להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב ביטוח מקיף רכוש: פסק דין זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח, במסגרת פוליסת ביטוח מקיף לרכוש למבוטח שלה בעקבות נזק שנגרם לרכב המבוטח בתאונת דרכים בה היה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2. על פי כתב התביעה אירעה התאונה בצומת הרחובות נחליאלי וקדרון, צומת בצורת האות האנגלית T , כאשר רכב המבוטח של התובעת עצר בעצירה מוחלטת . הרכב של הנתבע 1 הגיע משמאלו ופנה ימינה לרחוב בו עצר רכב המבוטח פנה בקשת רחבה מדי, סטה מנתיבו ופגע ברכב המבוטח . זאת גרסת התביעה לאירוע התאונה . לעומת זאת הנתבעים טוענים בכתב ההגנה שלהם כי הנתבע 1 אכן פנה ימינה בצומת לרחוב נחליאלי מרחוב קדרון , רכב מבוטח התובעת שנסע ברחוב נחליאלי לא נסע בימין הכביש בנתיב שלו אלא בנתיב לנסיעה בכיוון הפוך בו היה אור רכב הנתבע לנסוע , ועל כן האחריות לאירוע התאונה נופלת לדעת הנתבעים על מבוטח התובעת. לצדדים העידו רק הנהגים . נוסף לעדותה של הנהגת מטעם התובעת, הוגשו , לענין האחריות לתאונה עוד שני מסמכים. מסמך אחד (ת/1 )שהוא הודעתה של הנהגת על התאונה שהוגשה ביום 24/12/00 על התאונה , והשני (ת/2) מסמך מפרוט בכתב ידה של הנהגת ובו הסבר נוסף על התאונה . במסמך הראשון] הודעתה של הנהגת על התאונה מצויין : " עצרתי את רכבי בצומת T כאשר צד ג' נכנס לרחוב בו אני נמצאת מצד שמאל .... לקח סיבוב ברדיוס גדול ונפגש עם דלת צד שמאל אחורית ברכבי אל מול פגוש קדמי שמאל " במסמך השני שהוגש מטעם התובעת , מצוין : " .... כאמור צד ג' מבצע פניה ימינה ....(מלה לא ברורה ) .. לעברי , במהירות גבוהה , מבצע רדיוס סיבוב גדול וגולש לעבר הנתיב בו אני עצרתי ,פוגע ברכב דלת אחורית שמאל." למעשה חזרה והדגשה של האמור בהודעה ת/1 . גם הנתבעים הגישו שני מסמכים בכתב לתמיכת גרסתם בענין האחריות לתאונה (נ/1) תרשים של מקום האירוע בתוספת תמונות שחורות, ונ/2 , הודעתו של הנתבע כפי שנקלטה אצל הנתבעת 2. בהודעה נ/2 מצויין : " צומת. המבוטח פנה ימינה בכדי להשתלב לרחוב נחליאלי צד ג' אשר הגיח מרחוב נחליאלי לא שמר על ימין הדרך ,כביש דו נתיבי אך אין פס הפרדה וכאשר מבוטחנו היה לקראת סוף הפניה ,הטמבון שלו פגע בדלת השמאלית האחורית של צד ג' זאת מכיוון שצד ג' סטה לכיוון אמצע הכביש (כביש דו נתיבי ) כולל סימני בלימה על הכביש אשר ממחישים שצד ג' לא היה בנתיבו ." ( ההדגשה שלי ח.י.) בענין סימני הבלימה , הנתבע 1 בנ/1 מציין כי רואים בתמונות סימני בלימה של הרכבים מהם ניתן ללמוד בבירור כי רכב התובעת היה בצד השמאלי או באמצע הכביש . הנתבע טוען כי כאשר הנהגת מטעם התובעת ראתה את רכבו , סטתה ימינה לעבר הצד הימני של הכביש , וכך הצד השמאלי של רכבה הועמד מול הפינה הקדמית השמאלית שלו. בענין סימני הבלימה , הנתבעים כאמור צירפו תמונות, אך אלו הנן העתק צילומי של תמונות ומטבע הדברים שאין רואים בהן את הפרטים סימני בלימה שהנתבעים מבקשים להראות לבית המשפט. אינני יכול ללמוד מהתמונות אם הנטען ע"י הנתבע 1 נכון או לא. האמת היא כי הנתבע דבק ב גרסת זו בענין סימני הבלימה כבר מן