להלן פסק דין בנושא שיפוי בגין תאונת דרכים: פסק דין בפניי תביעה על סך 93,000 ₪ שהגישה התובעת, חברה לביטוח, לאחר שהיא פיצתה את מבוטחתה, הגב' רונית דולברג, בעקבות נזק שנגרם למכוניתה בתאונת דרכים. לטענת התובעת בעת שמכונית המבוטחת היתה בחניה ביום 24.5.04, רכב נהוג על ידי הנתבע פגע ברכב המבוטח, הדף אותו על מיכל אשפה וגרם לו נזק כבד. הנתבע הגיש הודעה נגד כלל חב' לביטוח בע"מ בטענה כי נהיגתו היתה מבוטחת על ידה. בטרם הוחל בשמיעת עדים הוסכם בין הצדדים על חבותו של הנתבע, והדיון המשיך בשאלת הנזק וקיומו של ביטוח לנהיגתו של הנתבע. ביום 15.3.07 הודיעו הנתבע וצד ג' כי הגיעו להסדר בכל הנוגע למערכת היחסים ביניהם, כי יש לתת פס"ד בשאלת גובה הנזק בלבד, וכי במערכת היחסים שבין הנתבע לצד שלישי הם יפעלו עפ"י ההסדר שאליו הגיעו. לאחר התאונה נבדק הרכב ע"י שמאי מטעם התובעת. עפ"י חוות דעתו נגרם לרכב נזק בחזית ובחלק האחורי כמפורט בחווה"ד. כמו כן קבע השמאי כי הנזק הגולמי עומד על 52.16% משווי הרכב. בחלק ההערות הוסיף כי: "מפאת גובה הנזק וירידת הערך הגלומה הועדף שלא לתקן את הרכב". התובעת פיצתה את המבוטחת עפ"י אובדן הרכב להלכה, בסך של 128,345 ₪. בנוסף נשאה בשכ"ט שמאי בסך 517 ₪, ובעלות השכרת רכב חלופי בסך של 804 ₪. עבור שרידי הרכב קיבלה התובעת סך של 38,503 ₪. לטענתה היא זכאית לפיצוי בסך של 91,163 ₪ העומד נכון ליום הגשת התביעה ע"ס של 93,706 ₪. לטענת הנתבע זכאית התובעת לשיפוי כדי גובה הנזק שנקבע על ידי השמאי מטעמה, ללא רכיב המע"מ משום שהרכב לא תוקן, ולא בסכום התשלום ששילמה למבוטחת בניכוי שרידי הרכב, דהיינו לשיטתו זכאית התובעת לסך של 58,691 ₪. לטענתו מיטיב התשלום שביצעה התובעת עם המבוטחת מעבר לנזק שנגרם בפועל ואין לחייב אותו בפער העצום שבין שווי הנזק כולל מע"מ, סך של 68,668 ₪ שהיה על הנתבע לשלם למבוטחת לו היתה תובעת אותו ישירות לבין סכום התביעה בסך של 93,706 ₪ דהיינו פער של 25,038 ₪. כמו כן טוען הנתבע כי המבוטחת הגישה נגדו תביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות בקריות לקבלת הפסד הפרמייה שנגרם לה לטענתה כתוצאה מהאובדן המוחלט שנגרם לרכב בתאונה. ביהמ"ש לתביעות קטנות דחה את התביעה וקבע כי: "עפ"י חוות הדעת שצירפה התובעת הרכב לא הוכרז אובדן מוחלט אלא התובעת העדיפה שלא לתקן את הרכב. בנסיבות אלה אין התובעת זכאית לקבל את הפסד הפרמייה." לא הוגשה בקשת רשות ערעור על פסה"ד שהיה לפס"ד חלוט. לטענת הנתבע קביעה זו מהווה מעשה בית דין המחייב את התובעת. בנוסף טוען הנתבע כי השמאי קבע נזק גולמי בשיעור של 52.16%, אך לא קבע כי נגרם לרכב אובדן מוחלט, ולא כי הרכב יצא מכלל שימוש ולא ניתן לתקן אותו. כל שנכתב הוא שהועדף שלא לתקן אותו. עפ"י סעיף 6 פרק א' של תנאי הפוליסה מוגדר רכב באובדן מוחלט כרכב ששמאי קבע כי: "הוא יצא מכלל שימוש והנזק שנגרם לו למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך הוא 50% ומעלה משווי הרכב כולל מיסים". לפיכך טוען הנתבע כי בעניינינו לא מתקיים התנאי הראשון. צד ג' מצטרף בסיכומיו לטענות הנתבע לעניין הנזק. תקנה 266 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1061 קובעת: "רכב באובדן גמור (Total Loss) - רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוז ומעלה משווי הרכב". בחוות דעת השמאי לא נקבע כי הרכב יצא מכלל שימוש. בסעיף ההערות כי: "מפאת גובה הנזק וירידת הערך הגלומה, הועדף שלא לתקן את הרכב". הערת השמאי דלעיל ניתנת לפרשנויות שונות ולא רק לפרשנות כי בשל העדפת המבוטחת לא תוקן הרכב. לכאורה, לא די ברצונה של המבוטחת שלא לתקן את הרכב אלא יש צורך כי זו תהיה גם העדפת חברת הביטוח - התובעת. העדפה