להלן פסק דין בנושא תביעה נגד סוכן ביטוח לתשלום פרמיות: פסק דין 1. תביעה של חברה לביטוח נגד סוכן ביטוח לתשלום פרמיות ביטוח עבור פוליסות שהוצאו ללקוחות של הסוכן. 2. התובעת הגישה תצהיר, הכולל פירוט הפוליסות ומצב החשבון לגבי כל פוליסה, וכן את ההסכם שבין הצדדים שמכוחו פעל הנתבע כסוכן. 3. הנתבע לא התגונן תחילה ולאחר מכן הגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. לבקשה צירף תצהיר. תצהיר זה שימש אותו גם כתצהיר העדות הראשית שלו. 4. הצדדים התייצבו לדיון ונערכו חקירות נגדיות ולאחר מכן נקבעו סיכומים בכתב. 5. טענות הנתבע בתצהיר, המכונות "עיקר טענותיי" הן שאינו חייב אישית בגין חובות של הלקוחות "כאשר לא הייתה כל פנייה ללקוחות עצמם ודרישה מהם לשלם את החוב". עוד טוען הנתבע כי הוא אינו חייב לפנות ללקוחות או לגבות מהם ואם נקבע הדבר בהסכם שלו עם חברת הביטוח הרי יש לראות בסעיף תנאי מקפח בחוזה אחיד. 6. עוד נטען כי חלק מהפוליסות בוטלו עקב אי תשלום ולכן אין זכאות לפרמיות מלאות ולבסוף טוען הנתבע כי התביעה אינה מתייחסת לחלקו כסוכן בפרמיות. עוד טען כי מגיע לו יומו בביהמ"ש ואכן פסק הדין בוטל אולם לא הוגש תצהיר מפורט יותר, אלא הנתבע הסתמך על התצהיר הנ"ל. בסיכומיו טען הנתבע, כי אינו אלא מתווך בין החברה למבוטחים וכי חבותו קמה רק לאחר שהחברה פעלה ונכשלה בניסיונות גבייה. עוד טען כי התניה בחוזה היא בלתי חוקית ואין לראות בסוכן ערב לחובות המבוטחים. 7. התובעת טוענת כי הנתבע הוא סוכן עצמאי. הוא מוכר פוליסות ללקוחותיו, גובה כספים ומעבירם לחברת הביטוח. הוא אחראי לגבייה של הכספים ואין החברה יודעת האם גבה וכמה גבה, האם העביר את הכסף שגבה במלואו לחברת הביטוח. המקרה היחיד שבו מוכנה החברה לפטור את הסוכן הוא כאשר העביר הוראת קבע של המבוטח בחשבון בנק או בכרטיס אשראי. התובעת מסתמכת על ההסכם שבינה לסוכן ועל סעיף בהסכם - 6 (ה). חוזה אחיד 8. הנתבע טוען שהסעיף המטיל עליו אחריות בחוזה הוא סעיף מקפח בחוזה אחיד. לטענת חברת הביטוח החוזה הוא חוזה ספציפי ואינו אחיד, ובכל מקרה אין הסעיף מקפח. החברה אינה חברת ביטוח ישיר, אינה פועלת ישירות מול הלקוחות ולכן תפקידו של הסוכן לטפל בעניין זה מול לקוחותיו. 9. החברה טוענת כי יש סוגים של סוכנים שעימם נעשים הסדרים אחרים ואז מבטלת החברה את הפוליסות תוך זמן קצר אם אין תשלום. מצד שני בהתקשרויות מהסוג שנעשו עם הנתבע אין החברה מבטלת פוליסות אלא לפי בקשת הסוכן. לכן רוב הפוליסות או שלא בוטלו או שבוטלו לאחר תקופת ביטוח ניכרת. דפי החשבון של הפוליסות צורפו לתביעה וחשבון החובות ברור. 10. במקרה זה הסוכן לא הציג תשתית עובדתית מינימלית אשר תאפשר את הטענה לקיפוח. 11. טענת הסוכן היא טענה מסוג הודאה והדחה: הסוכן מודה שעשה הסכם ופעל כסוכן ביטוח, מכר פוליסות והפוליסות הוצאו ע"י חברת הביטוח. הסוכן אינו מבסס בכל צורה עובדתית את הטענה שהלקוחות לא שילמו או שפעל באופן סביר לפחות כדי להביא לתשלום. הסוכן לא צירף דפי חשבון או כל התחשבנות אחרת ומכאן שכל שידוע מבוסס על החשבונות שהגישה התובעת. חשבונות אלה מתייחסים לחובות ולסכומים שקיבלה התובעת ותו לא. אמנם סוכנות ביטוח אינה דומה לעסק קמעונאי רגיל, ואמנם יש סוגים שונים של סוכנויות ביטוח, וסוגים שונים של גבייה והתחשבנות בין הסוכן לחברה, אולם במקרה זה נקבע אופי הקשר בין הסוכן לחברה בהסכם שקבע את סדרי העבודה והגבייה. במקרה זה, לפי נסיבותיו, ניתן לעשות אנלוגיה לעסק קמעונאי כגון מכולת. בעל המכולת אינו מייצר את המוצרים, אלא מקבלם מהיצרן, מוכר אותם, ומשלם לספק את התמורה בניכוי עמלתו. במקרה זה סוכן הביטוח פעל באופן דומה. הוא הזמין פוליסות ביטוח למבוטחים שפנו אליו, המבוטחים קיבלו כיסוי ביטוחי. הסוכן חייב היה לגבות את הפרמיות ולהעבירן לחברת הביטוח בניכוי עמלתו. הסוכן קיבל הקלה מחברת הביטוח, בכך שאם חתם המבוטח על הוראת קבע או שמסר שיקים דחויים שהסוכן העביר לחברת הביטוח, לא היה הסוכן אחראי עוד לעניין אותם לקוחות. 