ערעור סוכן ביטוח - שלילת רישיון

להלן פסק דין בנושא ערעור סוכן ביטוח - שלילת רישיון: פסק דין 1. לפני ערעור על החלטת המשיב מיום 28.7.05 לבטל את רישיון סוכן הביטוח של המערער, שהוא סוכן ביטוח מורשה בענפי רכוש ותאונות, למשך שנתיים (להלן: ההחלטה). ההחלטה ניתנה מכח סמכות המשיב על פי סעיף 29 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981. המשיב קיבל בעניין זה את המלצת דעת הרוב בוועדה המייעצת על פי החוק, כשדעת המיעוט סברה כי יש לבטל את הרישיון לשלוש שנים. 2. בהחלטה צוין כי המערער הודה לפני הוועדה שעסק בביטוח חיים, אך שידע כי ענף זה הושמט מרישיונו, וכשנשאל מדוע עשה זאת, ציין כי האמין שהוא זכאי לרישיון בענף זה. ההחלטה גם מתייחסת לעובדת קיום זיוף ברישיון הביטוח של המערער, אשר נראה ככולל ענף ביטוח חיים, אף שהמערער לא הורשה לעסוק בו. בעניין זה נאמר בהחלטה כי גם אם המערער לא זייף את רישיונו, הוא עצם את עיניו נוכח הזיוף והמשיך לנהל יחסי עבודה "תקינים" אל מול חברת הביטוח וקיבל עמלות בגין עיסוק בביטוח חיים. עוד צוין בהחלטה כי מעשיו של המערער מטילים ספק ביכולתו להמשיך ולכהן כסוכן ביטוח וכי העיסוק בביטוח הינו רגיש, ובגדרו ראה המחוקק לקבוע משטר של רישוי, כדי לוודא שמי שעוסק בענף בקי בתחום. ההחלטה נשענת על העילות מצויות בסעיף 29(א)(4) לחוק ("בעל הרישיון הפר הוראת חיקוק שיש בה כדי לפגוע במהימנותו"), ובסעיף 29(א)(7) ("טעמים שבטובת הציבור מצדיקים ביטולו של הרישיון"). 3. בהליך קודם שהתנהל לפני, ע"ש 2080/03 (להלן: ההליך הקודם), נמחק ערעור אחר של המערער שהוגש באותו נושא, ואולם, שם הדיון עסק בהחלטת המשיב שלא לפטור אותו מבחינות לצורך קבלת רישיון מורשה לעסוק בענף ביטוח חיים. טעם המחיקה היה העדר זכות ערעור על אותה החלטה. גם עתירה שהוגשה על ידי המערער לבג"צ בנושא רישיונו נמחקה בהמלצת בית המשפט העליון. 4. המערער יליד 1937 והוא עוסק בעסקי ביטוח כבר יותר מ-30 שנה. כנגד המערער נטען שפעל כסוכן בתחום ביטוח החיים חרף אי-קבלת רישיון לעסוק בתחום זה. אין מחלוקת כי רישיון כזה לא מצוי בידי המערער, אלא שהמערער טוען כי עבר את כל הבחינות הנחוצות לכך כבר בראשית שנות ה-70 והוא זכאי לרישיון כזה. בעת הדיון בעל פה נטענה גם טענה שהומצא למערער רישיון כזה בזמנו, ואולם, לא ניתן הסבר מדוע הוא לא מצוי בידו. המערער אף טוען כי גם אם אין בידיו רישיון, הוא זכאי לרישיון כזה. הטענה בדבר הזכאות לבשה בערעור שלפני דמות טיעון המופנה כנגד שיקול הדעת של המשיב בקבלת ההחלטה: על פי טענה זו, לא התחשב המשיב בזכותו של המערער להיות בעל רישיון לעסוק בביטוח חיים בעת שקיבל את החלטתו, אף שהיה עליו לעשות כן. 5. העובדה שהמשיב סבור כי אין המערער זכאי לרישיון הובהרה למערער באמצע שנות ה-90, עת פנה וביקש רישיון בטענה שעמד בזמנו