להלן פסק דין בנושא סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח: פסק דין מונחת בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות מכח סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") ומכח תקנה 101 א (3) לתקסד"א, התשמ"ד - 1984. ביום 17.08.06 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח מכח פוליסה לביטוח חיים. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 24.02.01'. טענת הנתבע : סעיף 31 לחוק קובע כי : "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". תקופת ההתיישנות של 3 שנים היא ממועד קרות מקרה הביטוח ועד למועד הגשת התביעה לביהמ"ש {ראה: רע"א 5423/91 ברבארה ג'רייס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3)441}. ההלכה המחייבת לעניין המועד הקובע את תחילת מרוץ ההתיישנות הינו מועד קרות התאונה {ראה: רע"א 1395/00 אהוד צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הילכת צפריר"} משהוגשה התביעה בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד קרות התאונה, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. יתרה מכך ולמעלה מן הצורך, התובע הגיש כנגד חברת הביטוח סהר תביעה עפ"י חוק הפלת"ד בגין תאונת הדרכים נשוא תביעה זו ביום 08.08.02. הגשת כתב התביעה בתיק הפלת"ד מעידה, כי בכוונותיו של התובע נתגבשו כבר אז, ואי הגשת כתב התביעה כנגד הנתבעת באותו מועד יש בה כדי להצביע על מחדלו של התובע. בתיק הפלת"ד נקבעו, בין היתר, כי נכויותיו של התובע לצמיתות בשיעור 10% לצמיתות בתחום הנוירולוגיה לאחר שהתובע נבדק ביום 05.05.03' ובשיעור 2.5% בתחום האורטופדיה לאחר שהתובע נבדק ביום 30.04.03'. אף ממועדים אילו ועד הגשת התביעה דנן חלפו למעלה משלוש שנים ועל כן דינה של התביעה להידחות. עוד טוענת הנתבעת, כי נכותו הצמיתה של התובע בגין האירוע נשוא התביעה נקבעה ע"י המל"ל בהחלטתה מיום 08.08.02' (נספח ט' לבקשה). מכאן, שנכויותיו הנטענות של התובע התגבשו לכל המאוחר בשנת 2002, ומאחר וחלפו למעלה משלוש שנים עד הגשת התביעה דינה של התביעה להידחות. טענות התובע : הנתבעת איחרה המועד להגשת הבקשה דנן. בדיון ק.מ. מיום 09.01.07' נקבע בהחלטה, כי הנתבעת תהא רשאית להגיש בקשה תוך 30 יום, ולמרות שניתנה אורכה בהסכמת התובע עד ליום 15.02.07 ובהחלטת ביהמ"ש ניתנה אורכה עד ליום 04.03.07', הבקשה הוגשה לתיק ביהמ"ש בפועל רק ביום 13.03.07'. לבקשה לא צורף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות כמתחייב בתקנה 241(א) לתקסד"א. לגופה של הבקשה, טוען התובע, כי הפסיקה קבעה הלכה לפיה המועד שנקבע בתחילת מרוץ ההתיישנות הינו מועד שבו נקבעה נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה. {ראה: ע"א (ביהמ"ש מחוזי) ת.א. 1105/01 אמיתי דוד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הלכת אמיתי"} עילת התביעה של המבוטח קמה רק עם התגלות והתגבשות נכות הצמיתה, וממועד זה ואילך יש להגיש תביעה לביהמ"ש תוך 3 שנים. התובע היה מצוי בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי אשר קבע לו נכויות זמניות, אשר הוארכו עד לקביעת נכות צמיתה סופית ביום 09.08.05. בשנת 2005 עדיין חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע ולמעשה מצבו לא התייצב עד קביעת הנכות הרפאית ע"י המל"ל. ממועד זה ועד הגשת התביעה לא חלפו שלוש שנים ועל כן דינה של הבקשה להידחות. יתרה מכך, בתיק הפלת"ד נקבעו לתובע נכויות בתחום הנוירולוגיה, ביום 20.07.03' ובתחום הפסיכיאטריה 23.02.05'. ממועדים אלו ועד הגשת התביעה (כולל פגרת ביהמ"ש) לא חלפו 3 שנים ועל כן דינה של הבקשה להידחות. ד י ו ן : בטרם אדון בבקשה לגופה אתייחס בהחלטה לטענות המקדמיות של התובע לדחיית הבקשה. למרות שהנתבעת איחרה המועד להגשת הבקשה אינני סבור, כי האיחור במספר ימים בודדים בהגשת הבקשה מחייב לנקוט בגישה דיונית מחמירה של דחיית הבקשה, קל וחומר שהעניין נשוא הבקשה הינו מהותי להמשך ניהול התובענה או דחייתה. באשר לטענת התובע לאי הגשת תצהיר, אף בעניין זה אין בכך כדי לאיין הבקשה או להביא לדחייה. השאלה העיקרית מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעה הינה שאלה משפטית ובעניין זה אין צורך בתצהיר. השאלה מתי נקבעה נכותו של התובע ומתי אירעה תאונת הדרכים הינה שאלה עובדתית והבקשה נסמכת בעיקרה על מועדים וחוו"ד כעולה מכתבי הטענות. ועתה אדון לגופה של הבקשה : ס' 31 לחוק קובע תקופת התיישנות של שלוש שנים בתביעה