להלן פסק דין בנושא תביעת ביטוח תאונת דרכים בסדר דין מהיר: התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק באופן תמציתי, כהוראת תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. לפני תביעת תחלוף, שבבסיסה תאונה שארעה ביום 2.10.05 בנתיבי איילון. בתאונה היו מעורבים 3 כלי רכב: מכונית פרטית, בה נהג אשר הולצר, מבוטח כלל חברה לביטוח בע"מ - התובעת, (להלן - הפרטית), משאית בה נהג צד ג2 (מורי), שהיתה מבוטחת במועד הרלוונטי על ידי צד ג1 (הראל חברה לביטוח בע"מ) (להלן - המשאית הראשונה) ומשאית השייכת לנתבעת (פרץ הובלות ויציקת בטון בע"מ), בה נהג פרץ (להלן - המשאית השניה). התביעה הוגשה רק נגד בעלי המשאית השניה, על סמך עמדת התובעת שהמשאית הראשונה פגעה במכונית הפרטית, רק כתוצאה מכך שנהדפה אליה על ידי המשאית השניה. בעלי המשאית השניה הגישו הודעת צד ג נגד נהג המשאית הראשונה ומבטחת המשאית, בטענה שנהג המשאית השניה הצטרף לתאונה קיימת שארעה בין המשאית הראשונה למכונית הפרטית, ופגיעת המשאית השניה בראשונה היתה קלה ביותר. העדויות בדיון שלפני, העידו שלושת הנהגים ולא היו עדים נוספים. לטענת הנהג ברכב התובעת, אשר הולצר, הוא שמע רק מכה אחת, וחש רק מכה אחת. בהמשך עדותו, תיקן ואמר שלמעשה לא שמע דבר כי החלונות היו סגורים, אך הוא חש מכה אחת. הוא ציין כי לאחר התאונה עמדו כלי הרכב צמודים זה לזה, כאשר המשאית הראשונה בהטיה קלה שמאלה, והמשאית השניה מיושרת בנתיב הימני, כאשר החזית שלה נוגעת בחלק האחורי של המשאית הראשונה. לדבריו, הוא נסע בנתיב הימני לפחות 100 מטר לפני שקרתה התאונה, אשר אירעה קצת אחרי הגשר של מרכז עזריאלי, באיילון דרום. הוא העיד כי אינני יודע האם תחילה נפגעה מכוניתו מהמשאית הראשונה, ולאחר מכן המשאית השניה פגעה במשאית הראשונה, או שמא נפגע כתוצאה מכך שהמשאית השניה הדפה אליו את המשאית הראשונה. לדבריו, התנועה התנהלה באיטיות, והוא עצמו נסע במהירות של כ-40 קמ"ש. הוא ציין כי מיד לאחר התאונה, אמר נהג המשאית הראשונה לנהג המשאית השניה שהמשאית השניה הדפה אותו אל הרכב הפרטי. הוא טען שאיש מהנהגים לא העלה כל טענה כלפיו באותו מועד. במענה לשאלה בחקירה נגדית, האם היתה תקלה ברכב שלו, אשר גרמה לו לסטות ימינה, השיב כי איננו זוכר דבר כזה. לטענת הנהג במשאית השניה (רכב הנתבעת), פרץ, הוא ראה את המשאית הראשונה בעמידה בכביש המהיר, במרחק של כ-20 או 10 מטר לפניו. בחקירתו הנגדית תיקן ואמר שיתכן שראה את המשאית הראשונה כשהיה במרחק 50 מטר ממנה. הוא החל לבלום, אך לא הצליח לעצור את המשאית באופן מלא, ופגע קלות במשאית הראשונה. לטענתו, לאחר שירד מהמשאית, ראה שהרכב הפרטי נמצא במרחק של כ-30 מטר לפני המשאית הראשונה. לטענתו, לא ייתכן שכתוצאה מהמכה הקלה שהמשאית השניה נתנה למשאית הראשונה, נהדפה המשאית באופן כה חזק, עד שהעיפה את המכונית הפרטית 30 מטר קדימה. לדבריו, לפני שהחל לבלום, נסע במהירות של כ-80-90 קמ"ש. לפני התאונה, ולפני שירד מהמשאית, לא ראה כלל את המכונית