תביעת שיבוב נזק לרכב - תאונת דרכים בחניה

להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב נזק לרכב: פסק דין בפני תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם לרכב משא מסוג וולבו מ.ר. 4625415 המבוטח ע"י התובעת (להלן: "הרכב") בתאונה מיום 05/08/01 עם משאית נהוגה בידי הנתבע 1. אין מחלוקת שהתאונה אירעה שעה שהרכב היה בחנייה לפני מחסום קרני, כשהנהג אינו בתוכו, והנתבע נסע לאחור עם המשאית ופגע עם גרור שהיה מחובר למשאית ברכב. לטענת התובעת, על הנתבעים לפצות אותה בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו עקב התאונה. לטענתה, הנתבע 1 היה הנהג או המחזיק במשאית בעת התאונה; הנתבע 2 היה הבעלים או המחזיק או מעבידו או שולחו של הנתבע 1; הנתבעת 3 ביטחה את השימוש במשאית או בנגרר; נתבעת 4 היתה הבעלים או המחזיקה של הנגרר שהיה מחובר לרכב הפוגע או מעבידתו או שולחתו של הנתבע 1; והנתבעת 5 היתה המבטחת של המשאית או הנגרר. לטענת הנתבע 1 הוא נהג במשאית שהיתה בבעלותו של הנתבע 2 ובמבוטחת ע"י הנתבעת 3, עם נגרר שבבעלות הנתבע 4 ומבוטחת ע"י הנתבעת 5. לטענתו, הוא אינו האחראי הבלעדי לתאונה שכן הנהג החנה את הרכב בזווית, בעיקול, תוך שהוא אינו שומר מרחק מהמשאית. כתוצאה מכך לא ראה הנתבע 1 את הרכב כאשר החל לנסוע לאחור. לפיכך טוען הנתבע 1 כי גם הנהג ברכב נושא באחריות לתאונה. בנוסף טוען הנתבע 1 כי הוא היה עובד או שלוח של הנתבע 2 או קיבל אישורו לנהוג במשאית, ולפיכך קמה אחריות הנתבעים 2,3 לתאונה. בנוסף טוען הנתבע 1 כי על הנתבעות 3 ו- 5 לשפות את התובעת באופן יחסי עפ"י שיעור סכומי הביטוח של כל אחת מהן, ולחילופין על הנתבעת 5 לשאת במלוא סכום הפיצוי כמבטחת הגרור. בכתב ההגנה טענו הנתבעים 2,3 כי המשאית הושכרה לנתבעת 4 שהעבירה אותה לידי חב' האחים חג'ג'. לפיכך אין לנתבע 2 אחריות שילוחית ואילו לנתבעת 3 אין אחריות משום שהיא לא ביטחה את נהיגתם של מי מטעם האחים חג'ג' או הנתבעת 4. בסיכומיהם טוענים הנתבעים 2,3, בין היתר, כי הנתבע 2 מכר את המשאית לנתבעת 4 וכי מסיבה זו אין לנתבע 2 אחריות כלשהי לתאונה. לטענתם המשאית אינה שלו, הנתבע 1 לא היה עובדו ולא שלוחו, וגם אילו היה הנתבע 2 בעל המשאית, הרי שמכח זה בלבד לא קמה אחריותו. כמו כן טוענת הנתבעת 3 כי בין אם השכיר הנתבע 2 את המשאית, ובין אם מכרה, היא אינה אחראית לתשלום הנזק. אם הושכרה המשאית אין היא חייבת שכן הפוליסה מחריגה השכרת הרכב, ואם נמכרה - הרי שהיא מעולם לא הסכימה לבטח מי מטעם הבעלים החדש. נתבעת 4 הודתה מלכתחילה בבעלותה בגורר אך הכחישה את בעלותה במשאית וכן את טענת העסקתו של הנתבע 1 כעובד שלה במועד התאונה. נתבעים 4,5 הסכימו כי אחריותן תיקבע ע"י ביהמ"ש בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה שדנה בחלוקת אחריות לנזקי רכוש של צד ג' בין מבטחת של גורר לבין מבטח של נגרר. לטענתה קמה אחריות של הנתבע 2 לתאונה כבעלים של המשאית וכמי שהתיר את השימוש בה למוחמד חג'ג' או למי מטעמו, ויחד עימו קמה אחריותה של הנתבעת 3. לטענתה לא חל כפל ביטוח שכן