תאונת צלילה - ביטוח

להלן פסק דין בנושא תאונת צלילה - ביטוח: פסק דין 1. בחודש יוני 2001 השתתפה התובעת בשני קורסי צלילה שקיימה הנתבעת מס' 1, בעלת מועדון לספורט ימי ומפעילת מרכז צלילה: קורס צלילה "כוכב אחד" שהחל ביום 3.6.01, וקורס צלילה "כוכב שני" שהתחיל ביום 8.6.01, לאחר סיום קורס 'כוכב אחד'. 2. לפני תחילת קורס ה'כוכב שני' חויבה התובעת לערוך ביטוח אישי בהתאם לחוק הצלילה הספורטיבית, תשל"ט-1979, ותקנות הצלילה הספורטיבית (הטלת חובת ביטוח על צוללים), תש"ם-1980. הכיסוי הביטוחי הנדרש נועד, בין היתר, לכסות הוצאות אשפוז וטיפול רפואי במקרה של תאונת צלילה. 3. בהתאם, ובהמלצת הנתבעת 1, רכשה התובעת פוליסת "דרכון עולמי לצולל" שהנפיקה הנתבעת מס' 3, וזאת באמצעות רכישת חברות אצל הנתבעת 2 אשר העניקה את הפוליסה כהטבה לחבריה. 4. במהלך קורס ה'כוכב השני', ארעה לתובעת תאונת צלילה. בעקבותיה טופלה בבית החולים אסף הרופא, בתא לחץ. הטיפול ניתן על ידי "קרן מחקרים רפואיים, פיתוח תשתית ושירותי בריאות ליד המרכז הרפואי אסף הרופא" (להלן: "קרן המחקרים"). 5. בתום הטיפול נדרשה התובעת לשלם לקרן המחקרים את עלות הטיפול בסך של 42,563 ₪, בערכי יולי 2001. 6. התובעת הפנתה את קרן המחקרים אל המבטחת, הנתבעת 3, אך זו דחתה את דרישתה וטענה להיעדר כיסוי ביטוחי למקרה. פניות הקרן והתובעת לנתבעות להסדרת הכיסוי והתשלום נדחו פעם אחר פעם. 7. משלא הוסדר התשלום הגישה קרן המחקרים תביעה כנגד התובעת ואמה, שהתחייבו לשאת בתשלום כתנאי לקבלת הטיפול, לתשלום הוצאות הטיפול הרפואי. התביעה, על סך 45,000 ₪, הוגשה ביום 14.10.03 בסדר דין מקוצר. 8. עם קבלת התביעה פנתה התובעת לעו"ד אליעזר בן-חיים ושכרה את שירותיו לטיפול בתביעה שהוגשה נגדה. באמצעות עו"ד בן-חיים הגישה התובעת בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להגן. בטרם ניתנה החלטה בבקשה הגיעו הצדדים להסדר של פשרה, על פיו התחייבה התובעת לשלם לקרן סך 33,750 ₪, ב-12 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 20.2.04. 9. בתביעה זו תובעת התובעת מהנתבעות את הסכום שנאלצה לשלם לקרן המחקרים עבור הטיפול הרפואי בתא הלחץ, את שכר-הטרחה שהתחייבה לשלם לבא-כוחה עבור הטיפול בתביעה הקרן, וכן פיצוי על עגמת נפש, טרחה ואבוד זמן שנגרמו לה בעקבות דחיית הכיסוי ואי הסדרת התשלום לקרן מצד הנתבעות או מי מהן. 10. גם בתביעה זו עמדו הנתבעות על טענתן שיש לדחות את תביעת התובעת, בטענות שונות. רק במועד שמיעת הראיות, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, הודיעו הנתבעות כי הן מסכימות לשלם לתובעת את הוצאותיה ולהותיר במחלוקת את גובה הסכום שיש לשלמו מאחר ולגישתן הסכום שתבעה היה גבוה ומופרז ביחס לנזקיה והוצאותיה בפועל. בנוסף, הגיעו הנתבעות להסכמה בדבר חלוקת התשלום בינן לבין עצמן. 11. התובעת נחקרה על תצהירה בנושא ההוצאות הנתבעות, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. 12. ב"כ התובעת טען שיש לקבל את התביעה במלואה ובנוסף לחייב את הנתבעות בריבית מיוחדת מכוח סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. 13. ב"כ הנתבעות טענו שיש לדחות על הסף את התביעה לחיוב בריבית מיוחדת משזו לא נטענה בכתב התביעה. בנוסף טענו שהתובעת לא הוכיחה ששילמה את הסכום אותו התחייבה לשלם לקרן המחקרים במסגרת הסכם הפשרה בתביעה שהגישה הקרן, שלא שילמה בפועל את שכר הטרחה, ושהסכום הנתבע כשכר טרחה הוא מופרז ולא סביר. 14. משהסכימו הנתבעות לשלם את הוצאות התובעת איני נדרשת עוד להכריע בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי למקרה. למרות זאת, מצאתי לציין שלא מצאתי צידוק להתנהלות הנתבעת 3 ולדחייתה את דרישת התובעת. כך למשל, לעניין הטענה שהתאונה ארעה במהלך הקורס הראשון (שלא היה מכוסה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת) - מתוך המסמכים הרפואיים שהגישו הנתבעות 2-3 ניתן לקבוע שתאונת הצלילה ארעה בסיום הקורס השני ולא נמצאו ממצאים משמעותיים שיש