בכל הבחינות המזכות אותו לעסוק גם בביטוח חיים ובקשתו נדחתה. בשל כך נאלץ המערער, על פי טיעונו, לעבור מחדש את בחינות הגמר לאחר תקופת התמחות, ואולם, אף שביצע תקופת התמחות, לא השלים הליך זה ולא ניגש לבחינה בעל-פה, מאחר שהגיע למסקנה שהוא כבר עבר את כל הבחינות הדרושות, והמשיך במתן שירות בתחום ביטוח החיים, אף כי לא קיבל אישור לתחום זה. התוצאה היא שאף שמבחינתו של המשיב המערער לא היה בעל רישיון לעסוק בביטוח חיים, המשיך המערער בפעילותו כסוכן בתחום ביטוח החיים. פעילות זו של השנים האחרונות היא שעמדה ביסוד המלצת הוועדה. לגישתי, כאשר אדם אינו מחזיק ברישיון וכאשר יודע הוא שלדעת הרשות המוסמכת אין הוא זכאי לרישיון, אין בידו להישען על אמונתו כי הוא זכאי לרישיון ולפעול כאילו הינו בעל רישיון. זכותו במצב כזה לפנות לבית המשפט ולהוכיח את זכאותו, וחובתו לעשות כן בטרם יציג עצמו כבעל רישיון. על כן, מקובלת עלי גישת המשיב, לפיה פעולתו של המערער בתחום ביטוח החיים, למצער מאמצע שנות ה-90, היתה פעולה בניגוד לחוק בשל העדר רישיון. 6. ב"כ המערער תוקף את שיקול הדעת של המשיב, וטוען כי שגה המשיב בכך שלא הביא במניין שיקוליו את העובדה שהמערער למעשה זכאי לרישיון. עוד טוען ב"כ המערער כי היה על המשיב להביא לפני הוועדה המייעצת את העובדה שהמשטרה סגרה את תיק החקירה שנפתח כנגד המערער בגין זיוף רישיון, ולטענתו, בשל מחדל זה הוועדה הושפעה מטענת הזיוף, אף כי למעשה לא עומד אישום כזה כנגד המערער. לטענת המערער, תיק החקירה נסגר כבר בנובמבר 2000, והמשיב צריך היה לדעת זאת. עוד טוען ב"כ המערער כי הפסילה למשך שנתיים, וזאת אף לגבי ענפי ביטוח שלגביהם המערער קיבל רישיון ופעל בגדרם ללא רבב, אינה מידתית. 7. אדגיש כבר כאן - ואוסיף להתייחס לנושא זה להלן -כי אין זה המקום לבחון את שאלת זכאותו של המערער לרישיון מכח עמידה בבחינות בראשית שנות ה-70 וגם את השאלה העובדתית האם המערער קיבל בפועל רישיון כזה בזמנו. אין אלו השאלות שהמערער עצמו העמיד לפני הוועדה המייעצת. פרוטוקול הוועדה מלמד שלא נטען בפניה כי המערער קיבל רישיון בעבר לעסוק בביטוח חיים ולא הוצגו לה המסמכים שהמערער מסתמך עליהם בטענתו זו לפני. נושאים אלו היה על המערער לבחון כנושאים מרכזיים בהליך מתאים בעת שנתגלעה מחלוקת לעניין זה. חלף זאת ביצע דין עצמי. אוסיף כי, המערער הודה לפני הוועדה בכך שפעל ללא רישיון, ואין מחלוקת שבפעילותו משנת 2000 ואילך, אף כי ידע שמבחינת הרשות המוסמכת אין לו רישיון לביטוח חיים ואף שלא החזיק בפועל רישיון כזה, פעל המערער בתחום ביטוח החיים. 