הגורר והנגרר הינם נכסים נפרדים ולפיכך יש להחיל על המקרה את העקרונות של מעוולים במשותף הנושאים בחבות יחד ולחוד. הנהג ברכב, עת/1, מר עיסאם עבד חכים העיד כי עמד בשיירה בכניסה למשטח הפריקה במחסום קרני, הלך לשלם את האגרה לבדיקת המטען, ואז הודיעו לו שהרכב נפגע. הנתבע 1 לא התכחש לכך שפגע ברכב כשנסע לאחור, אלא שלטענתו החנה אותו הנהג בזווית וללא שמירת מרחק סביר. אני מקבלת את גרסת עת/1 לפיה החנה את הרכב באופן רגיל. יתר על כן, התאונה לא נגרמה בשל כך שהרווח שבין כלי הרכב לא היה מספיק והוא נפגע תוך כדי תמרון אלא בשל כך שהנתבע 1 כלל לא ראה את הרכב. דבר זה אינו קשור ל"שמירת המרחק" הנטענת על ידו. לפיכך האחריות המלאה והבלעדית לתאונה מוטלת על הנתבע 1 ולא מצאתי רשלנות תורמת מצידו של עת/1. כאמור, הנתבעים 4,5 בסיכומיהם אינם מתנערים מאחריותם כבעלי החזקה בגרור, וטוב שכך. לפיכך אין מקום לדיון בשאלה אם האחריות חלה על מבטחי הגורר או מבטחי הגרור שעה שהגרור היה מחובר לגורר ותוך כדי נהיגתם פגע הגורר בצד ג' וגרם נזק רכוש. לטענת הנתבע 2 הוא השכיר או מכר את המשאית לנתבעת 4 ולא היה לו קשר כלשהו לנהיגתו של הנתבע 1. אין מחלוקת כי במועד התאונה היה המשאית רשומה על שמו של הנתבע 2 במשרד הרישוי, לטענתו משום שבאותה עת טרם נפרע השיק האחרון מבין שלושה שהוא קיבל תמורת המשאית. לטענת הנתבע 1 הוא היה עובדו או שלוחו של הנתבע 2, דבר המוכחש ע"י הנתבע 2. עדותו של הנתבע 1 בשאלת מעסיקו בתקופה הרלוונטית היתה מבולבלת אך עולה ממנה כי היה לו קשר, גם אם לעיתים רחוקות עם הנתבע 2, לרבות כאשר היה צורך בביצוע רישוי שנתי למשאית. הנתבע 2 הגיש הסכם מיום 22/05/01 "בדבר שכירות משאית" לכאורה בינו לבין הנתבעת 4. עפ"י ההסכם מעוניינת הנתבעת 4 לשכור את המשאית לתקופה של 3 חודשים. הנתבעת 4 תישא בכל ההוצאות בהפעלת המשאית, וכן תשלם לנתבע 2 תמורה בסך 30,000 ₪ בשלושה שיקים: שיק בסך 10,000 ₪ ליום 15/06/01, שיק בסך 10,000 ₪ ליום 15/07/01 ושיק בסך 10,000 ₪ ליום 15/08/01. "בסיום השכירות אם צד ב' (הנתבעת 4 - ר.פ.א.) יהיה מעוניין הוא יקבל את המשאית לרשותו ללא תמורה נוספת". לטענת התובע מי שחתם על ההסכם בשם הנתבעת 4 היה אחד, חג'ג'. על ההסכם אין חותמת כלשהי של הנתבעת 4. לטענת התובע הוא מסר לחג'ג' את המשאית ביום חתימת ההסכם ובמעמד קבלת השיקים, ומאז לא ראה את המשאית. לגרסתו הוא לא חשש לתת לחג'ג' את המשאית הן משום שהוא השאיר את רישום המשאית במשרד הרישוי על שמו והן משום שחג'ג' טען שהוא מייצג את הנתבעת 4 והוא היה מוכר לו כמי שהיה מגיע עם "אמבטיות" ששמה של הנתבעת 4 רשום עליהן. בנוסף העיד הנתבע 2 כי השיקים שקיבל תמורת המשאית היו של חג'ג', משוכים על בנק פלשתין. כן העיד כי השיקים נפרעו וכי לאחר מכן שלח אליו חג'ג' יהודי שהעביר את המשאית על שמו משום שהיה לו קושי להגיע לישראל בשל האיתיפאדה. הנתבעת 4 הכחישה שרכשה את המשאית. כמו כן הכחישה כי חג'ג' היה עובד שלה, שותף בה או מוסמך להתחייב בשמה, וטענתה נתמכת בתמצית רשם החברות. כן טענה שההסכם מזוייף. הנתבע 2 לא