12. הסוכן חייב היה להציג את החשבונות שלו וחייב היה להראות אילו כספים שולמו לו, האם העבירם לחברת הביטוח והאם פעל באופן סביר כדי לגבות את הסכומים מהלקוחות, אפילו אם לא פתח בהליכים משפטיים נגד הלקוחות. 13. אלא שהסוכן אינו מגלה דבר; לפי טענתו תפקידו מצטמצם למכירת פוליסות וקבלת העמלות מחברת הביטוח. הקושי בטענה זו הוא שהטענה אינה תואמת את ההסכם שבין הסוכן לחברת הביטוח. 14. ההסכם עם חברת הביטוח שונה. ההבדל בגרסאות אינו מצטמצם לסעיף בודד שניתן לטעון לגביו כי הוא מקפח, אלא הסוכן מבקש בשלב מאוחר זה לכתוב חוזה חדש בין הצדדים. כמובן שהדבר אינו אפשרי. 15. במילים פשוטות, למרות הייחודיות של תחום הביטוח בהיבטים שונים, באופן בסיסי שירותי ביטוח אינם שונים משירותים או מוצרים אחרים לעניין השיווק והגבייה. החברה דומה ליצרן או סיטונאי והסוכן דומה לקמעונאי, כלומר הוא זה שיש לו עסק המוכר או מפיץ את השירות ללקוחות. סוכן ביטוח הוא בעל עסק לענייני ביטוח. הסוכן הוא עצמאי, עליו לנהל ספרים וחשבונות, עליו לדאוג לגבייה ולתשלום הפרמיות לחברת הביטוח לאחר ניכוי עמלתו. (הסוכן אינו מוציא את הפוליסות אלא החברה כמובן). 16. אם הסוכן טוען לחריגה מהמוסכם בחוזה חייב הוא להוכיח את הנסיבות אשר יצדיקו חריגה מהנהלים הרגילים, או הנהלים שהוסכמו בחוזה בינו לבין חברת הביטוח. במקרה זה הסוכן לא הוכיח דבר. הסוכן הסתפק בטענות כלליות לעניין סעיף בחוזה אחיד מקפח. לפי גישתו הוא מתנער מכל חובה לשלם לחברת הביטוח, ולמעשה מתנער מהחובה הבסיסית של בעל עסק לנהל את עסקו. 17. בסעיף 6 (א) להסכם נאמר כי הסוכן מתחייב לגבות מהמבוטחים את הפרמיות המגיעות מהם, עליו להחזיקן בחשבון בנק נפרד ולהעבירן לחברה. סעיף 6 (ה) מטיל אחריות מפורשת על הסוכן לתשלומים, למעט במקרים של הוראת קבע או כאשר שיקים של הלקוחות הועברו לחברה. יתכנו נסיבות שבהן הסעיף יחשב לקיצוני או מקפח, אך במהלך העניינים הרגיל אין מניעה לקיימו. בכל מקרה, הסוכן הוא שחייב להציג תשתית עובדתית שתראה כי הפעלת הסעיף פוגעת או מקפחת. 18. כאמור הסוכן לא הציג כל פירוט ולו פירוט מינימלי של פעילותו. היעדרה של כל תשתית עובדתית מקשה מאוד על קבלת עמדתו. טרונייתו של הסוכן למעשה אינה מתייחסת לסעיף אלא לכל אופיו של ההסכם. הסוכן לא זכר אם קרא את ההסכם, אישר כי בד"כ הוא קורא הסכמים ויש להניח כי היה מודע לאופן עבודתו עם חברת הביטוח. ההסכם הוא הסכם מפורט המסדיר בצורה מפורטת את נושא התשלומים והעמלות. אין מקום לאפשר ביטול חד צדדי או התחמקות חד צדדית מההסכם בשלב מאוחר זה, וללא כל תשתית אשר תציג קיפוח ממשי של הנתבע. 19. למרות שאין צורך לקבוע מסמרות לעניין סעיפים שונים בהסכם, ניתן לומר באופן כללי כי ההסכם כשלעצמו, על פניו, אינו הסכם מקפח. אין כל קיפוח בכך שסוכן ביטוח מוכר פוליסות וגובה כספים. ייתכן שבנסיבות מסוימות, אשר אינן קיימות במקרה זה, או שלא נטענו ולא הוכחו, ניתן היה לבסס טענת קיפוח. אין צורך לקבוע היות שעניין זה נותר תיאורטי. 