הפרטית. נהג המשאית השניה טען כי מיד לאחר התאונה, הנהג במכונית הפרטית סיפר לו ולנהג במשאית הראשונה, שסטה מהנתיבים השמאליים יותר לנתיב הימני, עקב תקלה ברכבו. הוא ציין כי מיד אמר לנהג המשאית הראשונה שישלם את הנזק שנגרם למשאית, אותו העריך בכ-100 או 200 ₪. הנהג במשאית הראשונה, מורי, ציין שהנזק במשאיתו היה גדול יותר מקדימה, ומאחור לא נגרם כל נזק, פרט לפגיעה ב"רמפה" של המשאית. הוא סיפר כי נסע בנתיב הימני במהירות של 70-75 קמ"ש, כאשר לפתע סטה הרכב הפרטי מהנתיב השמאלי ביותר לנתיב הימני ביותר. הוא האט את נסיעת המשאית, ולא פגע ברכב הפרטי, כאשר לפתע שמע חבטה מאחור, ונהדף על הרכב הפרטי. כלי הרכב נעצרו בצד, והוא ניגש לנהג הרכב הפרטי ושאל אותו מדוע עשה את מה שעשה. הנהג ברכב הפרטי אמר לו שהיתה לו תקלה ברכב (ב"קודן") ולכן סטה. לדברי מורי, מיד לאחר התאונה, טען הנהג במשאית השניה באזניו, שלא ראה את אורות הברקס של המשאית הראשונה ולכן הופתע מן העצירה. לטענת הנהג במשאית הראשונה, לאחר התאונה נעצרה המשאית במרחק של כ-7-8 מטר מהרכב הפרטי, ואיננו יודע לומר מה היה המרחק של המשאית השניה מהמשאית הראשונה כאשר נעצרו לאחר התאונה. הוא ציין שהמכה שקיבל מהמשאית השניה היתה מכה רצינית, והסיבה לכך שלא נגרם נזק למשאית בה נהג בחלק האחורי, היא שיש צינור מסיבי מפלדה שבולט מהחלק האחורי של המשאית כ-10 ס"מ והוא בלם את המכה. לטענתו, הנהג במשאית השניה, אשר, כך התברר, לא היה לו ביטוח, ביקש ממנו שיאמר שהוא פגע בתחילה ברכב הפרטי, ורק לאחר מכן פגעה בו המשאית השניה, אך הוא סירב לעשות כן. גם נהג המשאית הראשונה, כמו הנהג ברכב הפרטי, סיפר שלאחר התאונה הפינה הימנית קדמית במשאית הראשונה פגעה בפינה האחורית שמאלית ברכב הפרטי, הרכב הפרטי היה כמטר לפני המשאית הראשונה, והמשאית השניה היתה במרחק של כ-10 מטר מאחור. בחקירה נגדית, ציין נהג המשאית הראשונה שסטיית המשאית שמאלה לא נגרמה כתוצאה מנסיון שלו לחמוק מפגיעה בפרטית, אלא כתוצאה מהאופן שבו הדפה המשאית השניה את המשאית הראשונה. הוא טען כי "קרא" את המהלך של הרכב הפרטי שהחל בסטיה מהנתיב השמאלי, ולכן החל להאט, ואלמלא הדיפת המשאית השניה, לא היה פוגע ברכב הפרטי. התברר, כי הנזק במשאית הראשונה היה בסכום של 9,801 ₪, כולו בחזית מצד ימין. בחלק האחורי לא נגרם נזק. דיון והכרעה משלושת הנהגים התרשמתי, כי מורי, הנהג במשאית הראשונה, מסר את הגרסה האמינה והמדויקת ביותר. לקחתי בחשבון את הענין האישי של כל אחד מהנהגים בתוצאות התביעה: נהג התובעת מבוטח על ידי התובעת. הוא נשא בהשתתפות עצמית וכינון, זה מכבר; נהג המשאית הראשונה הינו שכיר, ולדבריו - אין מעבידו מחייב אותו בהשתתפות עצמית. מצד שני, אם אכריע כאן שהנזק הקדמי במשאית הראשונה נגרם כתוצאה מכך שהיא פגעה ראשונה ברכב התובעת, יחסום הדבר את דרכם של בעליה (מעבידו של מורי) מלהגיש תביעה נגד הנתבעת בגין אותו נזק, שהוא כל הנזק למשאית הראשונה. עם זאת, בתביעה שלפני אין לצד ג כל סיכון, שכן אם אקבע שצד ג אחראי