורת "סוכן" של חתמי לוידס" אולם, בכך אין כדי לשלול את היותה של המשיבה גם "מבטח" על פי רישיון מבטח חוץ שקיבלה המשיבה מכוח הוראת סעיף 15 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק). כמו כן, נקבע כי במקרה דנן, לאור עיון במסמכי הפוליסה שהונפקה למבוטחת, שהמשיבה היא "המבטחת" ולכן מוקנית לה הזכות להגיש תביעת שיבוב כנגד המבקשת". לאור האמור, דין טענה זו להידחות. לעניין הטענה בדבר אי קיום הוראות הפוליסה על-ידי המשיבה, מקובלת עלי עמדת המשיבה. משלא טענה המבקשת כי הוראות הפוליסה לא קוימו כלשונן על-ידי המשיבה, עובר לבקשה זו ולכתב ההגנה, נדמה כי המבקשת מנועה כעת מלעשות שימוש בטענה זו ובאמצעותה לכפור בחבותה שעל פי הפוליסה. לעניין זה ר' רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין שם נקבע כי: מדיניות משפטית ראויה צריכה איפוא לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי. אוסיף, כי המדובר בהנחיות מינהליות היוצאות לא אל המינהל הציבורי פנימה אלא אל גופים חיצוניים, והן מוסד הקיים במשפט המינהלי (ראו זמיר, הסמכות המינהלית ב', 776-775; ברכה, המשפט המינהלי, 31-30). הנחיות אלה אמנם אינן בגדר דין, אך גם אם ניתן להתנות עליהן עדיין שיקולי המדיניות האמורים מכריעים את הכף, והם ביסוד התיחסותם של בתי המשפט. ראו גם רע"א 10681/03 כלל נ' מדינת ישראל (השופטת ארבל)(טרם פורסם), וכן ע"ש (חיפה) 714/01 ירוסלבסקי נ' מדינת ישראל המפקח על הביטוח (טרם פורסם) (השופט וסרקרוג). (3) נבוא עתה אל הנחיות המפקח מ-9.12.98 ו-29.5.02 נשוא הדיון. אירעו מקרים, שבהם הגיש מבוטח תביעה לחברת ביטוח, אך למרות מגעים רבים שנוהלו עמו, לא קיבל לידיו בכתב את עמדת המבטחת בנוגע לתביעתו, ואחרים, שבהם לא נמסרה למבוטח עמדת החברה בנוגע לתביעתו או שזו נמסרה ללא נימוקים. בעקבות אלה נולד הצורך בהנחיות, אשר יאפשרו למבוטח להתמודד עם טענות המבטחת וכן להעריך ולשקול את ההצעה, שקיבל מן המבטחת. בהנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 נקבע, כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". בהנחיתו מיום 29.5.2002 חזר המפקח על הדברים, אולם סייג אותם באמרו כי: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק (ההדגשה הוספה - א"ר) מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד (בו נמסרו הנימוקים - א"ר) או אם היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד. (4) הנחיות אלה משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח (על חובת הגילוי המוטלת על מבטחים ראו ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 767, 772 (הנשיא שמגר); ד' שוורץ, ר' שלינגר "חוזה הביטוח: חובות גילוי ופרשנות, קרית המשפט - שנתון הקריה האקדמית כרך ה (תשס"ה) 349, 353- 355; לדיון בדבר הרחבת חובת הגילוי של המבטח לאחר קרות מקרה הביטוח ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר דיני ביטוח (תשס"ה) 276- 281). הנחיות המפקח לא קבעו חובה חדשה, כי אם העלו על הכתב אחד ההיבטים והנגזרות של חובת תום הלב. (ההדגשות אינן במקור א.ק.) לאור האמור, דין טענה זו של המבקשת להידחות. לעניין הטענה בדבר סעיף בוררות, הרי שאמנם, סעיף ו' להסכם הבוררות אשר צורף לכתב התביעה (ועל אף שאינו רלוונטי למועד האירוע) קובע כי: "כל חילוקי הדעות הנובעים מהאמור בפוליסה זו מסרו לבוררות, על פי חוק הבוררות תשכ"ח - 1968. למטרה זו יחשב סעיף זה כהסכם בוררות". דא עקא, שברע"א 340/05 ד"ר יעקב וינרוט ,עו"ד נ' עזרא עורקבי (טרם פורסם) נאמרו הדברים הבאים: "בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות, כותב ד"ר י' זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, ש' ליון עורך) בעמ' 299-300, לאמור: "הגיש נתבע בקשה לעיכוב הדיון בתובענה, עליו להוכיח בתצהיר או בראיה שהוא היה ועודנו מוכן לעשות את הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה" [ההדגשה הוספה - ס.