20. לעניין הסעיף הספציפי בהסכם, סעיף 6 (ה), אין לקבוע כי סעיף זה מקפח על פניו. אין כל קיפוח כאשר סוכן עובד כעצמאי והוא שמנהל את מערכת הגבייה מול הלקוחות. הכספים מגיעים אליו והוא מעבירם לחברה. במקרים שבהם הפרמיה שולמה בהוראת קבע לבנק לזכות החברה או בשיקים, שהועברו תוך 30 יום לחברה, קובע הסעיף כי אין אחריות לסוכן. מתברר כי הסעיף הוא סעיף סביר. הסעיף מאזן בין החובות של הסוכן לבין הפטור שיש לסוכן כאשר יש הוראת קבע או כאשר הועברו שיקים. במקרים כאלה, גם אם השיקים מחוללים, אין עוד אחריות לסוכן. ראה לעניין זה: ע"א (חיפה) 2422/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ. סתתיה משה, מיום 18.3.03. (לא פורסם). באותו עניין, נדחתה טענת חוזה אחיד מקפח, בלתי חוקי, בין השאר היות שלא הונחה בערכאה הראשונה תשתית עובדתית מספקת. הפסק הנ"ל מדגים את הצורך בקשר בין תשתית עובדתית, לטענת סעיף מקפח בחוזה אחיד. טענה סתמית בדבר סעיף מקפח, אין די בה, אלא יש צורך בתשתית עובדתית ספציפית, אשר תדגים קיפוח ספציפי. בכל מקרה, בתיק דנן, כפי שפורט לעיל, אין לקבוע כי סעיף 6 (ה) מקפח או בלתי חוקי, וכן יש לקבוע כי לא הונחה התשתית עובדתית שתתמוך בטענות הנתבע. 21. הטענה לתנייה בלתי חוקית והשאלה האם הסוכן שלוח של החברה או של הלקוח: שאלה זו אינה רלוונטית ליחסים החוזיים שבין הסוכן לחברה, במקרה זה. גם ניסיונו של הנתבע להציג את עצמו כערב בעל כורחו לחובות הלקוחות, אינה מדוייקת. רק לנתבע היתה שליטה על המתרחש והוא שחייב היה לדאוג לגבייה, או לחילופין לביטול הפוליסות. אילו פעל כנדרש, לא היה צפוי לכל תביעה מצד חברת הביטוח. אלא שהנתבע מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו. מצד אחד אינו מגלה כל מידע על הפוליסות, הביטולים, אם היו, והגבייה שעשה בעצמו, או שלא עשה. ברור שחברת הביטוח אינה יכולה להוכיח שהנתבע גבה או לא גבה כספים, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע. הנתבע, ככל הידוע, ישב בחיבוק ידיים ולא הפעיל את עסקו כראוי וגם במשפט ישב בחיבוק ידיים ולא טרח להציג מסכת עובדתית שתראה כי ניסה לפחות לפעול כדי לגבות את החובות, (אם לא גבה). 22. עניין אחרון הוא הטענה בסיכומים שהועברו שיקים בסכומים מסוימים לחברה, מכאן שלגבי שיקים אלה, הנתבע פטור. גם עניין זה לא הוכח כדבעי בשלב ההוכחות והושאר לשלב הסיכומים. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, רשאי הנתבע לעכב פירעון סך של 10,000 ₪ מתוך סכום פסק הדין למשך 60 יום (הפגרה תבוא במניין), בתקופה זו יבוא בדברים עם ב"כ החברה וינסה לשכנעו כי השיקים הנ"ל הועברו לחברה. בתום 60 יום יעמוד גם סכום זה לתשלום, על פי פסק הדין, אלא אם תוגש לפני תום 60 הימים, ובכפוף לכך שהחומר הועבר קודם לב"כ החברה, בקשה לבית המשפט עם המסמכים ופירוט מדויק של הטענה. במקרה כזה, יתייחס בית המשפט להתחשבנות, כאמור אך ורק אם יובהר בבקשה כי היה ניסיון לקיים פגישה בין הצדדים ובכל מקרה הועבר החומר במלואו לב"כ החברה בתוך 30 ימים מיום פסק הדין. כאמור, הוראה זו היא לפנים משורת הדין, היות שבשלב זה לכאורה לא עמד הנתבע בנטל להוכיח את הטענה, מבחינה עובדתית. להסרת ספק: המועד לערעור על פסק דין זה, אם יוגש, הוא המועד הרגיל ואין סעיף זה מעכב מועדי ערעור. 23. התוצאה היא שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בכפוף לאמור בסעיף 22 לעיל, בצירוף הוצאות בשיעור של 15% + מע"מ, מהסכום המעודכן של התביעה במלואה, וכן אגרת משפט. תביעה נגד סוכן ביטוחפרמיהסוכן ביטוח