זימן, ולא עשה ניסיון כלשהו לזמן, את חג'ג' לעדות. לא אף זאת אלא שלמרות שניתנה לו הזדמנות להגיש אסמכתאות על קבלת התשלום בפועל בגין המשאית, לא הגיש על כך הנתבע 2 אסמכתא כלשהי, ולא נתן לכך הסבר כלשהו. לפיכך אי הגשת הראייה פועלת לחובתו. הנתבע 2 גם לא זימן לעדות את אותו יהודי שעל שמו, או באמצעותו ביצע את העברת הבעלות במשאית. יתר על כן התברר כי זמן רב לאחר מועד פירעון התשלומים, ביום 21/04/04 עדיין היתה המשאית רשומה במשרד הרישוי על שם הנתבע 2. עוד יותר מכך תמוה שהנתבע 2 לא ביטל את פוליסת הביטוח שהיתה לו אצל הנתבעת 3 למרות שלשיטתו נכרת ההסכם, והוא מסר את החזקה במשאית חמישה חודשים לאחר תחילת תקופת הביטוח, ולמרות שהוא שילם פרמיה לשנה מלאה. לנוכח האמור לעיל אין לקבל את טענת נתבע 2 בדבר השכרת המשאית או מכירתה. בנסיבות אלה, כאשר מדובר ברכב שמיועד לעבודה, כאשר גרסת הנתבע 2 נדחית וכאשר הוא לא העלה גרסה אחרת כלשהי לפיה נהג הנתבע 1 במשאית השייכת לנתבע 2 מבלי שהדבר יהיה בשליחותו, יש להעדיף את הגרסה לפיה נהיגתו של הנתבע 1 היתה בשליחותו של הנתבע 2. כאמור לא חולקות הנתבעות 4,5 על חבותן מכח בעלותה ו/או החזקתה של הנתבעת 4 בגרור, ולפיכך אין צורך לדון בעצם החיוב של מבטח גרור בתשלום פיצוי. משלא קיבלתי את גרסת הנתבעים 2,3 כי המשאית נמכרה או הושכרה וקבעתי כי לאור מכלול חומר הראיות שבפני סביר יותר שהנתבע 1 פעל בשליחותו של הנתבע 2, ולפיכך קמה אחריותו ואחריות הנתבעת 3, ולאור טענות הנתבעות 4,5 , יש לדון מהו טיב חלוקת האחריות בין נתבעים 2,3 מצד אחד לבין נתבעות 4,5 מצד שני; האם החלוקה היא עפ"י יחס שיעור הפוליסות עפ"י הכלל ב"כפל" ביטוח" כאמור בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), או מכח ההלכות של "מעוולים במשותף". סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 קובע: "(א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. (ב) ... (ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. (ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". הנכס המבוטח בעניינינו הוא המשאית שבוטחה ע"י הנתבעת 3, והגרור שבוטח ע"י הנתבעת 5. אין מדובר באותו נכס, ולפיכך אני מקבלת את טענת הנתבעות 4,5 כי יש להתייחס אל הנתבעות 3 ו- 5 כנכנסות לנעליהם של מעוולים במשותף. לפיכך אחריותן כלפי התובעת היא יחד ולחוד, וביניהן - בחלקים שווים. לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד לתובעת סך של 42,237 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (14/08/02) ועד למועד התשלום, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום האגרה ע"י התובע ועד למועד התשלום ע"י הנתבעים, הוצאות עת/1 בסך 400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד השלום ע"י הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות אגרה ועדות) בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חלוקת האחריות של הנתבעות 3 ו- 5, בינן לבין עצמן, הינה בחלקים שווים ביניהן.רכבתאונת דרכיםתביעת שיבובחניהנזק לרכב