לנזקי התובעת, תדחה התביעה נגד הנתבעת והדבר יגרור דחיה של הודעת צד ג. אם אקבע שהנתבעת אחראית לנזק, צד ג ממילא פטור; הנהג במשאית השניה הוא הבעלים של הנתבעת וכל סכום שאפסוק, יחייב את החברה שהוא בעליה, שכן אין לנתבעת ביטוח למקרה. דבריו של נהג המשאית הראשונה, מורי, בקשר לסטיית רכב התובעת והסיבה לסטיה נתמכו בגרסת פרץ, שטען אף הוא ששמע את נהג הפרטית אומר שהיתה לו תקלה. דבריו בקשר למרחק העמידה בין כלי הרכב לאחר התאונה היו קרובים לדברי נהג הפרטית. דבריו כי נהדף על רכב התובעת נתמכים בעדות נהג התובעת כי חש רק מכה אחת. כנגד גרסתו עומדת רק עובדה אחת אובייקטיבית: הנזק במשאיתו הוא כולו מקדימה. לא ברור לי כיצד, כתוצאה מהדיפה, לא נגרם כל נזק מאחור, ומקדימה - נזק שהוערך בסך של 9,800 ₪. ההסבר שנשמע הינו שה"רמפה" האחורית ספגה את המכה מאחור ולכן הנזק כולו מקדימה. זהו הסבר שבמומחיות, ואין לי יכולת להעריך אם הוא נכון או לא. הנהג ברכב התובעת טען שנסע כל העת בנתיב הימני. לפי דברי מורי, דבר זה אינו נכון, אך מאחר שמורי, שנהג במשאית מאחוריו, טען שהסטיה האמורה לא היתה הסיבה לתאונה, שכן הוא עצמו הצליח לבלום במרחק מנהג הפרטית ואלמלא פגיעת המשאית השניה - לא היתה נגרמת תאונה, הרי שעובדה זו אינה משמעותית, ואני דוחה את טענת הנתבעת שיש לייחס לנהג הפרטית רשלנות תורמת. עדותו של נהג התובעת מטה את הכף לטובת גרסת נהג המשאית הראשונה, בכך שדיבר על מכה אחת בלבד, אם כי הדגיש שאינו יודע לומר מה קרה מאחוריו, ואם אכן המשאית הראשונה פגעה בו בחזקה, והמשאית השניה פגעה לאחר מכן קלות במשאית הראשונה - יתכן שגם אז היה חש רק מכה אחת. פרץ, הנהג במשאית השניה, לא ראה שהמשאית הראשונה פגעה תחילה ברכב הפרטי. דבריו וגרסתו בענין זה הם פרי מסקנה, המתבססת על כך שלטענתו, אחרי התאונה נמצא הרכב הפרטי במרחק של כ-30 מטר לפני המשאית הראשונה (גרסה שנסתרת בשתי עדויות הנהגים האחרים) ועל כך שפגיעת משאיתו במשאית הראשונה היתה קלה. בענין זה קיים, כאמור, קושי, שכן לגרסת מורי, המכה היתה חזקה והדפה אותו על רכב התובעת, והנזק מאחור לא קיים בשל הפגיעה ב"רמפה". בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, החלטתי להעדיף את גרסתו של מורי, שנתמכה במספר נקודות על ידי העדים האחרים (כמצוין לעיל), ולמרות הקושי בנושא הנזק, על פני גרסתו של פרץ. לפיכך, אני קובעת שהמשאית הראשונה פגעה ברכב התובעת לאחר שנהדפה על ידי המשאית השניה, היא משאית הנתבעת, ולכן הנתבעת אחראית לנזקי התובעת. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 6,904 ₪, כשסכום זה צמוד למדד מיום התשלום למבוטח, ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת העד כפי שנפסק וכן שכר טרחת עורך דין בסך 809 ₪ כולל מע"מ כדין. הודעת צד ג נדחית ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לצד ג הוצאות משפט, הכוללות שכר בטלת העד כפי שנפסק וכן שכר טרחת עורך דין בסך 809 ₪ כולל מע"מ כדין.סדר דין מהירתאונת דרכיםפוליסהתביעת ביטוח