כזו מצידה יכולה להיות כאשר שיעור הנזק עולה על 50% בשל כך שקיים בליבה חשש שאילו יפורק הרכב לצורך תיקון יתגלה כי שיעור הנזק גדול יותר או כי ירידת הערך הגדולה תביא למצב בו שיעור הפיצוי יהיה גדול יותר, או החשש שאם המבוטחת תנהל נגדה הליך משפטי בטענה שהרכב יצא מכלל שימוש - היא עלולה לזכות בדין. בנסיבות כאלה, אילו הגיע השמאי מסקנה כי הרכב יצא מכלל שימוש, אלה אין לדרוש מהתובעת להיכנס להוצאות נוספות לשם פירוק הרכב על מנת להיווכח (או להוכיח למבוטחת) באופן מוחלט את מלוא היקף הנזק שנגרם בתאונה. בע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ פ"ד נ(4) 567 נקבע כי משמשלמת חב' ביטוח למבוטח תגמולי ביטוח תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח לעניין זכות השיבוב שלה עפ"י סבירות השיקולים שהניעו אותה לבצע את התשלום, וכי אם קיימות אפשרויות לפירושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפיצוי עפ"י הפוליסה, וחב' הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חב' הביטוח ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חב' הביטוח כלפי המבוטח, כאילו היתה זו התדיינות בין המבטחת לבין המבוטח. כמו כן נקבע כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן, אך כי חובת התשלום ע"י המבטחת, ועוד יותר גובה התשלום, עומדים לביקורת וכי המבוטחת זכאית לשיפוי כדי סכום נזקו של הניזוק המבוטח ולא יותר. מתן תוקף להחלטת חב' הביטוח כאשר היא נעשתה באופן סביר וללא שיקולים זרים מיטיב עם האינטרס הציבורי משתי בחינות: האחת - האינטרס הציבורי שמבטחת לא תנהל מול מבוטח מאבק עד להחלטה שיפוטית, בעניינינו - בשאלה אם היקף הנזק הינו עד כדי אובדן מוחלט, והשני - האינטרס הציבורי שכלי רכב ששמאי החליט כי יצא מכלל שימוש, אף אם החלטה זו לא קיבלה גושפנקא של בית משפט מאחר ולא נוהלו הליכים משפטיים - ירד מהכביש. ראה: ת.א. (שלום ת"א) 160954/02 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. כהן ואח' מיום 2.4.06. בעניינינו לא רשם השמאי בחוות דעתו כי הרכב יצא מכלל שימוש, ולא היתה בחוות הדעת התייחסות אחרת כלשהי שממנה ניתן להבין כי זו כוונתו. אמנם הנתבע וצד ג' בחרו שלא לחקור את השמאי מטעם התובעת ואף לא הגישו חוות דעת נגדית, אך בכך אין כדי להוסיף לחוות הדעת את שאין בה. יתר על כן, המבוטחת של התובעת, הגב' רונית דולברג, הגישה תביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות בקריות (ת.ק. 2903/04), שם נקבע בפס"ד: "עפ"י חוות דעת שצירפה התובעת הרכב לא הוכרז אובדן מוחלט אלא התובעת העדיפה שלא לתקן את הרכב. בנסיבות כאלה אין התובעת זכאית לקבל את הפסד הפרמייה. התביעה נדחית...". על פס"ד לא הוגשה בקשת רשות ערעור, והוא היה לפסק דין חלוט. התובעת שבפניי הינה חליפתה של המבוטחת ולפיכך קביעה זו לפיה לא נגרם לרכב אובדן מוחלט, מהווה השתק פלוגתא בינה לבין הנתבע. כאמור קבעה חו"ד השמאי מטעם התובעת את שיעור הנזק שנגרם לרכב, וזאת בסך של 58,691 ₪ (ללא מע"מ, באשר הרכב לא תוקן בפועל). בחוות הדעת אין התייחסות כלשהי לירידת הערך שנגרמה לרכב עקב התאונה, והתובעת לא הגישה על כך ראייה כלשהי. מדובר בסוגיה שהינה בבחינת שאלה שבמומחיות ואיננה בידיעה שיפוטית. לפיכך הוכיחה התובעת נזק בר בפיצוי בסך של 58,691 ₪, וכן שכ"ט שמאי בסך 517 ₪. לאור כל האמור לעיל ישלם הנתבע לתובעת סך של 59,208 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13/06/04 ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות אגרה) בתוספת מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הנתבע וצד ג', על-פי הסכמתם, ינהגו עפ"י ההסכם שביניהם. שיפויתאונת דרכים