לתגמולי ביטוח. תקופת ההתיישנות מתחילה ממועד קרות מקרה הביטוח ועד למועד הגשת התביעה לביהמ"ש (ראה: רע"א 5423/91 ברבארה ג'ריס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מח(3) 441). המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה בשאלה מהו המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות , קרי, מועד קרות מקרה הביטוח. לטענת הנתבעת המועד הקובע הינו מועד קרות התאונה, כפי שנקבע "בהלכת צפריר" כאמור לעיל. לעומת זאת, התובע מנגד טוען, כי המועד הקובע הינו המועד בו התגבשה נכות הצמיתה, כפי שנקבע ב"הלכת אמיתי". אני סבור כי מבלי להכריע מהו המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות (שכן "הלכת אמיתי" תלויה ועומדת בערעור בביהמ"ש העליון), עפ"י שני המועדים בנסיבות התביעה בעניינינו, המועד לתקופת התיישנות של 3 שנים חלף. תאונת הדרכים אירעה לתובע לטענתו ביום 24.02.01'. התביעה הוגשה לביהמ"ש ביום 17.08.06', למעלה מחמש וחצי שנים ממועד התאונה. לפיכך, עפ"י "הלכת צפריר" חלפו יותר משלוש שנים ממועד קרות התאונה ועד הגשת תביעה בביהמ"ש, ועל כן התביעה התיישנה. השאלה הנשארת במחלוקת הינה מהו המועד בו התגבשה נכות הצמיתה, בבחינת מקרה הביטוח עפ"י "הלכת אמיתי". מועד התגבשות נכות הצמיתה איננו מועד קביעתה של הנכות ע"י גורם כלשהו. מועד התגבשות נכות הצמיתה הוא המועד בו כל אדם סביר ידע או יכול היה לדעת בשקידה סבירה, בנסיבות המקרה הספציפי, על קיומה של נכות צמיתה. אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק, אך משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו. (ראה ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח' פ"ד ל"ח (4 554. התובע טוען בתגובתו לבקשה, כי המועד בו החל מרוץ ההתיישנות הינו לכל המוקדם בתחילת שנת 2005, אז נקבעה נכותו הצמיתה בתחום הפסיכיאטריה ע"י פרופ' נוימן בתיק הפלת"ד ולאחריו נקבעה נכותו הצמיתה ע"י המל"ל ביום 09.08.05. אין דעתי כדעת התובע בעניין זה. התובע מכוון למועד תחילת מרוץ ההתיישנות במועד בו המתין לגיבושו השלם של הנזק במלוא היקפו. מועד זה הינו "פתוח" ותלוי בתובע בלבד. יש בכך משום פגיעה באיזון האינטרסים בין התובע מחד, המעוניין לדחות ככל שניתן את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות לבין הנתבעת, מאידך גיסא, המעוניינת בקביעת מועד תחילת מרוץ ההתיישנות כמועד קרות התאונה. מועד התגבשות הנכות, אם עפ"י קביעת וועדה רפואית כלשהי ואם עפ"י קביעת רופאים מומחים רפואיים אינו מועד בר חשיבות ואין לו נפקות לתחילת מרוץ ההתיישנות . לפי טיעון זה, מועד ההתגבשות תלוי מטבע הדברים בנפגע עצמו ובמועד בו פנה למל"ל ו/או למומחים פרטיים מטעמו על כן משולל כל הרלוונטיות. הפסיקה קובעת כי משנתגלה הנזק שוב אין להמתין לגיבושו השלב במלוא היקפו אלא אם כן הנזק ביום התגלותו היה רק נזק של "מה בכך" - דבר שלא אירע בעניינינו. בעניינינו, נזקו של התובע, שנפגע קשות לדבריו בתאונת דרכים ביום 23.02.01' התגבש, גם אם לא במלוא היקפו, לכל המאוחר ביום 08.08.02'. ביום 08.08.02' הגיש התובע תביעה לביהמ"ש בתיק הפלת"ד שניהל כנגד חברת הביטוח "סהר". במסגרת תיק הפלת"ד טען התובע, כי נגרמו לו נכויות בתחום האורטופדי, הנירולוגי, הנוירואופטומולוגי וכו', מצבו הנפשי התדרדר ביותר. עצם הגשת כתב התביעה בתיק הפלת"ד במועד זה מעיד כי נכויותיו של התובע בגין התביעה התגבשו ועל כן ממועד זה עפ"י "הלכת אמיתי" ניתן לקבוע כי החל מרוץ ההתיישנות . יתרה מכך, ביום 08.08.02 נקבעה לתובע נכות צמיתה ע"י המל"ל בשיעור 50% בגין האירוע נשוא התביעה. לפיכך, אני סבור כי הן הגשת התביעה ע"י התובע בתיק הפלת"ד בגין האירוע נשוא התביעה בעניינינו, וטענותיו בתביעה אז כי איבד כושר עבודתו לחלוטין וכי נכותו התפקודית גבוהה, והן קביעת נכותו הצמיתה ע"י המל"ל באותו היום 08.08.02, מעידות כי נכותו הרפואית התגבשה על פי הלכת אמיתי, אף אם לא במלוא היקפה. ועל כן אני קובע כי ממועד זה ואילך החל מרוץ ההתיישנות . מאחר וחלפו יותר משלוש שנים מיום 08.08.02 ועד הגשת התביעה בביהמ"ש אני קובע כי חלפה תקופת ההתיישנות ודינה של התביעה להידחות. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד המבקשת על הסף מחמת התיישנות ומחייב את התובע בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 5,000 ₪. סך ההוצאות יצברו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד המצאת פסה"ד ועד התשלום בפועל. חוזהפוליסהחוזה ביטוח