ההתחלה . בפני כאמור העידו שני הנהגים , ו כל אחד דבק בגרסתו . לאחר שעיינתי בחומר שהוגש ע"י הצדדים כל אחד לתמוך בגרסתו אינני יכול להעדיף גרסה על רעותה. נוסף למוצגים ת/ו-ת/2 ו- נ/1 ונ/2 , עיינתי בתמונות הנזק שנגרם ברכב התובעת, אולי מצורת אירוע הנזק בדופן שמאל של רכב התובעת אלמד דבר על צורת הפניה והפגיעה בין הרכבים, אך לשווא . הדבר שאני יכול לומר בוודאות הוא כי ברכב התובע ישנה מעיכה כלפי פנים גוף הרכב, שהיא ממוקדת, לא מדובר במעיכה הנמשכת מנקודה מסוימת לכיוון אחורי הרכב . אני מציין דברים אלו כי אילו למשל היה רכב מבוטחת התובעת בתנועה בזמן המגע בין שני הרכבים, או אם גם רכב הנתבע היה בתנועה ופינה קדמית שמאלית ברכב הנתבע 1 פוגשת את הדלת האחורית של מבוטח התובעת בנקודה מסוימת בדלת, הדעת נותנת כי מאותה נקודת מפגש ימשיכו שני הרכבים לנוע בכיוונים מנוגדים, ואז הפגיעה תמשיך לכיוון אחורי רכבה של מבוטחת התובעת תוך "חרישת" הדופן השמאלית מנקודת המפגש עד סוף דופן שמאל. מדוע איני יכול להסתמך על ניתוח זה ? כיוון שלצורך הסתמכות על היפותזה זו, יש לקבוע קודם כי המגע בין שני כלי הרכב נוצר בזמן ששניהם עדיין בנסיעה ולא היה בסוף מהלך הבלימה , וזאת אין בפני מספיק נתונים לקבוע . צורת הפגיעה ברכבה של התובעת, אינה יכולה במקרה זה ללמדני מי משני הרכבים היה בסטייה , ובעיקר , איפה ברוחב הכביש היה המפגש בין שני כלי הרכב. גם על פי התמונות של הנזק, אין אפשרות ללמוד גרסתו של איזה צד נכונה יותר. לטובת התובעים פועלת ההלכה בדבר הימנעות מהבאת עד . בישיבת יום 14/6/04 הכריז ב"כ הנתבעים : " ישנו עד נוסף מטעמי שלא התייצב. אני מבקש דחייה קצרה על מנת לשמוע את העד מטעמי " והדיון נדחה בישיבת יום 12/7/04 הודע בא כוח הנתבעים : " העד שזימנתי באמצעות בית המשפט לא הגיע . בית המשפט מוסר לי כי הוא שלח מכתב לתיק . אני בכל זאת עומד על הופעתו . ואכן העד , מר מקמילן דני, קיבל את ההזמנה להופיע ולתת עדות, אך החזיר לבית המשפט את הזמנה ועל פניה ציין " אין לי אפשרות , שכן אני בצפון בטיול , כמו כן אינני יודע מה אתם רוצים ממני" הדיון נדחה בשנית. בישיבת יום 9/6/05 , הודיע בא כוח הנתבעים : " אנו מוותרים על עדותו של העד הנייטרלי ומכריזים אלה עדינו..." והשאלה היא האם ההלכה בדבר אי הבאת עד תעמוד לנתבעים לרועץ. האמת היא כי אילו היו בפני ראיות ברורות ממקור אחר כדי להעדיף את גרסת אחד הצדדים על רעותה , הרי שמשקלה של אותה הלכה מתנטרל. אילו למשל יכולתי על סמך עיון בתמונות הנזק , או אף בתמונות ואתן צילם הנתבע 1 כדי לתעד את סימני הבלימה של שני הרכבים, ולהגיע למסקנה מסויימת, לא הייתי זקוק לאותה הלכה . במקרה שלפני בעדותם של שני הנהגים, והמסמכים שהוגשו מטעם שני הצדדים מה גם , ש: "(2)ככלל, אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן. עם זאת - זוהי הנחה הניתנת לסתירה, ומכל מקום - אין זה כלל מיכני לפיו די בעצם ההימנעות מהבאת העד כדי לערער את גרסתו של בעל דין ראה לענין זה ע.