8. למעלה מן הצורך אתייחס לגוף טענת המערער בדבר היותו בעל רישיון או למצער היותו זכאי לרישיון. לצורך הוכחת טענתו בדבר זכאותו לרישיון, נשען המערער על עדותו בתיק הקודם ועל מסמכים שמצא בתיקי המשיב. אלא שלא מצוי ביניהם מסמך ממנו ניתן ללמוד ישירות על כך שהמערער עבר את כל הבחינות הנחוצות ו/או קיבל בפועל רישיון לעסוק בביטוח חיים. נהפוך הוא: מהמסמכים עולה שהיה על המערער לעבור בחינה בעל-פה לצורך קבלת הרישיון ואין הוכחה בכתב כי עשה כן. יתר על כן, בהודעה בערעור לא נטען בפה מלא כי המערער קיבל בזמנו את הרישיון וכי הרישיון אבד לו, והמערער אף הודה בהליך הקודם שנוהל לפני ושנזכר לעיל, שלא קיבל רישיון כזה. מכל מקום, עובדה היא שהמערער אינו טוען שהוא מחזיק רישיון כזה, בעוד שהוא מחזיק רישיון לענפי ביטוח אחרים, והרי אם עמד כבר בזמנו בכל התנאים הנדרשים, מדוע לא עמד על קבלת הרישיון מיד לאחר מכן? 9. לאור האמור, הגעתי למסקנה שאין מקום להידרש כאן לשאלת זכאות המערער לקבלת רישיון, וזאת גם כאשר היא עטופה בטענת פגם בשיקול הדעת. ראשית, מהטעם שהמערער אינו מבסס את טענת הזכאות בראיות של ממש. שנית, מאחר שהמערער אינו נשען על הכרעת בית משפט: למערער היה ברור כי כבר מאמצע שנות ה-90 שהמשיב סבור כי אין הוא זכאי לרישיון. אם חלק המערער על עמדה זו, היה עליו להתמודד עמה ישירות בהליך משפטי מתאים. שלישית, לפני הוועדה המייעצת לא היתה מחלוקת בכך שלא היה ביד המערער רישיון מתאים בשנים 2000 והלאה בהן נתן שירות בתחום ביטוח החיים, וזה היסוד להמלצתה, כעולה מפרוטוקול הדיון לפני הוועדה. לעיל כבר הבעתי דעתי כי לביסוס הפסילה על העדר הרישיון, די שהמערער ידע בשנים אלו כי אין לו באופן פיזי רישיון וגם ידע כי לשיטת הגוף הממונה על מתן רישיונות אין הוא זכאי לרישיון. על יסוד האמור, אני קובעת כי לא היה פגם בשיקול דעת המשיב בכל הנוגע להתחשבות בזכות המערער לרישיון. 10. אשר לאי-הבאת עובדת סגירת התיק לפני הוועדה המייעצת, אציין כי המערער לא הראה שעובדה זו היתה ידועה אז למשיב, ומכל מקום, גם הוא עצמו יכול היה לברר את גורל החקירה לפני הדיון בוועדה, דבר שעשה מאוחר הרבה יותר. יתר על כן, החלטת המשיב לא נשענה על הזיוף, אלא מובהר בה כי היא ניתנת על יסוד הודאת המערער בדבר עיסוק בביטוח חיים ללא רישיון לפני הוועדה. 11. הטענה האחרת שהמערער העלה היא טענת חוסר המידתיות בפסילה לתקופה של שנתיים, המתייחסת לא רק לפעילות בענף ביטוח החיים, אלא גם לפעילות בענפי רכוש ותאונות, שבגדרם פעילותו של המערער היתה ללא דופי ומעולם לא הוגשה נגדו תלונה. את שאלת המידתיות יש לבחון לאור חומרת המעשים המיוחסים למערער, ובהקשר זה יש כמובן חשיבות לשאלה האם המערער בצדק טוען כי למעשה קיבל רישיון בזמנו או שהוא היה זכאי לרישיון. ברם, שאלות אלו, כאמור, טעונות הכרעה בהליך המתאים, והכרעה כזו לטובת המערער אינה מצויה. בנסיבות אלו, כאמור לעיל, אין פסול בכך שהמשיב ראה במערער מי שפעל ללא רישיון בתחום ביטוח החיים. די בכך שהמערער פעל כך ממחצית שנות ה-90, או למצער משנת 2000. אין בידי לקבוע