ג'.]. נראה, כי המילים "או בראיה" מכוונות לחלופה של הוכחת האמור בבקשה באמצעות מסמכים שאינם שנויים במחלוקת ואשר הוגשו על-ידי התובע עצמו כנספחים לכתב התביעה, כפי שהדבר נעשה במקרה שלפנינו. יפים לענייננו דברים שנקבעו על-ידי בית-משפט זה בע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ' א' בע"מ (בפירוק), פ"ד נז (6) 597, 603: "אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים אשר בפני בית-המשפט, אין צורך בתצהיר". ברע"א 4882/96 נאסר נ' ספרא (לא פורסם) נדון מקרה זהה למקרה שלפנינו. שם, המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש. המבקש הגיש בקשה לעיכוב ההליכים בשל הסכם בוררות והפנה למסמכים שצורפו לכתב התביעה, כראיות לנכונותו לקיום הבוררות. המשיב טען, כי שומה היה על המבקש לצרף תצהיר לבקשה לעיכוב, וכי אין די בהסתמכות על מסמכים שצורפו לכתב התביעה. בית-המשפט המחוזי דחה את טענת המשיב וקבע, כי: "להכרעה בבקשה לעיכוב אין המבקשים נזקקים לעובדות כלשהן שאינן מפורטות בתובענה גופה ובמסמכים הנספחים. אם כן על מה היה עליהם להצהיר [?]...". בית-משפט זה אישר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. דוגמא נוספת ניתן למצוא, למשל, בע"א 466/89 צברי נ' מסאורי, פ"ד מה(1) 177, 182, שם הגיש בעל דין בקשה לפיצול סעדים. בקשה זו נסמכה על תשתית עובדתית. המשיב טען, כי היה על המבקש לתמוך את הבקשה בתצהיר. בית-משפט זה דחה את הטענה בקובעו, כי: "אין טעם בטענה דיונית אחרת שהעלו המערערים - כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. אין צורך בתצהיר '...אלא לשם אימות העובדות יסוד לבקשה' (תקנה 241(ב)). בקשה שהועלתה בשלב הסיכומים, כשכל העובדות כבר ידועות. אינה נזקקת לתצהיר: וכי 'מה יאמר המבקש בתצהיר המלווה, אם נאלץ הוא לצרף כזה?" [ההדגשה הוספה - ס.ג']. (ראו גם בר"ע 3770/97 קיבוץ שדה יואב נ' איסכור שירותי בניה בע"מ (לא פורסם) שם אישר בית-משפט זה החלטה של בית-המשפט המחוזי להורות על עיכוב הליכים, על אף שלא הוגש תצהיר). בענייננו, כאמור, בטרם הגיש המשיב את התביעה, שלח לו המבקש שני מכתבים, בהם הודיע, כי הוא עומד על קיום מנגנון הבוררות המוסכם. כמו-כן, גם לאחר תגובת המשיב לבקשה לעיכוב הליכים, בה כתב, כי: "אלא שבהתכתבות הנוספת בין הצדדים, לאחר שהותרס בפני המבקש, כי אין הסכם בוררות בינו לבין המשיב, הבין המבקש כי אכן טעות בידו... ולכן לא חזר על עמדתו...", הגיש המבקש תשובה לתגובת המשיב, בה הבהיר שוב, כי אין יסוד לטענות המשיב וכי בקשתו נסמכת על מסמכים שהגיש המשיב עצמו. נראה לנו, כי בכך הרים המבקש את הנטל להוכיח, כי היה ועודנו מוכן לקיים את הליך הבוררות. בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל, נראה, כי אין ליתן להצבת דרישה פורמאלית - המאלצת בעל דין המעוניין בקיום הליך הבוררות, לבוא בפני בית-המשפט, אף אם אין כל עובדה שעליו לאמת - לסכל את הסכמתם של הצדדים להסכם, לפיה המחלוקת שביניהם תידון בהליך בוררות." משלא נטען על-ידי המבקשת, עובר לנטען בבקשה זו ו/או בכתב ההגנה, כי יש להפנות את ההליכים לבוררות וכי היא מצידה היתה מוכנה לעשת את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה והיא עדיין מוכנה לכך, ומשממילא לא צורף תצהיר מטעם המבקשת לעניין זה, לא תוכל המבקשת לטעון כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל נימוק זה. לאור האמור לעיל דין הבקשה להדחות. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ + מע"מ, להיום. פוליסהסילוק על הסףתביעת ביטוח