א. 293/90 להלן על פי חומר הראיות במקרה שלפני , יש משום איזון מוחלט של שתי כפות המאזניים, ולא דרוש אלא משקל של גרגר חרדל כדי להטות את הכף . אני סבור כי הנתבעים עצמם סיפקו, לא גרגר חרדל אחד , אלא שניים , כדי להטות את הכף לטובת התובעת. א- הוגשו לי תמונות מהן לא ניתן לראות דבר , ולא רואים את סימני הבלימה להם טוען הנתבע 1. לא הוגשו תמונות מקוריות . כך שלמעשה יש בידי הנתבעים את אותן התמונות בהן ניתן לראות , לטענת הנתבע 1 את סימני הבלימה . אך ראיה זו לא הוגשה , במקומה הוגשו שני צילומים של תמונות בשחור שלא רואים בהן דבר. ב- שנית, בענין העד הנייטרלי . נראה לי כי הנתבעים לא פעלו די כדי להביא את העד לעדות, ולא שכנעו אותי כי אין ביכולתם להביאו לעדות , כך שההלכה לא תפעל נגדם . ג- 1- זהותו של העד וכתובתו ידועות. הוא קיבל את ההזמנה הראשונה . 2- מלשון ההערה של העד, מתקבל הרושם שהנתבעים לא פנו אליו ישירות כדי להסביר לו למה הוא דרוש לעדות, והוא " לא ידע מה רוצים ממנו" כדבריו . עצם העובדה כי הוא נמצא בצפון בטיול ( כתובתו בגבעת זאת ירושלים ) אינה נימוק מספיק לוותר על עדותו "סתם כך" . 3- אילו היו הנתבעים פונים אל אותו עד , ומתברר כי אינו יכול להוסיף דבר לטובת מי מהצדדים , יתכן והימנעות מהבאת עד שלא יכול היה לתרום דבר, הנה דבר מובן מאליו ואינו מתפרש לטובת או לרעת אחד הצדדים לעניין הימנעות מהבאת ראיה ראה: כב' השופט קדמי בספרו על הראיות, הוצאת דיונון, תשס"ד-2003, חלק שלישי, עמ' 1649. וכן פסקי הדין: ע"א 293/90 - פיליפ גרינהולץ ואח' נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4), 82 ,עמ' 88. "(2)ככלל, אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריו היו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן. עם זאת - זוהי הנחה הניתנת לסתירה, ומכל מקום - אין זה כלל מיכני לפיו די בעצם ההימנעות מהבאת העד כדי לערער את גרסתו של בעל דין (ראה ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי, פ"ד לד(301 (1; ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא(743,737 ) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(239 (1)". וכך נאמר בהקשר זה בע"א 465/88: "סבורני, כי אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפיה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, וכפי שאותו בעל דין טוען להן" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (659 ,651 (4) (3)". סבורני כי ההלכה שנפסקה בע.א. 465/88 יפה גם לעניננו . הנתבעים לא עמדו על הזמנתו של העד הנייטרלי, ואף "וויתרו " על העדתו , לפיכך, ע"י אי הגשת התמונות המקוריות כדי להמחיש את הטענה בדבר סימני הבלימה של רכב מבוטחת התובעת, ואי העדתו של עד נייטרלי , שהנתבעים טענו כי היה במקום, מטה את הכף לטובת התובעת. המסקנה היא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום הנזק ( שלא היה במחלוקת ) בסך של 2006 ₪ , וכן אגרת משפט בסך 277 , והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 19/5/02 ועש התשלום המלא בפועל, שכרה של העדה בסך 250 ₪ וכן שכ"ט עו"ד 670 ₪ ובתוספת מע"מ כדין צמוד נושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.רכבתביעת שיבובביטוח מקיף