כי הגישה הרואה קושי להפריד בין תחומי הפעילות הביטוחית בלתי סבירה וכי נכון לומר כי הפעילות הבלתי מורשית אינה מלמדת על הפעילות בתחומים המורשים, שהרי פעילותו של המערער בתחום ביטוח החיים לימדה על עצם הנכונות שלא לקיים את הוראות החוק ואת דרישות הרשות המוסמכת. יתר על כן, יש מקום לשיקול לפיו גם אם המערער לא זייף את הרישיון, הוא נהנה בפועל מהזיוף. על כן, אני דוחה את הטיעון שלא היה מקום לפסול את רישיונו של המערער בתחומי הרכוש והתאונות. יחד עם זאת, לשיטתי, המשיב לא נתן משקל הולם לגילו של המערער בקביעת משך זמן הפסילה. על פי ההחלטה לכאורה התחשב המשיב בגילו של המערער ובמצבו הבריאותי הלקוי, ועל כן העמיד את תקופת השלילה על שנתיים בלבד, כדעת רוב הוועדה. ואולם, פסילה של שנתיים לפעילות כוללת במקצוע, הבאה בהפתעה - דהיינו מבלי שאדם נערך לקראתה במשך שנים - היא מכה אנושה לאדם בן 70 לערך. הדעת נותנת כי בגיל זה יתקשה אדם באופן משמעותי למצוא מקור פרנסה אחר. יתר על כן, היה מקום להתחשב במסגרת זו בעובדה שאין מחלוקת שהמערער עבר בחינה בכתב בתחום ביטוח החיים בהצלחה ואף עבר התמחות, וכל שחסר לו לקבלת הרישיון הוא עמידה בבחינה בעל-פה. עובדות אלה מלמדות למצער כי לא היה חסר ידע בנושא ביטוח החיים. לכך מצטרפת העובדה שלא ידוע על תלונה כלשהי במשך כל השנים בקשר לשירות שנתן בין בתחום ביטוח החיים ובין בתחום ביטוח אחר. לכן נראה כי הסיכון לציבור שהיה גלום בפעילותו של המערער ללא רישיון בתחום ביטוח החיים, לא היה רב. לאור שיקולים אלו, אני מוצאת כי משך תקופת הפסילה שנקבעה ע"י המשיב הינה בלתי סבירה, במיוחד בהתחשב בתקופות הפסילה שאומצו במקרים אחרים. בע"ש (חיפה), 1074/04, רן מאור נ' המפקח על הביטוח, נבחן על ידי בית המשפט (כב' השופט ג' גינת), עניינו של סוכן ביטוח שזייף טופס, ובית המשפט העמיד את תקופת פסילת הרישיון על 11 חודשים, ובע"ש 1023/04, קוסקוסי נ' המפקח על הביטוח, נבחן עניינו של סוכן ביטוח שזייף בפועל רישיון על ידי הוספת ענפי ביטוח, והמפקח על הביטוח ביטל את הרישיון לצמיתות בכל הענפים. בית המשפט (כב' השופט ג' גינת) קבע שניתן היה להתחשב בעובדה שהסוכן עמד לאחר תקופה לא ארוכה בבחינות ושהלכה למעשה לא היו תלונות נגד הסוכן לגבי אופן עבודתו, והעמיד את תקופת פסילה על שלוש שנים. וראו גם החלטתי בע"ש (י-ם) 5052/05, צפרירה רפאל נ' המפקח על הביטוח, והפסיקה שם. בענייננו, לא עומדת כנגד המערער אשמת זיוף, ועל כן, חומרת המעשים פחותה באופן משמעותי. בנוסף, יש להקל בהתייחסות עמו באופן משמעותי בעיקר בשל גילו. לאור האמור, אני מקבלת את הערעור ומורה כי תקופת הפסילה תעמוד על 12 חודשים בלבד. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור (מיום הוצאתם), ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. ערעורסוכן ביטוח