בהם כדי ליחס את הטיפול הרפואי לקורס הראשון. ועוד, במכתבי הנתבעת לתובעת מתאריך 11.5.03 ומתאריך 29.10.03 - נדחתה תביעתה בנימוק שהכיסוי לפי הפוליסה ניתן על טיפול רפואי שנגרם בעקבות צלילה שבוצעה לאחר סיום הקורס ולא במהלכו, ושתחילת הביטוח הוא ביום 9.6.01 לאחר גמר קורס הצלילה. אין ולא היה בסיס לטענה זו. תחילת הביטוח היתה ביום 8.6.01 מועד תחילת קורס הכוכב השני, והנתבעת התחייבה לכסות הוצאות רפואיות שנגרמו בעקבות תאונת צלילה ספורטיבית שבוצעה בתוך תקופת הביטוח, כלומר גם במהלך הקורס (כוכב שני). יצוין שהתובעת הוסמכה לצלול כחוק בסיום קורס הכוכב הראשון, ביום 7.6.01. לכן, גם בטענה שלא ניתן היה לבטח את הצלילה לפי הוראות חוק הצלילה הספורטיבית לא מצאתי ממש. בנסיבות אלה יתכן שהיה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח. ואולם, סעד זה לא נתבע במסגרת כתב התביעה ולא ניתן להעלותו במסגרת הסיכומים (בשונה מסעד כללי של הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה), ועל כן, לא אפסוק ריבית מיוחדת. 15. ההוצאות והנזקים א. כאמור, התובעת הגיעה להסדר פשרה עם קרן המחקרים לפיו התחייבה לשלם סך 33,750 ₪ ב- 12 תשלומים החל מיום 20.2.04. התובעת העידה כי היא שילמה את הסכום בהתאם להסכם, בתשלומים שנקבעו ובמועדם. עדותה היתה אמינה וקיבלתי אותה במלואה. התובעת זכאית אפוא להשבת התשלום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, על כל תשלום ותשלום, ממועד הוצאתו לפי הסכם הפשרה, ובסה"כ - 41,361 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין. ב. עוד העידה התובעת שהתחייבה לשלם לעו"ד בן-חיים שכ"ט עו"ד בסך 2,000$ ומע"מ, שערכם בשקלים עמד על 10,530 ₪. לפי עדותה היא טרם שילמה את שכרו של עו"ד בן-חיים לאחר שהסכים להמתין לשכרו עד לאחר סיום ההליכים בתיק זה (אך ללא קשר לתוצאות). גם בעניין זה האמנתי לתובעת וקיבלתי את עדותה במלואה, הן בכל הקשור להסכם שכר הטרחה אף שזה לא נעשה בכתב, והן באשר להתחייבותה לשלמו עם סיום ההליכים בתיק זה. איני מקבלת את טענת הנתבעות שסכום שכר הטרחה מופרז ולא סביר, וזאת בהתחשב בסכום התביעה שהגישה הקרן למחקרים, בהכנת והגשת הבקשה לרשות להגן ובניהול המשא ומתן שבסופו השיג עו"ד בן-חיים הסדר פשרה שחסך לתובעת ולנתבעת 25% מסכום התביעה (אף שהגנה של ממש לא היתה לתובעת כנגד תביעת הקרן). כפי שקבעתי, התובעת התחייבה לשלם לעו"ד בן-חיים את שכר טרחתו בסך 10,530 ש"ח, והיא מתכוונת לשלמו עם סיום ההליכים בתביעה זו. על-כן אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך הנתבע - 10,530 ₪. עם זאת, משטרם שולם הסכום בפועל, ומשלא הוצגו ראיות על דרישת תשלום ודרישה לתוספת הצמדה וריבית לסכום מצד עו"ד בן-חיים, מה עוד שהבסיס היה בהסכם דולרי שתרגומו לשקלים היום מביא לסכום נמוך יותר, איני מוצאת להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך 10,530 ₪ שכר טרחת עורך-דין שהתחייבה לשלם על ייצוגה בתביעת קרן המחקרים. ג. התובעת תובעת פיצוי על עוגמת נפש, טרחה ואיבוד זמן שנגרמו לה בשל דחיית תביעתה. איני מוצאת מקום לפסוק פיצוי על עוגמת נפש בתביעה כספית מסוג זה, אך אין ספק שלתובעת נגרמה טרחה ושהיא נאלצה להקדיש מזמנה לצורך ניהול הגנתה בתביעת הקרן נגדה ולניהול תביעה זו. משלא היתה הצדקה לדחיית תביעתה זכאית התובעת לפיצוי על נזקיה אלה, ואני מחייבת את הנתבעות לפצותה, על דרך האומדן, בסכום של 3,000 ₪. 16. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 54,891 ₪. כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובעת את אגרת התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין, בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים (למעט האגרה) ישאו הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. כאמור, הנתבעות הגיעו להסכמה באשר לחלוקת התשלום ביניהן, ולפיכך לא דנתי בחלוקת החבות. בנוסף, בהסכמה, נדחית ההודעה לצד שלישי, ללא צו להוצאות. צלילה